מראי מקומות/ברכות/כז/ב

מראי מקומות ברכות כז ב

שאני רבי ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה וכו'

והיינו דקאמר ליה רבי ירמיה בר אבא לרב: מי בדלת? אמר ליה: אין, בדילנא, ולא אמר, מי בדיל מר. ומי בדיל? והאמר רבי אבין: פעם אחת התפלל רבי של שבת בערב שבת, ונכנס למרחץ ויצא ושנה לן פרקין ועדיין לא חשכה! אמר רבא: ההוא דנכנס להזיע, וקודם גזירה הוה.

בפשטות השאלה היא ומי בדיל היינו וכי רב בכלל צריך לבדול והרי רבי ראינו שהמשיך אחר תפילת שבת להזיע, וקצת קשה דא"כ מה שייך להקשות מרבי לרב, שמא רב ס"ל דבאמת צריך לבדול דלא כרבי.

ומעי"ז הקשה בשו"ת פרי יצחק (חלק א סימן ח) דצ"ע בסוגי' שם דפריך לרב ומי בדיל והאמר ר' אבין פעם אחת התפלל רב של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ויצא כו' ועדיין לא חשכה, וכן פריך שם מאביי דשרי ליה לרב דימי לכברויי סלי, ופרש"י לעשן אותם בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בע"ש. ולפי הנ"ל קשה דמאי פריך דלמא לא ס"ל לרבי תוספת שבת כלל וכן ס"ל לאביי וממילא גם קבלת שבת לא שייך כלל כנ"ל. ועי"ש שהוכיח מהסוגיות דבאמת ס"ל דתוספת שבת הוי דאוריתא. וע"ע בקובץ תשובות להרב אלישיב (חלק א סימן נד) מש"כ בזה.

וראיתי מי שרצה לומר שקושית הגמ' היא על עצם שאלת רבי ירמיה ששאלו לרב מי בדלת, ותמהה הגמרא: וכי מי צריך אדם להיות בדיל ממלאכה לאחר שהתפלל ערבית של שבת בערב שבת מבעוד יום? והרי רבי לא בדל וא"כ מה מקשה על רב שמא ס"ל כוותיה. אך לא משמע כן מלשון הגמ' כביאורם. וי"ל.

עוד אדבר במה שעונה הגמ': שאני רבי ירמיה בר אבא, דתלמיד חבר הוה. דמהו ההגדרה של תלמיד חבר.

ומצינו דבר מעניין ברש"י (עירובין דף סג.) שכתב: תלמיד חבר - חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר.

אמנם בשו"ת הריב"ש (סימן רעא) כתב: ומה שפירש רש"י ז"ל תלמיד חבר חכם כמותו אלא שלמד ממנו הלכה אחת או שתים, לאו דוקא חכם כמותו ממש בשוין. דהא ודאי רב המנונא לא היה שוה לרב חסדא ותלמידו ממש היה. כדאמרינן בפ"ק דקדושין (כ"ה) סבי דנזייתא לא אתו לפרקא דרב חסדא. אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו. אזל אמר להו מאי טעמא לא אתו רבנן לפרקא, אמרו ליה ומאי ניתי, דבעינן מילתא מיניה ולא פשיט לן. אמר להו בעו מנאי דידי ואפשוט לכו. בעו מיניה עבד שסרסו רבו בבצים מהו, כמומין שבגלוי דמי או לא, לא הוה בידיה. אמרו ליה מה שמך, המנונא. אמרו ליה לאו המנונא שמך אלא קרנונא שמך. אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה מתני' בעו מינך. דתנן כ"ד ראשי אברי' שבאדם וכו'. אלא תלמידו היה ולא היה רוב חכמתו אלא מרב הונא. וכן רבינא לא היה גדול בתורה כרב אשי. הא אמרינן בפרק הנזקין (נ"ט) וכן בפרק אחד דיני ממונות (ל"ו) דמימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ור"ל שהיה גדול בדורו מכלם בתורה וגדול מכלם בגדולה, כדמוכח התם. וכן נמי רבי ירמיה בר אבא דאמרי' בפרק [תפלת השחר כ"ז:] דהוה תלמיד חבר לרב. מדקאמר ליה מי בדלת, ולא קאמר ליה מי בדיל מר. ודאי לא היה חכם כמותו דרבי ירמיה בר אבא תלמיד של רבי יוחנן ואפילו רבי יוחנן רבו היה שולח לרב לקדם רבינו שבבבל, כדאיתא בפרק גיד הנשה (צ"ה:). אלא שלא היה רבו מובהק של רבי ירמיה בר אבא.

וראה בשו"ת מהר"ם מינץ (סוס"י ל) דנראה דנקיט כדברי רש"י. ויעויין אריכות גדולה ורבה בזה בס' יד מלאכי (כללי התלמוד כלל תרסד) שם סיכם את כל השיטות בזה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף