מראי מקומות/יורה דעה/שעב

מראי מקומות יורה דעה שעב

מותר לכהן ליכנס לשדה שנחרש בה קבר לצורך דבר מצוה כגון לישא אשה וכו'

כ"כ הטוש"ע בסעיף א, וכן הביא הב"י מהרי"ף והרא"ש, ויש להוסיף דהאשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה ואסור (ריג:), העתיק להלכה את דברי הרי"ף שכתב כך.

שיעור שדה שנחרש בה קבר

באהלות יז,א, תנן מלא מענה מאה אמה בית ארבעה סאים, ע"כ, וכיון דחצר המשכן היא סאתיים והיא מאה על חמישים, א"כ בית ד' סאים הוא מאה על מאה, וכתב שם הרא"ש בפירושו בריש הפרק, דאין לומר דכל המאה אמה על מאה אמה טמא, אלא אם חרש לכיוון דרום טמא מאה אמה מהקבר לדרום ואם למערב טמא מאה אמה מהקבר למערב וזו כוונת המשנה בית ארבעה סאין דהיינו בב' מקרים, אבל לעולם לא יטמא כל הארבעה סאין אלא או מאה לדרום או מאה לצד אחר, ע"כ, ולפי"ז שיעור הטומאה הוא מאה אמה כנגד אורך המחרשה, אולם בדברי הרמב"ם בהל' טומאת מת י,א, נראה דס"ל דלא פלוג ובכל גוונא טמא מאה על מאה שלמים, ע"כ, ולפי"ז מודדים אותם ממקום הקבר לכיוון שאליו חרש מאה אמה, ומוסיפים חמשים אמה מצד ימין וחמשים מצד שמאל, ובשאילתות בשאילתא קג, ובה"ג בהל' טומאה בעמוד רנז, כתבו דשיעורו הוא מאה אמה לכל רוח מהקבר, ע"כ, ולפי דבריהם צ"ל דהאי דתנן בית ארבעה סאין היינו לכל רוח ורוח, ונמצא בידינו ג' פירושים במדידת בית הפרס, ושאר דיני בית הפרס עי' ברמב"ם שם.

אם קברי עכו"מ מטמאים באוהל

הטור והב"י בסעיף ב, הביאו מחלוקת אי מטמאי באוהל או לא, דהרמב"ם והגהות מיימוניות בשם ספר יראים ס"ל כרשב"י דשרי לכהן ללכת עליהם דלא מטמאי, ומאידך התוס' ס"ל דאסור, וכן הטור הביא שהרא"ש העיד שמהר"ם מחה בכהנים שהלכו על קברי עכו"ם, ובשו"ע פסק דנכון להחמיר, ותוס' הנ"ל היינו ר"ת כדכתב הנמוק"י שאביא בסמוך וכן היינו ר"י כדכתבו תוס' ביבמות סא. ד"ה ממגע, ובספר הנייר בהל' טומאת כהנים, פסק כר"ת דאסור, וכ"כ סמ"ק במצוה פח, דאסור, אמנם יש להעיר דהנמוק"י בב"מ קפו ד"ה אין מטמאין, כתב דאף דר"ת בעל התוס' ס"ל שאסור, מ"מ קי"ל כרשב"י דשרי, הרנב"ר ז"ל, ע"כ, דהיינו שהר"ן הכי ס"ל, ולכאו' היה נראה דכן נמי דעת הנמוק"י מדהעתיק את דברי הר"ן, אמנם מדבריו בב"ב פג ד"ה גרסי' בגמ', משמע קצת להיפוך, ועל כן אין בדעתו הכרע, והרמב"ן ביבמות סא. ד"ה ואין דברים, כתב נמי דשרי, ומשמע קצת מדבריו דהכי נמי יש לומר בדעת הרי"ף, וכן מוכח מדברי הריטב"א בב"ב נח. ד"ה רבי בנאה, דשרי, וכ"כ האשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה גרסי' (ריד.), דשרי, והב"י באו"ח בסי' קנט בסעיף יא-יג, בסופו הביא מהמנהיג שכתב דקי"ל דגוי ועבד לא מיקרי אדם, ועוד יש להוסיף דבגיליון השו"ע כתב הברכי יוסף דהכי נמי ס"ל לחינוך בסי' שנ, וכן להרשב"ץ ג,שכג, ע"כ, והדגול מרבבה כתב בגיליון דבשיטת הראב"ד יש להסתפק דאפשר דס"ל דלא שייך איסור טומאת כהן לכהן שהוא כבר טמא, וא"כ נמצא בידינו דר"ת ור"י וספר הנייר ומהר"ם מרוטנבורג וסמ"ק ס"ל דאסור ולזה נוטה דעת הרא"ש, ומאידך הרמב"ם והרמב"ן והר"ן והריטב"א והיראים והאשכול והחינוך והמנהיג והרשב"ץ וקצת נראה שהוא דעת הרי"ף ס"ל דשרי, ועוד אפשר דשרי מטעם אחר לראב"ד, והנה השו"ע שלא ראה את כל הנך רבוותא דשרו מלבד את הרמב"ם והיראים כתב רק בלשון נכון ליזהר, וא"כ השתא דחזי' לכל הנך דשרו, נקטינן דאפשר להקל. הרמב"ם ביאר את טעמו דשרי בתשובה בפאר הדור סי' נז.

קברי עכו"מ במגע ומשא

הב"י בסעיף ב, הביא מחלוקת אי לפי רשב"י דס"ל דאין קברי עכו"מ מטמאין באוהל, מ"מ מטמאים במגע ומשא או לא, ויש להוסיף דמדברי הנמוק"י בב"מ קפו ד"ה אין מטמאין, מוכח דרש"י ס"ל דמטמא במגע ומשא, וכ"כ האשכול בהל' טומאת כהנים ד"ה גרסי' (ריד.), והרמב"ן ביבמות סא. ד"ה והא דאמרינן, דן בזה והעלה בצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף