פתחי תשובה/אבן העזר/כב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) עם ערוה. עבה"ט ועיין בתשו' חות יאיר ס"ג שכ' דאף לתוס' דוקא איש א' עם הערוה אסור מדאורייתא אבל איש א' עם ב' נשים או להיפך דלקמן ס"ה אינו אלא דרבנן. וכ"כ בס' בינת אדם שער ב"ה סימן כ"ו ע"ש. ומ"ש הבה"ט בשם הפרישה דבנלל עריות נכלל חייבי לאוין עיין בשעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים ס"ט בהגהת טעם המלך שפקפק על זה. ומ"ש הבה"ט ובש"ס מבואר כו' ע' לקמן סי' קע"ח ס"ה ועיין במל"מ פ"א מהל' סוטה דין ו':
(ב) והאב עם בתו. עיין בב"ח אות א' שכתב דכל יוצאי חלציו דינן שוה בת בתו ובת בת בתו נמי שרי כמו בתו עכ"ל (ע' לעיל סי' נ"א בבה"ט סקי"ד ומ"ש שם סק"ה ועיין בנו"ב תניינא סי' י"ח ויובא לקמן סי' קע"ח סק"י) וע' בס' זכור לאברהם אות י' יחוד הביא ג"כ דברי הב"ח אלו. וכ' עוד ולכאורה נראה דכ"ז הוא דוקא להתייחד עמה לבדה אבל אם יש שם אשה אחרת אפי' עם בתו או בת בתו שם אסור דהא בב' נשים אסור להתייחד לכ"ע (ע"ל ס"ה) וכמו כן אב ובתו ההולכים בדרך ויש ישראל אחר עמהם אסור דדוקא בעיר מהני ב' אנשים ולא בדרך ומטעם שמא יצטרך א' לנקביו וכאן נמי יש חשש שמא יצטרך האב ותשאר בתו ביחוד עם ישראל האחר. ומזה הטעם אשה ההולכת בדרך ובנה עמה לא תוכל לילך עם עגלון אא"כ יש ישראל אחר דהוי ג' עם העגלון. באופן דנראה דאין חילוק בין אם הוא בנה או אביה וכדומה דלעולם בעינן ג' דדוקא בבעל ואשה אמרו דמשמרין זא"ז ולא באחר וע' ת' מהרי"ו סי' נ"ה (טובא בבה"ט סק"י) . וע"ש עוד שכתב בשם חכם אחד דאף אי נימא דהבן מהני לשמור אמו משום דהבן מקפיד שלא תזנה אמו משא"כ אב עם בתו דהבת אינה מקפדת כ"כ אם יזנה אביה ע"ש:
(ג) אבל לא תתייחד. עיין בתשו' חות יאיר סי' ס"ו סי' ע"ג בענין אם מותר להתייחד עם ערבי בזה"ז שעונשין אם אונסין אשה והובא בקצרה בבה"ט לעיל סימן ז' סק"מ ועיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' כ"ו שכ' ג"כ דאין שום היתר בזה אף בזה"ז דמלבד מה שהשיג החו"י על הגאון מהר"מ שטערין שם בלא"ה ליתא לדבריו דאף שידוע דאם יאנסו אשה מכין ועונשין אבל אם היא תבעל לו ברצון עכשיו בזה"ז הוא היתר גמור ואין נחשב להם לבוז כלל ובזמן מהרמ"ש באמת כן היה דיניהם לשרוף הבועל יהודית בין באונס בין ברצון אבל עכשיו ידענו בבירור שאינו כך וא"כ אין כאן היתר כלל ע"ש:
(ד) אבל בשדה כו' אפי' בכשרים. עיין בתשו' שב יעקב סי' י"ט בענין לשלוח אשה בדרך עם עגלון ערבי ועמו שני אנשים כשרים לכאורה הוא נגד הדין דבדרך בעי' ג' כשרים והחכם השואל ר"ל דכוונת הרמ"ח שכ' בעינן ג' אפי' בכשרים היינו דשני כשרים לחוד לא מהני אבל אם הם ג' מותר אפי' באחד מהם פרוץ והוא ז"ל חולק עליו אך למד היתר דהא דבעינן בעיר שני כשרים דוקא ובשדה שלשה כשרים היינו לאפוקי אם א' ישראל פרוץ אבל אם א' ערבי לית לן בה משום דערבי מפעה פעה ומביא ראיה לזה מהש"ס וסיים דאין איסור לשלוח אשה ובפרט פנויה שהיא דרבנן עם ב' אנשים כשרים ועגלון ערבי בדרך ע"ש אכן דעת הגאון בעל נו"ב ז"ל אין נראה כן כמבואר מדבריו בנו"ב קמא סי' ס"ט במ"ש שעברה על איסור יחוד שהרי בשדה ומה גם בלילה אפי' בכשרים בעינן שלשה ואפי' אם נימא שהי' עגלון עמהם מסתמא העגלון הוא אינו יהודי ע"ש[1]:
(ה) נשים הרבה עם אנשים הרבה כ' בס' בר"י דוקא תלתא בהדי תלת אבל תרי ותרי איסורי והיינו דוקא בסתם בני אדם אך בפריצה יש להחמיר גם בשלשה עם שלש ע"ש:
(ו) אין חוששין עבה"ט דלרש"י אסור רק דאין לוקין ועיין בס' בר"י שכ' דקצת ראיה לדעת רש"י מסוגיא דסוכה דף כ"ה ע"ב ע"ש וכן משמע קצת בירוש' פ"ח דתרומות בחדא איתתא דסליק לגבה חד מסכן כו' ע"ש:
(ז) שאימת בעלה עליה עיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' כ"ז שכ' דנ"ל דדוקא בביתה אין בה משום יחוד אבל אם הולכת לבית אחר אע"פ שבעלה בעיר יש בה משום וחוד דבזה לא שייך דמסתפי מבעלה השתא אתי כיון דאינו יודע היכן היא ואף ביודע שיודע היכן היא מ"מ אם בעלה נתן לה רשות ללכת לבית פלוני ודאי חיישי' וכ"ש כשנתן לה רשות לדבר דבר סתר עם פלוני להסגיר הדלת דאסור דבזה אין שייך אימת בעלה ע"ש:
(ח) שפתחו פתוח לר"ה. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' ק' ובתשובת הגאון בית מאיר שכתב דאיכא למידק מזה הא פתח סתום אפי' אינו נעול והוא פונ' לר"ה או פתוח לחצר והוא עמה ביחוד בהבית הוי יחוד וכן משמע בקדושין פ"א כו' ומה דאיתא בתשוב' הרשב"א סי' אלף רנ"ה דאין יחוד עד שיהא הבית נעול במנעל ט"ס היא ע"ש (עמ"ש לעיל סימן י"א סק"ח) אכן ראיתי בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קכ"א שהעתיק לשון הרשב"א הנ"ל ולא כתב שט"ס הוא ושם האריך לחלוק על חכם א' שהביא כמה ראיות דיחוד הוי אפי' אין פתח כלל להחדר שמתיחדים שמה והוא ז"ל דחה ראיותיו משום דהא ודאי דבלילה באפילה הוי יחוד אפי' בלא פתח וכן ביום אם הוא תחת מרגלות המטה הוא מקום שאין אדם רואה אותם וכן מה שהזכירו חז"ל תורבה אפילו תימא דהוא בלא פתח ודלת הוי מקום המוצנע וראוי לביאה כיון דלא שכיחי אינשי דעיילי תמן כו' ובזה נדחו כל ראיות החכם ע"ש:
(ט) פתוח לר"ה. עבה"ט בשם כנה"ג דדוקא ביום מהלילה ועיין בס' בר"י שכ' על זה ודברים של טעם הם דכשאין עובר ושב מאי מהני פתח פתוח ומ"ש התו' בשבת די"ג ע"ב דפלטי בן ליש בפתח פתוח לר"ה הי' עם מיכל שאין בו משום יחוד צ"ל דהיה במקום דשכיחי עוברים ושבים יום ולילה לא ישבותו וכ' עוד דאף מי שעיסקו עם הנשים מותר להתעסק עמהן בבית שפתחו פתוח לר"ה ואין בו משום יחוד לכ"ע וגם פריץ שרי בפתח פתוח לר"ה ע"ש:
(י) לרשות הרבים. עיין בס' חכמת אדם כלל קי"ב דין ז' שכ' אם פתוח לחצר שיש שם ג בני אדם דנחשב ר"ה לטומאה צ"ע אם הוא הדין לענין יחוד ועמ"ש בבינת אדם שער ב"ה סי' כ"ח:
(יא) או עם אשה וחמותה. עיין בס' זכור לאברהם אות י' יחוד שכתב דדוקא אם היא חמותה ממש אבל אם היא חמותה הבאה מכאן כגון דאינה אם בעלה רק אם יבמה אסור להתייחד עמהן אף דלעיל בסי' י"ז ס"ד השוה הרמ"א ז"ל לדין חמותה ממש מ"מ הכא אינו כן והטעם דחמותה הבאה לאח"מ הוא בעיא דלא איפשטא ואזלי' הכא והכא לחומרא ומה"ט לא הגיה להרמ"א כאן כמו שהגיה בסי' י"ז שם וכן נראה מדברי תשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' צ"ה ע"ש:
(יב) ואינ' מוסרת עצמה בס' זכור לאברהם שם בשם הב"ח דעד ט' שנים ויום אחד אינה מוסרת עצמה לביאה ע"ש:
(יג) שאין לו אשה (עבה"ט מ"ש ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל כ' דבתשו' לחם רב סי' ד' כ' לסמוך להקל אף אם אין אשתו בעיר עמו עכ"ל):
- ↑ אמנם בספר דבר הלכה (סימן ט סק"ה) הציע לדקדק להיפך מדברי הנודע ביהודה עצמו, שלפי דעתו גם בדרך כשצריך שלשה, די שיהיו שנים מהם כשרים, ובעיר די שיהיה אחד כשר ואחד פרוץ.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |