מראי מקומות/ברכות/לג/א

מראי מקומות ברכות לג א

אמר שמואל הני מילי בשור שחור וביומי ניסן מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו

ופרש"י בד"ה ביומי ניסן. מתוך שעברו ימי הסתיו שהארץ יבשה ועכשיו רואה אותה מלאה דשאים זחה דעתו עליו ונכנס בו יצר הרע.

אמנם יש להוסיף דלא רק על השור תקפה עליו יצרו אלא אף על בני האדם, וכמש"כ אברבנאל (פרשת ויקרא) שבזמן האביב שהוא אחרי תרדמת החורף, שאז הבריאה מתחדשת והאויר צלול ובריא והעצים מלבלבים, ואז מתעורר ומתחמם רתיחת הדמים, ובהתעורר הדם יתעורר היצה"ר לפי שמתחמם הגוף, ומסוגל אז האדם לחטוא יותר משאר זמנים, ולכך באה בתקופה זו מנחת העומר מן השעורים מאכל בהמה רמז שהאדם ישפיל את עצמו במיוחד בימים הללו, ולכך נאמר במנחה זו גרש שעורים שגרש הוא לשון שבירה כמו שפירש"י, היינו שישבור ויכבוש האדם את יצרו הרע ויזהר ויעמוד האדם על נפשו. (וע"ע במהרש"א בפסחים קיב: במה שביאר בזה דאמאי דווקא דעתו של השור זחה ואמאי דווקא בימי ניסן.

ועיין במטה משה (סי' תשמז) שביאר אמאי נוהגים להתענות תענית בה"ב אחר סוכות ופסח ולומר סליחות, משום שבזמנים הללו מזג האויר משתנה, וגופו של אדם נחלש כי לא הורגל לאותו מזג האויר, ולכן מתענים ומתפללים שיחזק ה' את גופנו, וכ"כ הלבוש (סי' תצב).

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו'

ובגמ' להלן טעם אחד לזה: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזירות ע"כ. אכן במדרש (דברים רבה פרשה ו, א) מבואר להדיא שענין שלוח הקן הוא ענין של רחמים שכן איתא שם: וכשם שנתן הקדוש ברוך הוא רחמים על הבהמה, כך נתמלא רחמים על העופות - מנין שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך ע"כ. ובביאור הגר"א על משלי (ל, יז) כותב דבר נפלא, דאם לא משלח את האם קודם, היא צועקת ומפילה עצמה לים וזה ענין אכזריות ע"ש היטב, וכן מבואר בזוה"ק (ח"ג ד' צב ע"ב) שטעם מצות שלוח הקן כדי ללמד לבנ"י להתרחק ממידת אכזריות ע"ש. וכן הביא ברמב"ן (דברים כב, ו) בשם הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פרק מח) ע"ש.

ובספר אמרי נועם - באורי הגר"א כאן בברכות כתב לבאר דברי הגמ' כאן. דהנה בכל התורה לא נאמר אריכות ימים כי אם בשתי מצוות הללו, כיבוד אב ושלוח הקן. לפי שאין השלמות ניכר באדם אלא כשיש לו שתי מדות הפוכות, כגון מדת רחמנות ואכזריות. לפי שכשהאדם נוהג במדה אחת אין הכרח שהוא צדיק, אלא שזה טבעו, לא כן כאשר משתמש לעבודת ה' בשתי מדות הפוכות, כגון רחמנות ואכזריות, אז מוכח שהוא צדיק.

לכך נתן השי"ת לישראל מצוה של רחמנות ככיבוד אב ואם, שהיא רחמנות גדולה, לפי שכשבאים לידי זקנה ואין להם מקום לנוח, דין הוא שירחם עליהם. ושוב נתן להם מצוות שצריכין להתנהג בהם קצת באכזריות, דהיינו מצות שילוח הקן, שנוטל הבנים ומשלח האם. דאיתא בירושלמי, שכאשר משלח האם לפעמים הולכת היא מחמת צער וטובעת במים, אם כן הוא בודאי אכזריות גדולה.

לפיכך כתיב בשתי מצוות אלו אריכות ימים, לפי שבשתי המדות הללו נשלם האדם בתכלית הטוב. וזהו שאמר בתהלים (קמט, ז - ט) "לעשות נקמה בגוים וגו' הדר הוא לכל חסידיו". רצה לומר, אף על פי שהם חסידים שמתנהגים במדת הרחמים, אף על פי כן יעשו נקמה בשונאיהם, שהיא מדה הפוכה, וזה הדר להם עכ"ד.

רש"י ד"ה קבעום על הכוס ואז נשתכח תקנת עזרא

כתב המהרצ"ח: לכאורה עזרא מאן דכר שמי' ואולם כוונת רש"י כיון דאמרו דכנה"ג תקנו תפלות והבדלות וכבר ידענו מש"ס (מגילה י"ז ע"ב) דק"כ זקנים ובהם כמה נביאים תקנו התפלות. והנביאים שבהם היינו עזרא חגי זכריה מלאכי ועי' אברבנאל בהקדמה לספרו נחלות אבות. ועזרא שהיה ראש לכנסיה נקט רש"י על שמו. ועי' רמב"ם פי"ב מהל' תפלה ה"א משה רבינו תקן לישראל שיהיו קורין בתורה בשבת בשני ובחמישי. וכ' מרן הב"י שם אף על גב דבש"ס (ב"ק פ"ב ע"א) אמרו נביאים שביניהם תקנו קריאת התורה יחס רבינו לתקנת משה מפני שהוא היה הנביא הגדול וכל נביאים שבדור בית דינו הם ועוד שלא עשו דבר אלא בהסכמתו וא"כ אליו ראוי ליחס הענין עכ"ל. וכן כאן יחס רש"י תקנה זו לעזרא מפני שהיה הראש בבית דינו ועי' רש"י לקמן ע"ב ד"ה כנה"ג ותקנינהו בתפלה כשהתפלל עזרא ע"ש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף