מראי מקומות/ברכות/לב/ב

מראי מקומות ברכות לב ב

הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה

התורה תמימה (שמות יד טו הערה ח) העיר מדוע לא יישבה הגמרא, הא דעומד בשעת צרה והא דלא עומד בשעת צרה, וכמבואר בגמרא שם שאמר הקב"ה למשה כשעמדו ישראל על הים, ידידיי בצרה ואתה מאריך בתפילה - הרי שבשעת צרה אין להאריך בתפילה ושלא בשעת צרה ראוי להאריך.

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים

החת"ס (עה"ת בליקוטים) מסביר שמש"כ "היו שוהין שעה אחת ומתפללין", אין הכוונה שהיו שוהין שעה אחת ואח"כ מתפללים, אלא מתפללים היינו מה שעשו באותה שעה שהיו שוהין, שהיו אותם החסידים שוהין שעה אחת ומתפללים היו באותה שעה שיכוונו את לבם בשעת התפילה לאביהם שבשמים, כי צריך רחמים לזה.

וכן כתב בס' חידושי וביאורי הגר"א עמ"ס ברכות שהביא את דברי הבאר מים חיים שכתב שמעתי בשם הגאון מהר"א מוילנא דבר נחמד, דקשיא על מתניתין דהכי הו"ל למיתני "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים ומתפללין", דהיינו תחילה הכינו את לבם ואח"כ מתפללין, ולמה נקט ומתפללין באמצע הענין, ומתרץ דהכי פירושו, דהחסידים היו מתפללין קודם התפילה שהשי"ת יעזרם להתפלל בכל לבם, דהיינו שקודם התפילה היו מתפללים לה' שיעזרם שיצליחו להתפלל בכל לבם בכוונה שלימה ושלא יבלבלום מחשבות לבם, וזהו המובן "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין" תפילה "שיכוונו לבם לאביהם שבשמים".

ובספר בית יוסף הוסיף דעד"ז יש לפרש את הפס' ואתחנן אל ה' בעת ההיא "לאמר", שבקש משה שיהא ביכלתו לאמר ולהתפלל, ותהיה תפלתו שגורה בפיו. ועוד פי' מהו שאומרים קודם תפילת י"ח, "ה' שפתי תפתח וכו'", שהיא תפילה שאנו מתפללים קודם התפילה, שנוכל לכוון ולהתפלל בלב שלם. [וכן מבואר בספר צדה לדרך (מאמר א' כלל א' סו"פ לה). וע"ע מה שכתב רבינו יונה לבאר בזה, וכן במסילת ישרים (פי"ז). וע"ע בצל"ח, ובנפה"ח (שער ב פי"ד).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף