מראי מקומות/אורח חיים/לו

מראי מקומות אורח חיים לו

אות ד

הב"י באות ד, הביא מברוך שאמר והמנהיג דרגל הדל"ת צריך להיות בשיפוע לצד ימין, ויש להוסיף דכ"כ היראים בסי' שצט אות לג.

אות ח

הב"י הביא מחלוקת בין ר"ת לרש"י גבי גגה של ח', ויש להוסיף שהר"ן בשבת קה, פירש כר"ת, ורבינו גרשום במנחות כט: ד"ה וחטרי, פירש כרש"י, והיראים בסי' שצט אות כז, הביא את ב' הפירושים, ומציורו שם מבואר שלפי הפי' דהיינו חטוטרת באמצע החי"ת היינו ח' רגילה שלנו ועל גבה מוסיף עוד חטוטרת, ולא שבאמצע גג החי"ת יש ריוח וב' אלכסונים מחברים את הריוח, ע"כ, ומאידך בתוס' במנחות כט:, הציור שיש ריווח וב' אלכסונים, וכ"ה בסמ"ק במצוה קנ אות ז, וסמ"ק שם הביא עוד פירוש חדש, שעושה כל גגו של ח' מקצה לקצה ב' אלכסונים גדולים, ועל אמצעם מוסיף עוד מקל כלפי מעלה, והב"י הביא מהראשונים דטוב לעשות כשני הפירושים, וכ"כ סמ"ק שם.

אות ט

הב"י באות ט, הביא מכמה ראשונים שצריך שראש הטי"ת הימני יהיה כפוף לתוכה, ויש להעיר דכ"כ היראים בסי' שצט אות לב, ושם צייר את האות ט' שראשה הימני כפוף לתוכה באלכסון לצד שמאל ולכיוון מטה ואחר כן מתעגל וכפוף עוד כפיפה באלכסון לצד ימין ולמטה, ולפי"ז מה שכתב שם היראים דהיינו שלא ידמה לפ"א נראה דהיינו שלא יעשה את הכפיפה השניה בצורה ישרה לצד ימין אלא באלכסון.

אות י

כתב הברוך שאמר באות י', דאמרי' במנחות כט., לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, ופירש"י דהיינו רגל הימנית, והקשה ר"ת דא"כ פשיטא, ולכך פי' דהיינו רגל שמאלית שצריך להטות את החלק השמאלי של היו"ד כלפי מטה, ע"כ, אמנם לכאו' אין מובנת קושיית ר"ת דהא להדיא פרכי' בש"ס עלה הא נמי פשיטא ומשני דנצרכה למוקף גויל, וצ"ל דכוונת ר"ת היתה להקשות דמ"מ לא היה לרב לתרץ כן, ומיהו מ"מ קשה דלדברי ר"ת דאיירי בקצה השמאלי, א"כ מאי פריך פשיטא, דמאי פשיטותא איכא בזה שקצה היו"ד מעכב, הא אף לכתחילה שצריך לעשות כן לא שמענו אלא מהכא, וצ"ל דלכתחילה היה פשיטא להו דצריך לעשות כן דהא מעשים בכל יום, וממילא אף בדיעבד הוא פסול דעוקץ זה אינו תוספת על האות יו"ד אלא הוא חלק מהאות ממש, אלא דאכתי אינו מובן כל צרכו דא"כ היינו כמו הרגל הימנית וא"כ אמאי א"ש טפי מפירש"י, וי"ל דכיון דהוא דק וקטן מאוד א"כ אינו נראה ממש כחלק מהאות, ויש להוסיף דרבינו יהונתן בהל' מזוזה יג ד"ה לקוצו, פירש דהוא רגל של יו"ד, ומשמע דס"ל כפירש"י שפירש רגל ימיני.

אות ק

הברוך שאמר באות ק, כתב שצריך שתיהיה רגל הק' תלויה, ויש להוסיף דכ"כ היראים בסי' שצט אות לג, וכ"כ סמ"ק במצוה קנ אות ח.

החליף בין מנצפ"ך של סוף תיבה למנצפ"ך של אמצע תיבה

האשכול בהל' ס"ת ד"ה הכותב (סב.), הביא להלכה מהירושלמי דפסול.

הגירסא גבי התגין של הגאונים

הב"י בסעיף ג ד"ה ואלו, הביא חילופי גירסאות בתגין אלו, ויש להעיר דהאשכול בהל' תפילין ד"ה הלין (צד.), העתיק את דברי השימושא רבה, וזאת גירסתו גבי התגין שיש בהם חילופי גירסא, ח' דחמץ, ד' תגי, ש' דאשר ה' תגי, ח' דלשלחנו ד' תגי, ט"ט דלטטפות של פרשת והיה כי יביאך ה' ה' תגין, ט"ט דלטוטפות של פרשת שמע ג' תגי כדין שעטנ"ז ג"ץ.

אם תגין מעכבין בתפילין

הטור והב"י בסעיף ג בד"ה וא"א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וששאלתם (נז:), כתב דאפי' שעטנ"ז ג"ץ בס"ת אינן מעכבין.

כיצד מתייגין ג' תגין

הב"י בסעיף ג ד"ה כתב סמ"ק, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וששאלתם (נח.), הביא מהרי"ץ אבן גאית שצריך שיהיו לג' רוחות האות, ע"כ, וכ"כ רב עמרם בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנז, דבעי לג' רוחות, ומשמע דהיינו אחת בראש ימין ואחת בראש שמאל ואחת באמצע, ועוד הביא האשכול שם מתשובה לגאון דס"ל נמי שצריך אחת בראש ימין ואחת בשמאל ואחת באמצע האות, וכתב הגאון שיש לסמוך על ב' ראשי האות ורק באמצע צריך להוסיף מעט, ע"כ, וזה כדברי סמ"ק שהביא הב"י שכתב שיש שעושים כן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף