מראה הפנים/ביצה/ב/ב

מראה הפנים ביצה ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתניתא בכלים גדולים וכו'. כדפרישית דכלים גדולים שאין דרך לשאוב בהן מים וכלים קטנים דקאמר מערים עליהן ומטבילן היינו בשדרכן לשאוב בהן מים ולא בקטנים ממש קאמר וזה מוכרח מדמייתי עלה להאי דר' הושעיא ולברייתא דנפל דליו וכו' לסייעתא וכהאי ברייתא דמייתי נמי בבבלי פרקין דף יח מדלין בדלי טמא והוא טהור וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' י"ט בהל' י"ח מדלין בדלי טמא והוא טהור מאליו והכ"מ בפ' כ"ג מהל' שבת בהל' כ"ח כתב על מה שכתב שם הרמב"ם אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי. ועיין בירושלמי פ"ב דתרומות דמתיר כלים קטנים ולא חש ליה רבינו משום דבמס' ביצה מוכח דכולהו אסירי עם טעמי דאיתא התם ולזה לא חילק רבינו עכ"ל. הבין הוא ז"ל דכלים קטנים דקאמר הכא קטנים ממש קאמר אבל אינו כן אלא כדאמרן וכדמוכח ואתיא האי דהכא ממש כהאי דהתם בגופא דדינא דמערים ופשוט הוא דבכל חילוקי דינים אלו שבת וי"ט דין אחד להן. אלא שלזה צריך לעיין במה שנתן הרמב"ם בהל' שבת שם הטעם מפני שהוא כמתקן כלי וזהו כטעמיה דרבא בבבלי שם ובפ"ד מהל' י"ט כתב בה' י"ז כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו וזהו כרב ביבי דהתם וכדתניא כוותיה ואמאי הניח כאן טעמיה דרבא וכמ"ש בהל' שבת ונ"מ גדולה איכא בין הני טעמי בכלי שנטמא בולד הטומאה דלטעמא דמתקן שרי דכיון שאין טומאתו אלא מדבריהם אין כאן תיקון וכהאי מ"ד דהכא וכדפרישית בפנים (ועיין במה שפירש"י ז"ל ובתוס' שם ותמצא שהכל נכלל במה שביארתי בפנים ואם דבענין הקושיא דרש"י ז"ל שהקשה להי"מ הרי ראוי להשתמש בו חולין שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים וכו' אפשר לתרץ דאזלא כמ"ד דחולין שנעשו על טהרת תרומה כתרומה דמי לכל מילי מיהו לא נאריך בזה מכיון דהאמת הוא בהאי דינא כדכתב רש"י דבטומאה מן התורה דוקא הוה כמתקן אבל בנטמאו בולד הטומאה וכגון במשקין טמאין לא מיחזי כמתקן וכן ביאר שם הרמב"ם בהל' י"ט להאי טעמא שאף בנטמא מערב י"ט בולד הטומאה מטבילין אותו בי"ט לפי שהוא טהור מן התורה) ובהא דקאמר הכא ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה יש לתרץ נמי קושית התוס' שהקשו ד"ה כלי וכו' לפי' הא' דרש"י וכתבו ומיהו קשה היאך הוא מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה דאם רוצה להשתמש בחולין א"צ טבילה וכו' דיש לומר להשתמש בהן חולין בטהרה דטבילה בעי והערב שמש לא בעי. אבל לטעמא שמא ישהה ואתי לידי תקלה להשתמש בו אף בשנטמא בוולד הטומאה שייך נמי למיגור דמיהת תקלה מדרבנן איכא אם ישתמש בהן במידי דאיכא איסורא דרבנן וכולה כחדא גזירה דמיא. והתי"ט כתב כאן על זה ובדברי הרמב"ם יש לי מבוכה גדולה וכו' ואיכא בינייהו לפע"ד לענין טבילת כלים חדשים דלהשהות ליכא חששא דלא שייך תקלה לגבייהו דאין משתמשין בהן כל עיקר עד שיטבלו ואילו לתיקון מנא איכא. ואין לדברים אלו שורש ועיקר דלמה לא ניחוש שמא בתוך זמן הרבה שישהה אותן עד י"ט ישכח וישתמש בהן בלא טבילה ובכלי מתכות טבילה מדאורייתא בעי. מיהו להציל להרמב"ם ממבוכה גדולה כזו נראה לע"ד שהדברים פשוטים שתפס הוא ז"ל לשני הטעמים לעיקר אמנם כל אחד ואחד במה דשייך ביה וכדבעינן למימר לקמן ובתחלה אומר אני דהך חששא דלא ליתי לידי תקלה מן הסברא הוא דלא אמרו אלא בזמן מרובה וכגון ההיא דמעשר בהמה בריש פ"ט דבכורות ובכמה מקומות בבכור שם וכן תמצא בסוף פ"ק דפסחים דקאמר ותקלה עצמה תנאי היא דמשמע מהתם דלזמן מועט לא חיישינן לתקלה ויותר מבואר הוא בפ' הגוזל בתרא דף קט"ו וכמ"ש התוס' ד"ה אתי לידי תקלה שכתבו ומסיק אי חיישינן לתקלה תנאי היא והא דאמר בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר גידולי תרומה תרומה כו' משום תרומה טמאה ביד כהן דילמא משהי ליה ואתי לידי תקלה והתם ליכא מאן דפליג דכ"ע אית להו י"ח דבר אור"י דשאני התם דפעמים שמשהה אותן ביותר וכו' ע"ש אלמא בזמן מרובה הוא דשייך הך חששא דתקלה לכ"ע ולאפוקי בזמן מועט ומכיון שכן אף אנו נאמר דלגבי שבת שאין כאן זמן מרובה אף מאחד בשבת לשבת לא חששו לתקלה ולא שייך האי טעמא שמא ישהה ואתי לידי תקלה אלא גבי י"ט דעל הרוב חששו מכיון דמי"ט לי"ט ומן הרבה חששו שמא כשנטמא הכלי לאחר י"ט ישהה עד י"ט שלאחריו הואיל ובי"ט הוא פנוי ואתי לידי תקלה ולפיכך אפי' נטמאו בעי"ט חששו לכך הואיל ובי"ט שייך טעמא דשמא ישהה לא פלוג רבנן דא"כ נתת דבריך לשיעורין אבל גבי שבת דלעולם אין כאן זמן מרובה לא חששו ולא שייך טעמא דשמא ישהה עד השבת וליכא אלא האי טעמא דרבא ולפיכך לא הביא הרמב"ם גבי שבת אלא טעמא שהוא כמתקן ומיהו אכתי טעמא לאידך גיסא בעי מפני מה לא הביא טעמיה דרבא גבי י"ט. ונראה דדין מה שהוא נראה כמתקן בי"ט והוא לצורך אוכל נפש וכגון הכא בטבילת כלים דמסתמא יש בהן לצורך תיקון אכילה ללוש ולאפות ולבשל בהן וכיוצא בזה תליא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דהתם לקמן בפרק אין צדין דף כ"ח דלר' יהודה מותר במכשירי אוכל נפש באי אפשר לעשותן מערב י"ט ואפסיקא הלכתא התם כוותיה וכן דעת רוב גדולי הפוסקים וכ"כ הרא"ש שם לדעת הרי"ף ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמבואר מדבריו בפ"ד מהל' י"ט ע"ש ולפ"ז אין לנו טעם אחר לאסור כלי שנטמא מערב י"ט להטביל אותו בי"ט אלא משום גזירה שמא ישהה ולא פלוג רבנן כדלעיל אבל לאסור מצד עצמו ולומר שהוא נראה כמתקן מלאכה בכלי אין לנו שהרי כלי זה נטמא אתמול וא"א היה להטבילו מחמת טירדת י"ט ואפי' במלאכת מכשירין מותר בכה"ג בי"ט ומכ"ש כאן שאינו אלא משום שבות בעלמא דמיחזי כמתקן והלכך על כרחך דאתינן להאי טעמא דרב ביבי וכדתני בהדיא בברייתא בכלי שנטמא בערב י"ט שאין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה ולא תיקשי לרבא היכי קאמר הכא מפני שנראה כמתקן כלי משום דרבא לטעמיה הוא דאזיל דס"ל בפ' אין צדין שם הלכה ואין מורין כן דמחמיר במכשירין וה"ה הכא ואנן לא קיי"ל כרבא בהא כמבואר בדברי הרא"ש ז"ל ע"ש. זהו מה שנלע"ד בזה. וראיתי לבעל לח"מ שכתב שהרלב"ח תירץ בזה תירוץ נכון בפסק שלו ואיננו בידי לחקור אחר דבריו שם:

דרש ר' לוי כהדא דר' חנניה סגן הכהנים. ובתוס' דף יח ע"ב ד"ה כל חייבי טבילות שהביאו הא דהכא וגרסי הורה ר' לוי כר"ח סגן הכהנים ע"ש דמשום זה כתבו ולית הלכתא כהך משנה דקאמר כל חייבי טבילות וכו'. ובבבלי תענית דף יג שהובא הך ברייתא אין שם הכרעה להלכה ומשמע דהלכה כת"ק וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהל' שביתת העשור בהל' ב'. ולהגי' שלפנינו דרש ר' לוי הוה משמע ראיה להלכה מכאן דשאני דרש מהורה וכהאי דאמרינן דאיכא נ"מ בין דרש בפירקא ובין אורויי להלכה כדאמר בבבלי פ"ד דתענית דף כו ע"ב דהיכא דאמר הלכה דרשינן לה בפירקא מנהג מידרש לא דרשינן אוריי מורינן נהגו אוריי לא מורינן ואי עביד עביד ולא מהדרי ליה מיהו כבר כתבו התוס' דאף לת"ק לא נשנה זה אלא בזמן שהיו עוסקין בטהרות אבל לא בזמן הזה וכו' ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף