מראה הפנים/ביצה/ב/א

מראה הפנים ביצה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יום טוב שחל להיות ערב שבת\. כתיב את אשר תאפו אפו וכו'\. זהו כדקאמר התם ריש פרקין ותנא מייתי לה מהכא את אשר תאפו וכו' אלא דלא מייתי התם דברי ר' יהושע דמכילתא ונ"מ לדינא איכא כדמפרש הכא דלר"א אופין על האפוי דווקא וכדגריס התם מכאן אמר ר"א אין אופין אלא על האפוי וכו' ולר' יהושע נמי אופין על המבושל וא"צ פת בעירובי תבשילין וכך הוא דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בריש פ"ו מהל' י"ט כר' יהושע שכתב אם עשה תבשיל מבערב י"ט שיהא סומך עליו ומבשל ואופה בי"ט לשבת ה"ז מותר אלא שהתוס' דף י"ז בשם ר"ת כתבו דלאפיה צריך לערב גם בפת דהא קי"ל כר"א דאין אופין אלא על האפוי וכו' והר"י חולק עליו דהא ר' יהושע בירושלמי פליג עליה וקיי"ל כר' יהושע לגביה דר"א אלא דסיימו ומ"מ אומר ר"י לא מלאני לבי לעבור על דברי דודי וצריך שניהם פת ותבשיל וכן עמא דבר. ונראה לתרץ קושית הר"י על ר"ת דהא קיי"ל כר' יהושע לגבי ר"א והואיל ונהגו כדברי ר"ת טעמא בעי לכך אלא די"ל דהאי פלוגתא דתנאי מתברר לן מפלוגתא דאמוראי. דקאמר התם בריש פרקין מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מ"ט אמר רבא כדי שיברור מנה יפה לשבת וכו' רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מי"ט לשבת ק"ו מי"ט לחול והשתא לרב אשי דס"ל דלכבוד י"ט הוא דתקנוהו מסתברא דצריך שניהן פת לאפיה ותבשיל לבישול ומטעמא דהרי אורח ארעא לאפות פת על כמה ימים ואין דרך לבשל תבשיל על ימים הרבה ואם לא יעשה אלא תבשיל בתקנתא דעירובי תבשילין לא יהא היכר אלא לענין בישול שלא יבשלו מי"ט לחול מק"ו שאין מבשלין מי"ט לשבת אבל באפיה אכתי יטעו מחמת שיראו שאין עושין שום תקנה באפיית הפת ויאמרו הואיל ודרך אפיה לאפות על איזה ימים לא אסרו חכמים כלל מי"ט לחול והיינו דנקט רב אשי בלישניה כדי שיאמרו אין אופין וכו' שהעיקר שחששו חכמים בשביל אפיה הוא שחששו לפי שמדרך לעשות כן מה שאין כן בבישול שלא חששו כל כך אלא דהואיל שצריך תקנה לאפיה עשו ג"כ תקנה לבישול וכדר"א וכדדריש התנא דברייתא מדכתיב את אשר תאפו אפו וכו' ש"מ לרמז שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר כדפירש"י ז"ל. אבל לרבא דס"ל דתקנתא משום כבוד השבת היא וכדרשת שמואל מזכור את יום השבת לקדשו איכא למימר דבחדא סגי שהרי כשבא לבשל בלחוד משום עירובי תבשילין כבר יזכור לשבת ומתוך כך יברור לו מנה יפה לשבת ולי"ט לפיכך אופין ומבשלין על המבושל וכר' יהושע ונמצינו למדין דרב אשי דהוא בתראה כר"א הוא דס"ל והיינו נמי דקאמר ר"ת קי"ל כר"א מדקא מייתי סתמא דגמרא כוותיה לעיל דקאמר ותנא מייתי לה מהכא ר"ל דדברי רב אשי נמשכין הן אחר האי תנא דברייתא וכר"א והרא"ש ז"ל כתב דהנ"מ בין אלו ב' הטעמים דלרבא צריך דווקא בערב י"ט כדי שיברור מנה יפה לשבת ולרב אשי יכול לערב אפי' קודם ערב י"ט וכו'. ולפי דרכנו איכא נ"מ ג"כ בעיקרא דדינא אם צריך נמי לפת כשרוצה לאפות מי"ט לשבת או שיכול לסמוך על התבשיל אף באפיה ותליא בהא דלעיל. אלא דלפ"ז היה צריך טעם לדברי הרמב"ם שהביא בריש פ"ו לטעמא דרב אשי שכתב ואיסור זה מד"ס כדי שלא יבא לבשל מי"ט לחול שק"ו הוא וכו' ואפ"ה לא הצריך אלא תבשיל בלבד וסומך עליו ומבשל ואופה בי"ט לשבת כדסיים שם וזהו כר' יהושע דהכא ומזה נראה שאין דעתו כדעת ר"ת ומה שביארנו בענין הנ"מ אינו אלא לפי דעת ר"ת וכדי להצילו מפי הר"י מהקושיא שהקשה עליו:

אמר ר' אבהו בדין היה שיהו אופין ומבשלין מי"ט לשבת וכו'. וכדאמרינן בפסחים דף מו ע"ב דאפי' לרב חסדא דס"ל לא אמרינן הואיל מהני תקנתא דעירובי תבשילין דמדאורייתא צורכי שבת נעשין בי"ט ורבנן הוא דגזרו ביה גזירה שמא יאמרו אופין מי"ט אף לחול וכיון דאצרכוהו רבנן עירובי תבשילין אית ליה הכירא ואתיא כדרב אשי ועיין בתוס' דף ב' ד"ה והיה ביום הששי וכו' שהקשו קושית הש"ס דהכא ותירצו לרבה וכו' ובאמת לד"ה ניחא ועיין במה שנתבאר בדבור דלעיל בס"ד:

הורי ר' אבהו כהדא דר"ש בן אלעזר. והכי אמר רבא בבבלי דף יז הלכה כרשב"א ונ"מ מהאי הלכתא בענין דינא דמתני' דפ"ק דחלה עיסת הכלבי' וכו' והובאה שם דף כא ומהאי מתני' הביאו הפוסקים ראיה דהלכה כר"י הגלילי דס"ל לכם ולא לכלבים כמבואר בתוס' שם וזכרתי מזה לעיל בסוף פ"ק ד"ה אתיא דר"ש וכו' ובעל המאור דפסק כר"ע כתב דאין ראיה משם די"ל דמודה ר"ע בעיסת הכלבים מכיון דאפשר להו לכלבים בעיסה בלא אפיה לא טרחינן במלאכה יתירה אלא בזמן שהרועין אוכלין ממנה עכ"ל והשתא לדברי רשב"א דשרי להטריח כי היכי דתהא נאפית הפת יפה א"כ קשה למה לא נתיר גם בעיסת הכלבים מהאי טעמא ואלו להפוסקים כר"י הגלילי ניחא דטעמא כי היכי דלא נטעי לומר דאפי' נפש בהמה במשמע וכר"ע:

מזכה להן משלו וכו'. והכי מסיק לה בבבלי דף יז דהוא נאסר וקמחו נאסר ולפיכך צריך להקנות קמחו לאחרים ואז עושין לו משלו:

מעשה באחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה וכו'. גרסינן להא לעיל סוף מס' בכורים ופירשתי שמה כפירש"י בנדרים פ"ד דף לח ע"ב דגריס נמי שם כעין זה אמר ר' יעקב המדיר בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ר' יצחק אמר לצלות לו דג קטן ופי' לתלמוד תורה שהדיר את בנו מנכסיו אם לא ילמוד תורה והרא"ש ז"ל שם וכן בפסקיו בשם הרמב"ן ז"ל יש להם פי' אחר שהדירו אביו שלא יהנה אביו ממנו כדי שלא יתבטל מתלמוד תורה והביאו ראיה לפירושם מההיא דבכורים דקאמר עלה שם ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן אף לוקח לו חפצים מן השוק ולא פליגין כאן באיש כאן באשה אם היה אדם מסויים עשו אותו כאשה. פירוש שאין דרכה של אשה לחזור בשוק לפיכך אם הדירה את בנה לתלמוד תורה מותר ליקח לה חפצים בשוק וכן אדם חשוב שאינו רגיל ליקח חפצים מן השוק עשו אותו כאשה עכ"ל ובאמת שיש לפרש לההיא דהכא כפי אחד מן הפירושים דשניהם סובלים כאן לפי הענין ולא עוד אלא שלפי הענין דהכא יותר קרוב לפרש כפי' הא' ואם שסובל ג"כ כפי פי' הב' אלא דההיא דבכורים יותר נוח פי' הרמב"ן והרא"ש והר"ן שהרי קאמר כאן באשה והרי אינה מחוייבת ללמוד תורה ולא ללמד את בנה תורה והיה צריך לדחוק דאעפ"כ אירע שהדירה את בנה מנכסיה אם לא ילמוד תורה וניחא לפירושם די"ל שהדירה שלא תהנה מנכסי בנה כדי שלא יתבטל מתלמוד תורה שהוא חייב בה ואעפ"י שחייב בכבודה מ"מ היא אסרה נכסיו על עצמה ועוד הביא הרמב"ן ראיה לפירושו מדכתב בתוספתא דבכורות מעשה באחד שהרצה את בנו ללמוד תורה והדירו מלעשות מלאכה והתיר לו ר' יוסי ברבי למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר:

והלכה כדברי התלמיד. אבל בבבלי פרקין דף יז ע"ב אמר רבא הלכתא כתנא דידן ואליבא דבית הלל ובענין מה שכתבו התוס' שם במה שפלפל הר"י עם ר"ת נתבאר לעיל בריש הל' בס"ד:

מתניתא מסייעא לר' יוחנן וכו'. ובבבלי דף ט"ז ע"ב דמותיב מהאי ברייתא לרב דקאמר עירובי תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה דהא תניא עירוב תחלתו וסופו אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה. ומשמע דבין בתחלתו ובין בסופו יש לו שיעור למטה וכדמפרש התם לעיל מינה והא דקתני במתני' שייר כל שהוא וכו' דלאו כל שהוא ממש קאמר אלא דאית ביה כזית וכ"כ הטור בסי' תקכ"ז ובלבד שיהא בו כזית שזהו שיעורו בין בתחלתו בין בסופו. ומדברי הרמב"ם בפ"ו בהל' ג' לא שמעינן בהדיא דגם סופו בעינן כזית שלא כתב שם אלא סתם עירובי תבשילין שיעורו אין פחות מכזית בין לאחד בין לאלפים ואפשר לפרש דהא דקאמר הכא לית הדא פליגא על ר' יוחנן וכו' בניחותא הוא כלומר הא דקאמר רב אומר אני אין פחות מכזית היינו בפחות מזה אינו יוצא כלל ואם יש בו כזית אפי' לאלף סגי והיינו דר' יוחנן דקאמר עלי ועל מי שלא עירב ואפי' הן אלף ודקאמר מתניתא מסייעא לר' יוחנן ה"ק דהא דקתני אין לו שיעור היינו בין לאחד בין לאלף בכזית סגי ואין לו שיעור על בני אדם קאי וזהו כר' יוחנן דקאמר שאומר עלי ועל מי שלא עירב ולא דפליג על רב אלא הואיל ור' יוחנן הוא דקאמר בפירוש עלי וכו' קאמר מסייעא לר' יוחנן ולפ"ז לא פליגא הא דהכא על המסקנא דהתם. ודע דהא דכתבו המפרשים בשם הירושלמי דשיעור עירוב תבשילין בכביצה לא נמצא זה בירושלמי שלפנינו שזה מן הראבי"ה שהיה לו ירושלמי בגי' שונים וכן להא דהובא בהגהת מיימוני פ"ו מי"ט ירושלמי עירוב תבשילין כך הוא נוטל פת כביצה ותבשיל ככזית ואומר כו' מי"ט לחבירו ומי"ט לשבת וכו' ופי' ראבי"ה הא דאמר מי"ט לחבירו היינו שבא י"ט בע"ש ושבת הוא י"ט שני ואשמעינן שצריך להזכיר שניהם וכו' ע"ש והביא לזה הב"י סי' תקכ"ז ופלפל הרבה בפירושו ע"ש וכל וה לא נמצא בהירושלמי שלפנינו אלא שלפני הראבי"ה היה לו הירושלמי בהעתקות אחרות וכן תמציא עוד לקמן בריש פ"ק דתענית שהבאתי מ"ש הראבי"ה והוא במרדכי ולא כן הגי' בירוש' שלפנינו ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף