מראי מקומות/יורה דעה/רסו

מראי מקומות יורה דעה רסו

חזר הבשר וכיסה את המילה ויש בו צרעת

הטוש"ע בסעיף א, כתבו דאין מלין דהוי מילה מדרבנן וצרעת מדאורייתא ולא דחיא, והב"י לא הראה לזה מקום, אמנם כ"כ בה"ג בהל' מילה בעמוד קנ.

הא דאין חוזר על ציצין המעכבין, איירי דוקא בשבת או אף בחול

הב"י בסעיף ב ד"ה ומ"ש וחוזר, הביא בזה מחלוקת, ועי' במה שכתבתי לעיל בסי' רסד,ה, גבי אם לכתחילה צריך לחזור בחול על ציצין שאין מעכבין.

אי קי"ל דפירש אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין או לא

הטור והב"י בסעיף ב בד"ה ומ"ש רבינו בשם בעל העיטור, הביאו בזה מחלוקת, דהעיטור הוה ס"ל לפי דעתו דחוזר אלא שביטל דעתו בפני רבוותא, והטור הביא דהרא"ש לא ס"ל דחוזר, והב"י טרח לומר דאע"ג דלא פירש הרא"ש בזה אלא רק הביא הברייתא כצורתה, מ"מ מדלא פירש להדיא כהעיטור א"כ מסתימתו מוכח דס"ל כפירוש רש"י, ע"כ, ואינו מובן מה רצה הב"י לומר בזה, דרש"י לא פירש כלום לענין הלכה, וגם מה הוצרך לדקדק מדברי הרא"ש הא הדבר ברור כדכתב הב"ח דמדפסק הרא"ש כאותה ברייתא מוכח דס"ל דהיא להלכה, וצ"ע, והב"ח הביא דהרא"ש והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כהעיטור, וכבר העירו בהגהות והערות דהרשב"א בשבת קלג: ד"ה אלא אמרי, נמי פסק כההיא ברייתא והביא כן גם בשם הגאונים, ועוד יש להוסיף דבה"ג בהל' מילה בעמוד קנ, נמי פסק כההיא ברייתא דאינו חוזר, וכן ס"ל לרמב"ן בשבת קלג: ד"ה ומדמסקינן, וכן הביא העיטור עצמו בשם רבוואתא, ונמצא דנדחתה סברת העיטור מההלכה.

אם גגות וחצירות וקרפיפות הם רשות אחת ושרי לטלטל מזה לזה

הטור והב"י בסעיף ב ד"ה ומ"ש ויש, הזכירו שיש אוסרים בזה, ועי' במה שכתבתי בזה באו"ח בסי' שעב,א.

אם צריך לחלל שבת בדאורייתא בשביל לרפאות הולד, אי שרי למולו או דוחים את המילה

הב"י בסעיף ג בד"ה וכתב הר"ן, ובסעיף ד בד"ה והרי"ף, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קנד אות פז, כתב דאין מלין.

אם לפני מילה שרי רק לזלף ביד או אפי' לרחוץ בכלי

הב"י בסעיף ד בד"ה ודע, דן בזה והביא דדעת הפוסקים דשרי לרחוץ, ויש להעיר דהיראים בסי' תב אות טו, כתב דשרי רק לזלף עליו ביד אבל לא בכלי, ומאידך האשכול בהל' מילה ד"ה מתני' (קה:), כתב דשרי לרחוץ.

בדברי סמ"ק גבי נולד בבין השמשות בע"ש אם הולכים אחרי החזקה דמעיקרא ואמרי' שלא נולד עד הלילה

הטוש"ע והב"י בסעיף ח, הביאו מהמשנה דבנולד בע"ש בין השמשות נימול ביום ראשון, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנד אות פא, כתב דתינוק שנולד בע"ש צריך לדקדק אם הולד הוציא ראשו מחוץ לפרוזדור מבעוד יום ואם לא יודעים הולכים אחר חזקה, ע"כ, דהיינו ותולים לומר שנולד בלילה, ותימה דאי אזלי' בזה בתר חזקה א"כ יהיה נימול בשבת, ונראה דס"ל לסמ"ק דאינו דוחה שבת דילפינן מקרא דערלתו ודאי דחה שבת ולא ספק כדאיתא בשבת קלה., ולא ס"ל כתוס' שם שכתבו דלא איצטריך קרא לנולד בין השמשות, ומ"מ קשה דמאי נפק"מ דאזלי' בתר חזקה תיפוק ליה דמאחרין ולא מקדימין לפי שבתוך ח' אינו מצוה ולאחר ח' מצוה, כדכתב הב"י בסי' רסב,ד, וצ"ע.

מאימתי חשיב שהוציא ראשו

הפתחי תשובה בסעיף ח בס"ק ח, הביא בסוף דבריו מהלבושי שרד דאם נפתח הקבר ואינה יכולה להלך בידוע שהוציא העובר ראשו, ועי' במה שכתבתי בזה בסי' רסב.

ישראל משומד שנולד לו בן מישראלית האם מלים אותו בשבת

הטוש"ע בסעיף יב, כתבו דמלים אותו, והב"י הביא כן מהעיטור, ויש להוסיף דן הביא האשכול בהל' מילה ד"ה ת"ר (קו:), מתשובה לגאון, והטור והגאון שם כתבו דטעמא דאין אנו מובטחים שיצא לתרבות רעה, והב"י תמה דמה בכך שיצא לתרבות רעה הא עדיין ישראלי הוא, ע"כ, ונראה דהאי גאון סבר כאותם שהיו סוברים שישראל שחטא אינו ישראל עוד, ומ"מ אפ"ה אינו מובן הא האי ינוקא אכתי לא חטא וא"כ חייבים בי"ד למולו, וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף