מראי מקומות/סוכה/יב/א

מראי מקומות סוכה יב א

כי אתא רבין אריו"ח אמר קרא באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, ואימא גורן עצמו ויקב עצמו, א"ר זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר לסכך בו, מתקיף לה ר' ירמיה ואימא יין קרוש הבא משניר וכו'

בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' לט) הביא קושית השואל על קושית הגמרא כאן ואימא יין קרוש הבא משניר וכו', דמה הקשתה הגמרא שאם נאמר שמדובר ביין קרוש הבא משניר יהי הוכחה שמסככין בדבר המקבל טומאה, והלא יין שקרש פקע טומאה מיניה, וכמפורש בר"ש פ"ג דטהרות ועוד.

ותירץ לו המהרש"ם דלא קשה מידי, כי הגמרא רצתה להוכיח מעיקרא דמגרנך ומיקבך הכונה פסולת גורן ויקב ואין מסככין בדבר המקבל טומאה, וע"ז הקשינו ואימא גורן עצמו ויקב עצמו ויהי' מוכח דמסככין בדבר המקבל טומאה, דהלא גורן הוי אוכל ומקבל טומאה, וגם יקב הוי משקה, [ואף למ"ד דטומאת משקין לקבל טומאה הוא רק מדרבנן, מ"מ מוכח כן מגורן]. ועל זה דחה ר' זירא דאי אפשר לומר דגורן ויקב הוי גורן עצמו ויקב עצמו, דהלא אי אפשר לסכך ביקב עצמו, וא"כ על כרחך דגורן ויקב הכונה על פסולת גורן ויקב. ועל זה הקשה ר' ירמיה ואימא יין קרוש הבא משניר, וא"כ שפיר יש לפרש דגורן ויקב הוא גורן עצמו ויקב עצמו, וא"כ שפיר יש להוכיח דמסככין בדבר המקבלין טומאה מהא דמסככין בגורן עצמו דמקבל טומאה, ואין הדיוק מיקב שהוא יין קרוש דהוא באמת אינו מקבל טומאה וכנ"ל, עיין שם.

וכולן שהתירן כשירות

כתב המהרי"ל וז"ל: והקשה מהר"י סג"ל פשיטא כשהן מותרין דכשרות ותי' דקמ"ל דגם אם הביאם קשורות לגג הסוכה והתירן אח"כ כשרות דסד"א דאסור להעלותם קשורות משום מראית העין קמ"ל עכ"ל.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף