מראי מקומות/אבן העזר/כב

מראי מקומות אבן העזר כב

יחוד עם נדה פנויה אי הוי דאורייתא

בתוס' בסנהדרין לז. ד"ה התורה, מבואר דהוא דרבנן, וכ"כ היראים בסי' כו אות קלו, אבל מהטור בריש הסימן, משמע קצת דהוא דאורייתא, ונפק"מ לספיקות.

אשה אחת וב' אנשים כשרים אם מותר להתייחד

הטור והב"י והדרכ"מ בסעיף ה, הביאו בזה מחלוקת, דהרמב"ם אסר דס"ל דלא אמרו אלא כשרים כגון רבי חנינא בר פפי, ומאידך הרא"ש והר"ן והרשב"א והראב"ד התירו, ע"כ, ויש להעיר דכן נראה מדברי הרי"ף שהביא הב"י, מדכתב להא דבכשרים מותר ולא הביא כלל דהיינו דוקא כגון רבי חנינא בר פפי, וכ"כ תוס' ר"י הזקן בקידושין פא. בד"ה דל כרעיך, דאין צריך כגון רבי חנינא ב"פ, וכן מבואר מסמ"ק במצוה צח אות תיד, מדהביא להלכה הא דבב' כשרים שרי, וכ"כ הריטב"א בקידושין פא. ד"ה לאו כשרין, דאין צריך שיהא כרבי חנינא ב"פ, וכ"כ הרמב"ן בשילהי קידושין, וכ"כ המאירי בקידושין פ. ד"ה אמר המאירי לא יתיחד, דסתם אנשים כשרים הם ומותרים עם אשה אחת, ונמצא בידינו דהרמב"ם יחידאה דאסר, ומאידך הרא"ש והראב"ד והר"ן והרשב"א והרי"ף והרמב"ן והריטב"א ותוס' ר"י הזקן וסמ"ק והמאירי, כולהו סברי דשרי בב' כשרים שאינם פרוצים, והכי נקטינן כדברי הרמ"א דשרי ודלא כהשו"ע שאסר.

איש וב' נשים ואחת מהם בעלה בעיר, וכן בעלה בעיר בגויים

הטור בסעיף ה-ז, הביא את הרמב"ם שהתיר להתייחד באשה אחת ואנשים הרבה ויש שם גם את אשתו של אחד מהם, והקשה הטור דמ"מ איכא למיחש לאחריני, וכתב הב"י די"ל שכיון שאשתו של זה לא תזנה ממילא האשה האחרת לא תזנה דיראה שיגלו אותו הזוג את סודה, ע"כ, ובהגהות והערות הביאו מעצי ארזים דכתב דמהרמב"ם מוכח דלא ס"ל כדברי הב"י, דהא קי"ל בקידושין פא. דבעלה בעיר אין חוששים ליחוד, ומשמע מהרמב"ם דשרי אף לכתחילה, כמש"כ הב"ח באות ז, וא"כ הו"ל לרמב"ם הכא לומר רבותא טפי דאפי' כשבעלה של אחת מהן בעיר אין חוששין ליחוד דכיון דאותה שבעלה בעיר לא תזנה ממילא השניה יראה ממנה שתגלה סודה, ע"כ, וי"ל דבשלמא כשבעלה כאן ממילא יודעת חברתה בבירור דהיא לא תזנה, משא"כ כשבעלה אינו כאן אע"פ שהוא בעיר מ"מ חברתה אינה יודעת אם הוא בעיר ותולה לומר שגם חברתה תעשה כמותה, ואף אם יודעת חברתה שהוא בעיר מ"מ אפשר דתולה לומר דמ"מ היא תזנה כמותה, דאינו מוכרח לחלוטין שמי שבעלה בעיר לא תזנה, ולכך חברתה תולה לומר כן מתאוות הזנות שלה, ומ"מ קשה על הטור דהאי סברא דכתב הב"י מפורשת בקידושין פא:, וכמו שהביאו הטוש"ע בסעיף י, גבי קטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה, וא"כ אין התמיהה על הרמב"ם אלא על הטור, וצ"ל דסבר הטור דבשלמא בקטנה האשה יראה ממנה שתגלה סודה כיון שלא תבוש הקטנה מהאשה לגלות סודה כיון דאין לה שיג ושיח עם אשה גדולה, משא"כ האשה שבעלה נמצא כאן, אין האשה המזנה יראה ממנה שתגלה סודה כיון דהיא בושה ממנה לגלות סודה, ומ"מ דבר זר הוא שהטור חילק כ"כ בחילוקים דקים כדי לבנות קושיה על הרמב"ם, אדרבה עליו מוטל לתרץ את עצמו, וצ"ע. והשו"ע בסעיף ה, העתיק את דברי הרמב"ם, ולפי"ז נפיק לן דאסור להתיחד עם ב' נשים אע"ג דאחת מהם בעלה בעיר וכדכתבתי לעיל. ובעזר מקודש סוף סעיף ג, כתב דבחנויות שבבתים של הגויים במקומו אין חשש יחוד כיון דהנכרים נשותיהם עמהם או נשי חבריהם, ונשי הגויים בעליהם בעיר, ע"כ, וזה תימה דהא אין נשי הגויים שומרים על בעליהם אפי' כשנמצאים עמם, כמבואר בטוש"ע בסעיף ג, וכ"ש שאין נשי חבריהם מצילים, דהא אין איש מתייחד עם נשים הרבה, כמבואר בסעיף ה, ומה שכתב דנשי הגויים בעליהם בעיר, יש לדון בדבר זה אי מהני בעלה בעיר אף לגויים, דהא הם פרוצות בעריות, וצ"ע, ועי' במה שכתבתי להלן בסמוך גבי בעלה בעיר בזמנינו.

איש אחד ונשים הרבה

הטור והב"י בסעיף ה-ז-ג, הביאו מחלוקת בזה, ויש להעיר דסמ"ק בריש מצוה צח, כתב שאסור, והמאירי בקידושין פ. ד"ה אמר המאירי לא יתיחד, כתב דנראין דברי רש"י שמותר.

מי שעסקיו עם הנשים אי שרי ליה להתייחד עם נשים הרבה כשאשתו עמו

הטור בסעיף ה-ז-ג, הביא דר"ת אסר, ויש להעיר דסמ"ק במצוה צח, כתב נמי דאסור.

בעלה בעיר בזמנינו

הטוש"ע בסעיף ח, כתבו דכשבעלה בעיר אין חוששין ליחוד מפני שאימת בעלה עליה, ע"כ, והב"ח הביא שזה תלוי במחלוקת, דלרש"י והר"ן אכתי איסורא איכא אלא שאין מלקין, ולתוס' ולטור ולרמב"ם ס"ל דמותר לכתחילה, ע"כ, ויש להוסיף דתוס' ר"י הזקן בקידושין פא. ד"ה אין חוששין, כתב כרש"י דאיכא איסורא, ובהגהות והערות על הטור הביאו את דברי ערוגת הבושם שתמה הרבה להתיר כן לכתחילה דאפשר שיודעת שיש לו עסק ויתעכב, ועוד דאטו עיר גדולה כנינוה גם נתיר, ואם נאסור בעיר גדולה א"כ נתת דבריך לשיעורים, ע"כ, אבל כל זה קשה רק אי נימא דטעמא דבעלה בעיר הוא משום שחוששת שמא יבוא, כדפירש"י והר"ן בקידושין פא., והם לשיטתם דאסרי לכתחילה, אבל אפשר לומר דתוס' ודעימיה ס"ל דהטעם משום שאם יודעת שהוא בעיר היא מרגישה בלבה שהוא נמצא קרוב, ואפי' אם יודעת שיתעכב ואפי' בעיר גדולה כנינוה, מ"מ כיון שהם בעיר אחת היא מרגישה כאילו הוא סמוך אליה ממש, מחמת אימת בעלה, דבזמנם היתה אימה גדולה מהבעל, ואף לפירש"י והר"ן צ"ל כן דהא מאי שנא דגבי אשה סמכי' אי בעלה בעיר משא"כ גבי בעל סמכי' רק אם אשתו עמו, אלא ודאי דאף לרש"י דפי' דטעמא מחמת שמא יבוא מ"מ יש בזה נמי את הטעם של אימת בעלה, וכיוצא בזה מצינו גבי הסבה בפסח, דאמרי' בפסחים קח., דאשה אצל בעלה לא בעיא הסבה, ופירשב"ם דאימת בעלה עליה, ע"כ, והיינו משום שבדורות הקדומים היה על האשה אימה מבעלה, בין אצל הגויים ובין אצל היהודים, ועם הדורות אימת הבעל הולכת ומתמעטת בעולם, עד שכיום אצל הרבה כמעט ואינה קיימת, ועל כן יש לדון אם אפשר כיום לסמוך ע"ז באיסור יחוד דהוא דאורייתא כדכתבו תוס' בסנהדרין לז. ד"ה התורה, והטור כאן, ובפרט שהב"ח באות ז, פסק כרש"י והר"ן דס"ל דאין זה היתר לכתחילה, וצ"ע.

יחוד עם תינוקת מבת ג' ומעלה

מדברי השו"ע בסעיף יא, מבואר דאסור, והב"ח חשב שדבר זה שנוי למחלוקת והח"מ הוכיח דאינו, ויש להעיר דכ"כ בה"ג בהל' יבום בעמוד שלה, דאסור, ובטעמא דאסור כתב הח"מ דאיכא למיחש לאונס ולפיתוי, אבל הב"ש בס"ק טו, הסכים עם דברי הב"ח דלפיתוי לא חיישינן אבל לאונס חיישינן, ע"כ, וזה אינו, דבה"ג שם, כתב להדיא דחיישי' לפיתוי ולכך אסור להתייחד עמה וכדברי הח"מ.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף