בית מאיר/אורח חיים/שנח

בית מאיר ‏ אורח חיים שנח

סעיף א' אבל אם הוא סאתים וכו' ובלבד שלא תהא ארכה יותר מפי שנים ברחבה וכו' משמע דוקא בסאתים הוא דיש הקפידה זו שלא תהא ארכה וכו' הא בפחות מסאתים לא ובתוס' דף ל"ה ע"ב ד"ה קרפף משמע שמסופקים בזה מדלא משני הכי אלא בתי' א"נ ע"ש ובהרמב"ם מבואר כמשמעות הש"ע:

בהג"ה וי"א עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי מוקף לדירה וי"ח בזה כתב הא"ר ז"ל רבינו יהונתן כשיש בבית סאתים מידי כעין סוכת של שומר וכו' או בית דירה אף שאינה תדירה אלא לפרקים או סמוכה לעיר בתוך אלפים אמה מותר לריב"ב ובהגהות הרא"ש פסק בכ"ז דמותר אפילו ביותר מסאתים ורמ"א ולבוש דנקטו סמוך לביתו בלחוד נ"ל דחדא מנייהו נקטו אבל במ"א כתב דלכך לא כתבו משום דשומירה ובית דירה כע"מ דמותר וי"א לא פליגי אלא בסמוך לביתו ולא דק דמבואר בתוס' דגם בשומירה ובית דירה לא מהני עכ"ל הא"ר ואני אומר דיפה כיון המ"א אך לא מטעמי' דודאי למה שמביא המ"א נמי פי' הר"ר יונתן דבית דירה היינו אף שאינה תדירה דמשמעותו הפשוט דנקיט ריב"ב שומירה ובית דירה לחדושו שאף בפתח ולבסוף הוקף אינו מוקף לדירה ממש רק קצת ודלהכי סברי תוס' דאף לריב"ב לא מהני ביתר מסאתים פשיטא דהתוס' פליגי אף בשנים אלו כי מ"ש המ"א דמ"מ התוס' מודים ומשום דמעלינן דרגא דדוקא לריב"ב דבסאתים מחמיר דצריך לאלו ה"ה דמחמיר ביתר מסאתים דלא מהני אלו משא"כ לדידן דבסאתים לא צריך כלום מודו מביתר מסאתים מהני אלו בודאי הם דברים בעלמא חדא דמנ"ל דתקנתא דרבנן דוקא על ידי מעלות עשוין ותו היש חולקין בסמוך לבית אף דכתב המ"א שאך נובע מדין דרחבה הא מ"מ מוכרח מזה דס"ל דלא מהני לדידן ביתר מסאתים מה דמהני לר"י ב"ב בסאתים ולא מעלינן דרגא ומה"ת דנימא דבשני אלו מעלינן דרגא אמנם לדעתי ודאי בכונת הרמ"א פשוט דב' דעות אלו הם ע"פ הב"י דתלה הוראת הג"א בחילוק פרש"י ותוס' אבל לא הבינו כדנראה לפ"ר ממשמעות הר' יונתן (ובאמת אף הר' יונתן כתב בתחילת פירושו כלומר שאין ידוע וכו' ע"ש) וקצת נמי נראה הכי משמעות תוס' והרא"ש דיש ריעותא בשני אלו אפילו אם הוי פתח ולבסוף הוקף מצד עצמות הדירה אלא העיקר כדמבואר בהריטב"א דז"ל פי' רש"י ז"ל דאע"ג דכיון דאיכא הנהו חשיבו מוקף לדירה אפ"ה קסבר ריב"ב דאפילו למוקף דירה אין מטלטלין בו כשהוא גדול מבית סאתים ואין מחוור מפני קושי' התוס' ועוד דשומירה ובית דירה (ר"ל דסתמא אף בגנה דזרעים איירי) בגנה מה מעלה ומוריד לעשות מוקף לדירה דהא זרעים מפקי מתורת היקף דירה ואפילו בחצר (והנכון כמו שפי' ר"י דהני לא חשיבי היקף דירה ואפילו בקרפף דמיירי דשומירה ובית דירה זו נעשו אחר שהוקף והו"ל הוקף ואח"כ פתח דלא חשוב כדאיתא לקמן ומיהו מחמיר ריב"ב שלא להתיר אפילו בית סאתים אלא כשיש בהן תשמישן אלו וביותר מסאתים אפילו בתשמישן אלו לא נתיר כיון שלא נחשב מוקף לדירה עכ"ל הרי לך בהדיא דמפרש ריעותא דשני אלו לתוס' אך מפני דמיירי דנעשו אחר שהוקף מבואר הא בנעשו קודם שהוקף אף לתוס' שני אלו מוקפים לדירה ממש חשובים וילמד סתום קצת לשון תוס' ורא"ש מן המפורש בריטב"א דנמי הכי כוונתם ולהכי דייקינן בלישנייהו מפורש הכי להמעיין היטב וא"כ פשיטא שאין בשני אלו שום הבדל לדינא בין רש"י ותוס' דרש"י הא פירשו תוס' דאיירי בפתח ולבסוף הוקף וזה אף לתוס' מהני אף ביתר מסאתים לקרפף וגינה דאילנות רק בסמוך לעיר בזה תולה הג"א דעתו דלפרש"י משמע דמהני ואולם גוף דעת הגהת הרא"ש אלו נימא דהוציא מפרש"י וסובר לרש"י כיון דפי' דלריב"ב כל אלו חשובים מוקפים לדירה במילא ה"ה לדידן ביותר מסאתים זה לא מסתביר לענ"ד כלל דרש"י גופי' נמי יהא סובר להלכה דכל קרפף הסמוך לעיר מותר ורחבה דבסי' דבתר הכי יפרש כדכתב המ"א פי' הראב"ד שמביא הריטב"א בב"י כי ודאי לא נראה הכי מפירושו בדף כ"ד למימרא דרב כהנא כי לפי' הראב"ד עיקר הריעותא דרחבה משום שהמחיצות לגואי עבידן ורש"י פירש משום דהוי מוקפים שלא לשם דירה ותו לפי' הראב"ד הא מגומגם הפשוט מה דנאמר שם אם פתח לו פתח מותר וכו' ולא אמרן וכו' ומי יודע מה פירש בו הראב"ד ז"ל אבל רש"י ז"ל מדשתיק בזה בלי שום ספק אצלי דאינו אזיל בפי' הראב"ד וא"כ איך אפשר דלרש"י יהא שרי בקרפף סמוך לעיר [הן אמת דלדעתי אף ההגהות אינם אזלים בפי' הראב"ד כי לא נתקבל כדכתב הריטב"א ואינו מחוור אלא שסובר דדוקא בקרפף וגינה מהני הסמיכה מפני שעשוים לטייל בהם משא"כ ברחבה שאחורי הבתים שאינו ראוי לטיולי אבל גם זה אינו עיקר בדעת רש"י כדמוכח דף כ"ו ע"א פרש"י לעיקר ההוא בוסתמא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הי' ואבורנקי כעין אכסדרה או קובה שבונין המלכים בתוך פרדס שלהן ועומד באמצע פרדס ולא הי' צריך ריש גלותא אלא לטלטל מפתח בוסתמא שהוא אצל הבית עד האבורנקי ועבד וכו' הרי שפי' להדיא שההוא קרפף הי' אצל ביתו ולשטת הג"א שרי מה הוצרך לתקנה דהא סתם פרדס היינו גינה של אילנות ולא דזרעים (ובאמת גופי דברי ההגהות שתיהן סותרות עצמם בזה והמ"א לא הרגיש) א"ו דבהיתר זה דסמוך לעיר אף לרש"י שכתב שכמוקף לדירה דמי היינו (על דרך היתה כאלמנה) לריב"ב במה דמצריך לבית סאתים ולא ליתר מסאתים לדידן וזה לענ"ד הברור והעיקר לענ"ד להלכה כהי"ח ודוק:

לסעיף הנ"ל הנה איתא בספר חדש הנקרא פרי תבואה שאלה ט' על עסק חכם אחד שאסר לאדם שהיה לו גן סמוך לביתו ממש לטלטל בו בשבת מחמת שהוא יותר מבית סאתיים והזרעים מבטלין המחיצות והמחבר העליהו להיתר בלי שום פקפוק ולדעתי מלבד דשלא כד"ת העיז לכתוב מ"מ לא שבקינן פשיטותא דשטת רש"י בשביל הספק שיש לשטת התוס' במה שמהר"מ והרא"ש הניחו בספק וצ"ע והטור מחמיר והריטב"א ומהרי"ק וש"ע החליטו לאיסור אף גם בעיקר הדין שתי טעיות טעה חדא דהנידן שדן עליו שהיה הגינה גדורה בפני עצמה (כמבואר בלשונו שם שכתב ונהי דאינו אוסר על כל העיר דלא מקרי העיר נפרצה למקום האסור דהא אין כאן עיר פרוצה לתוך הגנה דהא הגנה אינה פרוצה) א"כ אין ענינו כלל לנידן הש"ע דאיירי כשתוך מחיצת קרפף המוקף לדירה או החצר נזרע רובו או מיעוטו שאז יש לידון אם הזרעים מבטלים הדירה וליהוי קרפף שלא הוקף לדירה דאז אם אינם מבטלים הדירה שרי ולהכי אילנות דלא מבטלי שפיר דמי. אבל גנה כזה שגדור בפני עצמו תוך העיר המופקת מה בכך שהעיר נשארה בהתירה כיון שאינה פרוצה למקום האסור מ"מ הא הגנה אפילו של אילנות (ובזה שגג נמי המור' שתלה טעמו בזרעים שמבטלין) קרפף הוא להקיפו אינו מוקף לדירה וכיון שהוא יותר מבית סאתיים לא מיבעי' שאסור להוציא ממנו להחצר דהוי מכרמלית לחצר אלא אף גם תוכו אסור לטלטל יותר מד' אמות שהרי אינו אלא קרפף יותר מבית סאתים העומד באמצע חצר של רבים היא העיר ואם אינו יותר מבית סאתים מ"מ קרפף הוא ונהי שמותר לטלטל בו וממנו לחצר מ"מ ממנו להבית אסור ואל תעלה בדעתך לומר דלא שייך דין קרפף אלא המוקף בשדה או בקעה אבל העומד באמצע חצר שהוא רה"י איך נימא הואיל דהיקף הקרפף אינו מוקף לדירה לא חשוב מה בכך לו יהא דמחיצות אלו אינם בעולם הא הוי כל מקום זה מותר ע"י מחיצות החצר. דזה אינו דודאי מגרע גרע דכיון שהוא מוקף בפני עצמו רשות בפני עצמו הוא וכיון דאינו מוקף לדירה והוא יותר מבית סאתים הוי כרמלית כדמוכח להדיא מדברי תוס' דף כ"ו ד"ה דבי תורא שז"ל ונראה דמוקפת חומה היתה אחר שנתיישבה והיו יכולים לערב יחד אי לאו פירא דבי תורא שהיתה בין ערסא לאורך המבוי והיתה יתירה מבית סאתים ועמוקים ולא היו יכולים לערב מערסא לערסא לפי שלא היו יכולים לטלטל מזה לזה דהפירא הוא יותר מבית סאתים ואע"ג דיש לה מחיצות אינם מועילים כלום דמחיצות העשוים לנחת הוא. הרי לך מבואר דדין קרפף שייך אף בעומד באמצע עיר שהוא חצר וכן נמי מוכח מדבריהם דף ע"ו ע"ב ד"ה ובלבד ע"ש ודוק ופשיטא דה"ה גינה זה כרמלית בפני עצמו הוא ואין ענינו כלל לדין הש"ע:

טעות ב' אף לדמיונו מ"ש תו להיתר ע"פ דיעה ראשונה דיש אומרים עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי הוקף לדירה גם זה ליתא דהא לא נאמר שם אלא דקרפף סמוך לבית חשובה מוקף לדירה וזה ניחא בקרפף או גינה דאילנות אבל היכי דהגינה הוא דזרעים שמבטלים הדירה מה בכך שחשוב מוקף לדירה לו יהא מוקף לדירה מ"מ הא הזרעים מבטלים הדירה כדהקשה הריטב"א לעיל בפי' רש"י ונהי דרש"י לפירושו מוכרח לידחק דהמתני' איירי רק בגינה דאילנות והריטב"א לא ניחא לי' בזה וסובר דגינה סתם כולל נמי דזרעים אבל בגוף הדין דלשל זרעים לא מהני מוקף לדירה היכי שהוא יותר מבית סאתים אי אפשר דפליג אדם בזה לכן הברור שאין בדבריו ממש והגינה אסורה כדהורה החכם ודוק:

סעיף ב ואם אין בגובה העפר עשר ר"ל דאילו היה בגובה העפר י' ואף אם ירחיקה מהכותל ג' טפחים לא יהא מותר אלא כל זמן שכותל העפר קיים שהרי רק על ידי שניה נעשה ההיתר משא"כ אם אין בגובה י' ואך הוא סתירת מחיצה ראשונה שוב ההיתר לעולמים ע"י הראשונה לאחר שינטל העפר ולשון הרמ"א ואף אם חוזר ולוקח אין לו מובן אלא דוקא לאחר שחוזר ולוקח דאילו בזמן שמונח הרי נפרץ ביותר מי' ופשיטא דאסור בשבת זה לטלטל בו ועיין בתה"ד תמצא מבואר הכי וג"כ דלא כהמ"א ס"ק ז':

שוב ראיתי שכבר הרגיש נמי בת"ש סעיף י ואם היא מועט החצר וכו' ואם יש בה סאתים או פחות אסור להוציא ממנה לבית הרא"ש פ' עושין פסין הלכה ב' כתב צ"ע אם קרפף פחות מסאתים שלא הוקף לדירה אם דינו כבית סאתים ולר"ש דקיי"ל כותיה יהא אסור לטלטל ממנו לבית ולבסוף כתב מיהו נראה שאין לחלק בין פחות מסאתים לסאתים וכו' ע"ש:

ועפ"ז כתב הטור הכא שאם הגינה היא מיעוט החצר וגם פחו' מסאתים אסור להוציא ממנה לבית דהיינו מטעם זה דאין הבדל בין פחות מסאתים לבית סאתים וכן מסיק הריטב"א וה"נ איכא למשמע מן המרדכי אף דפליג על דין זה וכתב דהיכי דהגינה מיעוט החצר וגם הוא פחות מסאתים אז הוא מותר לטלטל ממנו לבית דאינו חשוב ומתבטל לגבי השאר והוי חצר מ"מ אילו היה סבר דפחות מסאתים אף שלא הוקף לדירה מותר עם בית לא הוי צריך להטעם דלא חשוב א"ו מוכח דנמי ס"ל כמסקנת הרא"ש וריטב"א וא"כ ק"ק על המרדכי שכתב תחילה הדין בקרפף שהוקף לדירה ונזרע אם הקיפו אינו אלא בית סאתים אז יש ב' דינים אם לא נזרע אלא מיעוטו וכו' אבל אם נזרע רובו או כולו ודאי מותר לטלטל בכולו כיון דאינו אלא בית סאתים אבל אסור לטלטל ממנו לבית דהוי כולו קרפף ואסור לטלטל מקרפף לבית וקשה דאם נזרע כולו או רובו מה אירי' שהקיפו היא בית סאתים אפילו אם כל הקרפף פחות מסאתים כל היכי דנזרע רובו או כולו כיון דהוא ע"י הזרעים לא הוקף לדירה אסור לטלטל ממנו לבית ובהמרדכי יש לידחק דבאמת לענין טלטול לבית לאו דוקא ואפילו הקיפו פחות מסאתים אסור ולא נקט הדין בבית סאתים כי אם להורות הקולא דאפילו נזרע רובו או כולו ודאי מותר לטלטל בכולו שבזה הוי רבותא אף דהוא בית סאתים:

אבל על הטור שהוא לשון הש"ע ודאי ק"ק במה שכתבו מי שיש לו גינה בחצירו אם הוא רוב החצר אפילו אין בו אלא בית סאתים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית דמה אירי' בית סאתים אפילו פחות מבית סאתים כדמבואר בהרא"ש שכתב וא"כ רחבה שאחורי הבתים שלנו שנזרע רובו אפילו אין בכל הרחבה סאתים אסור להכניס ולהוציא ממנו לבית וע"כ מ"מ לומר בלשונם ל"ד וסמכו על סוף הסעיף כנ"ל ודו"ק:

והנה הכא מבואר מטור וש"ע דמקרפף לבית אפילו לר"ש אסור ואפילו דחד גברא כדאיתא במ"א ואף לגבי החומר' דזרעים מבטלים דירת חצר ועיין תשו' שב יעקב סי' ח"י:

ואולם בהב"י מביא בשם הריטב"א די"א דוקא שהבית והקרפף הם של ב' בני אדם אבל אם הם של אדם אחד מותר מידי דהוי אבית וחצר דחד גברא שהוא מותר לדברי הכל ואע"ג דלרבנן אסרינן מחצר לקרפף ואפילו מחד גברא וכדמוכחא שמעתין להדיא וכו' אפ"ה עדיף אפילו לר"ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוי דחד גברא וטעמא דמסתביר הוא וכן דעת מורי הר"א ז"ל אבל י"א וכו' והנה לא פירש לן מאיזה טעם הוא דמסתביר. ויראה לענ"ד דהיינו טעמא משום דדוקא לרבנן מדחצר וקרפף לדידהו שני רשויות הן וב' חצירות אף שהן של רבים מותר לטלטל מזה לזה ש"מ דחילוק השם גרם דחצר וקרפף הם שמות חלוקים וכן פי' רש"י פרק כל גגות ע"ש א"כ ה"ה כשהם של אדם אחד משא"כ לר"ש דס"ל דחצר וקרפף רשות א' לכלים ששבתו בחצר ש"מ דאינו משגיח בחילוק השם וחדא רשותא הוא אלא לכלים ששבתו בבית אוסר מחצר לחצר אחר הא אם הבית וחצר דאחד הא פשיטא דמותר ואליבי' כה"ג י"ל דמתיר אפי' מבית לקרפף דידיה דהא אליבי' אין הבדל בין שם חצר לקרפף והיינו נמי דעת הרמב"ם שמביא המ"א סי' שע"ב סק"א וכתב וצ"ע דהא בגמרא לא משמע כן ואפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף עכ"ל והמעיין ברמב"ם יראה להדיא דלא אפשר שהרי מסיים הלכה כ' אא"כ ערבו אנשי כל המקומות וכו' אבל הברור דדעת הרמב"ם כנ"ל כי מ"ש המ"א דבגמרא לא משמע כן סובר כרבותיו דהריטב"א שאין ראיה מרבנן לר"ש ועיין סי' שפ"ט כתב המ"א צ"ע מה שבאמת צ"ע ולשטה זו ניחא ואולם פרש"י מבואר כדכתב בשמו ע"ש וק"ל ולדינא לכתחילה ודאי אין לזוז מפסק הש"ע הכא ובשעת הדחק עיין תשו' הנ"ל:

סעיף הנ"ל ואם הוא מיעוט החצר מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ אליו במילואו מזה יש ללמוד על נדון שלפנינו כאן ק"ק ש"ל אשר חקרתי על אודותיה שמצאתי אותם מטלטלין בכל העיר ונתוודע לי שסמיכותיהם על מה שאומרים שהיא גדורה מכל ד' רוחות ע"י שבצד צפון יש הגראבין עמוק י' אשר בתוכו הולך נהר רדין ובצד דרום כמו כן יש גראבין לפי דברים אשר בתוכו נמשך הנהר מאטלי ושני הנהרות אלו נמשכים עד תוך עיר דנציג באופן שחומת עיר דנציג היא הגדר לשאטלאנד בצד מזרח ובצד מערב לפי הנשמע היא גדורה ע"י בנינים בתים וחצירות הגדורים וחפירות עמוקים י' אשר ממש הם תכופים ומחוברים יחד מבלי שום פרצה בנתיים וכל זה מן צפון נהר רדון עד דרום נהר מאטלע באופן שק"ק ש"ל הנ"ל לפי זה גדור מד' רוחות אלא שבצד מערב תוך חיבור הנ"ל יש שער בדלתות נעולים אשר בתוכו יעברו הבאים לעיר שאטלאנד לעבור בגוה למזרח העיר לבא בשערי דנציג שנמי נעולים בלילה:

ולפ"ז כל הק"ק שאטלאנד היא כחצר הרבים ואחרי שקנו רשות מן השר אוברשטר של המלך פרייסין יר"ה שוב מותרים לטלטל ע"י שתופי חצירות הנעשה בכל מקום בערב חג הפסח והנה במחיצת צד צפון אין שום ספק כי אף לאחר שנקרש ונגלד בימי החורף עדיין נשאר מחיצות גידוד יותר מי' כי המים אין ממלאים הגראבין משא"כ במחיצה דרום ע"י נהר מאטלי כאשר שמעתי אף שנמי נמשך ע"י גראבין מ"מ המים מלאים על כל גדותיו של הגראבין ובאנו לספיקות המוזכרים סי' שס"ג סעיף כ"ט וע"ש בש"ע וט"ז ומ"א ובמה שכתבתי שם ונהי דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב בעירוב אמרו ולא במחיצות ובודאי ראוי לכל בעל נפש להחמיר לעצמו:

אמנם בזה ליכא לספק ולומר אחרי שהנהרות מאטלע ורדין נמשכים ממקום שיוצאים לתוך עיר דנציג א"כ י"ל לגבי דההוא סתם עיירות מוקפת לדירה כדאיתא סי' ת"א ליכא למימר די"ל דוקא בהיקף שהוא אך לצורך העיר הוא דסתמא הכי הוא משא"כ היקף זה שעיקרה יותר לצורך עיר דנציג נעשה נאמר אדרבה סתמא דמילתא מיד שנבנה דנציג נמשכו הנהרות ושוב כדרך העולם שדחוק להו העיר מתיישבים הפאר שטעט נמצא הוי לגבי שאטלאנד היקף שלא לדירת ק"ק שאטלאנד דזה אינו דלו יהא כן אחרי שברוח מערב הוא גדורה ע"י בנינים הרי קודם שנבנו אלו הבנינים היתה פרוץ יותר מי' וע"י הבנינים הפתוחים להיקף זה נעשה הוקף שפיר חשוב ישב ולבסוף הוקף ועיין סעיף ב' אמנם בזה יש תו לעיין באשר נמצא תוך היקף הנ"ל כמה וכמ' שדות כמה וכמ' גינות וכול' אינם גדורי' בגדר מחיצ' לעצמ' אם לא יהא רוב אותו כ"מ המוקף נזרע שאם כמו שפסקינן הכא ריש הסעיף דאם הוא יותר מסאתים לא יטלטל בה ובחצר אלא בד' אמות וה"ה בכל עיר זו בטל כל ההיקף וכולה דינה ככרמלית כמבואר נמי במהרי"ק שורש מ"ו ואף דעיקר דין זה דזרעים מבטלים דירת חצר אינו מבואר בגמרא אלא בקרפף ובחצר נסתפק המהר"מ וכבר ראיתי בספר נזירת שמשון שכתב שיש להקל בשעת הדחק מפני שהוא ספק דרבנן תמה אני עליו איך שבק לחסידותי' במקום זה דספק כזה לא מקרי אלא ספק חיסרון חכמה אחרי שהספק לא נזכר בש"ס כמבואר במחודשים דמנחת יעקב סעיף ח' והיינו טעמייהו דכל הפוסקים המהר"מ גופי' והרא"ש שהניח בצ"ע והטור שכתב וטוב להחמיר וכן המהרי"ק הנ"ל והש"ע סתמו לאיסור וכן הריטב"א הנ"ל כתב בפשיטות ואפילו בחצר עיין סעי' א' שם הבאתי אותו ומי יבא אחריהם להקל ואם אחר העיון ימצא שאך מיעוטו נזרע אכתי איני יודע שום היתר לפי הנ"ל לאותן המבואות שקורין גענג שפרוצים מאחוריהם במילואם למקום הנזרע בזרע גינה שהוא הרבה יותר מסאתים דהיינו מה שקורין קיפר דאם והוא כרמלית ומה שנפרץ אליו במילואו נמי אסור כמבואר הכא ומטעם זה ממילא יש להתיר נמי בכל עיר ש"ל דהיינו הרחוב אחר גדולה שאסורה נמי בטלטול מטעם המבואר סי' שס"ד סעיף ה' מבוי העשוי כנדל (ועיין סי' שס"ה סעי' ב' מה שכתבתי נידון חקירת המ"א אם מבואות שלנו דין חצר להם) וכמבואר שם במ"א בשם ריב"ש דאפילו ליכא שבילין אלא מצד אחד צריך תיקון זה ולכל הפחות מיבעי המבואות קטנים במקום פתיחתן מאחוריהם לכרמלית התיקון של צ"ה אם רחבים יותר מי' ולמה דמחמירין האחרונים בתיקון העקמימות ואפילו בפתוח לכרמלית אפשר אף זה לא מהני עד שיתוקן כמבואר בהש"ע עכ"פ באשר הוא כעת שמפולשין מאחוריהם במילואם. וביותר מי' הפשוט לענ"ד שאסור כל העיר בטלטול ולהכי תקנתי הגאנג שלי בצ"ה מאחוריו ומלפנים בלא זה גאנג שלי הוא גדור במחיצה וצ"ה ומחוץ להגאנג אני ובני ביתי נזהרים מלטלטל ואף לאחר שיתוקנו הגענג עדיין א"י היתר ברור לטלטל תוך הרחוב הגדולה מפני רשות העכו"ם ואף שקנו הרשות כנ"ל הרי הרחוב היא גדולה וחציה של אדונינו המלך ומכל צד הוא שדאט גרונד דהיינו ששייך למקום דנציג והרי אוסרים אלו העכו"ם את כל פני ר"ה של הרחוב ושמעתי מקצתם אומרים שאינם צריכים ליקנות רשות של דנציג מפני שהם מופלגים מהם ע"י שתמיד מכל צד רשות המלך חלוק מהם ע"י שלאק בום ומלבד שגוף מחיצות השלאק בום הוא הרבה רחב יותר מי' אמות ונמצא אין התירו ע"י ב' פסין כ"א ע"י צ"ה ולדעתי אין זה כלל בגדר צ"ה ובפרט ביום שהקורה העליון הוא פתוח ועומד ואינו מונח כלל על הקנים דלמטה שהוא עיקר ההכרח לצ"ה כמבואר סי' שס"ג ואפי' בלילה שהוא סגור ומונח על הקורות דלמטה עדיין הקנים דלמטה גבוהים ממנו וכל זה מזיק לתבנית צ"ה ומחיצה ודאי אינו מפני שגדיים בוקעין בו:

אף גם לו יהא שהוא בגדר צ"ה מ"מ עיינתי בחד צד ויש בין גוף הקורה דלמטה לבין הבתים יותר מי' אמות ולו יהא כולו מחיצה אינו מועיל לפירצה כזו לכן לענ"ד אין היתר לטלטל בעיר זו אם לא קודם כל לתקן המבואות שקורין גענג ואח"כ ליקנות הרשות משרי עיר דנציג נמי (וזה עתה ת"ל כולו רשות אחד של אדונינו המלך יר"ה) ועיין בזה מה שכתבתי בסי' שצ"א או ביותר הגון לעשות צ"ה כתיקונו בין גבולי דנציג בין גבול המלך ועכ"ז עדיין א"י היתר ברור לאותן הדרים על הוכה זייט שהם חוץ לגבולי נהר רדין אלא א"כ הם כמו כן יעשו צ"ה לגבוליהם כנ"ל שאז הם גדורים משני הצדדים צד דרום בגידוד נהר רדין וצד צפון המחיצה של הבתים וצד מזרח ומערב ע"י הצ"ה זולת זה לדעתי הם אסורים בטלטול:

אמנם באשר שמעתי הגאון המנוח שהיה למורה פה מלפני היה מתיר לאחרים הטלטול אלא שלעצמו היה מחמיר קצת לכן אין בידי למחות להם להדיא שיש להם אילן לסמוך עליו (ואף אחרי שגליתי להם דעתי ראיתי שלא יהיה דברי נשמעין) לכן אני מושך ידי ואומר שתיקתי יפה מדבורי אך הנלענ"ד כתבתי ועיין מה שכתבתי בסי' שע"ח דשייך להכא:

סעיף יא ואפילו הם עמוקים הרבה יראה לענ"ד דע"כ איירי כשהם קוו וקיימו תוך הקרפף ועיין ריש סימן שנ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף