מראי מקומות/אורח חיים/לז

מראי מקומות אורח חיים לז

מי שאינו מניח תפילין אבל לא מחמת שבזויה המצוה עליו, אי חשיב פושע ישראל בגופו

הב"י בסעיף א, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסוף סי' שצט, כתב דפושע ישראל בגופו היינו דוקא מי שאינו מניח מחמת שמבזה המצוה אבל מי שאינו מניח מחמת עצלות או סיבה אחרת לא חשיב פושע ישראל בגופו.

אם הא דאמרו דמי שאינו מניח תפילין הוא פושע ישראל בגופו היינו דוקא שלא הניח מעולם

הטור והב"י בסעיף א, הביאו דהוא פושע בגופו ולא פירשו, ויש להעיר דהרי"ף בר"ה י, ור"ח בר"ה יז., והאשכול בהל' תפילין ד"ה אמר (צז:), כתבו דהיינו דוקא מי שלא הניח מעולם, ע"כ, ומזה יש ללמוד חשיבות אותם שנוהגים לילך למקום אנשים רשעים ומבקשים מהם להניח תפילין ויש בהם אנשים שלא הניחו מעולם ובזה הם מצילים אותם שלא יהיו פושעי ישראל בגופם, וודאי ע"י זה שמתמעט מנין פושעי ישראל בגופם בישראל, מתחזקים ידי כלל ישראל מפני הפורענויות, ומ"מ פשוט שצריך להיות בגוונא שלא יצא שכר אותם מזכי הרבים בהפסדם.

אם רוב בני אדם יכולים ליזהר לישמר מהפחה ושינה

הטוש"ע בסעיף ב, הביאו דאין כל אדם יכול ליזהר בהם, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות מא, כתב דרוב בני אדם יכולים ליזהר שעה אחת ביום אך להיות עליו כל היום צריך נקיות גדול, ע"כ. והב"י בסעיף ב, הביא דהא דאמרו דתפילין צריך גוף נקי כאלישע בעל כנפיים, לא שיהא צדיק כאלישע אלא שיוכל לישמר משינה ומהפחה, ע"כ, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, כתוב דהא דאמרו דצריך גוף נקי כאלישע היינו בשעת השמד שאומרים כל המניח תפילין יומת, אבל בשאר זמנים לא אמרו שצריך נקיות כאלישע, ע"כ.

אם חיוב תפילין כל היום או רגע אחד בכל יום

הביאור הלכה בסעיף ב, הביא שהפמ"ג סובר דחיובן רגע אחד ביום, ומצוה מן המובחר מן התורה היא כל היום, ואם לא הניח יום אחד ביטל מצוות עשה, ובישועות יעקב פסק דכל היום חייב מן התורה, ע"כ, אמנם נראה פשוט כהישועות יעקב, דהרמב"ם בהל' תפילין ד,כו, כתב אע"פ שמצוותן ללבשן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל, ע"כ, וכ"כ הטוש"ע בסעיף ב, ומסתימת דבריהם דלא הזכירו דאינו חובה כל היום מבואר דחיובו כל היום, ועוד דהשאילתות בשאילתא מה ד"ה ברם צריך היכא, כתב על מי שהניח תפילין וסילקן וחוזר ומניחן באותו יום דהיה אפשר שאין צריך לברך כיון דעדיין לא שלים זמן חיוביה, ע"כ, ומשמע דהוא חובה כל היום, מדלא נקט השאילתות זמן מצותיה ונקט זמן חיוביה, ועוד דאמרי' בחולין קי., דחולי מעיים פטורים מן התפילין, ופירש"י מפני שצריך לחלצן תדיר, ע"כ, ולדברי הפמ"ג הוא תימה דמ"מ יניח רגע אחד כדי לא לבטל מצוות עשה דאוריי', אלא ודאי דחיובו כל היום, דהא אם חיובו כל היום א"כ מסתבר דחיובו רופף ודרך משל אינו חייב למהר בבית הכסא כדי לצאת ולהניח תפילין ועל כן לא הטריחוהו נמי להכשיר עצמו בשביל להניח רגע אחד, ועוד יש להוכיח כהישועות יעקב דהא אמרי' בירושלמי, והביאו הרא"ש בהל' תפילין בסי' יט, דרבי יוחנן לא היה מניח תפילין אלא בפסח, ופירש הרא"ש דהיינו מחמת שהיה חושש בראשו מחמת הקור, ע"כ, ואם חובת הנחת תפילין הוא רגע אחד ביום א"כ אמאי לא עמד כנגד המדורה והניח רגע אחד כל יום, אלא ודאי מוכח דחובתה כל היום, ועי' במה שאכתוב בזה בסמוך גבי אם ביטול מצוות תפילין תלי ביום שלם. והעירוני להוכיח עוד דמצוות תפילין כל היום מהגמ' בשבועות כה:, דמוכחינן מהא דתניא נשבע שלא הנחתי תפילין היום, דאין צריך שתהא השבועה ראויה להיות להבא, דהא שבועה זו אינה שייכת להבא דהיינו שלא אניח תפילין היום, כיון דהוי נשבע לבטל את המצווה, ולכאו' אמאי לא אמרי' דהיא שייכת להבא כגון דכבר הניח תפילין באותו יום, אלא ודאי מוכח דמצוות תפילין כל היום, וכתב ע"ז הטל תורה שם והביאוהו בגמרות בילקוט מפרשים שם, די"ל דלא שייך למימר הכי, דכיון דנשבע שלא הניח תפילין היום, ממילא אף אי הניח היום חייב שוב להניח מדין שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, כתובות כב., וא"כ תו לא שייך בלהבא להישבע שלא יניח תפילין היום, ע"כ, ובעצם דבריו יש לדון דלא מצינו שויא אלא לאסור את המותר ולא להתחייב במצוה, ועוד שלא מצינו אלא בשאמר בהדיא והכא אינו אומר בהדיא אלא שאנו מדייקים מדבריו שלא הניח, אבל דבריו בזה אינם מופקעים, ומ"מ לא מחוורים דבריו, דהא דבעי' שתהא השבועה שייכת בלהבא היינו שתהא שייכת בלא השבועה דלשעבר, ואין צריך שתיהיה שייכת אף למי שנשבע לשעבר, דזה מהיכא תיתי, ועל כן שפיר מוכח מהגמ' דמצוות תפילין כל היום, ומיהו אכתי קשה דמ"מ שייך שבועה שלא אניח כגון באדם הנצרך לנקביו סמוך לשקיעה דתו לא יניח תפילין היום, וע"ז י"ל דמ"מ בעי' שתיהיה השבועה שייכת בלהבא בסתם אדם הנשבע כן. סוף דבר נקטינן דחובת תפילין כל היום מדאורייתא, וכל הדורות שלא נהגו כן הוא מחמת שאין הדורות האלו נקיי גוף ונקיי דעת ואינם יכולים להישמר מהיסח הדעת ושחוק וקלות ראש, אבל מ"מ אין נכון מנהגינו שאין כלל מי שמניח תפילין כל היום, וכל המניח חושבים אותו למשונה, אלא ראוי להנהיג שכל ת"ח שרואה עצמו ראוי לכך יניח כל היום או רובו כדי כוחו, וכבר העיר ע"ז הביאור הלכה הנ"ל, ואמנם ברווקים ראוי להניח המנהג על מקומו כיון שאינם נקיי דעת כל כך וקשה עליהם יותר להישמר מהיסח הדעת וקלות ראש.

לסוברים דחובת תפילין כל היום, האם ביטול מצוות עשה דתפילין תלי ביום שלם

ונפק"מ אם נכון להניח תפילין בחוה"מ רגע אחד כדי לחשוש למ"ד דחייב בתפילין דעל הצד דלא תלי בכל יום א"כ אין להניח דמאי אולמיה דרגע אחד דניחוש לו, וכן נפק"מ לאדם שיודע שביום אינו יכול להניח תפילין, האם נימא ליה שיניח בלילה שלפני אותו יום כיון דקי"ל לילה זמן תפילין וע"י זה ינצל מביטול מצוות עשה או לא דע"י הנחת הלילה לא ינצל מביטול היום כלל, כיון שאינו תלוי בכל יום. במנחות מד., אמרי' כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשה, ובתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, גריס כל שאינו מניח תפילין בכל יום עובר בח' עשה, וסמ"ג בעשין ג, גריס כל שאינו מניח תפילין עובר בח' עשה בכל יום, ע"כ, ומשמע לכאו' דזה תלי בכל יום, אמנם במנחות לפנינו ליתא לתיבות בכל יום, וכ"ה ברי"ף במנחות כט, וברמב"ם הל' תפילין ד,כו, ובה"ג הל' תפילין בעמוד רעא, ובשאילתות בשאילתא מה, וכן עיקר הגירסא, ומ"מ לגאון וסמ"ג דגרסי דזה תלי בכל יום יש להקשות דהא אמרי' בחולין קי., דחולי מעיים פטורים מן התפילין, ופירש"י מפני שצריך לחלצן תדיר, ע"כ, ואם ביטול מצוות תפילין תלי ביום שלם א"כ יניח רגע אחד כדי לא לבטל מצוות עשה דאוריי', כעין שהביאו להלכה הטוש"ע ביו"ד סי' רמו,א, מהרמב"ם, גבי תלמוד תורה, דאף בעל יסורים חייב בתלמוד תורה לפחות רגע אחד ביום ורגע אחד בלילה, ומאידך אי הביטול לא תלי ביום שלם אתי שפיר דלא הטריחתו תורה לחולצן תדיר, ולחייבו להניח רגע אחד אין סברא דכיון דלא יקיים בזה את עיקר חיוב תפילין כי חיובו כל היום על כן לא הטריחתו תורה להניחם, ובפרט דכיון דחיובו כל היום א"כ מסתבר דחיובו רופף ודרך משל אינו חייב למהר בבית הכסא כדי לצאת ולהניח תפילין ועל כן לא הטריחוהו נמי להכשיר עצמו בשביל להניח רגע אחד, וכעין זה יש להוכיח מדאמרי' בירושלמי, והביאו הרא"ש בהל' תפילין בסי' יט, דרבי יוחנן לא היה מניח תפילין אלא בפסח, ופירש הרא"ש דהיינו מחמת שהיה חושש בראשו מחמת הקור, ע"כ, ואם חובת הנחת תפילין הוא רגע אחד ביום א"כ אמאי לא עמד כנגד המדורה והניח רגע אחד כל יום, אלא מוכח לכאו' דלא תלי בכל יום, וצ"ע. ומ"מ אף לפי גירסתם דתלי בכל יום אפשר קצת דאין הכוונה דדין זה תלי בכל יום ממש אם הניח בו או לא הניח בו, אלא הכוונה דאדם שמתרשל במצוות תפילין במשך זמן ארוך או שלכל הפחות דעתו כעת להתרשל למשך זמן ארוך הרי הוא מבטל מצוות תפילין ואז בכל יום ויום נחשב לו שמבטל ח' עשה בכל יום, אבל אדם שלא הניח תפילין יום אחד בלבד אפשר דלא ביטל ח' עשה.

אם קטן חייב בתפילין

כתב הרמ"א בסעיף ג, דהאי קטן דאמרי' דאביו חייב לחנכו בתפילין, היינו בן י"ג שנה, ע"כ, והקשה רעק"א דזה חייב מן הדין ולא משום חינוך, ותי' בדוחק, ואפשר לומר דס"ל לבעל העיטור דשאני מצוות תפילין דבעי שמירת גוף כאלישע, וא"כ אף קטן בן י"ג שנה שיודע לשמור עצמו, מ"מ אין שמירתו שמירה מספקת לחייבו בתפילין מדאורי' עד שתתישב דעתו ויתבגר מעט, ומדרבנן משום חינוך חייבוהו למי שיודע לשמור כראוי לפי גילו. ומה שכתב הרמ"א בדרכ"מ שנהגו כבעל העיטור, אינו מיושב דקשה לומר דיסמכו על בעל העיטור בדבריו דהם דחוקים מאוד בלשון הברייתא כדהקשו הב"י ורעק"א, ויותר מסתבר דנהגו כך דכמו דהגדולים לא מניחים כל היום אלא בקריאת שמע ותפילה כי אין אנו יכולים לשומרם משא"כ בדור האמוראים, מהאי טעמא נמי לא מניחים הקטנים תפילין כי אינם יכולים לשמור, ולכך אינם חייבים בחינוך, אבל לא מטעם בעל העיטור שכתב דזה אף הפשט בברייתא ואף בדור האמוראים הכי הוה, ולפי"ז אין הגהת הרמ"א בזה על השו"ע מיושבת.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף