מראי מקומות/יורה דעה/שעג

מראי מקומות יורה דעה שעג

אם החובה מדאורייתא על הגדולים על הקטנים היינו רק לא לטמאותם בידיים או אף לחנכם

הטור בסעיף א, הביא בזה מחלוקת דהרמב"ם ס"ל דהאיסור הוא רק לטמאותם בידיים והטור ס"ל דיש חובה להזהירם, והשו"ע לא הכריע והרמ"א הכריע כהרמב"ם כיון דהביא בדרכ"מ דהרשב"א ומהר"י וייל נמי סברי כהרמב"ם, ויש להעיר דרבינו יהונתן בהל' טומאה א ד"ה תניא, סבר כהטור, ומאידך מדברי השאילתות בשאילתא קג, בתחילתה, ובה"ג בהל' טומאה בעמוד רנו, מבואר דס"ל כהרמב"ם דדוקא לטמאותם בידיים הוי בכלל האיסור, ודלא כהטור, וכ"כ סמ"ק במצוה פח, וכן מבואר בדברי האשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה ק"ל (ריא.), והכי נקטינן.

כהן אינו מטמא לאחותו ארוסה

כ"כ הטוש"ע בסעיף ד, והב"י בד"ה ואינו מטמא לאחותו, כתב דכן פסקו הפוסקים, ויש להעיר דכ"כ היראים בסי' שכב אות ז, והאשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה כי (רב:), ומאידך בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קפא, כתוב דכהן מטמא לה.

כהן מטמא לאחותו מוכץ עץ

כ"כ הטוש"ע בסעיף ד, והב"י בד"ה ואינו, כתב דכ"כ הפוסקים, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה כי (רב:).

הערה על לשון הטוש"ע גבי כהן שאין נטמא לאשה פסולה

כתבו הטוש"ע בסעיף ד, שכהן אינו מיטמא לאשתו אם היא פסולה או גרושה, ע"כ, ולכאו' אין הלשון מדוקדק דגרושה היינו נמי בכלל פסולה, אם לא דנימא דפסולה היינו שהפסול בעצמותה כגון שהיא ממזרת או גיורת.

כהן שנטמא לקרובו, האם יכול ליטמות בו ביום לשאר מתים

הב"י והדרכ"מ בסעיף ז, הביאו בזה מחלוקת דכל הראשונים סברי דהוא אסור מדאורייתא, וכתב דר"ת יחידאה דס"ל דהוא מותר או דהוא אסור מדרבנן, ע"כ, ויש להעיר דהיראים בסי' שכב אות יז, כתב דבה"ג ס"ל דהוא דרבנן, וחלק עליו היראים וכתב דהוא אסור מדאורייתא, ע"כ, ונמצא דאינו מדוקדק מה שכתב הב"י דר"ת יחידאה. כיון שמספקא לר"ת אי שרי אפי' מדרבנן אעיר דהאשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה כהן (ריא:), כתב דאסור ליטמא בו ביום.

האם מותר לכהן ליכנס לבית הקברות לקבור מתו

הטור והב"י בסעיף ז, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה פח, כתב דאסור ליכנס, ומאידך האשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה ק"ל (ריא:), כתב דשרי, ומחלוקת זו תלויה בחד צד במחלוקת האם שרי לכהן ליטמא לשאר מתים בו ביום דמי שמתיר שם כ"ש שמתיר בזה, ועי' במה שהוספתי בזה לעיל בסמוך.

חסר מהמת האם הכהן מטמא לו

הב"י בסעיף ט, הביא בזה מחלוקת דהרי"ף יחידאה דכתב דמיטמא, ויש להעיר דהאשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה כי (ריב:), העתיק להלכה את דברי הרי"ף דמיטמא על עצם כשעורה מאביו, ומאידך רבינו יהונתן על הרי"ף שם לא סבר כהרי"ף וכתב דדברי הרי"ף צ"ע. בדברי הב"י בריש דבריו היה כתוב: כתב הרי"ף, והגיהו: ברייתא כתבה הרי"ף, והוא שיבוש דלפי ההגהה משמע דהב"י מביא מקור לדברי הטור וזה אינו כי הוא מביא דהרי"ף פליג על הטור.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף