ביאור הגר"א/יורה דעה/רמב

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) חייב כו'. מתני' סוף כריתות:

(ב) אביו כו'. רפ"ד דב"מ:

(ג) אבל כו'. קדושין ל"א ב' כי הא דמר בר"א כו':

(ד) איזהו כו'. כמ"ש בפ"ד דברכות (כ"ז ב') והחולק על ישיבתו כו' והיינו בכה"ג:

(ה) שלא כו' אע"פ כו'. כמ"ש בס"ד בש"ע אפי' הוא בסוף כו' או עד כו':

(ו) אבל כו'. דבכמה מקומות מצינו שהיו חולקין על אביהם ורבם כמ"ש בקדושין מ"ב א' ור"נ כו' וכן רבי עם רשב"ג:

(ז) לעולם. ר"ל אפי' באקראי וכמש"ו:

(ח) ואם כו'. דבסנהדרין ה' ב' אמרינן ותניא תלמיד אל יורה כו' ושם א' רב ורבב"ח לא היו יכולין להורות בלתי רשות ומפרש הרמב"ם דשם בקביעות כעובדא דרב ורבב"ח וע"ז אמרו באותה שעה גזרו כו' ועובדא דתנחום באקראי היתה כמש"ש איקלע כו' לכן הקשו לו ותניא כו'. ואמר עד שימות כמ"ש בעירובין שם לא אורי בשני כו' ותוס' בסנהדרין שם ד"ה אלא הקשו ג"כ קושית הרמב"ם מרפ"ו דעירובין דרב המנונא לא אורי בחרתא דארגיז בשני דרב הונא משום דרבו מובהק הוי ור"ה הוי רחוק משם יותר מג' פרסאות וכן מרבינא דסר סכינא בבבל וא"ל ת"ח אנא הלא"ה אסור ובבל רחוק הרבה מר"א וכן דפריך שם מתלמיד דר' אליעזר שנתחייב מיתה חוץ לג' פרסאות משמע הא מאיסור ל"ק מידי ותירצו בסנהדרין שם דתוך ג' פרסאות אפי' רשות לא מהני [וז"ש בהג"ה ואפי' נטילת כו']. ובכתובות ס' ב' ד"ה כי כתבו דמהני אלא דלא מסתייעא מילתיה ואפשר משום דרב יוסף לאו רבו מובהק היה דרבה רבו מובהק היה. אבל בעירובין שם תירצו בד"ה רב חסדא כו' דכל ג' פרסאות חשוב בפניו וע"ז אמרו בפניו אסור וחייב מיתה ולכך לא הקשו מתלמיד דר"א רק מחמת שהיה רחוק ג' פרסאות ומ"ש שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה היינו חוץ לג"פ ותלמיד חבר תוך ג"פ אסור וזהו דאמרינן בסנהדרין ותניא תלמיד אל יורה אא"כ רחוק כו' וחוץ לג"פ מותר כנ"ל וכמ"ש בעירובין שם ומ"מ אף תוך ג"פ בת"ח פטור דמיתה גמרינן ממשה שרבו מובהק ועברא"ש שם וז"ש בש"ע וי"א דתלמיד גמור כו' ת"ח כו'. אבל הרשב"א סי' קי"א סתר דבריהם דהא בסנהדרין שם ותניא תלמיד כו' משמע סתם תלמיד ואפי' תלמיד גמור וכן הקשו תוס' שם בעצמן דהא ממשה גמרינן כנ"ל אלא דחוץ לג' פרסאות מותר מדינא ומ"ש בעירובין שם בפניו בפניו ממש שלא בפניו תוך ג"פ וקושית תוס' אינה מוכרחת דלרבותא קאמר רחוק ג"פ ומ"מ משום גזירה אסור אף חוץ לג"פ כמש"ש ברב ורבב"ח וז"ש שם וכיון דגמיר ל"ל רשותא משמע דמדינא היה מותר אע"ג דתלמידים גמורים היו ונ"מ דתוך ג"פ דאסור מדינא אע"ג דנטל רשות מרבו אחר לא מהני אבל חוץ לג"פ דרק משום גזירה מהני מרב אחד וכ"כ הראב"ד וכ"כ הריב"ש בשמם בסי' רע"א וכ' דת"ח אפי' בתוך ג"פ מותר לגמרי ומוכרח הוא לשיטתו דהא בעירובין מדינא קאמר וקאמר דר"ה לא אורי בחרתא כו' וע"כ תוך ג"פ הוה ואפ"ה אודי בשני דר"ח וכ' שם וז"ש רש"י בסנהדרין כ"ג א' ד"ה בי דינא כו' דר"ח ת"ח הוה כמ"ש בעירובין שם ור"ח אורי כו' ותוס' בסנהדרין שם ד"ה כגון חלקו על רש"י כשיטתם וז"ש בהג"ה וכ"ז ברבו כו' שגם לשיטת הרמב"ם כן הוא דמפרש בפניו בפניו ממש כמ"ש וכל המורה כו':

(ט) וי"א דמ"מ כו'. בעירובין שם רבינא הוה יתיב כו' ורבינא ת"ח הוה וכתב וי"א דב"י כתב דמדברי הרמב"ם שכתב בד"א כו' דת"ח אף בפניו מותר וליתא כנ"ל ואף שריב"ש שם רצה לתרץ דאפשר דשמתא שאני שהוא שררות יתירתא ועוד כו' דבריו דחוקים:

(י) וי"א דוקא ברגיל כו'. כן תי' שם קושית תוס' הנ"ל מהא דעירובין דשם מיירי ברגיל. אבל מ"מ ההיא דסנהדרין דרב ורב"ח לא מיתרצא:

(יא) אע"פ כו'. דמסתמא ר"ח ורב המנונא ורבינא ה"ל רשות כו' ע"ש:

(יב) דהיינו שנתגדל כו'. ערשב"ם קנ"ח ב' ד"ה תלמיד חבר כו' וכן פי' המפרשים שנתחכם אח"כ כמותו ואינו ר"ל כמותו ממש דהא רבינא ה"ל ת"ח לרב אשי ואמרינן (גטין נ"ט א' ובסנהדרין) מימות ר' ועד ר"א כו' ור' ירמיה ב"א ת"ח דרב (ברכות כ"ז ב') ורב היה גדול אף מר' יוחנן כמ"ש בפ"ז (צ"ה ב') ופי"א (קל"ז ב') דחולין. ריב"ש שם:

(יג) מיהו י"ח כו'. רשב"א וריב"ש וכנ"ל:

(יד) וי"א דכל כו'. רמב"ם וכ"כ רש"י בעירובין שם. אבל קשה מר"ל דאורי בפני ר' יוחנן בספ"ד דכתובות וא"ר יוחנן מה אעשה כו' ותלמיד אסור לחלוק על רבו בשלמא לפי' תוס' (ב"מ פ"ד א' וש"מ) שמתחלה היה גברא רבא ניחא אבל לרש"י קשה ועמהרי"ק ונראה דע"י נטילת רשות אף זה שרי וע"ל סל"ב:

(טו) אין תלמיד כו'. מהא דר"ח היה צריך ליטול רשות מרבי בשביל רב ורבב"ח אבל שלא במקום רבו מותר כמש"ש נקיטנא רשות מאבא מרי כו':

(טז) והוא נעשה כו'. דע"כ רבה בר"ה היה נקיט רשות מר"ג אלא שהיה רב הונא ג"כ בכללם דאל"כ ל"ל לא מינייכו כו' אלא דכ"ז מיותר לא מינייכו לחוד סגי:

(יז) אבל אם כו'. מהנ"ל וע"כ לאו בדיני ממונות קאמר או כיוצא היאך קאמר במילתא דעלמא וכי רבה בר"ה יעשה שלא כדין אלא בשררות בעלמא שרצו להשתרר עליו:

(יח) לא מקרי כו'. דהא מצינו בש"ס בכמה מקומות שהיו מחולקים עם רבן בהלכה:

(יט) לא מקרי כו'. עתוס' שם שפי' ביעתא בכותחא היינו כו':

(כ) יש מי כו'. עמהרי"ק שהקשה על זה מהא דמגילת תענית ועש"ך ול"נ:

(כא) יש מי כו'. ממש"ש בסנהדרין ואב"א משום כו' וכמ"ש בבכורות ג' ואב"א רב מרי כו':

(כב) אם ב"ב כו'. הרא"ש בעירובין נסתפק בזה אי דמי לסכין דאמרינן שם צורבא כו' א"ד שאני סכין שאינו אלא משום כבודו של חכם וכה"ג מחיל ליקריה ופסק הטור לחומרא:

(כג) ולא כו'. לשון הרמב"ם וכמ"ש בסעיף שאח"ז:

(כד) ה"ז שוטה כו'. פ"ד דאבות:

(כה) ועליו כו'. פ"ק דעבודת כוכבים (י"ט ב'):

(כו) ותלמידים הקטנים כו'. סוטה כ"ב א' ת"ר כו' וקטן כו' ר' אבא כו':

(כז) ויזהר כו'. פ"ו דעירובין (ס"ד) וריש י"ט (ד' א' וכתובות יו"ד ב' ונזיר ל"ח א') וכריתות י"ג ב':

(כח) או ש"ד כו'. כמש"ש כמאן אזלא כו' וכ"פ הרמב"ם כר"י ועברשב"א שהאריך בזה והביאו כ"מ שם (ומ"מ דינא דהכא פשוט ממימרא דרב בכתוכות יו"ד ב' אכל תמרים אל יורה ועתוס' שם ובכריתות שם. ואפשר דמכח קושית התוס' הכריח הרמב"ם לפסוק כר"י אף דקי"ל כר"א):

(כט) אפי' כו' אם לא כו'. (כמש"ש) כמאן כו' דשאני הכא דזיל כו':

(ל) ענין הסמיכות כו'. כי סמיכה לדין דיני קנסות דוקא בא"י כמ"ש בפ"ק דסנהדרין (י"ד א') וש"מ ועכשיו אפי' בא"י לא כמ"ש תוס' ורא"ש דבעינן סמוך מפי סמוך וכמש"ש (י"ג ב') ברם זכור כו' וגם לפטור אם טעה דוקא מריש גלותא או מנשיא ואין לנו כ"ז אלא הוא כמש"ש (ה' ב') תלמיד אל יורה כו' וז"ש מורינו:

(לא) ולכן כו'. כמ"ש בס"ד:

(לב) וי"א דמי כו'. ע"ש במהרי"ו שכתב שמא אינו בקי:

(לג) ולא במותו. שאביי כשאומר בשם רבה אפי' כשהיה אצל רב יוסף ואח"כ אמר כדמר מר לא אמר הכי וכן רב מרדכי לרב אשי שרבם מובהקם היו וע' בגטין נ"ט א' וש"מ וז"ש בסוף שבת וש"מ אמרית קדם ר' ומנו כו' הגמ' מפרש מנו וכן באביו כמ"ש בקדושין (ל"א ב') חכם משנה כי הא כו' ולאחר מותו היה שישב מר בר ר"א בראש ושם במותו כיצד כו' אלא כך אמר א"מ כו':

(לד) ואפי' לקרות כו'. שלכן קראו רבה אביי וכמ"ש בסי' ר"מ (בס"ק ז') ע"ש:

(לה) אבל כו'. כמ"ש (כתובות ק"ג ב') ברבי שאמר שמעון בני בשם אביו ורבו וכיוצא הרבה אבל לרבו לעולם אסור כמו כל הנך ששמם לא היו פלאי:

(לו) וכ"ז כו'. רש"י שם וכמ"ש בספרי פ' דברים והביאו רש"י ג"כ שם ותענו אותי הל"ל משה רבינו כו' וכן באביו כשאמר אבא מותר כמ"ש בכמה מקומות אבא חלפתא (ליוחי אבא. פסחים קי"ב א') יוחאי אבא (מעילה י"ז ב') לינאי אבא (גטין י"ד ב') וכיוצא:

(לז) כדרך כו'. רמב"ם וכן פירש"י שם וכמ"ש (רפ"ד דנזיר וש"מ) כדי שאילת תלמיד לרב:

(לח) ואם נתן כו'. כמ"ש בחלק (צ"ח א' ע"ש וצ"ע) בריב"ל:

(לט) וי"א כו'. כמ"ש בירושלמי פ"ב דברכות ר' יוחנן הוה מסתמך על ר"י בר אידי והוי ר"א חמי ליה ומטמר מן קדמוי אמר הדין תרתין מילין הדין בבלאה עבד בי חדא דלא שאל בשלמי וחדא דלא אמר שמועתא מן שמי א"ל כך אינון נהיגין גביהון זעירא לא שאיל בשלמא דרבה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו ואמרינן בפ"ט דשבת (פ"ט א') כלום יש עבד כו' והרא"ש כתב שגמ' דידן פליג כנ"ל כדי שאילת כו' וה"ר יונה כתב דשם בחזרת שלום אבל נראה דאדרבה מהירושלמי ראיה להיפך מדקפיד ר' יוחנן וכי לא ידע הברייתא (דברכות שם לפי' הר"י) וכן למה לא השיב ריב"א מהברייתא ואמר כך אינון נהיגין משמע דאינון לבד ומצד המנהג ומ"ש כלום יש עבד עבד דוקא (וכ"כ תוס' בב"ק ע"ג ב'):

(מ) ולא יחלוץ כו'. סנהדרין ק"א ב':

(מא) ולא יסב כו'. פ' ע"פ (ק"א א'):

(מב) היה רבו כו'. כמ"ש בפ"ה דד"א מעשה בד' זקנים כו' היאך אתן שלום כו':

(מג) ולא יתפלל לפניו. במכ"ש מלאחריו וצדו וכ"כ ה"ר יונה:

(מד) ואצ"ל כו'. ספ"ג דיומא (ל"ז א'):

(מה) וחוץ לד"א כו'. דרשות אחרת הוא וכמש"ש לענין לעבור נגד המתפללים. תר"י:

(מו) ואם היה כו'. כן למד שם מהא דאמר בפר"א שאסור ליכנס עם עובדי כוכבים במרחץ וכתב המרדכי שאם קדם א"צ לצאת מר"ג בפ"ד דעבודת כוכבים וכנ"ל סי' קנ"ג ס"ג בהג"ה:

(מז) וכ"ז כו'. ערש"י שם:

(מח) אע"פ כו'. שם:

(מט) ולא ישב כו'. מדרש חזית ועבה"ג:

(נ) ודוקא כו' גירסא מוטעת נזדמנה לו לנ"י בכ"ד לחדש וקשה לו למאי אהני להו בתחלה נטילת רשות הא ידעו שילינו שם דשמיני טעון לינה אלא סברו לצאת בכ"ג אבל טעות הוא דבכ"ג יצאו ומוכח להיפך דאפ"ה צריך כו' וביום השמיני נתן להם רשות לילך מחד וביום מחרת איפטורי מיניה ועט"ז וש"ך:

(נא) ולא ישב במקומו. מ"ר פ' בהעלותך קצ"ח ב' ואיזה הידור כו' (וכ"ה בתוספתא פ"ג דמגילה):

(נב) ולא כו' בפניו. דשלא בפניו אשכחן בכמה מקומות נראין דברי אבא:

(נג) י"א דאין אדם כו'. קדושין שם וכתב י"א דרי"ף השמיטו דס"ל דר"א דאמר שם כל ת"ח שאינו כו' פליג על ר' ינאי וקי"ל כר"א דדריש ד"ע (פסחים כ"ב ב' וש"מ) מורא רבך כמורא שמים ואלו מקבל פני שכינה כמה פעמים חייב לעמוד. הרא"ש אבל הרמב"ם וש"פ כתבוהו ופי' אינו רשאי פי' סמ"ג אינו חייב וכ"ה בתוס' ישנים שם ע"ש ועתוס' שם א' ד"ה אין כו' וכ"כ תוס' להדיא בחולין נ"ד ב' ד"ה אין כו' ע"ש:

(נד) ודוקא כו'. תוס' בקדושין שם ב' ד"ה אין כו' מהא דרבא דקפיד כו':

(נה) ובמקום כו'. כ"כ לתרץ קושית תוס' דשבת הנ"ל דבברכות איירי בכה"ג:

(נו) ואפי' תלמידו כו'. קדושין ל"ג כ' שאני רב יחזקאל כו' ה"ק ליה כו':

(נז) א"ל למדתני כו'. כמ"ש בסכ"ג ע"ש ועמ"ש בהג"ה:

(נח) ואם רצה כו'. בת"ה מסתפק בזה מהא דפ"ו דעירובין (ס"ז ב') דא"ש בדרבנן עבדינן כו' ודחה דשם אינו יודע ודאי שעובר כו' וכמש"ו הרואה רבו כו' הואיל כו' ומתני' ערוכה היא בספ"ב דברכות א"ל למדתנו רבינו כו' וכ"ש לפי' תוס' דכל אבילות מדרבנן ערא"ש וכן אין מקבלין כו':

(נט) כ"ז כו'. סנהדרין צ"ט ב' וז"ש בפ"ק דמ"ק (ז' ב') ובפ"ב דחגיגה (י"ד ב') למדתנו רבינו אע"פ שלא למדו ממנו זה וכן בחלק (ק"א א') וש"מ:

(ס) עד שיזכיר כו'. עבה"ג וכ"ה בירושלמי דברכות הנ"ל א"ל הכא ר"מ יתיב ודרש ואמר שמעתא משמיה דר' ישמעאל ולא אמר שמעתא משמיה דר"ע א"ל כ"ע ידעין דר"מ תלמידו דר"ע כו':

(סא) כשימות כו'. כמש"ש באביו כ"ב ב' ועבה"ג:

(סב) וי"א כו'. כדין שאר מתים שם וכמש"ש לא הושוו כו' וערש"י שם:

(סג) ואינו כו'. ברייתא שם כ"ו א':

(סד) ומתאבל כו'. שם כ"ה ב' אפי' רבו כו' ואמרינן שם כ' ב' וש"מ מקצת כו':

(סה) אפי' כו'. כמו באביו וכנ"ל ס"א חייב כו' ומ"ש לא הושוו כו' לענין דברים השנויים בברייתא איתמר אבל קריעה בשמועה רחוקה לא תניא. שם:

(סו) מי שרבו כו'. בירושלמי פ"ג דברכות כד דמך ר' ייסא קביל ר' חייא בר ווא אבילייא ואייכלון בשר ואשקון חמר כד דמך ר' חייא בר אבא קביל ר' שמואל בר רב יצחק אבילייא ואייכלון בשר ואשקון חמר כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק קביל ר"ז אבילייא ואייכלון טלופחין מימר כמה דהוא מנהגא:

(סז) ודוקא כיחו כו'. גמ' שם:

(סח) (ליקוט) כל אלו הדברים כו'. סוף כלה רא"א הנותן שלום לרבו כו' ואיזהו רבו כל שלמדו כו' דר"מ די"א כל שרוב חכמתו כו' (ע"כ):

(סט) אבל עומד מלפניו כו'. שם ת"ח שבבבל כו' ופי' רש"י ותוס' ורא"ש דדין רבו מובהק להם דאל"כ בלא"ה חכם הכל קורעין עליו אבל רמב"ן כתב משיגיע כו' וקורע כו' כמ"ש כאן וכ"ת מאי רבותיה כנ"ל דעל חכם אינו קורע אלא על גדול ממנו וכן לעמוד לפניו משא"כ ברבו שאינו מובהק אפי' קטן ממנו:

(ליקוט) אבל עומד כו'. אבל רש"י שם ד"ה עומדין כו' והרא"ש שם פי' כדין תלמיד לרב וכן משמע בדברי עולא דקאמר ולענין אבידה כו' משמע אבל לענין עמידה וקריעה הלכה כר' יוסי וכ"כ רש"י שם ד"ה קרע כו' ותוס' שם ד"ה ומקרעין כו' וכ"כ בהג"ה בסי' ש"מ וה"ה לענין עמידה מלפניו (ע"כ):

(ע) ואין לאדם כו'. עבודת כוכבים י"ט ב' וסוטה כ"ב ב' וכפירש"י והסכים ר"י בתוס' שם:

(עא) חכם כו'. בפ"ג דחולין (מ"ד ב') וש"מ:

(עב) משקול כו' אבל כו'. תוס' בנדה פ' ב' ד"ה אגמריה כו' פי' דמ"ש אגמריה סמך הדר משינויא קמא והוכיחו מפ"ג דחולין מ"ט א' הונא כו' טריף רב אדא כו' וכ"כ הרא"ש אבל בעבודת כוכבים (ז' א') תירצו תוס' בע"א דשניהם בבה"מ היו:

(עג) או שטעה כו'. תוס' בעבודת כוכבים שם וכ"כ הר"נ שם מהא דפ"ד דבכורות מעשה בפרה כו' ובא מעשה כו' ואמרינן בפ"ד דסנהדרין (ל"ג א') אילו איתא לפרה הדרא:

(עד) ואפי' אם כו'. ממ"ש בסנהדרין שם דאף בשיקול הדעת אם לא נשא ונתן ביד מחזירין וכן בטומאה וטהרה טימא הטהור דאגע ביה שרץ וכתב דמ"ש אינו רשאי להתיר בלא הסכמתו של ראשון אבל תוס' בע"ז שם כתבו דהיכא דסוגיא דעלמא כאידך יכול להתיר וכה"ג ההוא דסנהדרין וכמש"ש:

(עה) ולכן אין כו'. תוס' בעבודת כוכבים שם ובנדה שם מילתא היכי שאלה כו':

(עו) ובלבד כו'. כמ"ש בע"ז שם הנשאל לחכם כו':

(עז) ואפי' אם התיר כו'. ירושלמי פי"ט דשבת וקשה מגמ' דעבודת כוכבים נ"ז ב' נפקי שיפורי כו' וכן שם מ' א' וע"כ צ"ל שם להיפך דשל היתר יצאו תחלה ותי' דוקא בחלה הוראתו משא"כ באסר דהטעם משום דשויא חתיכא דאיסורא אבל תוס' שם בע"ז כתבו דרשאי לאסור ופי' הירושלמי להיפך וכ"ד ש"פ וכן איתא להדיא בגמ' סוף ברכות:

(עח) וכ"ז באותה כו'. כמ"ש בספ"ג דעירובין בדורו של ר"ג כו' וככמה מקומות:

(עט) ואסור לבזותו. במכ"ש:

(פ) המובהק. גמ' שם ולענין אבידה כו':

(פא) שקול. כ"ה גירסת הרי"ף וכ"ה בירושלמי וכתב הרא"ש מדגריס ברישא לבד שקול ש"מ דוקא ברישא לבד בעינן שקול וז"ש בהג"ה וכן מפרק כו' ואצ"ל בסיפא לענין פדיון שמפורש במתני' ואם היה אביו ת"ח:

(פב) האומר לחבירו איני כו'. שלכן אמרו בכ"מ אילו אמרה יהושע ב"נ כו' ול"ק מרע"ה:

(פג) ות"ח כו'. יבמות ע"ז א' וש"מ:

(פד) בדבר השייך לדידיה. תוס' שם ד"ה אם כו':

(פה) ודוקא כו'. ערש"י שם ד"ה דהא כו' ולא משקר וכתב נ"י שבתוס' הקשו ע"ז וכי ח"ו יחשדו לת"ח שישקר אלא שיאמר בדדמי שסבור שכן קיבל מרבו אבל כשרבו קיים דייק ולא אמר בדדמי וז"ש אבל אין שומעין כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---