מראי מקומות/סוכה/ה/ב

מראי מקומות סוכה ה ב

אמר ר' אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא

הכא אמרינן דכרובים היינו מלאך בצורה של תינוק. ואילו בפרשת בראשית אחרי שגירשו אדם הראשון מגן עדן כתיב (בראשית ג' כ"ו) וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ופירש שם רש"י כרובים, מלאכי חבלה, ומאי שנא שכאן פירשו שהם מלאכי עליון וכאן פירשו שם שהם מלאכי מעלה.

ואמר הרה"ג ר' משה מרדכי עפשטיין ז"ל, אם בני הנוער צמודים לתורה ללוחות העדות שבארון הברית, אז הם מלאכי עליון, כרובים מסוככים, אבל אם הם מתרחקים מהתורה ח"ו, אז אותם בני נוער הופכים להיות מלאכי חבלה, משחיתים ומזיקים ע"כ.

שיעורין דאורייתא נינהו דכתיב ארץ חטה שעורה גפן וכו', וא"ר חנין כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר וכו'

בפשוטו מפרשים שבארץ ישראל ישנם הפירות החשובים האלו, ובפירות אלו משערין שיעורים של תורה.

אולם משמו של החזון איש הביא בספר אמרי יושר שבדיוק להיפוך הם הדברים, שבגלל שהשיעורים הם עפ"י חטה שעורה גפן ושאר שבעת המינים, לכן נמצאים מינים אלו בארץ ישראל עכ"ד.

עוד נציין שבשו"ת חתם סופר (או"ח סוס"י קפ"א) כתב: והנה זה לי שנים רבות עמדתי על החקירה, הלא ברכתן של ישראל הי' חטים ככליות ועדשים כדינרי זהב (תענית כ"ג ע"א), ומסתמא כל הפירות ככה, ועיין כתובות (קי"ב ע"א) אפרקסא כאילפס וקטופי כעיגלי, וא"כ קרא דארץ חטה ושעורה וכו', דילפינן דלשיעורא נאמרה, והרי קרא מיירי בפירות של ארץ ישראל, ואיך נשער בזתים של א"י שהיו גדולים מאוד. ובלאו הכי נמי דוחק גדול לומר שהיו הבית דין צריכים להביא פירות ממדינות נכריות לשער בהם שיעור תורת משפט אלקי הארץ הקדושה, וגם הקרא אינו סובל, דהרי מיירי בפירות של א"י וברכותי' כו'.

וכעת נלענ"ד בישוב קושיא הנ"ל, דכשם שהיו פירותי' משונים לטובה, כך היו גידולי האנשים לבריאות גופם באופן טוב ונאות, ואם כן הי' שיעור אכילה דידהו בזית דידהו. ע"ש.

ונילף מכרוב

כתב הערל"נ: הא דפשיטא לי' דכרוב פניו פחות מטפח י"ל כיון דפחות שבפני אדם הוא טפח וגבהו ח"י טפחים מכתפו לארץ כמש"כ התוס' בשבת (צב א ד"ה אישתכח) א"כ כרוב שגבהו י' טפחים מראשו עד רגליו מסתמא פניו ג"כ אינו רק כחצי פני אדם, א"נ י"ל כיון דאמרינן אין פני אדם פחות מטפח וזה ודאי אי אפשר לומר על קטן דהא ראינו דפני קטן שנולד הוא פחות מטפח ובפרט לפי מה דאמרינן ביבמות (קכ א) דפנים לא מקרי אלא עד החוטם אע"כ דה"ק אין פני גדול בן י"ג שנה פחות מטפח דומיא דיצחק שגדול הי' דמני' ילפינן וכיון שפני כרוב הי' כרביא דהיינו כקטן לכן הוי ס"ד דפניו פחות מטפח.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף