רש"י/סוכה/ה/א
ותניא מעולם לא ירדה שכינה למטה. וקרא כתיב דעל כפורת ירד ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא:
למעלה מעשרה טפחים. תירוצא הוא:
שפירש שדי מזיו שכינתו. פרשז נוטריקון קא דריש:
מדת קומתה לא נתנה. מדת עוביה היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי תיבה:
מסגרת. שפה כעין לבזבזין סביב השלחן:
תפשת מרובה כו'. כל דבר שמשמעו מרובה ומועט אם תפשת את המועט יפה תפשת דבציר מהכי לא משמע ואם ימצא שהיה לך לתפוס המרובה הרי הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבידך כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת שאתה נראה כשקרן בדבריך ושמא המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית לתפוס חסרו לך ממה שבידך והיינו לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם יוסיפו טוב ואם לאו מה שתפשת תפשת ומשל הוא:
ונילף מציץ. שהוא מועט ממסגרת:
קדש למ"ד מלמטה גרסינן:
אני ראיתיו ברומי. שהכניסוהו לאוצר המלך כדאמרינן במעילה (דף יז:) בבן תלמיון:
תכשיט. מלבוש לאדם:
מזר. של ארון או של מזבח או של מסגרת זר אינו כלי אלא תיקון כלי לקשטן:
מסגרת נמי הכשר. קישוט שלחן הוא:
למטה היתה. מרגל לרגל היתה נתונה בראשם ודף השלחן מונח עליו:
הניחא כו'. פלוגתא במנחות (דף צו:):
מאי איכא למימר. אדיליף מינה נילף מזר:
ואין פנים. של אדם פחותין מטפח: