דרישה/אבן העזר/כב

דרישה ‏ אבן העזר כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אסור מן התורה לאיש שיתייחד כו'. וז"ל הרמב"ם ואיסור יחוד העריות מפי הקבלה וטעמא אע"פ שאמרו יחוד דאורייתא לאו למימרא שהות כתוב בתורה שהרי אמרו רמז ליחוד מן התורה מניין ולשון רמז מוכיח שאינו מפורש אלא רמז בעלמא ב"י:

ב

כתב הרמב"ם ז"ל לא תתייחד אשה א' כו'. ז"ל המשנה פרק י' יוחסין ד' פ' לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדק מפני שאשתו משמרתו כן הוא גירסת התוס' ע"ש ופירושו דר"ל דאפילו עם אשה אחת מותר ליחד כשאשתו עמו ותו גרסינן שם במשנה כל שעסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים ופי' רש"י שעסקו עם הנשים מלאכת אומנתו ואילו איש אחר עם שתי נשים דוקא אסור אבל זה אפילו עם הרבה אסור. והתוס' הקשו שם ארש"י מהא דאמרינן בגמרא אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום יחוד משמע דאסור להתייחד עם נשים הרבה לכ"ע ומפרשו דזה שמלאכתו עם הנשים אסור להתייחד אפילו אם אשתו עמו דביה איכא חששא טפי עכ"ל ובזה קצת דברי רבינו מבוארים ודוק כמ"ש עוד בסמוך:

ג

ונשים הרבה עם אנשים הרבה מותר. כ' המ"מ דזה נלמד ממ"ש חתן אבל הוא ישן בין אנשים והיא בין הנשים ומשמע דאפילו בחדר א' מותר וק"ל:

ד

ובשדה עם שלשה כו'. ומה"ט כ' הראב"ד שגם בלילה אסור להתייחד עם ב' אנשים דכמו שבשדה חיישינן שמא יצטרך אחד לנקביו ונמצא זה מתייחד עם הערוה ה"נ חיישינן דלמא אדנאים חד מינייהו אזיל אידך ועביד איסורא (אבל כשיש עמה ג' אנשים ליכא למיחש שמא ישנו תרתי מנהון דודאי יתכוונו האנשים להקיץ אלא שא"א שלא יהא נאים חד מינייהו לפרקים ולא חיישינן שינמנמו תרתי בפעם א' כמו שלא חיישינן שבדרך יצטרכו שנים מהם להטיל מים יחד וישאר אחד אצלה ולפ"ז כשלא יתכוונו להקיץ היה אסור ללון אפילו עם ג' אנשים וקשה למנהגינו ולפי מ"ש בסמוך א"ש אפי' בשני אנשים ודו"ק) וכ"כ רמ"א בהגהותיו ע"ש ונלע"ד דמה"ט האשה אסורה להתייחד בשדה עם איש ע"י שומר קטנה שיודעת טעם ביאה וכמ"ש מור"ש בסמוך ותימא על המנהג שנהגו לצאת לדרך אפילו עם עגלן כותי בשומר קטן או קטנה עמהם ונלע"ד שסמכו על הרי"ף שהשמיט בהלכותיו הא דאיתא בגמרא לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד שיהיו ג' כו' נמצא דאין חושש לחששא זו שמא יצטרך אחד מהם לנקביו ונמצא אחד מתייחד עם הערוה וה"ה דעם קטן או קטנה שרי אבל ב"י תמה על הרי"ף למה השמיטו (כי גמרא ערוכה היא אמר רב יודא אמר רב כו' ריש דף פ"א ע"ש) שוב מצאתי שכ' בתא"ו נכ"ג ח"א בשם הרמ"ה והביאו ג"כ בד"מ ז"ל ודוקא כשהולכין עמה לשומרה אז צריכין שנים שישארו עמה דאי לאו הכי למאי ניחוש לה כשיצטרך א' להשתין ילך חבירו עמו ויניחה לבדה עכ"ל. ובזה נלע"ד דנתיישב ג"כ מנהג הנשים הנ"ל דכשלקחה עמה שומר קטן תינוק או תינוקת כדינא ליכא למיחש למידי אף בשדה דכשירצה השומר להטיל מים או לעשות צרכיו תלכה האשה עם השומר ולא תתייחד עם הגדול וכן בלילה אף שהשומר נאים וישן כשירצה היחיד לאונסה יקיצה את השומר ויעיר משנתו וישמרוה. מיהו קשה דאם כן למה כתב הראב"ד דבלילה צריכה שלשה גם קשה דלמה לא חיישינן דלמא יפתנה בלילה או בדרך עד שלא תלך עם השומר לעשית צרכיו ויבא עליה. וי"ל דהראב"ד לחוד חייש לזה שמא יפתנה אבל שאר המחברים שלא הזכירו האי דינא דבלילה צריך שלשה ס"ל דלא חיישינן שמא תפותה היא אלא יבא עליה שלא לרצונה אלא שחיישינן שהיא מכסה הדבר מפני הבושה אם כבר עבר זה דאנסה ומש"ה בשומר אחד סגי וכמ"ש ודו"ק:

ה

שתי בתים זה לפנים מזה כו'. לשון הגמרא אמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין משום יחוד ודייק רש"י מינה הא נשים מבחוץ ואנשים מבפנים חוששין משום יחוד במתניתא תנא איפכא אמר אביי השתא דאמר רב כהנא הכי ותנא מתניתא איפכא אנו נעביד לחומרא עכ"ל הגמרא ומש"ה כתב רבינו שני בתים זה לפנים מזה כו' ופירש אשה לבין אנשים או איש לבין הנשים חוששין משום יחוד וקשה דמשמע דאשה אחת בין אנשים הרבה חוששין משום יחוד והא סבר הרא"ש דאשה בין אנשים הרבה כשרים מותר ומה שתירץ מור"ש דלית לן בזמן הזה כשרים כדאמרינן בגמרא אמר רב מי יימר דכשרים כגון אנן אלא כגון רבי חנינא בר פפא וחביריו וכיון דאפילו רב לא הוה מחזיק נפשיה בכשר לענין זה כ"ש מן הסתם עכ"ל תירוץ זה ניחא להרמב"ם אבל לרבינו שנמשך אחר סברת הרא"ש קשה ובאמת על הרא"ש עצמו לק"מ דאע"ג דמימרא ומתניתא הוא שם מ"מ שם לא נאמר ופירש אשה לבין אנשים או איש בין הנשים אלא שקאמר סתם שחוששין משום יחוד ופירש"י דבתרוייהו חוששין משום שמא יבא איש אחד בין הנשים דכשהנשים בחוץ שמא יצא איש אחד מבפנים אליהן לחוץ וכשהן בפנים חוששין שמא ילך איש אחד אליהן לפנים ע"ש שכן צריך לפרש לפירושו לפי המסקנא שאמר אביי אנו נעביד כתרוייהו לחומרא ואע"ג שרש"י סובר שאיש אחד מותר בין נשים הרבה צ"ל לפי פירושו שמיירי כאן שאין שם כי אם שני אנשים או שעסקו עמהן. וזה שכתב רבינו ופירש אחד לבין כו' הוא מל' המיימוני בפ' כ"ב מהא"ב ע"ש והוא כתב יפה לפי סברתו דלית לן בזמן הזה כשרים ונמצא דאשה בין אנשים הרבה נמי חוששין משום יחוד אבל לסברת הרא"ש דאשה מותרת בין שני אנשים ע"כ צריך לומר כפי' רש"י דחששא הוא דיפרוש איש אחד בין הנשים אם לא שנאמר שאנשים דהתם ר"ל פרוצים דאז אשה בין אנשים הרבה נמי אסורה לדעת הרא"ש. ואין זה דוחק שלא איירי בכל ענין (ונראה פשוט דרבינו לא קאמר אלא דשייך בו איסור יחוד דהיינו אם הם פרוצים חיישינן במרובין ואם הם כשרים חיישינן ביחיד כל אחד כפי דינו כ"פ) שהרי אף לרש"י לא מיירי בכל ענין שהרי לפי דבריו צ"ל שמיירי דוקא בשני אנשים או שעסקו עמהן כמו שכתבתי לעיל ודוק. ואין לתמוה איך יסתום הגמ' לדבר סתם דהא בגמ' לא נאמר האיסור בפירוש אלא הוא מדויק מדאמר רב כהנא אנשים מבחוץ מותר משמע הא איפכא אסור ובברייתא איפכא וא"כ כיון דהאיסור אינו מפורש בפירוש כל חד מוקי להדיוק כדאית ליה. והיותר נראה דרבינו לא העתיק ל' הרמב"ם אלא ללמדינו דהא דאיתא בגמ' דחיישינן משום יחוד בתרוייהו היינו כשראינו כשפירש אחד מהן לבין הנשים ולהרמב"ם ג"כ כשפירש אחד לבין האנשים וקא משמע לן דלא אמרינן דכמו שהלך זה לחוץ ילכו גם אחרים לחוץ ויהיה אנשים הרבה עם נשים הרבה דמותר אבל כשלא ראינו שפירש איש א' לבין הנשים לא אסרינן משום חשש שמא יפרוש ולאפוקי מפירוש רש"י דכתב דאפילו מן הסתם חוששין להכי ודו"ק וגם קצת נראה לומר דמ"ש ופירשה אשה אחת בין אנשים או איש בין הנשים דרצה לומר שפירשו והלכו מבפנים לחוץ ומילי מילי קתני דאמ"ש היו אנשים מבפנים כו' אזה כתב ופירש איש מהן לבין הנשים לחוץ ואמ"ש או נשים מבפנים כתב ופירשה אשה אחת לחוץ בין האנשים וקא משמע לן בכל אחד אע"ג דלכולן דרכן לחוץ אפ"ה חיישינן ליחוד אבל אם פירש איש אחד לבין הנשים שבפנים פשיטא דחיישינן משום יחוד אבל לרש"י א"ש דקמ"ל דמסתמא ג"כ חיישינן ועיין בהרמב"ם ותמצא שסמך הני תרתי בבות יחד וכתב נשים רבים עם אנשים הרבה אין חוששין ליחוד היו אנשים מבחוץ כו' ש"מ דס"ל להרמב"ם דעיקר החידוש הוא דלא אמרינן גם אחרים ילכו לחוץ ודו"ק:

ו

(ונמצא מתגרה בנשים. עפ"ר וי"ל ג"כ הא דאמר באיש טעם דהתגרות היינו לאסור ללמוד עם תינוקות שיש לאמותיהן בעליהן בעיר דלא שייך בהן איסור יחוד כלל ובאשה אשמועינן אף אם יש לאביהן של קטנים נשים בעיר דלא שייך בה התגרות בנשים מ"מ אסור לה משום יחוד כשהיא פנויה או א"א ואין בעלה בעיר אבל אם בעלה בעיר בודאי אין בה איסור כלל וכמו שכתב אמ"ו ז"ל. כ"פ):

(וכן אשה לא תלמד כו' ועיין ברמב"ם פ' שני מהלכות ת"ת דכתב ז"ל וכל אשה לא תלמד תנוקות וכתב שם כסף משנה כלומר ואפילו נשואה דבשלמא גבי איש כיון שאשתו עמו הוא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בבית אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו והביאו אמ"ו ז"ל בי"ד ס"ס רמ"ה וצ"ע מ"ש מהא דבעלה בעיר דאין חוששין וכתבו התו' ע"ז דהא דאמר אין חוששין ר"ל אין חוששין כלל ואפילו איסורא ליכא. כ"פ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.