משנה ברורה/אורח חיים/שנח

משנה ברורה ‏ אורח חיים שנח

סימן שנח
דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה

א (א) לדירה. דירת (א) אדם ותשמישיו:

(ב) כגון גנות ופרדסים. שמקיפים אותם (ב) רק לשמור את הפירות והזרעים שבתוכן וה"ה קרפף (ג) שהוא היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר:

(ג) ובורגנין. סוכת (ד) שומרים שבשדות:

(ד) שאינן עשויין וכו'. ר"ל (ה) אע"ג דסוכה זו נעשית לישיבת השומר מ"מ כיון שאין דירתם שם מחמת עצמן אלא לשמור האויר שלפניהן אין זו דירה חשובה מחמת עצמה והרי זו כהיקף של גנות ופרדסים ואפי' היא מקורה בגג (ו) נמי לא מיחשבה דירה ועיין ביאור הלכה בסימן שס"ב מ"ש בזה:

(ה) אסרו חכמים וכו'. דאע"ג דמן התורה (ז) כל המוקף מחיצות גבוהות עשרה אע"פ שהיא רחבה כמה כורים הוא רה"י גמור ומותר לטלטל בכולו מ"מ חכמים אסרו בהיקף גדול יותר מב"ס שלא הוקף לדירה שהוא (ח) דומה קצת לר"ה ולכרמלית שלא לטלטל בה ביותר מד"א כמו בר"ה ובכרמלית:

(ו) שהוא שיעור ע' וכו'. דבית סאה הוא נ' על נ' דהיינו בין כולו אלפים וחמש מאות אמה באמה רוחב ובית סאתים הוא ה' אלפים אמה באמה רוחב וכשתעשה מזה שדה מרובעת הוא בערך שיעור ע' אמה וד' טפחים אורך על ע' אמה וד' טפחים רוחב:

(ז) וד' טפחים. ומעט יותר (ט) כשיעור אצבע בערך ולא חשו להזכירו מפני שהוא מועט ואעפ"כ (י) יכול לחשבו בחשבון וכל שליכא יותר על ע' אמה וד' טפחים ואותו משהו מותר לטלטל ועיין בקיצור ש"ע שכתב דלפי אמות שלנו שהם גדולים הוא נ"ג על נ"ג:

(ח) מותר לטלטל בכולו. וסמכו חכמים בשיעור זה אשיעורא (יא) של חצר המשכן שהיה ב"ס בכולו והיו מטלטלים בו:

(ט) בין שהוא מרובע. והכלל בזה דכל דליכא יותר (יב) מה' אלפים בתשבורת לית לן בה בין שהמקום עגול או מרובע או שאר צורות וכדלקמיה:

(י) או אריך וקטין. כגון שהיה ארוך ק' ורוחב נ' שהוא עולה כמרובה של ע' וד"ט:

(יא) ובלבד שלא יהא ארכו וכו'. דהיינו שלא יהא עכ"פ ארכו יותר ממאה אמה דכל שהוא (יג) שטח גדול אף באורך לחוד מיחלפי בר"ה וכרמלית ובמאה אמה לא רצו לגזור מפני שמצינו בחצר המשכן שארכו מאה ורחבו חמשים:

(יב) אמה אחת. אבל בפחות מאמה לא גזרו וכ"ז בדוקא (יד) אם היה עכ"פ בית סאתים בין כולה אבל אם בין כולה ליכא ב"ס לא קפדינן בזה ואפילו היה ארכו הרבה יותר ממאה אמה נמי מותר לטלטל בכולה כל שמוקף מחיצות:

(יג) אי מוקפות. פי' היכא שיש חומה סביב לעיר ומבואר שם דמן הסתם אמרי' דהוקף לדירה דאין דרך להקיף אלא אחר שבנו הבתים מתחלה והוי בנוי ולבסוף הוקף דמהני וכדלקמן:

(יד) דסתם קרפיפות וכו'. פי' (טו) ופתח הבית פתוחה להם:

(טו) דרגילים. כוונת הרמ"א במקום שאין אדם זוכר אם הקרפיפות נבנו קודם הבתים או לאחר הבתים ולשם תשמיש דירה ובזה כתב דרוב קרפיפות שלנו הוקפו אחר בנין הבתים לתשמישי הבתים ודבר פשוט הוא דלאו כללא הוא בכל מקום ובכ"ז ויש לראות בזה בזמננו לפי מנהג המקומות:

(טז) סמוך לביתו. וכל שהוא סמוך לעיר (טז) מיקרי סמוך לביתו לדיעה זו:

(יז) דעתיה עילויה. ופשוט (יז) דאף לדעה זו דוקא בשבנה הבית ואח"כ הקיף וקמ"ל דאע"ג דלא פתח ליה אפ"ה כיון שהיא סמוכה לעיר הרבה דעתיה עילויה להשתמש בה תדיר ומסתמא הוקפה לדירה:

(יח) וי"ח בזה. ולדעה זו (יח) אפי' בסמוכה ממש לביתו כל שלא פתח ולבסוף הוקף לא מהני והסכימו האחרונים להלכה (יט) כדעה זו:

ב (יט) ואח"כ הקיפו. קאי (כ) גם אבנה בו בית דרישא וכלומר דבין שבנה בית באותו מקום ואח"כ הקיפו לאותו מקום ונמצא הבית באמצעיתא ובין שבנה בית אצל אותו מקום ופתח לו פתח ואח"כ הקיפו דבכ"ז נחשב מוקף לשם דירה דלשם תשמיש דירה הקיפו אבל היכא דהקיפו מתחלה ואח"כ בנה בו בית או אפילו בנה מתחלה ואח"כ הקיף אחורי הבית אלא דלא היה פתח בבית לצאת משם למקום המוקף מיקרי הקיף שלא לשם דירה דמוכח דלא עשאו לתשמיש תדיר לבית.

ודע דאם (כא) חשב בפירוש בשעה שהקיף למקום הזה שיבנה בו בית אח"כ והקרפף הזה יהא כמו חצר או בשבית בנה מתחלה ואח"כ הקיף בסוף הבית וחשב בשעת ההיקף שיפתח אח"כ פתח בבית לאותו צד כדי שיכול להשתמש בהיקף לצרכי הבית אפשר שיש להקל ולומר דמיקרי מוקף לדירה שהרי הקיף אותו לשם דירה:

(כ) ואם היה מוקף וכו'. ורוצה להקיפו לשם דירה כצ"ל וכן הוא במחבר שבעולת שבת וכן הוא בטור והכוונה שרוצה להשתמש עתה בהיקף הזה בקביעות אלא שאינו מועיל דבעינן שיהיו המחיצות עשויות לשם זה:

(כא) יפרוץ בו. ואינו (כב) צריך לפרוץ כל גובה הכותל עד למטה אלא כל שלא נשאר בגובה י' טפחים סגי דהפחות מי' טפחים בגובה לא מיקרי מחיצה:

(כב) ביותר מעשרה. ואם היה מכבר (כג) פרוץ עשרה דיו דיפרוץ מעט יותר וסגי:

(כג) ונמצא בית פתוח. דכיון דנפרץ כ"כ נתבטלו כל המחיצות (כד) ואפילו זה שהוא עומד עדיין הרי הוא כאלו נסתר:

(כד) ויחזור ויגדור. לשם כוונת דירה:

(כה) הפרצה כולה. וה"ה (כה) אם עושה צורת הפתח דשוב אינו פרצה:

(כו) או אמה היתירה. ואם לא פרץ אמה רק מעט (כו) צריך לגדור אותו מעט וסגי:

(כז) עד שהשלימו. ליותר (כז) מעשרה כצ"ל:

(כח) מותר. ולא אמרינן (כח) כיון דלא פרץ עשרה בבת אחת ולא גדר בבת אחת לא הוי היקף לשם דירה אלא כיון דהשתא מיהא הוי החידוש של היקף ביותר מעשר חשיב היקף לשם דירה:

(כט) י"א דיכול וכו'. ומיירי כשהכותל הוא פחות מעשרים טפחים בגובה דבכותל עשרים או יותר לא מהני האי תקנה וכמו שיתבאר לקמיה:

(ל) משני צדדים. כדי שיתבטל המחיצה (כט) שהרי יש דריסת הרגל מקרקע הקרפף לחוץ לקרפף:

(לא) עד שיתמעט וכו'. והוי כפרוץ במקום הזה וא"כ יכול עתה לבנות שם בית דירה או לפתוח שם פתח מדירתו אם לא היה שם פתוח לקרפף מכבר ואח"כ כשיפנה העפר דמי כמו הקיף אחר שפתח מתחלה:

(לב) רוחב. צ"ל (ל) רוחב ד' והטעם דבפחות מארבעה (לא) אינו ראוי לעמוד עליו ולהתעכב:

(לג) באורך הכותל. צ"ל באורך (לב) יותר מעשר דאז לא יחשב פתח אלא פרצה וכנ"ל:

(לד) ואם אין בגובה. ר"ל דכל תקנה זו אינו אלא בשכל גובה הכותל הוא (לג) פחות מעשרים טפחים דאז יכול לעשות תל משני צדדיו בגובה פחות מעשרה טפחים דבשיעור כזה אפשר עוד לדרוס ולהלוך עליו ומעתה צריך לחשוב גובה הכותל רק מתל ולמעלה דהתל חשיב כקרקעית הקרפף וכיון שלא נשאר בכותל מסוף התל ולמעלה עשרה טפחים הו"ל כותל כפרוץ משני צדדיו שהרי אין בו עשרה לא מבחוץ ולא מבפנים:

(לה) ואף אם חוזר וכו'. הלשון (לד) מגומגם שהרי בע"כ צריך ליטלו כדי שיוחזרו המחיצות למקומם [דאל"כ אסור לטלטל בה ואפילו בפחות מבית סאתים] ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט שכתב שצ"ל ואף שחוזר וכו' ור"ל ואף שחוזר ולוקח העפר כדי שיתגלו (לה) המחיצות מחדש לשם דירה מ"מ לא אמרינן משום זה שהעפר לא נתבטל מעולם כלל משום שדעתו היה לחזור ולפנותם כיון דעכ"פ ביטלם לשבת אחת:

(לו) הואיל (לו) ובטלו שם שבת אחת. היינו בפיו [הגר"א בביאורו]:

(לז) דעפר לא הוי בטול. פי' באופן כזה שדעתו לפנותו:

(לח) אא"כ אין עתיד. וצריך לבטלו (לז) בפירוש לעולם ועיין (לח) באחרונים שדעתם להורות כסברא קמא להקל ועיין בביאור הלכה שהגר"א חולק על עיקר דין זה ולפי המבואר בס"ו יש עצה שלא יצטרך לפרוץ הכותל דהיינו שיעשה מחיצה שהיא גבוה י"ט באורך יותר מעשר אמות ורחוקה ממנה ג"ט אך כ"ז אינו מועיל ג"כ רק בעת שעומדת המחיצה אבל לא לאחר שנפלה דיחזור לאיסורו דהא הכותל הראשון לא הוקפה לדירה וכדלקמן סעיף י"ד:

ג (לט) תל גבוה עשרה. טפחים ואפילו אינו זקוף בגובה הרבה אלא כל שמתלקט העשרה טפחים מתוך ד"א הוי מחיצה גמורה:

(מ) דינו כקרפף. דעד סאתים מותר לטלטל בכולו דכאלו מוקף מחיצות דמי וביותר מסאתים אסור לטלטל דהוא מחיצה הנעשית מאליה ולא הוקף לשם דירה:

ד (מא) למעט אוירו. שלא יהיה שטחו יותר מסאתים ויהא מותר לטלטל בו:

(מב) לא הוי מיעוט. שדרך לעשות כן בקרפיפות (לט) ליהנות בהן ולישב תחתיהן בצל וא"א למעט ולהכשיר אלא בדברים שאין דרך הקרפיפות בכך:

(מג) אפילו יש בהן גבוה עשרה וכו'. דחולקין בכל מקום רשות לעצמן ונעשו רה"י (מ) אפ"ה אינו ממעט כיון שהוא מתשמישי הקרפף:

(מד) לחופר בו בור. (מא) של מים ואפילו עמוק עשרה טפחים ורוחב ד' ואע"ג דמקום חללו אינו מקום הילוך מ"מ נמדד בשיעור סאתים דהוא נמי מתשמישי קרפף הוא כאילנות (מב) וכן אם עשה בור בגינה ג"כ אינו ממעט דתשמיש הגינה הוא להשקותו ודבר אחר שאינו צורך הגינה (מג) ממעטו ופשוט דדבר המיטלטל אינו ממעט לעולם:

ה (מה) עמוד. בין (מד) באמצע בין סמוך לכותלי הקרפף:

(מו) רחב ג' טפחים. (מה) וגבוה עשרה:

(מז) הוי מיעוט. אבל בפחות מעשרה ורוחב ג' לא חשיב והוי כמי שאינו:

ו (מח) באורך. (מו) יותר מעשר כצ"ל ומיירי דגובהה (מז) היה ג"כ עשר:

(מט) לפני מחיצה. לפנים בקרפף:

(נ) שתהיה כמו שאינה. והוי (מח) כאילו נפרץ במחיצה הישנה כל אורך הזה שמתבטל כל המחיצות בשביל פרצה זו כדלעיל בסעיף ב':

(נא) ויהיה מוקף לדירה. ומיירי (מט) שפתח לו פתח קודם שבנה מחיצה החדשה:

(נב) ג' טפחים מותר. דהו"ל היקף חדש לשם דירה אבל אם קירב הכותל החדש בתוך ג' להכותל הישן לא מהני דתו לא נחשב ככותל חדש אלא כמו שמוסיף בבנין על כותל הראשון לשם דירה דלא מהני וכ"ז (נ) בשלא נתמעט הקרפף משיעור יותר מבית סאתים ע"י כותל החדש אבל אם נתמעט הקרפף משיעורו בודאי מותר (נא) אפילו קירב בתוך ג"ט שהרי אפילו בטח טיט על הכותל מהני כמבואר בס"ז:

ז (נג) למעט אוירו. שלא יהיה שטחו יותר מבית סאתים ויהא מותר לטלטל בו:

(נד) הוי מיעוט. ואפילו לא טח אלא (נב) באחד מכתלי הקרפף ואפילו במקצתו סגי ומ"מ נראה שתהיה עכ"פ גובה הטיח עשרה מקרקע ולמעלה ורחבה שלשה ואי לא"ה לא חשיב וכההיא דעמוד בסעיף ה' ועיין ביאור הלכה:

(נה) לא הוי מיעוט. דכמי שאינה דמיא ויש חולקים ע"ז דכל שיכולה לעמוד עם הכותל ממעט ויש להקל לעת הצורך וכ"ז אם נתמעט השיעור עי"ז מבפנים אבל אם לא נתמעט השיעור בודאי אסור ואפילו כיון בטיח הזה לשם דירה אף שעשהו עב כ"כ שיכול לעמוד בפני עצמו (נד) דהוי כמחיצה ע"ג מחיצה כמבואר בס"ו:

ח (נו) אינו מועיל. דלא מהני ליה לקרפף ולא מידי שהרי בלא זה מוקף כבר:

(נז) ואם נבלעו התחתונות. שהיה העפר רך ותחוח ונחבט הכותל עד שלא נשאר בה (נה) עשרה טפחים בגובה:

(נח) ניתר על ידם. שהרי נעשו לשם דירה מתחילתן אלא שלא יכלו להתיר עד עתה שהיו שלא לצורך אבל עתה שבלא הם ליכא עשרה בגובה מחיצה הישנה שפיר מהני ליה לקרפף:

(נט) ועשה מחיצות. לדור ולהשתמש על התל:

(ס) אפי' על שפתו. ר"ל דלא מיבעיא (נו) אם הרחיק משפת התל ג' טפחים דבודאי מועיל וכמבואר בס"ו:

(סא) מועיל. ואע"ג דבלא מחיצות אלו הרי יש בגובה התל עשרה ויותר והרי הוא מוקף מאליו אעפ"כ שרי דכיון דאינו דר למטה בעמק אלא על התל בגובה למעלה הרי אדרבה מהני ליה רק מחיצות עליונות (נז) ותחתונות לא מהני ליה ולא מידי וכדמסיים שהרי דר וכו':

(סב) באויר מחיצות. ולא בעינן שיעשה כמה מחיצות אלא כיון שבנה מחיצה אחת לשם דירה סגי ושארי שלש מחיצות נחשב ע"י התל גופא שהוא גבוה עשרה טפחים וכדלעיל בס"ג ואפילו אותה מחיצה לא בעינן שיעשנה ע"פ כל רוחב התל אלא כיון שעשאה (נח) באורך עשר ומעט יותר לשם דירה (נט) סגי וכדלעיל בסעיף וי"ו:

ט (סג) ונטע רובו. ה"ה (ס) כולו:

(סד) שורות שורות. אלא (סא) מעורבין:

(סה) אינם מבטלים הדירה. דעבידי אינשי לנטוע אילנות בחצירות כדי להסתופף בצלן:

(סו) הזרעים מבטלים הדירה. דבזרעונים לא דיירי אנשי והוי ליה גינה ואסור לטלטל אף בשאינו נזרע דבטל לה (סב) לגבי רובו וכזרע כולו דמיא:

(סז) אפילו אין בהם וכו'. ר"ל בשטח מקום הזריעה ובית סאתים אינו צריך להיקף דירה אפ"ה אסור דכיון דמיעוט בטיל לגבי רוב הרי הוא כאלו כולו נזרע ובכולו הא איכא יותר מבית סאתים:

(סח) אלא סאתים. וה"ה (סג) פחות כיון שהם הרוב וביחד עם המיעוט יש יותר מבית סאתים:

(סט) נזרע מיעוט. נראה דה"ה (סד) מחצה על מחצה:

(ע) אם אין בו. ר"ל במקום הזרוע:

(עא) מותר. דאין כח במיעוט לבטל הרוב שהוקף לדירה והמיעוט עצמו (סה) ג"כ מותר דלו יהא דלגבי דידיה נתבטל המחיצות שהוקפו לדירה ג"כ לאו מידי הוא דהא בית סאתים לא צריך היקף לדירה:

(עב) יותר מסאתים אסור. לטלטל בכולו (סו) דהמיעוט אסור כיון שיש בו יותר מבית סאתים אינו ניתר בלא היקף לדירה וזרעים מבטלים מחיצה של דירה ורוב הקרפף ג"כ נאסר מפני שהוא פתוח ופרוץ לזרעים שהוא מקום אסור:

י (עג) מי שיש לו גינה וכו'. אף שכבר נתבאר כ"ז בסעיף הקודם לענין קרפף מ"מ חזר המחבר ושנה דין זה לענין חצר לאשמועינן דכשם שזרעים מבטלי מחיצות של קרפף שהוקפו לדירה כמו כן מבטלי מחיצות (סז) של חצר ולא אמרינן דחצר חשיבא טפי ולא מתבטל בשביל זרעים ועוד הוסיף לבאר בסעיף זה לענין טלטול מן החצר לבית וכמו שנבאר:

(עד) אפילו אין בה. ר"ל (סח) בכל החצר:

(עה) אלא בית סאתים. וה"ה (סט) פחות:

(עו) לא יטלטל וכו'. דבחצר בעצמו בודאי מותר לטלטל בכולו אפילו במקום הזרעים דאף שזרעים מבטל מחיצות של דירה בזה שאין בה אלא סאתים הרי לא בעינן היקף לדירה:

(עז) ממנה ומן החצר. דכיון דנתבטל היקף של דירה הרי כל החצר כקרפף דעלמא שאסור לטלטל ממנו לבית וכן מן הבית לתוכה ואפילו בקרפף (ע) פחות מבית סאתים ואפילו הן (עא) של אדם אחד:

(עח) ואם הוא יותר וכו'. ר"ל (עב) כל החצר:

(עט) אלא בד"א. כדין כרמלית כיון דבין כולה יש יותר מבית סאתים ורוב הזרעים ביטל שם דירה מחצר וכנ"ל בס"ט:

(פ) מה שיש וכו'. ר"ל אם יש (עג) במקום הזרוע:

(פא) אוסר כל החצר. אף דחצר רוב לגבי גינה ולא נבטל ממנו שם דירה ע"י הזרעים אבל עכ"פ נבטל היקף דירה לגבי זרעים עצמם ואסור לטלטל שם כיון שהם יותר מבית סאתים ומשום זה אסור גם בשאר החצר דנפרץ הוא למקום הזרעים שהוא מקום אסור:

(פב) אסור להוציא וכו'. דבמקום הזרעים גופא מותר לטלטל וכמ"ש בס"ט אלא דעכ"פ אסור להוציא ממנה לבית כדין קרפף שאין מוקף לדירה שאין מטלטלים ממנו לבית:

(פג) ממנה. ומשמע מזה (עד) דעכ"פ מחלק החצר שרי לטלטל לבית אף כשיש שיעור בית סאתים כדין כל חצר שמוציאין ממנו לבית (עה) ויש אוסרים בזה להוציא אף מחצר לבית דאע"ג דבחצר וגינה מותר לטלטל מ"מ לענין כלי הבית מקרי גינה מקום האסור שהרי אסור להוציא ממנה לבית וממילא נאסר גם החצר לענין זה משום שהוא פרוץ ופתוח לגינה. והיכי שהזרעים פחות מן (ב') [בית] סאתים (עו) בודאי אין להחמיר לטלטל מן החצר לבית ויש מקילין (עז) בכגון זה לטלטל אף מן חלק הגינה גופא לבית וה"ה מן הבית לגינה ויש לסמוך ע"ז במקום הדחק. וכל המוזכר בכאן (עח) הוא בשאין מחיצה בין החצר למקום הזרעים ואם יש מחיצה אין חלק אחד שייך לחבירו כלל וא"כ חלק החצר דינו כחצר ומותר לטלטל בכולו וממנו לבית ומקום הנזרע הוא נידון לעצמו ואם חלק הנזרע הוא יותר מבית סאתים דינו ככרמלית ואסור לטלטל אף בתוכו וכ"ש להוציא ממנו לחצר או להיפך דחצר דינו כרה"י גמור ואם הוא רק ב"ס או פחות מותר לטלטל בכולו וכן ממנו לחצר ומחצר לו חוץ כלים ששבתו בבית אסור להוציא מן החצר לגינה ע"כ ראוי שלא לאכול או לשתות בגינה בשבת דא"א ליזהר בזה וכ"ש באם הוא יותר מב"ס דאסור בטלטול יותר מד"א:

יא (פד) ונכנסו בו מים. ומיירי שהמים (עט) קוו וקיימי בתוך הקרפף:

(פה) אם ראויים לשתיה. ר"ל (פ) לשתית אדם ויש מקילין (פא) אף בשראוים לכביסה וכדומה:

(פו) אין מבטלין הדירה. דאין (פב) לך דירה מעולה מזו:

(פז) יותר מסאתים. ולא אמרינן דבור גדול כהאי אין דרך לעשות (פג) דשפיר מצוי דאדם עושה בריכה גדולה של מים לתשמישו ומבואר בטור דלאו דוקא יותר מסאתים (פד) אלא אפילו נתמלא כל החצר נמי שרי:

(פח) ואם אינם ראוים לשתיה. ולאידך סברא דלעיל דוקא בשאינם ראוים לא לשתיה ולא לכביסה כגון שהיו עכורים מאד:

(פט) דינם כזרעים. משמע מלשון זה דהוא ממש כזרעים ולכן אם (פה) נתפשטו ברובו כולו אסור אפילו אין בהם סאתים ואם במיעוטו אם יש בהם יותר מב"ס כולו אסור וכדלעיל בזרעים וכתבו האחרונים דכ"ז דוקא כשאין עמוק י"ט בשפתו וגם אין מתלקט י"ט בתוך הילוך ד"א דאם עמוק י"ט בשפתו או עכ"פ מתלקט י' בתוך הילוך ד"א כותלי המים עצמן נעשו מחיצה בין מקום המים לשאר החצר ואין אסור אלא מקום המים עצמו ועיין ביאור הלכה:

(צ) והוא שיהא בעמקם י"ט. דפחות מי"ט הו"ל כטיט ורפש בעלמא שאין חולקין רשות לעצמן:

יב (צא) מותר. שפי תקרה (פו) יורד וסותם והוי כאלו מחיצה מפסקת בין הסאה המקורה לבית סאתים שאינה מקורה ונמצא שאין שם אלא בית סאתים:

(צב) ואפילו אם הקירוי משופע. כעין גגין שלנו (פז) שפיה באלכסון וקמ"ל (פח) שגם בפי תקרה כזו יורד וסותם ואף דלקמן בסימן שס"א ס"ב סתם המחבר דהיכא דפי התקרה בשיפוע לא אמרינן פי התקרה יורד וסותם (פט) חילקו האחרונים דשאני הכא דמן התורה רה"י גמור הוא לכו"ע שהרי מוקף ד' מחיצות אלא שחכמים גזרו בקרפף יותר מבית סאתים ולהכי הקילו בפי תקרה אף שפיה בשיפוע משא"כ התם דנפרץ מחיצה לא אמרינן יורד וסותם אלא א"כ פיה שוה:

יג (צג) מצומצם. ולא היה מוקף לדירה:

(צד) שנפרצו במילואה זה לזה וכו'. הלשון מגומגם דבאמת אם שניהם נפרצו במילואם גם החצר אסור שהרי הוא פתוח ופרוץ לקרפף שנאסר אלא מיירי (צ) שהיה החצר (צא) רחב מהקרפף ונשארו גפופים מהצדדין וע"כ החצר מותר דלא נפרץ במילואו להקרפף וגם מיירי שפרצת החצר לא היה יותר מעשר אמות דביותר מעשר (צב) אפילו נשארו גפופין שניהם אסורין דשוב לא מיקרי פתח אלא פרצה:

(צה) שמקום המחיצה מייתרו. דאויר החצר אינו עושהו יותר על בית סאתים משום שהוא אויר המותר רק מקום שהיה המחיצה שאינו בכלל החצר (צג) נצטרף עתה עם הקרפף ועושהו יותר על בית סאתים:

(צו) ונעשה יותר על סאתים. ומיירי (צד) שכותלי הקרפף נכנסין בתוך חלל החצר מבפנים או שהיו כותלי החצר שבצד זה ובצד זה יתירים על רוחב הקרפף ד' אמות ואם לאו (צה) אין זה נקרא נפרץ במילואו:

יד (צז) ופתח בו פתח וכו'. הלשון מגומגם קצת ובמקור הדברים (צו) מבואר ביותר שהסמיך ג' כתלים בסוף כותל ביתו וכותל ביתו היה הכותל הרביעי ובו עשה פתח וזהו שכתב המחבר ופתח בו פתח אלא שלא פתח הפתח רק אחר ההקפה של הכתלים דלא מהני כמבואר לעיל ולהכי עשה בקרפף מחיצה חדשה דהשתא הוי ההקפה לאחר הפתיחה (צז) ומבואר שם עוד דגם במחיצה החדשה עשה פתח כדי שיכול לילך ולהשתמש בפנים הקרפף וכן הוא גם כונת המחבר:

(צח) ועשה מחיצה לפניו. בפנים והרחיק לכה"פ מכותל הבית ג' טפחים כדלעיל בסעיף ו':

(צט) יותר מעשרה. וכשיטת המחבר בסעיף ו' דמהני בשיעור זה ועיי"ש מה שכתבנו בביאור הלכה:

(ק) ואח"כ נפלה. וה"ה אם הפילה (צח) בידים כדי לסמוך על המחיצה הראשונה ג"כ לא מהני:

(קא) חוזר לאיסורו. ולא אמרינן כיון שהקרפף הותר פעם אחת אינו חוזר לאיסורו. כתבו הפוסקים (צט) דאם אחד מצדי הקרפף הוא כותל של בית והיה פתח ולבסוף הוקף ונפל הכותל אע"ג דנשארו כותלי גוואי שבבית והם סותמים הקרפף אעפ"כ נאסר הקרפף שהרי מחיצות הפנימיות לחדרים הפנימים נעשו ולא ליעשות כותל לקרפף ולא דמי למחיצות חיצוניות שלזה ולזה נעשו:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

---

---

שולי הגליון

---

---