קרבן העדה/ביצה/ב/א

קרבן העדה ביצה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא יבשל בתחלה. להיות תחלת בישולו ועיקרו לשום שבת אלא לשום י"ט יהא תחלת בישולו ומה שמותיר יהא לשבת:

ועושה תבשיל מעי"ט. לשם עירובי תבשילין:

אכלו או שאבד. אותו תבשיל שבישל בערב שבת קודם שבישל צרכי שבת:

סומך עליו. לבשל בשבילו לצורך שבת:

גמ' את אשר תאפו אפו. ה"ל למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר כולה קרא מיותר. ל"א דהא כבר א"ל מצות שבת והזהיר על המלאכה למה ליה למיהדר ולהזהיר' על האפייה והבישול ופירוש זה נראה עיקר בסוגיין כדמוכח בסמוך:

על האפוי. בחמישי בשבת:

אופין. פת:

ומבשלין. תבשיל:

מ"ט דר"י וכו' ואת אשר תבשלו בשלו. וא"ו מוסיף על עניין הראשון לומר דאף מבשלין על האפייה וכן אופין על הבישול:

אתיא. הא דר' ליעזר כמאן דאמר במרה ניתנה שבת לכך אייתר ליה הך קרא דאשר תאפו וגו' הנאמר באלוש:

ברם. אלא למאן דאמר באלוש ניתנה שבת והך קרא נמי נאמר באלוש איכא למימר דזהו אזהרה ראשונה שהזהיר על איסור אפיי' ובישול בשבת והא דהזהיר על אפיי' והבישול ולא אשאר מלאכות י"ל לפי שאלו מלאכות הנצרכין ביותר לבני אדם לכך הוצרך לפרטם:

עומדין באלוש ומזהירין באלוש. בניחותא וכדפרישית:

ופריך איתא חמי. בוא וראה מן התור' אסור לבשל מי"ט לשבת ורבנן התירו ע"י עירוב תבשילין:

בדין היה. מדאורייתא שיהו אופין ומבשלין מי"ט לשבת וקרא אסמכתא בעלמא אלא שחכמים אסרו שאם יתירו לבשל מי"ט לשבת אף הוא יבשל מי"ט לחול וזה אסור מדאורייתא דכתיב והכינו את אשר יביאו:

ופריך איתא חמי. בוא וראה חכמים התירו להיות מציעין המטות מיום טוב לשבת ולא חשו שיבואו להציע מיום טוב לחול ולענין אפיי' ובישול חששו:

שכן מציעין מלילי שבת לשבת. ולא יבואו לזלזולי בכבוד יום טוב:

ויאפו וכו'. ואיך יתירו לאפות או לבשל לכתחלה מיום טוב לשבת שהרי אין אופין מלילי שבת לשבת שהרי אפיי' אחת מאב מלאכות היא:

ובלבד שלא יערים. אמתני' קאי דתנן אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת וקאמר רב ובלבד שלא יערים לאחר שבישל לומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין אחרים ויותירם לשבת אבל בקדרה אחת אפי' לחול שרי:

ה"ג מתני' דלא כרשב"א. וה"פ דתני אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת ולא תני אפיי' ש"מ דסבר דאפיי' אסורה אלא כדי צורך י"ט ולא יותר:

ה"ג יש כאן טעות הדפוס דתיבות אלו כולה קרא מיותר שייך אח"כ אחר תיבת ל"א. אין עושין מי"ט למוצאי י"ט אבל ממלאה וכו'. וכ"ה בתוספתא בפרקין:

ממלאה היא אשה וכו'. דבחד טרחא סגי וכן בקומקום לגבי מילוי:

אבל פת. כל ככר וככר צריך אפיי' ורדיי' לעצמו:

בזמן שהתנור מלא. בשעה שהתנור מלא שתנוריהם היו קטנים ומדביקים פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפה יפה:

לטיבראי. לאנשי טברי':

היה דורש להם. שהלכה כרשב"א ואם עשה אין אוסרין הפת וגם אין מורין כן והם סברו דעבדינן עובדא כרשב"א:

אית וכו'. איכא דאמרי למעשה דרש תחלה חזרו ושאלו ליה ודריש להו להלכה כרשב"א ולא למעשה וחזר ודרש להו סתם הלכה כרשב"א ולא ידעינן אם למעשה או להלכה דרש:

צריך לומר. כשהוא מערב עירוב תבשילין בהדין יהא שרי לאפויי וכו' עלי וכל מי שלא עירב שיהא יוצא בעירוב זה:

במזכה להן משלו. שהוא נותן קמחו לאחרים במתנה:

די לא כן. דאל"כ הרי הוא כשלו ואסור בו:

רב הונא אמר. אף מחמם לו חמין:

שהדיר את בנו לת"ת. אב הדיר את בנו שלא יהנה ממלאכתו ומשימושו כדי שיהא פנוי לת"ת:

והתיר למלאות מים וכו'. דדברים אלו אינן בכלל מלאכה א"כ ה"נ גבי עירובי תבשילין מותרין אלו מלאכות דלא אסרוהו חכמים:

אנשינן מערבה. שכחנו לערב עירוב תבשילין:

אמר. להו איכא הכא מאכל עדשים שנשתיירו מעי"ט מותר לסמוך עלייהו משום עירוב תבשילין:

ופריך הדא אמרה. שמעינן מכאן דאפי' תבשיל אחד סגי וזהו דלא כרשב"א דבסמוך:

ומשני אית הוה. בעדשים תרדין והן שני תבשילין:

ופריך הדא אמרה אע"פ שאין בהן כזית. דסתמא קאמר אית הכא טלופחין דמשמע דבכל דהו סגי:

ומשני אית הוה. בהן כשיעור כזית וה"ק אם נשתיירו עדשים כשיעור:

ופריך הדא אמרה אינו צריך להתנות. על עירוב תבשילי' מעי"ט אלא כל שיש לו תבשיל שנתבשל מעי"ט סומך עליו דהא ר"ח סמך על העדשים שנשתיירו בקדרה אע"פ שלא התנו עליהן מעי"ט שיהיו לעירוב תבשילין:

תנאי היה לו לר"ח הגדול. מעי"ט על כל מה שימצא בביתו מבושל מעיו"ט שהוא יהי' לעירוב תבשילין א"נ שידע בודאי שימצא בביתו דבר מה שנתבשל מעי"ט:

שהן שני תבשילין. כלומר שצריך שני תבשילין:

על מה נחלקו על הדג וביצה שעליו שבש"א שהן כתבשיל אחד. הואיל ומחובר בו:

שאם פרפר ביצה. מבושל ונתן לתוכו דלחודיה קאי שהן שני תבשילין:

קפלוט. כרתי:

והלכה כדברי התלמיד. כדברי תנא דמתניתין וכב"ה ונראה דרבי תלמידו דרשב"א הוה:

ופריך לית הדא. וכי אין שמעתתא דרב פליגי על רבי יוחנן דאמר לעיל שאומר על עירוב תבשילין שעושה שיהיה עלי ועל מי שלא עירב ואס"ד דבעינן כזית א"כ בעינן כזית לכל א' ואיך אפשר שיערב כל כך דלמא איכא רבים שלא עירבו ולא מהני לשום א' מהן:

ה"ג דרבי יוחנן אמר וכו' :

מתניתא. ברייתא דבסמוך מסייעא לרבי יוחנן. דלא בעי כזית:

עירוב. תבשילין בין בתחלה בין בסוף שנאבד מקצתו א"צ שיעור משא"כ עירובי חצירות בתחלתו בעי שיעור כדתנן בעירובין פרק חלון:

לא בחצירות. לטלטל מחר דנראה כמתקן:

דבר שהוא מותר לו. בו ביום דאין איסור טלטול חצירות בי"ט ואין כח בידך לאסור לו לתקן דבר כזה על יום המחרת:

דבר שהוא אסור לו. שאף בי"ט אסור לצאת חוץ לתחום:

אית תניי. איכא תנאי דמחליפין דחכמים אוסרין אפילו בעירובי חצירות:

הואיל. ואיכא תנאים דמחליפין צריכין אנו לחוש לדבריהם ולאסור אף עירובי חצירות:

מאן דעביד טבאות. מי שהוא רוצה לעשות הטוב והישר מערב אף עירובי תצירות מערב י"ט:

הדא דאת אמר. שאסור לעשות עירובי חצירות בי"ט בשלא עשה עירוב תבשילין מערב י"ט אבל אם עשה ע"ת מעי"ט מותר לסמוך עליו ולעשות עירובי חצירות בי"ט:

בעי. פריך אהא דרבי יודן וכי עירוב תבשילין הן כמחיצות דנסמוך עליו להתיר חצירות בשבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף