אליה רבה/אורח חיים/שנח

אליה רבה ‏ אורח חיים שנח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אבל לעולם צריכין וכו'. זה לשון מלבושי יום טוב לא שמר הבטחתו שכתב בהקדמה שניה שחיפש בש"ס שאילו עשה כן היה רואה דלא חשו לדבר מועט ולא הכניסוה בשיעור, גם המגיד פרק ט"ז מהלכות שבת לא דק בזה שכתב שהשירים הם חמישה שביעיות ובפירוש המשנה לרמב"ם שזהו לר' יהודה בן בבא ולר' עקיבא שני שלישים והוא פחות היינו דבר מועט ואיתא בש"ס דהלכה כר' עקיבא ואף על גב דלענין שלא יהיה צריך שמירה אפסוק מכל מקום אילו אין הלכה כמותו גם כנגד ר' יהודה בן בבא היה לש"ס לפרש גם כן דהלכה כר' יהודה בן בבא לענין זה עד כאן לשונו, ותמיה נפלאה לי שלא ראה סוף דברי רמב"ם פרק ב' משנה ה' זה לשונו הלכה כר' עקיבא באומרו אפילו אין בה אלא אחת מכל אלו ולא באומרו שהם שבעים ושירים עד כאן לשונו, הרי דהלכה כר' יהודה בן בבא בזה דמותר לטלטל באותו מיעוט וכן פסק ברטנורה שם להדיא והיינו כלבוש ומגיד וכן מוכח בעירובין דף כ"ג דקאמר דאי אשמועינן דהלכה כר' יוסי הוה אמינא דאיכא שמירה וכו' הוה ליה למימר דהוה אמינא הלכה כר' יהודה בן בבא אלא דבאמת הלכה כר' יהודה בן בבא וכן משמע ברש"י ור"ן וכן בתוס' ד"ה ר' עקיבא וכו' שם דפירשו דכולהו תנאי אית להו דבר מועט ובהכי ניחא לי דלא הוצרך הש"ס לומר דהלכה כר' יהודה בן בבא בזה וכן משמע מדקאמר הש"ס ותרווייהו לקולא ואי הלכה כר' עקיבא גם בזה הוי חומרא דאסור בטילטול באותו דבר מועט גם דלא כעולת שבת:

ב

[ב] [לבוש] יחד יהיה קמ"ט אמות ושני טפחים וכו'. שש עשרה פעם תשע אמות הוא קמ"ד אמות שש עשרה פעם שני טפחים עולים שלושים ושתים טפחים שהם חמש אמות ושני טפחים:

ג

[ג] [לבוש] דומים לכרמלית וכו'. היינו לטלטל בתוכו אבל מותר להכניס מרשות היחיד לתוכה וכן איפכא (מבי"ט), עיין סימן שמ"ג:

ד

[ד] הוקף לדירה וכו'. פירש בתורת חיים שפירוש בהדיא שמקיף אדעתא שיכנס ויצא וישתמש בו תמיד ומפוסקים לא משמע הכי עד שיהא כמו שיתבאר סעיף ג':

ה

[ה] יותר משנים וכו'. דוקא אמה שלימה (שולחן ערוך), וכן משמע בהרא"ש פרק עושין פסין דף כ"ג ולנחלת צבי אישתמיטתיה עיין שם ואין להאריך:

ו

[ו] ובנה בית דירה וכו'. וכן אם הקיף לעשות ממנו בית ראוי לדור (מגיד פרק ט"ו), ועיין ב"ח ותורת חיים. כתב מגן אברהם כתב המבי"ט סעיף מ"ח דאם אחד מצדי הקרפיף הוא בתים חשיבי כותלי בתים מוקף לדירה אף שנעשו לתוכן מידי דהוה אכותלי מבוי דחשיבי מוקף לדירה, עד כאן, ודוקא שפתח ולבסוף הוקף אבל אם נפל מחיצה החיצונה של הבית ונשאר מחיצה הפנימית אין מועיל, עד כאן, ולכאורה אין מובן הא לא הוזכר במבי"ט מפתח ועיינתי במבי"ט גופיה דמיירי בפתוחות לתוכה חלונות מבתים וקודם זה מיירי שגם פתחים פתוחים, וזה ודאי אם הוקף אחר שפתח שמותר, ולכאורה נראה לי כוונתו שם דאף שלא נפתח לתוכו מכל מקום כיון שהוקף לכותל בתים הוי הוקף לדירה וכמו שכתוב שם בחומת העיר דנחשבין היקף לדירה לגינה וצריך עיון, משמע בתוס' דף ק"ד דצורת הפתח מהני כמו מחיצה:

ז

[ז] [לבוש] ואף על גב שאינה בית דירה וכו'. וגם לא נחשב לדירה דהא כשיעור חצר המשכן שרי בלא בית דירה וגם יש אמוראי דסברי דמותר אף בהוקף תחילה אלא נראה דסברא בעלמא הוא (מלבושי יום טוב):

ח

[ח] [לבוש] יהיה רחב וכו'. ארבעה טפחים באורך יותר מעשר אמות באורך הכותל כן כתוב בתרומת הדשן סימן ע"ה וכן צריך להגיה בדברי רמ"א:

ט

[ט] [לבוש] וגוד אסיק וכו'. לא הוצרך לזה אלא כל מחיצה גבוה עשרה לאו פירצה הוא (מלבושי יום טוב), ועיין סעיף ו':

י

[י] ואף אם חוזר וכו'. גם לשון רמ"א כן ואינו נכון אלא צריך שיפנה אותו כדי שיהא מוקף לדירה וכן כתב בתרומת הדשן ואחר כך יפנה וכו', ומלבושי יום טוב הגיה דצריך לומר ואף על פי שחוזר וכו':

יא

[יא] ויש חולקים וכו'. בית יוסף בשם תוס' וכן פסק הב"ח וכבר כתבתי שכן פסק אגודה וכן משמעות הפוסקים. והנה עולת שבת האריך דתוס' לא כתב הכי אלא לר' יהודה בן בבא אבל ר' עקיבא סבירא ליה כוותיה וכן כתב מגן אברהם דמותר, וליתא דמוכח בתוס' דר' יהודה בן בבא ור' עקיבא לא פליגי ביתר מסאתיים כלל ולשניהם לא מהני וכן מבואר בחידושי הלכות, ועוד הא באגודה פסק כן בשם תוס', ומה שכתב עולת שבת שכן מגיה בחכמת שלמה לא ירדתי לסוף דעתו כמו שיראה המעיין שאין ענינו וזה וקיצרתי כתב הגהות אשירי פרדס גדול שלא הוקף לדירה סמוך לבית ובנה בו בית יעשה שביל בקנים פחות משלוש מפתח ביתו לפתח הבית שבנה ויטלטל דרך שביל, עד כאן. וצריך עיון הא הגהות אשירי הנזכר לעיל מתיר בסמוך לבית אבל מבנה בו בית לא קשיא איך גרע משומירה דשומירה היה קודם היקף כמו שכתב מגן אברהם, ואפשר דמיירי הכא שדעתו היה בפירוש שלא להשתמש לשם אי נמי שבית הסמוך נמי בנה אחר ההיקף:

יב

[יב] [לבוש] סמוך לביתו וכו'. זה לשון ר' יהונתן כשיש בבית סאתים מידי כעין סוכה של שומרי הצאן או שדות וכרמים בקביעות יומם ולילה כל השנה או בבית דירה לבעל בית אף שאינה תדירה אלא לפרקים או סמוכה לעיר בתוך אלפיים אמה דיכול בעל הבית ללכת ולטייל בה מותר לר' יהודה בן בבא, עד כאן, ובהג"ה פסק בכל מה דמותר אפילו ביותר מסאתיים ורמ"א ולבוש דנקטו סמוך לביתו לחוד צריך לומר דחדא מינייהו נקט וכן משמע במלבושי יום טוב, אבל במגן אברהם כתב דלכך לא כתב משום דשומירה ובית דירה כולי עלמא מודים דמותר ויש חולקים לא פליגי אלא בסמך לביתו ולא דק דמבואר בתוס' ד"ה ובלבד וכו' בעירובין דף כ"ג דגם שומירה ובית דירה לא מהני וכן כתבו בית יוסף וב"ח וכן מצאתי בהדיא באגודה שם וכן משמע בספר זכרון להגאון:

יג

[יג] אלא אם כן אין עתיד וכו'. ולפי זה אי אפשר כלל בתקנה דעפר. ולדינא נראה מתרומת הדשן להקל כסברא ראשונה וכן משמע בבית יוסף ועוד לקמן סימן תרל"ג סעיף ד' פסקו כן בסתם:

יד

[יד] [לבוש] אלא בארבע אמות וכו'. עד שימעטנו (עבודת הקודש):

טו

[טו] [לבוש] באילנות וכו'. בין שנטען כשורה בין מעורבין:

טז

[טז] שלושה טפחים וכו'. וגבוה עשרה רמב"ם פרק ט"ו (עבודת הקודש):

יז

[יז] לפני מחיצה וכו'. פירוש לפנים ממחיצות הראשונות:

יח

[יח] ויהיה מוקף וכו'. כלומר שפתח לו בית קודם שיעשה השניה או בענין שנתבאר ס"ק ו':

יט

[יט] [לבוש] שלא אמרינן וכו'. ומלבושי יום טוב חולק דעיקר כשיטת רש"י דמועיל אף להקל בזה ושכן כתב המגיד שם. ולעניות דעתי אפשר דגם רש"י ומגיד לא קאמרי אלא שאם אותו המחיצה עצמו עושה מועט מועיל אבל שנחשב גם האויר למיעוט לא קאמרינן:

כ

[כ] ואם לאו וכו'. כן כתב הטור וצריך עיון דברמזים פסק דהוי מיעוט וכן פסקו מלבושי יום טוב וב"ח:

כא

[כא] אלא סאתיים וכו'. והוא הדין פחות דמיעוט בטל גבי רוב (ב"ח ואחרונים), וכן מצאתי בתוס' דף כ"ד ורמזים וכן מוכח בהרא"ש ועיין סעיף י"א דמוכח הכי:

כב

[כב] [לבוש] להשתמש בכולה וכו'. אבל הט"ז כתב דעל כל פנים מקום הזרוע אסור ודבריו תמוהין שלא הזכיר מלבוש ועוד שכן כתב הרמב"ם פרק ט"ו ובעבודת הקודש דף י"ד דכולו מותר, ופשוט דקרפף בסעיף ו' אף שזרע כולו מותר לטלטל בכולה כיון שאינו יותר מבית סאה, ומכל מקום ממנו לביתו אסור לטלטל אף שהוא פחות מבית סאה ואפילו שאינו נזרע אלא סתם קרפוף:

כג

[כג] ואם וכו' לא יטלטל וכו'. כן כתבו בטור ושולחן ערוך אבל על כרחך הוא טעות סופר דהא כל שנזרע רובו אוסר כולו אלא לא גרסינן ואם הוא יותר מסאתים וגרס ולא יטלטל וכו' (מלבושי יום טוב), וכן הב"ח מביא נוסחא זו בטור וכן מצאתי בספר צידה לדרך:

כד

[כד] להוציא וכו'. משמע דמחצר לבית שרי ודברי מגן אברהם צריך עיון בטור:

כה

[כה] מותר וכו'. בכנסת הגדולה תמה מדברי הרא"ש אלו דפרק עושין פסין דפסק לקולא אפילו בפלוגתא דאמוראי דעל כרחך חזר ממה שכתב בתחילה דאין הלכה כרב שימי ובית יוסף פסק משמו דאין הלכה כרב שימי, ולעניות דעתי לא קשה מידי דהתם עיקר טעם דפסקינן כסתם לישנא דגמרא כמו שכתב המגיד פרק ט"ו:

כו

[כו] [לבוש] החצר מותר וכו'. דוקא כשיש לחצר גיפופין או נפרץ פחות מעשר דאם לא כן אסור אף החצר דנפרץ במילואו וכן מוכח מב"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.