מראי מקומות/סוכה/ה/א

מראי מקומות סוכה ה א

ר"י אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה

כתב המהר"ץ חיות: בדרך דרוש יש לכוין בזה ע"ד אמרם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים הכל צפוי והרשות נתונה אשר מורים על העיקר שהבחירה חפשית ביד האדם וגם כאן אומר דברשות האדם אין השכינה מתערבת במעללותיו ובפעולותיו. והך דלא עלה משה ואליהו למרום היינו אף על פי שעלו לרקיע בכ"ז לא נתהפכה טבעם כמלאכים כמ"ש פר"ע מה לילוד אשה בינינו וכן אליהו עדיין היה שכיח בישיבת חז"ל בצורת איש.

תפשת מרובה לא תפסת וכו'

כתב בהערות הגרי"ש אלישיב: פרש"י אם תתפוס המרובה שמא יטלו ממך, אבל המועט ודאי לא יטלו ממה שבידך ואולי יוסיפו לך, האוה"ח בספרו ראשון לציון מוכיח מכאן כהרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן, דאילו להראשונים דהוי מן התורה, א"כ מה בכך דאולי יטלו ממה שבידך, מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וא"כ יש להחמיר עד שיצא הספק, והנה מה דנקט כאן זהו לקולא, ולכאורה במחיצת שבת זהו חומרא שחייב כשמכניס או מוציא ממקום מחיצת עשרה, והרי הנדון כאן גם לגבי שבת כמש"כ תוס', (ועיי"ש שדן מעובי הכפורת וזהו לקולא).

והנראה לבאר דתפסת מרובה לא תפסת אין זה מסברא, אלא זו מדה בתורה שבספק יש לנו לתפוס הצד הקל שבביאור המקרא, ומש"כ הראשונים משום שמא יטלו מה שבידך וכו', זהו רק הסבר למשל דתפסת מרובה כמש"כ רש"י, אבל יסוד הדבר הוא מדה בתורה מהלל"מ.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף