דרישה/יורה דעה/רמב

דרישה ‏ יורה דעה רמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ורבו יותר מאביו כו' כתב רמ"א בד"מ ז"ל מכאן יש ללמוד דאם אביו הוא רבו קורא אותו רבי ולא אבא מורי וכן מוכח ריש פרק הזהב דקרי ליה רבי שמעון לרבי אביו רבי כו' (ונ"ל דוקא רבו מובהק אבל שאינו מובהק כבוד אביו קודם כמ"ש בס"ס זה ולכן יקראו אבא מורי וכן משמע לקמן סימן רמ"ו גבי חכם שאומר למתורגמן כך אמר לי אבא מורי ע"כ עכ"ה):

ב

ואיזהו חולק על רבו כו' אבל מותר לחלוק עליו באיזה פסק או הוראה אם יש לו ראיות והוכחות שהדין עמו רמ"א (והוא מפסקי מהרא"י סימן רל"ח וז"ל אם הראיות ברורות קצת וצורתא דשמעתא מוכח כדברי התלמיד למה לא יחלוק כך היה דרכו של תורה מימי התנאים ע"כ עכ"ה): כל שקובע לו מדרש ויושב ודורש כו' וכי איתא בתו' פרק המגרש וז"ל התלמיד אין לו להיות בעל ישיבה בעוד שרבו קיים מ"ו:

ג

וא"א הרא"ש כתב בתלמיד גמור כו' ואף ע"פ שנטל רשות מרב אחד לא סגי עד שיטול רשות מכל רבותיו המובהקים כ"כ מהרי"ק וז"ל רמ"א בש"ע סעיף ד' והאי מובהקים (כן פי' הרמב"ם) לא מיירי כשאר רבו מובהקים שרוב חכמתו ממנו דא"כ לא אפשר להיות לו הרבה רבו מובהקים אלא ר"ל תלמיד גמור לאפוקי תלמיד חבר דהיינו שנתגדל בתורה (כן פי' מהרי"ק שורש ק"ע עכ"ה) ונעשה חבר לרבו דהיינו שקרוב הוא להיות גדול כרבו ויש חולקין וס"ל דאי קיבל רשות מרב א' מהני להורות חון לג' פרסאות וי"א (ב"י בשם הרמב"ם והד"מ מקשה על הב"י מהגמרא ומסיק שהרשב"ם ס"פ מי שמת וריב"ש סימן רמ"א ס"ל כדברי מהרי"ק עכ"ה) דכל שאינו רבו דהיינו שאין רוב חכמתו ממנו תלמיד חבר הוא. וסמיכות היא נטילת רשות. ואין להתלמיד לסמוך אחרים במקום רבו מהרי"ק שורש ק"ע. אין לאדם להורות עד מ' שנה אם יש גדול ממנו בעיר אף על פי שאינו רבו גמרא בפ"ק דע"ז ועיין בב"י. חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר משקול הדעת אם לא שיש לו קבלה או שטעה בדבר משנה יכול להתיר כז' ע"ש בש"ע:

ד

כגון נותן טעם לפגם כו' הורה מורי רבינו שכל פסק שאדם רואה בפירוש בספרי הגאונים יכול להורות בימי רבו אפי' תלמיד גמור (ותימה דהא איתא בעירובין פרק הדר ד' ס"ב ע"ב א"ל רב יעקב בר אבא לאביי כגון מגילת תענית דכתיבא ומנחא מהו לארויי באתרא דרביה א"ל הכי אמר רב יוסף אפי' ביעתא בכותחא בעי מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי ופירש"י מגלת תענית שלא היה דבר הלכה כתוב בימיהן אפי' אות אחד חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי מגלה עכ"ל ש"מ אפי' דברי' הכתובים בספר אסור לתלמיד להורות בפני רבו ואפי' תלמיד חבר כמ"ש התוס' דרב חסדא תלמיד חבר הו"ל לרב הונא. ואפשר לומר דדוקא בפניו אסור כמ"ש מהו לאורויי באתרא אבל שלא בפניו מותר. ועי"ל דההיא דמגילת תענית איירי בדבר שנראה חידוש לשואל הוא דאסור וכמ"ש התוס' שם בהדיא ומהר"ם בא לומר בכגון שאין רואה לו דבר חידוש לשואל ואשמועינן דאפ"ה אינו מותר אלא בכל שכתוב בספרים וכו' וק"ל עכ"ה). רק לא יורה דבר מלבו ולא וסמוך על ראיותיו ולא ידמה מילתא למילתא מסברת עצמו עכ"ל הג"ה מיימוני פ"ה דת"ת בשם הר"ם עוד כתבו בשמו שאסור לחכם להורות היתר בדבר תמוה שנראה לרבים שהתיר את האיסור והביא ראיה לדבר ע"ש וב"י הביאו. בש"ע סעיף י"ד כתב ענין הסמיכות שנהגו בזמן הזה (והוא מריב"ש סימן רע"א ור"ל שאינו כדי שיוכל הנסמך לדון ואם טעה לא ישלם דלא מהני נטילת רשות זו אלא מריש גלותא או הבא מכח ריש גלותא ונטל רשות ממנו עכ"ה) כדי שידעו כל העם שהגיע להוראה ומה שמורה הוא ברשות רבו הסומכו לכן אם כבר מת רבו א"צ לסמיכות וכן בתלמיד חבר כדרך שנתבאר לעיל במקום שא"צ רשות א"צ סמיכות. וי"א דמי שאינו מוסמך (והיא מהרי"ו סימן פ"ה וקכ"ב והר"ר דוד כהן בתשובה סי' כ"ב עכ"ה) למורינו ונותן גיטין וחליצות אין במעשיו כלום כו' ע"ש. ובסעיף ו' כתב וז"ל (והוא מדברי מהרי"ק שורש קי"ז וק"ע עכ"ה) אם לא קבל הנסמך הסמיכות מיד הרב ההוא הסומך אלא ע"י רבני' אחרים והוא נעשה להם סניף אין לאותו הרב להשחרר עליו כלל אם אינו רבו וכתב רמ"א (מהרי"ק שורש ק"ע) אבל אם סמכו לבדו נהגו שהנסמך כפוי קצת לסומכו וכן מי שלומד בישיבה זמן אחד נהגו לומר שהוא תלמיד בעל הישיבה אע"פ שבעל הישיבה שמע חידושים יותר ממנו ויש למנהגים אלו עיקר על מה שיסמכו עכ"ל ודוקא בלומד שם בישיבה פשט (ההלכה ע"ד האמת והיושר בענין זו נעשה תלמידו וחייב בכבודו עכ"ה) אבל לא חילוקים ודרך הפלפול וכמ"ש בסמוך בשם מהרי"ק:

ה

ואומר לו ביראה ובכבוד שלום עליך רבי ז"ל רמ"א וכן נוהגין וי"א שאין לתלמיד לשאול בשלום רבו כלל שנא' ראוני נערים ונחבאו עכ"ל והוא מהירושלמי והביאו הרא"ש ומסיק דבגמרא דידן לא משמע הכי דאמרינן תוך כדי דיבור כדי שאלת תלמיד לרב:

ו

ולא יכנס עמו במרחץ כו' ועכשיו שהולכים במכנסים מכוסים ערוה הכל מותר ברבו ובאביו כו' רמ"א (והוא מחידושי אגודה פ' מקום שנהגו עכ"ה) ע"ש כי מן הדין א"צ לכסות הערוה כדמוכח בגמרא פרק כירה דף מ"א ע"א והביאו שם בהגהות אשיר"י דף קע"ו ריש ע"ד כל שמניח ידו כנגד פניו של מטה כאילו הופר בבריתו של אברהם אבינו ודיקא כי נחית לנהרא שפונה את עצמו שלא כנגד העם אבל כי סליקו מנהרא משום צניעות לית לן בה ומדכתב לית לן בה משמע דפשיטא דאינו מחויב וע"ל בא"ע ס"ס כ"ג דמשמע דיש קצת איסור בלבישת מכנסיים אם לא הרחבים מפני שמביאים לידי השחתת זרע ורמ"א כתב שם דבזמן מועט לית לן בה ע"ש: או עד שיטול רשות לעמוד וכן בסעודה צריך ליטול רשות ממנו תחלה רמ"א:

ז

וחייב לעמוד מפניו משיראנו מרחוק כו' ואם הוא ברשות אחר א"צ לעמוד מפניו וכן בס"ת כשהיא על הבימה אין צבור שבב"ה צריכין לעמוד דהס"ת ברשות אחר וכן בש"ע סעיף י"ח והוא מתשובת רשב"א:

ח

אין חולקין כבוד לתלמיד לפני רבו כולי ופסק רבינו שמחה אין הרב צריך לעמוד לפני התלמיד אפי' אם הוא ת"ח גדול מאוד כו' אמנם חזינא למורי רבינו שעשה הידור לתלמידיו ואפי' בפני אותן שאינן חשובין כולי האי עכ"ל הגה"ת מיימוני. עוד שם ואפי' אין הרב חולק כבוד לתלמיד (רק אם הוא מתכבד במה שאחרים חולקים לו כבוד אפי' בפני הרב חולקין לו כבוד וכ"כ המרדכי פ"ק דקידושין דף תרנ"ט עכ"ה) פסק רבי' שמחה שחולקין כבוד לתלמיד במקום רבו שמשום כבודו של כ"ג חולקין כבוד לסגן:

ט

מצוה על התלמיד להדרו פ"ק דקידושין דף ל"ב ע"ב פריך אהא דאמרינן שם הרב שמחל על כבודו כבודו מחול איני והא רב פפא הוי משקה בי הילולא דאבא מר בריה ודלי ליה כסא לרב יצחק ולא קם קמיה ואקפיד ומשני אפ"ה הידור מעביד ליה בעי: (כתב הרשב"ץ כשמזכיר רבו תוך י"ב חודש צ"ל הריני כפרת משכבו ויש ללמוד ק"ו מאביו וכ"פ רש"י פ"ק דסוכה. כתב בתא"ו נתיב ח"ה כיחו שהוא דבר שיוצא מגופו בכח ורק אותו אח"כ מפיו לפני רבו חייב מיתה ודוקא כיחו אבל רק אינו אסור דאנוס הוא כך פשוט הוא פרק המוצא תפילין ע"כ עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.