בית יוסף/אורח חיים/לו

בית יוסף ‏ אורח חיים לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אלו האותיות שצריך לדקדק בכתיבתן שבקל אדם טועה בהם האל"ף צריך ליזהר בנקודה שעליה וכו' עד שלא תהא נראית כמ"ם סתומה כל אלה דבר הרא"ש בהלכות ס"ת והביא ראיה על כל דבר ודבר וקצת דברים אלו כתובים בספר א"ח בשם תשובת הרשב"א וז"ל המ"ם וסמ"ך שבס"ת תפילין ומזוזות צריכות להיות מדובקות וסמוכות לגמרי מפני שאמרו רז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וכן האל"ף והשי"ן שאם אינו כן אינם אות א' והקו"ף צריך שלא יהיה דבוק מפני שאמרו בהבונה (קד.) מאי טעמא כרעא דקו"ף תליא ע"כ וכתב בתשובות הרשב"א שכ"כ הרמב"ן ז"ל וכ"כ הר"ן בפרק הבונה וכן כתב הריב"ש בתשובה סימן ק"ך וכתב עוד שם שמעתי שיש מי שהורה שאם אות ה"א נתחבר לגג של מעלה לא פסול בדיעבד והביא ראיה מדאמרינן בהקומץ רבה (כט:) אמר רב אשי חזינא לספרי דוקני דתלי לכרעא דה"א ומדקאמר ספרי דוקני נראה שאינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר ואין זה נכין בעיני שהרי נזכר זה בברייתא שלא יעשה ההי"ן חתי"ן והוכחתי למעלה דלעיכובא קאמר וכן נראה ממה שאמר הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין והראיה ההיא יש לי לדחותה בשני פנים וכו' עכ"ל ובסימן קמ"ו כתב שחיבור רגל הקו"ף בגג שלמעלה פסול כמו חיבור רגל הה"א לגג שלמעלה ואע"ג שמדברי מהר"י קולון בסי' ע"א נראה שאין לפסול אם רגלי הה"א והקו"ף נוגעים בגגם כבר כתב בסי' צ"ח שר"פ וא"ז והטור לא ס"ל הכי ומאחר שרוב מנין ורוב בנין פוסלין הדבר ברור דהכי נקטינן: ומצאתי כתוב על מאי דאמרינן חזינא לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי"ת יש לתמוה על הסופרים שאין חוששין לזה אלא בחי"ת דוחרה שהרי בכולן צריך זה התיקון וכ"כ בסמ"ג ואולי חששו לזה בעבור שיסתלק חרון אף שעשו אותה גבוה למעלה אבל בחתי"ן אחרות עשו כדברי רש"י ונ"ל כי האמת שאינו פוסל שהרי לא אמרו אלא חזינא לספרי דוקני שנראה שהמדקדקים עושים זה לא שנראה להכרח לעשיית האות ומ"מ טוב הוא לעשות בכולם עכ"ל ודע שמצאתי קונדריס לחכם אחרון שמו ה"ר יצחק ברוך שאמר מדבר בדרך ארוכה בצורת האותיות וייטבו דבריו בעיני ולכן ראיתי להעתיקו פה וז"ל: אל"ף תהיה נקודה העליונה כעין יו"ד ועוקץ קטן עליה ויהיה פניה עם העוקץ הפוך כלפי מעלה ויהיה ירך היו"ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג ויהיה סוף הגג עקום למעלה מאחוריו קצת והנקודה שלמטה תהיה רחוקה מן ראש של הגוף כשיעור עובי קולמוס וחצי ולנקודה התחתונה יהיה עוקץ קטן למטה לצד ימין ויהיה עוקץ שמאל של נקודה עליונה מכוון כנגד עוקץ ימין של נקודה תחתונה: בי"ת תהיה מרובעת ויהיה לה עוקץ חד למעלה לצד ימין נוטה לצד אל"ף ועקב עב למטה ומקל קטן למעלה בצד שמאל על פניה : ומ"ש שמ"ם סתומה תהיה עגולה למעלה לצד שמאל והסופרים כותבין אותה מרובעת והאגור כתב שתהא מרובעת מכל וכל וכדברי הסופרים וגם בספר התרומה כתוב מ"ם סתומה צריכה להיות מרובעת מארבע רוחותיה מדאמרינן מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין ע"כ ויש לדחות דמד' רוחותיה דקאמר לא לענין שתהא מרובעת אלא לענין שתהא סתומה מד' רוחותיה תדע שהרי הראיה שמביא אינה לענין הריבוע אלא לענין הסתימה: ומ"ש בשם החסיד האותיות שיש להם זויות ושאין להם זויות באגור כתוב בנוסח אחר וז"ל והחסיד כתב אלו האותיות שיש להם זויות בדהח"ם פף"ת ואלו שאין להם זויות טו"כ לסק"ר: ומ"ש ותהיה סתומה לגמרי וכן הסמ"ך כן כתבו התרומה והגהות והאגור והר"ן בפרק הבונה: ומ"ש שאות נו"ן כפופה ראשה כמו זיי"ן כן כתב האגור וז"ל וכתוב ראשה עב והגרון עב והמושב למטה ארוך יותר מראשה שלא תדמה לבי"ת עכ"ל וצ"ל שמה שכתב והגרון עב היינו לאפוקי שלא יהיה דק ביותר דהא ודאי פשיטא שאינו ר"ל שיהיה כ"כ עב כמו ראשה: ומ"ש דנו"ן פשוטה תואר צוותה כמו זיי"ן כ"כ הר"ן בפרק הבונה אהא דאמרינן שלא יכתוב זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן וז"ל ומכאן שצריך הקו הארוך של נו"ן פשוט באמצע ראשה הגס כצורת זיי"ן ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וי"ו שא"כ הו"ל לומר ווי"ן נוני"ן נוני ן ווי"ן: ומ"ש באות סמ"ך שתהיה עגולה ושגגה עובר ז"ל הר"י אסכנדרני הסמ"ך צריך שתהיה מלמעלה גגה שוה והיא מחוברת משתי אותיות כא"ף כפופה דבוקה עם וי"ו בסופה ע"כ צריך שתהא עגולה מג' רוחותיה ומלמעלה שוה בגגה כמו גג כא"ף ולמטה מושב קצר ויסתום אותה לגמרי וגגה למעלה יהיה עובר חוץ לסתימה כשיעור גג הוי"ו וארכה ורחבה כמו בי"ת רק שעובר חוץ מהסתימה כגג וי"ו עכ"ל: ומ"ש באות עי"ן כן כתב האגור בשם החסיד: ומ"ש שפ"א כפופה תהיה עגולה מלמטה כ"כ האגור בשם רא"ם וכתב שכך הוא ג"כ לפי הקבלה אמנם הרוקח כתב בהדיא בשם החסיד שצריך לעשות הפ"א מרובעת כמו הבי"ת ולא עגול כמו כא"ף וכן הפ"א פשוטה דינה להיות מרובעת וכן נוהגים הסופרים עכ"ל וכבר אתה רואה שבעל הקונדריס הזה כתב דאדרבא מדברי הרוקח איכא למידק דמבחוץ תהיה עגולה: ולענין פ"א פשוטה כתב האגור יש לכתבה עגולה כמו רי"ש אבל לפי קבלת החסיד צריכה להיות מרובעת כמו פ"א כפופה והנקודה שבפנים ראשה הפוכה כנגד פנים ולא כנגד חוץ עכ"ל והגהות מיי' כתבו שהפ"א פשוטה צריכה להיות עגולה למעלה כמו שרגלי הפ"א כפופה למטה: וז"ל הר"י אסכנדרני יזהר בנקודה שבתוכה שלא תהיה הפוכה לצד חוץ פן תדמה לתי"ו: ומ"ש בצד"י כפופה ופשוטה רוב דבריו הם באגור: וז"ל הר"י אסכנדרני ידביק היו"ד לצואר הנו"ן ולא למטה שלא תדמה לעי"ן וראשה השני צריך שיהיה כראש הזיי"ן שנוטה לכאן ולכאן וימשוך מושבה לצד ימין קצת ובמקום כפיפתה תהא עגולה עכ"ל: ומ"ש בקו"ף כי רגל ימיני עקום היטב כ"כ האגור: וז"ל הר"י אסכנדרני רגל שמאל היינו כרעיה דקו"ף התלוי יש למשוך אותו קצת לצד ימין באלכסון קצת עכ"ל: ומ"ש ושיעשה תג לצד שמאל כ"כ סה"ת והאגור: ומ"ש באות רי"ש שיכתבנה עגולה וגגה ארוך וירכה קצר כן כתב האגור וטעם שצריך להיות גגה ארוך כדי שלא תדמה לוי"ו: ומ"ש באות שי"ן בראש האמצעי גם האגור כתב שרבינו שמחה וסמ"ג והרוקח כתבו שצריך להיות כמו יו"ד: ומ"ש בשם הרוקח שג' הראשים יעמדו על רגל אחד כ"כ הר"ן בפרק הבונה הא דאמרינן שקרא אחד כרעא וז"ל ומכאן צריך לעשות השי"ן חד ולא לעשותו רחב וכ"כ המנהיג: ומ"ש באות תי"ו שרגל שמאל יגע למעלה כ"כ המנהיג וז"ל ותי"ו נראה שהיא סתומה ככתיבת ספרדים שאם היא פתוחה ככתיבת צרפתים הו"ל לתת טעם בתלמוד (שבת קד.) בפתיחתו כמו שנתן להק' עכ"ל

וכך הם דברי רבינו שכתב שכל האותיות צריכים להיות גולם אחד חוץ מהקו"ף והה"א: כתב המרדכי בפ' הקומץ כל אותיות כפופות שעשאן עגולים מצד ימין בלא עוקץ כשרים ע"כ ומשמע דלכתחלה אין לעשותן עגולות ותימא שקצת כפופות יש שצריך עכ"פ לעשותן עגולות ואם לאו פסול שהרי כא"ף אם לא עשאה עגולה הרי היא דומה לבי"ת וכן שאר אותיות כפופות משפטן לעשותן עגולות מצד ימין בלא עוקץ:

ומ"ש רבינו שאם רגלי הה"א והקו"ף הם נוגעים פסולים כבר נתבאר בראש סימן זה:

ומ"ש רבינו ובכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא דלא חכים ולא טיפש. מהר"י קולון ביארו יפה שכתב בשורש ס"ט על יוד"י האל"ף והפ"א שאינן נוגעות פשיטא שאין להכשירו ע"י קריאת תינוק שלא נאמרו דברים אלו אלא היכא שנפסקה האות ובציר ליה שיעור כגון וי"ו קטיעה שאנו מסופקים אם הגיע לאורך וי"ו או אם כשיעור יו"ד ולכך תועיל קריאת התינוק דגילוי מילתא בעלמא הוא דאורך וי"ו יש לה מדלא קראה יו"ד אבל היכא דפשיטא לן שאין האות בצורתה מה תועיל בראיית התינוק ועינינו הרואות שאין האות בצורתה ואע"ג שר"מ השיב שאין תפילין ומזוזות נפסלין משום שלא כסדרן בתיקון האותיות הנפרדות ותלה הטעם בקריאת התינוק היינו דוקא להחשב כסדרן מאחר שעיקר צורת האותיות נעשו כסדרן אבל להכשיר בלא תיקון משום קריאת התינוק לא עלה על דעתו וכ"כ ה"ר יצחק בר ששת זללה"ה בתשובה: מצאתי כתוב אם חוטרא דחי"ת למעלה אינם נוגעים זה לזה אך מ"מ אין ניכר להדיא פרידתה והראינו לתינוק חכם וקראו כב' זייני"ן ואין התינוקות מורגלין באלו דאפילו המוכשר כתיקונו קורין לו ב' זייני"ן נראה דשרי לתקן כי היכי דשרי מהר"מ לתקן כשאין גוף האות נוגע ואי משום דתינוק לא קרי היינו משום שאין מורגל בחיתי"ן דחוטרא ודאי אי הוה מופרד להדיא עד שנראה כשני זייני"ן ונשתנה צורת האות אהא לא הוה דייקינן מאין תולין דגרע דאין כאן אות:

ואלו הן האותיות שצריך לתייג א"ר כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי אתה מוצא בתפילין ואלו הן וכו' עד צד"י דהארץ ג' ג' תגי. הכל לשון שימושא רבא וכתבוהו הרא"ש וסה"ת והגה"מ ויש קצת חילוף בספרי רבינו שכתב בהם ח' של חמץ חד תגא והרא"ש וספר התרומה כתבו ד' תגי וכתב הר"י אסכנדרני שכך הוא הנוסחא הנכונה וטעות נפל בספרי רבינו . ובסוף פרשה זו כתב ט"ט דלטוטפות ה' תגין וכ"כ הרא"ש אבל בסה"ת ובהגהות ליתיה כלל ובפ' שמע כתוב ט"ט דלטוטפות ג' תגין וכ"כ סה"ת והגה"מ אבל הרא"ש דילגו:

ומ"ש רבינו ולא היה לו להזכיר שעטנ"ז ג"ץ בכלל תגין האחרים וכו' וגם מיירי בכל ג' ראשי השי"ן צריך תגין וכן בשני ראשי עי"ן וטי"ת וצד"י ובהל' תפילין כתב על דברי שימושא רבא והני זייני"ן המפורשים כאן היינו תגינין גדולים אבל תגינין קטנים כ"מ שאלו האותיות שעטנ"ז ג"ץ יש צריכות זיונין כדאיתא בהקומץ (כט:) וכ"כ בהגהות ויתיישב עוד במ"ש בהגהות בשם רא"ם וכן במרדכי דזיונין של שעטנ"ז ג"ץ לא בתגין אלא פירושו שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך דלא איירי בהקומץ אלא בגוף האותיות:

וא"א ז"ל כתב וכו' בגמרא דידן לא הזכירו אלו התגינין ולא מסתבר כלל לפסול בחסרון אלו התגינין וגם בסה"ת כתב ומיהו בתלמוד שלנו לא מצינו כל זה ואין לסמוך על השימושא רבא במקום שהתלמוד חולק עליו וכתב כמו כן שם ואי כתבינהו אגויל שפיר דמי והא ליתא דפריך בפרק המוציא יין (עט:) תפילין אגויל מי כתבינן עכ"ל וכן כתב בהגהות ורבינו כתב בספר י"ד על דברי הרא"ש וכיון שנתן טעם לדבריו בשביל שאינם מוזכרים בתלמוד מכלל דבחסרון תגי שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול ע"כ וכן יש לדקדק מדברי בעל התרומה וגם בהגהות ובאגור כתוב שר"ת כתב אם לא זיין שעטנ"ז ג"ץ פסולין דלא גרע מקוצו של יו"ד מיהו לפי מה שכתבתי בסמוך בשם רא"ם לא מיפסלי בחסרון תגין כל שלא עשה ראש אותיות אלו עגול אלא משוך וכ"כ מדברי הרמב"ם ז"ל דלא מיפסלי בחסרון תגין והכי נקטינן היכא דאין נמצא מי שידע לעשות תגין:

ומ"ש היל' טוב שיעשה כולם כי אין פסול בשינוי וכו' הוא לשון הרא"ש וא"ת היאך נמשך ממה שאין פסול בתוספת שהוא טוב שיעשה כילם שגם כשלא יעשה שום אחד מהם הוא טוב מאחר שאין פסול בגרעון וי"ל דה"ק כיון שאין פסול בתוספת טוב שיעשה כולם ויקיים דברי האומרים לעשותם: כתב סמ"ג על שעטנ"ז ג"ץ צריך בכל אות ג' זיונין בצד שמאל ויש סומכים על קרנות האותיות ומקל אחד באמצע ורבינו כתב בספר יו"ד שעטנ"ז ג"ץ בכל מקום שיבא אחת מאלו צריך לעשות לה ג' זיונים אחד מימין ואחד משמאל ואחד למעלה וי"מ שלשתן זקופין למעלה וכן נוהגים עכ"ל. והפירוש הראשון כתבו רש"י במסכת שבת ס"פ הבונה (קה:) והפי' השני כתבוהו התוס' בפרק הקומץ (כט:) ונמ"י פי' בהלכות ס"ת ג' ג' זיינין לכל ראש וראש כגון השי"ן שיש לה ג' ראשין יעשה לה ט' תגי"ן ובעי"ן ו' תגין ובנו"ן וזיי"ן שאין להם אלא ראש אחד ג' תגין ע"כ: כתב האגור אני המחבר נוהג לעשות התגין משעטנ"ז ג"ץ כמו שלש זייני"ן ולא די בתגין כי כן אומר שצריך לזיין אותיות של שעטנ"ז ג"ץ וכן נוהגים בספרד ע"כ וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב שהתגין הם כמו זייני"ן זקופות על האות : כתב רש"י בהקומץ (שם) על הא דשעטנ"ז ג"ץ צריכות ג' זיונין דה"ה לצד"י כפופה ולנו"ן פשוטה: כתב הר"י אסכנדרני מהאותיות שיש להם גג יש לתייג מהם בכ"מ ה' וסימנה בדיק"ה והתג לכל אחד בסוף גגה בשמאל לא כסופרי הזמן הזה שנותנין תג ע"ג כל אחד מהן ואות חי"ת מחלוקת רש"י ור"ת שרש"י מצריך לה תג בסוף גגה כאחרים ולא באמצע כמו שכותבים הסופרים ור"ת אומר שאין לעשות לה גג אבל עושה לה חטוטרת וי"א שסימן אותיות שיש להם תגא הבק"י בלבד אבל דלי"ת וחי"ת אינם בכלל שלא נמצא בשום מקום שיש לתייגם ויש שכתבו אע"פ שדלי"ת לא נמצא בפירוש מאחר שמצינו בפירוש שיש לתייג הה"א וכל ה"א תחילתה כתובה דלי"ת אם כן יש לתייג הדלי"ת כה"א עכ"ל:

ואלו הן חסרות ויתרות שכתב הרמב"ם פרשה ראשונה קדש לי כל בכור וכו' הוציא מלא וי"ו כ"כ הרא"ש ג"כ אבל בספרי הרמב"ם שבידינו כתוב סתם הוציא מלא ומ"ש יצאים חסר וי"ו כן כתב ג"כ הרא"ש וכן נוהגים לכותבו חסר וי"ו לבדה אע"פ שגם בזה כתב הרמב"ם סתם יצאים חסר וכן מצאתי מוגה בספרי רבינו:

ומ"ש בפרשה שנייה ולאבותיך חסר בספרי הרמב"ם כתוב חסר וי"ו ומלא יו"ד וכן נוהגים לכותבו חסר וי"ו ומלא יו"ד והרמב"ם וסמ"ג כתבו בסוף פרשה זו בחזק חסר והרא"ש ורבינו דילגוהו:

ובלטטפת השלישי נחלק עליו ר"ת ואומר שגם הוא חסר שני ווי"ן. כן כתב הרא"ש בסדר תיקון תפילין שבלטטפת השלישי חלק עליו ר"ת ואמר שגם הוא חסר שני ווי"ן וכן כתבו התוס' בהקומץ (לד:) ובפ"ק דסנהדרין (ד:) דבפ' והיה כי יביאך כתוב ולטוטפת ובפרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע כתוב לטטפת והרא"ש בתחלת הל' תפילין כתב כדברי ר"ת ואע"פ שבקצת ספרים שלנו כתוב בטעות הנוסחא האמיתית היא בשמע ובוהיה אם שמוע כתיב לטטפת חסר שני ווי"ן ובוהיה כי יביאך כתיב ולטוטפת אבל בין פ"א לתי"ו אין כתיב וי"ו. ובסדר תיקון תפילין להרא"ש כתוב ובאלו הג' פרשיות כתוב בהם ולטוטפת וע"כ לומר דטעות סופר יש כאן דהא דלא כמאן ועוד שנמצא סותר דבריו שכתב בתחלת אותן הלכות לכן נראה שצריך להגיה באלו השתי פרשיות כתוב בהם לטטפת ובוהיה כי יביאך כתוב ולטוטפת: כתב המנהיג שיש מחלוקת בלטוטפות ובמזוזות קדמאי ובתראי הי מינייהו מלא והי מינייהו חסר וטוב לעשותם מלאים כדאמרינן בהקומץ (כט:) ל"ש אלא בחסרות אבל ביתירות לית לן בה עכ"ל וטעות הוא בידו שהרי כתבו שם התוס' יש טועים כשמסופקים בתיבה אם מלאה או חסרה שעושים אותה מלאה משום דיתרות לית לן בה ולאו מילתא היא דהכא מיירי ביתרות שגרדן דלא אמרינן דמיחזי כמנומר ע"כ וכן פירש"י וכן דעת כל הפוסקים ז"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.