מראי מקומות/קידושין/ה/ב
הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך - אין כאן בית מיחוש. ויש לבאר מה חיסרון יש בלשון זו. וברש"י ד"ה אין כאן בית מיחוש - אין כאן אפי' ספק קידושין דכי יקח כתיב ולא שיקח עצמו לה. וכתבו ראשונים שאף במקום שיכול היה לקדש בלא דיבור כלל, כגון במדבר עמה על עסקי קידושיה, מכל מקום היכן שאמר לשון הריני אישך גרע ואינה מקודשת, וז"ל הרא"ש (פ"א סימן ב): הריני אישך הריני בעליך הריני אירוסיך אין כאן בית מיחוש דכתיב כי יקח ולא שיקח את עצמו. והא מיירי אפילו מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה דהני לישני גריעי מנתן לה בשתיקה. וכ"כ המאירי - אמר הריני אישך הריני בעליך הריני ארוסיך אין כאן בית מיחוש, ובזו אפילו היה מדבר עמה על עסקי קדושיה כן שהרי מקיח את עצמו, וכשם שבנתנה היא ואמרה אין דבור עסקי קדושיה מועיל כלל אף בזה כן. ואף על פי שקצת מפרשים חולקים בזו חוץ מכבודם אין לחוש בכך.
ועיין בשיעורי רבי שמואל (אות פא) – כתב הרא"ש דהא דבאמר הריני אישך וכו' אין כאן בית מיחוש, איירי אפילו מדבר עמה על עסקי גיטין וקידושין דהני לישני גריעי מנתן לה בשתיקה ע"כ, ולכאורה מוכח מזה דהא דבהני לישני לא מהני אין זה רק משום חסרון בלשון, דהא בעסוקים מהני אף בלא לשון כלל, ומ"ט כתב הרא"ש דהני לישני גרע מנתן לה בשתיקה, אלא ודאי דהחסרון משום שלשונות אלו מורים שבא לעשות חלות אחר. וכן כתב להדיא המאירי שבלשונות אלו לא מהני אפילו בעסוקים בעסקי קידושין, שהרי מקיח את עצמו, ע"ש, וזה כמו שנתבאר שלשון זה מורה שעושה חלות אחר, וע"ע בחלקת מחוקק (סימן כז ס"ק יז).
וז"ל הרמ"א בשולחן ערוך (אה"ע סימן כז ס"ו - בשם הגהות אלפסי פ"ק דקדושין): נתן הכסף לאחד ואמר לו הרי את חמי, ולא אמר בתך מקודשת לי, אין בזה כלום. וכתב על זה החלקת מחוקק (ס"ק יז) – הרי את חמי - בהגהת אלפסי מפרש הטעם כי יקח איש אשה אמרה תורה שתהא הקיחה לאשה ולא לאביה ומעשה בא לידינו וכן הורונו עכ"ל. ומפשט לשון הג"ה זו משמע ומבואר שם שאפילו הוא מדבר עם אביה על עסקי קדושיה לא מהני דדמי לאמר הריני אישך הריני בעלך וגרע מנתן בשתיקה. ולע"ד אינו נראה כלל דשאני אם אמר הריני אישך דעבר על מצות התורה דהבעל הוא הקונה ולא הנקנה אך באם אמר הרי את חמי אמר דרך רמז שיקנה בתו מנ"ל לבדות דרשות מלב אשר לא נזכרו בגמרא וקרא צווח את בתי נתתי לאיש הזה וא"כ הוא המוכר והחתן הקונה ממנו ודרשינן נמי (בקדושין דף ד:) יש כסף לאדון אחר והוא האב ולמה יגרע לשון זה דהא באמת בלקיחה בתו הוא חמיו משא"כ הריני אישך זה הוא שקר ועוקר הקדושין דאין הוא נמכר לה רק היא נמכרת לו ע"כ צ"ע גדול למעשה אפי' לא דיבר עמו על עסקי קדושיה מכ"ש בדיבר עמו תחלה על עסקי קדושיה דפשוט בעיני דאינו מזיק הדיבור ומידי ספק קדושין לא יצאתה.
ועיין עוד במקנה (ד"ה בגמרא הכא) שביאר שהוא גזירת הכתוב שמיעטה התורה כי יקח ולא שיקיח ולכן גרע משתק. וכ"פ התורה תמימה (דברים כד א, אות ד).