מפתח/קידושין/סז/ב
כ"מ דסיפא לאתויי מאי. אמאי לא קאמר לאתויי ישראל שנשא מצרית. רמב"ן ד"ה אלא. ריטב"א ד"ה אלא. ועי' בע"א בד"ה בא"ד לענין ישראל שנשא מצרית, משנ"ת בדעת רבב"ח.
י"ל דלרב דימי דמצרי שני שנשא מצרית ראשונה דאין עבירה ואפ"ה הולך אחר הפגום, א"כ אי"צ לאשמעי' דכשיש עבירה נמי אזלי' בתר פגום, ולרבב"ח אה"נ דהו"מ לתרץ. רמב"ן ד"ה אלא.
י"ל דלרבב"ח ישראל שנשא מצרית הולד כשר, וכמו דמצרי שני שנשא מצרית ראשונה דהולד שלישי [עי' לעיל]. ריטב"א ד"ה אלא. ועי' עצמו"י [דד' הריטב"א קשים להולמם]. ועי' אבנ"מ סי' ד' סק"ו משה"ק דהא יש עבירה, ועייש"ע בסק"א, ועי' חי' הגרש"ר יבמות קונט' פ"ק אות ב' ד"ה והנה לדברי, עיי"ש היטב.
י"ל דל"ש לרבות מצרי דהוי לאו הבא מכלל עשהו, ויש עבירה היינו לאו. שלנ"ל ד"ה אלא. ועי' שער המלך איסו"ב פ"כ הי"ב. ובעיקר הנידון אי חייבי עשה הוו קידושין שיש בהם עבירה או לא, כ"כ באבנ"מ סי' ד' סק"ח בשם בעל החידושין דל"ח יש עבירה. אולם הריטב"א יבמות ע"ח. ד"ה בנה שלישי, פליג. וכן בתויו"ט בשם טור ד"ה ואיזו זו אלמנה ויעו"ש דתנא ושייר מצרי ואדומי. ועי' מהרי"ט ס"ו: ד"ה כל. ועי' פנ"י שם ד"ה הרי, [דמבו' דמצרי הוי יש עבירה].
עוד ישוב בזה. קקיון דיונה.
ק' דהול"ל לאתויי עמוני ומאבי שנשא ישראלית דיש עבירה והולך אחר הפגום. תוס' ישנים הו' במהרש"א בע"א ברד"ה בנה. ועי' שער המלך איסו"ב פ"כ הי"ב. ועי' אבנ"מ סי' ד' סק"ה ליישב דאי"צ לאתויי זה, דאם האב כשר והאם עמונית הולד כשר משום עמוני ולא עמונית.
איזו זו דסיפא ל"ל. ומה דמק' בירושלמי על מתני' ממחז"ג דאין הולד ממזר אף דיש עבירה, דהתם אין אחד מהצדדים פגום דלכל העולם מותרת היא ורק לו אסורה. רמב"ן ד"ה והא. וכעי"ז רשב"א ד"ה ולטעמיך. וכעי"ז בריטב"א ד"ה איזו.
כעי"ז י"ל בנדה דאין הולד ממזר. לאברהם למקנה ד"ה לר"י.
הלך אחר הזכר. מו"מ בשי' הרמב"ם [עבדים פ"ט ה"ג] דא' מן האומות שבא על שפחה, הולד עבד, ועבד שבא על גויה, הולד כמותה דאין חייס לעבד. ראב"ד שם [יעו"ש דסבר בד' הר"מ דכוונתו דאחר הזכר נא' לענין לא תחיה, עי' ברד"ה מאי]. כס"מ שם. לח"מ שם.
י"ח וס"ל דגוי שבא על שפחה ולד כהאב. ראב"ד שם.
ק' מנלי' להרמב"ם דא' מז' עממין שנעשה עבד אינו בכלל לא תחיה [עי' לעיל מש"כ הראב"ד בד' הר"מ]. ראב"ד שם. ועי' ישוב שי' הרמב"ם כס"מ שם. לח"מ שם.
צ"ל לשי' הרמב"ם דהי' לו גיר' אחרת בגמ', באומות הלך אחר הנקבה. כס"מ שם. ועי' לח"מ שם משה"ק על הכס"מ שכ' דהי' לו גיר' אחרת. ועי' רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"ו. או"ש שם.
בירושלמי פ"ג הי"ג איתא, הדא אמרא גוי שבא על שפחה והוליד בן הוולד עבד. רדב"ז ח"ז סי' ס"ו. אבהא"ז שם. ועי' מהרי"ט אלגאי בכורות פ"ח אות ס"ד. או"ש איסו"ב פט"ו ה"ו. צ"פ תנינא 64 ומכתבי תורה סי' ס'. ענפי יהודה על ס' והזהיר פ' בהר קי"ד ב'.
מקורו בפסיקתא זוטרתא פ' בהר עה"פ וגם מבני התושבים. גליון הרי"פ על הלקח טוב. המשך רמב"ם פרנקל שם.
ק' לרש"י ביבמות צ"ז: [ד"ה בתר] דטעם היתר גר באשת אחי, משום דסתם עובדת כוכבים היא זונה, ובנה מאיש אחר. יקרא דשכבי דרוש ס"א אות ו' [יעו"ש דבגיותם ל"א כלל זה דסתם עכו"ם זונה וכו']. ועי' יצחק ירנן איסו"ב פי"ז הט"ו [יעו"ש דרוב בעילות אחר הבעל, והסברא דזונה היא, נאמר כלפי מי שאינו יודע הכלל דרחמנא אפקרי' לזרעי' עיי"ש וע"ע יד דוד ד"ה באומות דרוב בעילות אחר הבעל, ועי' יבמות צ"ח.].
ק' דהלך אחר הזכר, סותר ליבמות צ"ח. דיליף מקרא דזרמת סוסים זרמתם, דאפקרי' לזרעי' דעכו"ם. חי' הגרש"ר יבמות סי' י"ב אות ד'.
י"ל דאפקרי' לזרעי' נאמר בגוי הבא על ב"י, אבל בשניהם גוים לא [ודלא כרמב"ן]. חי' הגרש"ר שם. ועי' לעיל בשם יקרא דשכבי, ויצחק ירנן. יד דוד ד"ה באומות.
אי רחמנא אפקרי' לזרעי' דגוי בשניהם גוים. חי' הגרש"ר שם ויעו"ש בד' הרמב"ן. יצחק ירנן שם. יקרא דשכבי שם. יד דוד ד"ה באומות. ועי' קידושין י"ז: לענין עכו"ם יורש אביו דב"ת, וכן עי' יבמות ס"ב: דגוי יש לו יחס.
מאי באומות. אי נפ"מ לענין פו"ר לשי' ר' יוחנן [יבמות ס"ב.] דגר שהיו לו בנים בגיותו קיים פו"ר, וודאי דוקא משום שבאומות הלך אחר זכר. שו"ת ר"ע הילדסהיימר ח"ב ס"ג קידושין ס"ז.
מאי באומות וכו' כדתניא וכו' שאתה רשאי. הטעם שנקט נ"מ לענין זה, ולא לענין עמוני שנשא מצרית. מאירי ד"ה מצרי. עצמו"י ד"ה מאי. או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט [יעו"ש לחדש לדעת הבבלי דעמוני שנשא מצרית קודם גיור הולך אחר האם, דגוי אין לו אב, ועי' ברד"ה מאי באומות].
אי עמוני שנשא מצרית קודם שנתגיירו הלך אחר האב לענין יוחסין, או אחר האם משום דגוי אין לו אב ודוקא לענין לא תחיה. עי' או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט יעו"ש לתלות דהבבלי ס"ל אחר האם ופליג בזה עם הירושלמי יבמות פ"ח עיי"ש היטב. ועי' מנ"ח מצ' תקס"ג מש"כ דנתגיירה אמו מעוברת הולד הולך אחר האם.
יכול אף עבד שבא על שפחה מן האומות. ק' איך משכח"ל עבד מז' עממין, וכן הא ולד שפחה כמותה, וצריך לגרוס "יכול אף הכנעני שבא על אחת" [כגיר' הגליון בצד]. יד דוד ד"ה יכול. ובעיקר הענין בדין עבד כנעני, איך שייך דיהי' כנעני, עי' רש"י לעיל כ"ב: ד"ה שדה. מאירי שם. שלנ"ל שם. מהר"י בירב שם.
נתגיירו וכו' במאי וכו'. הטעם דלא תי' במצרי שני שנשא מצרית ראשונה וכן להיפך, דהולד שני. רמב"ן ד"ה מאי. רשב"א ד"ה מאי. ריטב"א.
מצרי שנשא עמונית. אי איכא מצרי ועמוני בזה"ז. תור"י הזקן ד"ה אחר יעו"ש דליכא והביא הוכחה מברכות כ"ח. שהתירו עמוני משום דסנחריב בלבלם. ועי' בה"ג הל' נחלות סי' מ"ח. ועי' תוס' סוטה ט. ד"ה מנימין בשם ר"ת [לחלק דרק עמוני ליכא אבל מואבי איכא, ויעו"ש הוכחה ממגילה י"ב:]. ועי' מאירי יבמות ע"ו: ד"ה כבר ביארנו, יעו"ש דאין לחלק בין עמוני למואבי. וכ"פ הרמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ה. ועי' רמב"ן שם. ועי' מ"מ שם בשם תופסתא קידושין פ"ה ה"ו.
אי סנחריב בלבל את המצרים. עי' רמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"ה יעו"ש דבלבל, וכ"מ בתוספתא קידושין פ"ו ה"ה. ועי' מ"מ בשם יש חולקים דהחזירם לאח"ז. ועי' מ"מ שם.
מאי פגום איכא. ילה"ק מהכא לשי' הטור [אה"ע סי' ד'] דבן עמונית ממצרי הוי עמוני משום דבנתגיירו הולך אחר הפגום, והכא מבו' דהוי מצרי. ב"י שם, ויעו"ש לגרוס בטור "מצרי". וכ"כ הרמב"ם איסו"ב פי"ב הכ"א.
י"א דהטעם דבן עמונית ממצרי, הוי מצרי, משום דכיון שיש עבירה הולך אחר הפגום. בית שמואל סי' ד' סק"ח. ועי' באבנ"מ שם סק"ט משה"ק דליכא עבירה שהיא גיורת.
אלא בעמוני שנשא מצרית. ילה"ק מהכא להרמב"ם [איסו"ב פי"ב הכ"א] דעמוני שנשא מצרית הולד עמוני, וכן מצרי שנשא עמונית הולד מצרי, ולא חילק אם הולד זכר או נקיבה, מו"מ בזה. מ"מ שם [יעו"ש דאה"נ יש לחלק אם הולד זכר או נקיבה, ודו"ק]. יש"ש יבמות פ"ח סי' כ"ה [יעו"ש למחוק בר"מ תיבת גר, והיינו שנשאו בגיותן, ומשום כללא דהולך אחר האב באומות, וכ"ג בצ"פ שם].
ואי זכר הוא וכו' ואם נקבה וכו'. אמאי ל"א דהולך אחר שניהם לחומרא. ישוע"ד אה"ע סי' י' ד"ה והנה זה.
ואם נקבה וכו'. היאך הדין בת גר מצרי שנשא גויה עמונית, אי הויא מצרית משום נתגיירו הלך וכו' או מותרת משום דולד גויה כמותה. רמ"א אה"ע סי' ד' ס"ז [יעו"ש ב' גירסאות, ונחלקו בזה האחרונים איזה מהן הנכונה]. דרישה שם [יעו"ש דגר' ברמ"א דהבת מצרית]. וכ"כ בב"ח שם. אולם בחלקת מחוקק שם סק"ד גר' הבת מותרת. וכ"ג בביאור הגר"א שם סקט"ו. ועי' בחי' הגרש"ר יבמות סי' י"ב. וע"ע מקנה לק' ס"ט. ד"ה ורבנן. ועי' ישוע"ד סי' ט'. וע"ע להלן ס"ט. ד"ה ר"ט אומר וכו' משנת"ב.
ק' לשי' הב"ח דמ"ש מהמבו' בשו"ע שם ס"ה דגוי מצרי או עמוני הבא על ב"י דהולד כשר. חי' הגרש"ר יבמות סי' י"ג סקי"ב. ישוע"ד אה"ע סי' ט'. ועי' שי' הגרש"ר שם ליישב דבבא על ב"י איכא אפקרי' לזרעיה.
מנה"מ. הטעם דאין מיישב מדהוצרך למעט [לק' ס"ח.] נדה דתופסין בה קידושין. עצמו"י ד"ה מנא. ועי' מהרי"ט.
הטעם שאין ללמוד מיבמה לשוק [עי' יבמות צ"ב:] משום דאיכא למיפרך דמה לנדה שתופסין בה. עצמו"י ד"ה מנא [יעו"ש ליישב בזה הקו' דלעיל]. ועי' מהרי"ט. וע"ע לק' ס"ח. בד"ה אפי' נדה נמי. וכן עיי"ש בתוד"ה ומה משנ"ת.
לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים. ק' דבסוטה ה: דריש מהך קרא דחולצת ולא מתייבמת. תוס' שם ד"ה לאחר. ועי' מהרי"ט ד"ה אמר. ובמה שרצו התוס' בתחילה לתרץ דלאחר ממעטי' מלאיש, עי' מהרי"ט ד"ה אמר, להק' דאיש הוא ריבוי [עי' סנהדרין ס"ו.], ועי' מהרש"א שם ד"ה וא"ת מאיש, דלפעמים הוא מיעוט.
בן בהדיא כתיב ביה לא יקח וכו'. מנליה דמיירי בבן הבעל ומשום אשת אב, דילמא מיירי בבנה שלה. תורי"ד ד"ה בן. ועי' עצמו"י ד"ה בן.
אי בנה שלה צריך קרא, או דנלמד בק"ו מק"ו מבן הבעל. עצמו"י ד"ה בן.
ילה"ק להתוס' [ד"ה מנא] דסוגיין כר' יהושע, דהא בן הוי חיי"מ דהוי ממזר, וממילא ידעי' דאין תופס קידושין. עצמו"י ד"ה אימא. רש"ש ד"ה אימא [יעו"ש לת' מדבן בהדיא, ילפי' דהוי ממזר, ודלא כרש"י בד"ה לא יקח].
אי לר' יהושע, ממזרות ואי תפיסת קידושין תלויין זה בזה ורק בחייבי כריתות אין תלויין זה בזה, או דלא תלו זה בזה כלל. עצמו"י ד"ה אימא. רש"ש ד"ה אימא.
הא דיעבד. ק' דנימא אי עביד לא מהני, ובתמורה ד: מצריך קרא למילף דתפסי קידושין באלמנה לכה"ג. רשב"א ד"ה אימא. ריטב"א ד"ה ודילמא. תורא"ש ד"ה הא [ויעו"ש בשם יש שרצו, דסוגיין כאביי דאי עביד מהני עיי"ש היטב, ועי' להלן].
י"ל דס"ד דנילף מאלמנה לכה"ג. ראשונים ?. ועי' מקנה ד"ה עוד נר', דזהו דוחק. ועי' מלך שלם ד"ה הרשב"א לבאר היאך ס"ד למילף הא אלמנה לכה"ג הוי רק לאו.
י"ל דאף דלמ"ד א"ע ל"מ הא דלוקה הוא משום דקעבר על ד"ת, מ"מ מודה דבכה"ג שקידש גרושת אחיו שאז לא היה חל לא היה לוקה משום אשת אח דלא עשה כלום, וה"ה בקידש אשת אביו, דאין אלא נתינת מעות בעלמא. מקנה ד"ה עוד נראה. וע"ע להלן בד"ה ואימא אידי ואידי.
י"ל דסוגיין כאביי, דס"ל אי עביד מהני. פנ"י. רש"ש ד"ה ואימא. אור חדש [קאליר] ויעו"ש מ"ש מהרשב"א לעיל ט: ד"ה הוה. ועי' ריטב"א ד"ה ודילמא בשם יש שרצו.
לכתחילה מאחות אשה נפקא. ק' דלכתחילה מצי למילף בק"ו מאלמנה לכה"ג דהוי רק איסור לאו. רשב"א ד"ה הא [יעו"ש לת' דכהני שאני דרבי בהן מצות יתירות]. ועי' עצמו"י ד"ה בן.
ומה אחות אשה לא תקדש חיי"מ לא כ"ש. יש שגרסו "לא תפסי בה קידושין", והק' דהו"ל להק' מה אחות אשה לכתחילה לא חיי"מ לא כ"ש, ועוד דאיך יליף באמת מאחות אשה דלא תפסי קידושין גם בדיעבד. רשב"א ד"ה הא. ועי' מקנה ד"ה ואימא.
אי הגמ' עתה סברה דבאחות אשה לא תפסי קידושין אפי' בדיעבד, מו"מ בזה. רשב"א שם. ועי' מקנה שם.
ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחילה הא דיעבד. אי לכתחילה היינו דיש איסור לכתחילה אף דלא תפסי בה קידושין, או דלכתחילה היינו דס"ד שתופס הקידושין. עי' רשב"א ד"ה הא. מנ"ח מצ' ר"ו אות ב' בקומץ המנחה יעו"ש כצד הא' [ויעו"ש דמהכא מקור לשי' החינוך, הו' להלן]. ועי' שו"ת מים עמוקים ח"א סי' מ' [לדחות ד' המנ"ח כהצד הב']. ועי' תועפות ראם על היראים סי' כ"ג אות ד' [כהצד הב']. וכן בקוב"ש כתובות אות פ"ז. וכן בקה"י יבמות סי' א'.
אי המקדש חייבי כריתות עובר אף דלא תפסי בהו קידושין. חינוך מצ' ר"ו [יעו"ש דעובר]. וכ"כ בסמ"ג לאוין ק"ח. ועי' מנ"ח שם אות ב', ובמצ' רס"ו. ועי' שו"ת מים עמוקים ח"א סי' מ'. ועי' תועפות ראם על היראים סי' כ"ג אות ד' [יעו"ש דביראים מש' דעובר בלאו, אבל ביראים הנדפס לפנינו יש גיר' אחרת עיי"ש]. קוב"ש כתובות אות פ"ז. קה"י יבמות סי' א'. ועי' מקנה ד"ה עוד נראה.
אי לוקין על הקידושין לחוד [לשי' הסמ"ג] מו"מ בזה. מהרש"ל [יעו"ש דוקא בבא עליה]. ועי' דינא דחיי ד"ה ולוקה. שו"ת מים עמוקים שם [כהמהרש"ל].
ברמב"ם לא כ' כאן שלוקים על מעשה הקידושין, מו"מ בזה. דינא דחיי שם.
הא דיעבד. ק' דלק' דדרשי' מלאיש אחר דלא תפסי קידושין בקרובין, אין מקשה מנין דבדיעבד נמי אין תופסין. שלנ"ל ד"ה הא. ועי' חיי אברהם ד"ה אידי.
שאר עריות מנלן ילפי' מאחות אשה. ק' דבאשה ובתה נמי כתיב לא תקח, והוו ב' כתובין הבאין כאחד. שלנ"ל ד"ה שאר. ועי' חיי אברהם ד"ה שאר. ועי' ברד"ה ערות.
מה דהוצרך קרא באשת אביו, דאל"ה הו"א דילפי' מאחות אשה רק איסור לכתחילה, וקרא דלאיש אחר דילפי' ממנו דיעבד, מיירי רק באשת אח החמור ולא באחות אשה. שלנ"ל ד"ה מה. מהרי"ט ד"ה אימא. עצמו"י ד"ה ודילמא. רש"ש ד"ה ואימא.
להנ"ל צ"ב למסקנא דילפי' על העריות מהיקשא דר' יונה, אמאי בעי' קרא באשת אב, ביאור בזה. מהרי"ט שם. רש"ש שם.
אמאי בעי' לאחות אשה, תיפו"ל מדהוצרך לרבויי נדה דתפסי בה קידושין. מהרי"ט ד"ה אימא. ועי' עצמו"י ד"ה מנא. וע"ע תוס' לק' ס"ח. ד"ה לחומרא. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה מנה"מ. וע"ע לק' ס"ח. ד"ה אפי' נדה, אי נדה הוי איסור ערוה.
ק' היאך יליף מאחות אשה דאשת איש תוכיח דהא א"א למילף א"א מאחות אשה כדלק'. עצמו"י ד"ה מאחות [יעו"ש לת' דאיכא למיפרך דא"א בחנק שהיא קלה, ועי' ברד"ה חייבי מיתות].
מה אחו"א שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת וכו'. נידון אי החיוב כרת הוא המונע תפיסת הקידושין, או דאותה סיבה של הכרת דהיינו האיסור ערוה הוא הסיבה של אי התפיסת קידושין, [ונ"מ בכמה מקומות]. שער"י ש"א פי"א. קוה"ע סי' ג'. ועי' דברי יחזקאל סי' נ"ו אות ד' בשם הגר"ח. ועי' חי' ר' ראובן ב"ב סי' י"ד שחקר כעי"ז. ועי' חי' הגרש"ש יבמות סי' א'. אפיקי ים סי' י"ז אות ז'. אחיעזר סי' ד' אות ה'. חזו"א אה"ע סי' ק"ל סק"ו. אבי עזרי סוף הל' יבום. חי' הגרש"ר יבמות סי' א' אות ב'. ועי' מקנה ד"ה אלמה.
הוכחה ממקדש אשת איש שהיא נדה ולא חל עליה איסור א"א דודאי לא חל קידושי השני. דברי יחזקאל שם בשם הגרח"ס. וע"ע להלן בד"ה אשת איש, משנ"ת הטעם דלא תפסי קידושין באשת איש, דשמא לפי"ז נסתלק ההוכחה.
הוכחה ממגרש אשה ושייר קידושי שטר [דנסתפק בזה בגיטין פ"ה.] וכיון ליכא כרת אמאי אין חלים הקידושין. דברי יחזקאל שם בשם הגרח"ס.
הוכחה מרש"י ביבמות נ"ב. דמאמר אין קונה מה"ת משום אשת אח, ואף דאם יבוא עליה מותר. קוה"ע שם. ועי' אוסף חידו"ת סי' י' אות ב' מר"א קוטלר לדחות דהוי כמו שיאנסוהו על הערוה דפטור דודאי לא יתפוס קידושין.
מו"מ בד' הגמ' ביבמות ג: דמק' דיהני יבום בעריות מדין עדל"ת, ואי יש לדחות דהעשה ידחה עצם השם "ערוה". עי' קוה"ע שם להוכיח מהתם, ובסו"ד דחה זה. ועי' שער"י שם לדחות דהעשה ידחה השם ערוה, וכן בחי' הגרש"ש יבמות סי' א'. אפיקי ים סי' י"ז אות ז' לדחות. ואי חלוק קנין יבום מקידושין, עי' מקנה ד"ה אלמה. ועי' חי' הגרש"ר שם. וכן אבי עזרי שם. ואי מקיים מצות יבום בביאה גרידא אף בלא קנין, עי' אפיקי ים שם. חזו"א שם. ואחיעזר שם.
מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה. ק' דהא ההיתר באשת אח הוא רק לאחר מיתה, ובאחות אשה לאחר מיתה לעולם ליכא איסור. מקנה ד"ה בשלמא. הגהות ר"ש מדסוי.
ק' אמאי לא פריך מה לאחות אשה שכן בידו לרבות, דהיינו לישא נשים רבות, כדפריך ביבמות [נ"ד.]. תורא"ש ד"ה אלא.
אשת איש נמי וכו' הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה. ילה"ק מהכא עמש"כ בפנ"י [גיטין מ"ג.] דאין קידושין תופסין בחצי שפחה חב"ח אף דאינה באיסור כרת, משום דכבר קנויה לבעלה, והכא יליף לה מהיקשא דר' יונה. אבנ"מ סי' מ"ד סק"ד ויעו"ש משו"כ לחלוק על הפנ"י. והנה ע"ע אחרונים שכ' דהטעם שאין קידושין תופסין בא"א משום דהאשה היא חפצא של הבעל לגבי אישות, ועוד מו"מ בהנ"ל. פנ"י גיטין מ"ג. ד"ה אמר ר"ח. בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"א כלל רי"ג. ועי' גור אריה דברים כ"א י"א [יעו"ש לגבי עכו"ם, ועי' מנ"ח מצ' קצ"א]. ועי' פנ"י לק' י"ג: ומ"מ אישות פ"ג ה"ט. וקה"י סי' נ' וע"ע סי' ד'. ועי' אבנ"מ סי' מ"ד סק"ד וסי' ל"א סקכ"ג. ועי' קוה"ע סי' ג' אות ט' וסי' ל"ז אות ח'. חלקת יואב אה"ע קמא סי' ב'. חזו"א אה"ע סי' קמ"ח לדף ס"ז:, וקובץ ביאורים גיטין אות ב' מ"ז נ"ב. אבן האזל אישות פ"ג ה"ב. ר' איצל'ה מפונביז' סי' א'. דבר אברהם ח"ג סי' י'. ובעיקר הענין אי תפסי קידושין בחצי שפחה חב"ח, עי' בית שמואל סי' מ"ד סקט"ו דלא תפסי.
הוכחה דאינו כקנין מדיליף הכא, דאין קידושין תוספין באש"א, מו"מ ודחיה בזה. אבנ"ז אה"ע סי' ת"ל אות ו', וקכ"ג אות ט'. ועי' חזו"א אה"ע סי' קמ"ח לדף ס"ז: מה שדחה. וכן עי' דבר אברהם ח"ב סי' י' בהע' לאות ג' לדחות. וכן בחי' הגרנ"ט סי' פ"ח כ' לדחות ועי' פנ"י גיטין מ"ג. ד"ה אמר ר"ח. ועי' בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"א כלל רי"ג. גור אריה דברים כ"א י"א. וכן בחלקת יואב אה"ע סי' ב' כ' לדחות. וכן בקוה"ע סי' ג' אות ט', וכן קוב"ש בקובץ ביאורים גיטין אות מ"ז כ' לדחות. וכן באבן האזל אישות פ"ג ה"ב. וכן בערך שי ד"ה ובעין. ועי' שי' הגר"י מפונביז' סי' א'. ועי' קה"י סי' י"ג. ועי' פנ"י לק' י"ג: וקה"י סי' נ'.
יש ליישב דיליף מהיקשא לענין קיבלה קידושין מב' בנ"א בב"א, [דל"ש כלש שאינו בזאח"ז כמבו' בתוס' בגיטין מ"ג. ד"ה הא]. דבר אברהם שם. קוה"ע סי' ג' אות ט'. חי' הגרנ"ט שם.
יש ליישב דהוצרך למילף בארוסה כשהיא נערה וקטנה אכתי יש לה יד לקבל והיא ברשות שעדיין אינה קנויה לגמרי לבעלה. חלקת יואב שם.
יש ליישב דנ"מ היכא שפקע קנין הבעל כגון שנעשית ערוה אחר שקידשה [עי' רש"י יבמות מ"ט:] דהקנין פקע והשם ערוה נשאר עליה. קובץ ביאורים שם.
י"ל דנ"מ באומר לאשה הרי את מגורשת ואסורה לכל העולם, דלא תפסח קידושין. אבן האזל שם.
עוד ישוב בזה. ערך שי עפי"ד עין זוכר מע' מ' אות כ"ח.
נפ"מ בפלוגתת הפנ"י והאבנ"מ בגוי שקידש אשת איש. מנ"ח מצ' קצ"א. ועי' גור אריה דברים כ"א י"א.
נפ"מ אי גדר הקידושין הוא קנין, לפלוגתת הראשונים אי שייך ע"י קידושי חוץ שיקדשו מאה אשה אחת. עי' בזה רשב"א גיטין פ"ב: בשם ראב"ד. ריטב"א פ"ב. ד"ה ובחוץ.
בקידושין איכא קנין ככל חפץ הנקנה, ב' התייחדות שהוא ענין קדושה ופרישות מו"מ בזה. חי' הגרש"ש סי' י"ב. וע"ע יד דוד ב.
אי איסור אשת איש הוא מחמת שכל רגע ורגע היא קנויה לבעלה, שדי במה שנעשה הקנין ושוב איסורה פוקע, נ"מ בזה. קובץ ביאורים גיטין אות מ"ז.
עוד בגדר קנין אישות [אי הויא כממונו של בעל או קנין אישות או דרק נאסרת על כל העולם או דנקרא קנין איסור]. עי' רש"י לעיל ו: ד"ה לא צריכא [יעו"ש לגבי הרווחת זמן דל"ח ריבית, דלאו מידי שקיל]. רשב"א שם ד"ה אילימא. ר"ן גיטין ג. מדפה"ר, ועיי"ש בדף ב. מדפה"ר, וכן עי' בר"ן בריש פירקין. ועי' אבנ"מ סי' מ"ב סק"א. ועי' קוב"ש אות כ"ח. ועי' חלקת יואב קמא סי' ו' ט' י"ח. וע"ע בהנידון בגדר הקנין איסור שהם משועבדים זה לזה, או דהוי קדושה והשתנות בגוף האשה, מו"מ בזה. כ"כ בהגהות ראמ"ה לעיל ב. דהוא בגדר שעבוד. חי' וכן בחי' הגרנ"ט. אולם בציונים לתורה [להנצי"ב] מש' דהוא בגדר קדושה והשתנות וכו']. וכ"ה חי' הגרש"ש סי' י"ב. ועי' בחלקת יואב שם בהשמטה. וע"ע שו"ת אבנ"מ סי' י"ז. ועי' להלן. בנידון הנ"ל לענין אי אמרי' בספק קידושין העמד ממון על חזקתו. ר"ן ב. מדפה"ר [ומש' קצת דהוא קנין ממון]. ועי' קוב"ש אות כ"ח. וע"ע רמב"ן ורשב"א לעיל ריש האומר, [שדנו מצד חזקת ממון לענין מקדש על תנאי]. לא שייכא חזקה באשה משום דל"ש חזקה אלא בדבר שגופו קנוי. רמב"ן ג., רשב"א שם. ריטב"א לעי ב. וג., וכ"מ בגיטין ל"ט: עיי"ש רשב"א. ועי' לעיל ו: [דאיתא אשה דלא קני ליה גופה]. עוד מו"מ בהנ"ל. עי' אבנ"מ סי' כ"ט סק"ב [לענין כסף שיווי דאינו שווי האשה]. ועי' שערי חיים סי' ו ב סק"ג [יעו"ש דבקידושין ליכא קונה ומקנה]. אבנ"ז סי' ת"ל אות ו' וקכ"ג אות ט' [לענין דאפשר לקבל עדים שלא בפני המקדש וליכא משום אין חבין]. ועי' שו"ת משיב דבר ח"ב סי' ל"ה ד"ה ובזה יתיישב. חי' הגר"ח אות קצ"ה. הגהות רא"מ הורביץ ריש מכילתין בתוד"ה מ"ש. חי' הגרש"ש סי' י"א בהג"ה. חלקת יואב אה"ע קמא סי' ב' ו'. חי' הגרנ"ט סי' צ"ב. שרידי אש סי' י"ג. ועי' ברש"י לעיל ב. ד"ה וקונה. ומאירי. ועי' שיעורי ר' איצל'ה מפונביז' סי' א'. ועי' קה"י סי' ט' וסי' י"ג. ועי' לעיל ה. [לענין דאשה הוי קנין כספו לתרומה, ועי' שו"ת אבנ"מ סי' י"ז, שו"ת משיב דבר סי' ל"ה קה"י סי' ה', וחלקת יואב שם, וכן עיי"ש בסי' ט' וסי' י"ח]. ועי' רשב"א גיטין ע"ה. ד"ה תמיה לי, ויבמות ע:, ועי' חי' רע"א לעיל ד. ד"ה יציאה דכוותה, ודו"ח לרע"א כתובות מ"ו: וע"ע תוס' כתובות ב: ד"ה אמרה. ועי' קה"י סי' י"ג. י"א דע"כ יש באשה קנין ממוני דל"ש שייעשה באשה איסורים אם אינה שלו, דאין אדם אוסר דשא"ש. שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"ז. ועי' בית האוצר ח"ב עמ' 29. ועי' חלקת יואב אה"ע קמא סי' ו'. ועי' קה"י סי' י"ג [יעו"ש שג"כ דע"כ יש לבעל קנין משום ה"ט, אך כ' דהרשב"א לעיל ו: פליג ע"ז]. י"א דקידושי אשה הוי כשאר עריות דאסורות לעולם איסור בעלמא בלא קנין. שי' הגר"י מפונביז' סי' א'.
בקידושין יש מה שאוסרה על כל העולם ב' ויש מה שלוקחה לעצמו. חלקת יואב אה"ע סי' י"ח. ועי' בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"ב עמ' 29 28.
בקידושין יש מה שמחוייבת להיזקק לבעלה לעשות מלאכה וכעבד, ועוד שהיא כהקדש שאסורה לכל העולם. שו"ת משיב דבר ח"ב סי' ל"ה [ונ"מ בחיי"ל דאינה משועבדת לתשמיש ויש בה רק הקנין הב'].
בקידושין יש קנין ממון ואיסור, מו"מ בזה, ואי באין כאחד. תשב"ץ ח"ב סי' ס"ז. ועי' בית האוצר [לר"י ענגיל] ח"ב עמ' 29 28. קוב"ש קידושין אות נ"ג ח"ב ס' כ"ז. ועי' קוה"ע סי' ל"ז אות ח'. ועי' פנ"י ג: בתוד"ה ואין דבר.
בקידושין יש ג' דברים, א' קנין, ב' דאסר לה אכו"ע, ג' דמיוחדת ומזומנת לבעלה. קונטרסי שיעורים ש"א. ועי' רמב"ם ריש הל' אישות [דמש' שם דיש ג' עניינים בנוסח"א].
יש אופנים שמקודשת לו ואין לה דין אישות, וכן אופן שיש לה דין אישות ועדיין אינה מקודשת לו. עי' בחי' ר"ח אישות פ"ז הט"ז. ועי' קה"י סי' י"ג.
הבעל הוא שעושה הקנין וגם את האיסור לכו"ע ולא דהוי דבר דממילא. קה"י סי' י"ג.
גדר הקידושין הוא כקנין הגוף של קרבן, ונפ"מ לענין פשטה דלעיל ז. חי' הגרש"ש סי' י"ד. ועי' נדרים כ"ט.
הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה. הטעם דלא יליף מ"לא יקח". עצמו"י ד"ה הוקשו. ועי' רש"י לק' ס"ח. ד"ה לחומרא.
הטעם דאין מקישים כל העריות לאשת אב. שלנ"ל ד"ה הוקשו. עצמו"י ד"ה הוקשו.
רד"ה ואיזו זו וכו' וגר שנשא ממזרת. עוד בזה. תורי"ד.
רד"ה מנין וכו' לא תחיה כל נשמה. וילפי' מזה עוד, גם לענין יוחסין דהלך באומות אחר זכר. תוס' סוטה ג: ד"ה למישרי. בית שמואל סי' סק"ו. אבנ"מ שם סק"ז. ערול"נ יבמות ע"ח: ד"ה הלך [יעו"ש מה שדן אי סוגיין אינה כסוגיא דיבמות שם בזה]. וכעי"ז במאירי ד"ה מצרי [ויעו"ש טעם למה נקט לענין לא תחיה כל נשמה], וכ"כ בעצמו"י ד"ה מאי. וע"ע או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט. והנה ע"ע ראב"ד עבדים פ"ט ה"ג ורמב"ם שם כס"מ שם. לח"מ שם.
מקור מהכא להא דנכרי יש לו חייס [יבמות ס"ב:]. ערול"נ שם. ועי' חינוך מצ' תקס"ג ד"ה מדיני המצווה.
לפי"ז עמוני שנשא מצרית ומצרי שנשא עמונית, הלך אחר האב. מאירי ד"ה מצרי. וכ"מ מהראשונים הנ"ל.
רד"ה ולא מן הגרים וכו' במקומות אחרים. ק' מסוטה ל"ה: דכנעני בחו"ל שקיבל עול מצות כעבד, מקבלין אותו. ערול"נ יבמות ע"ח: ד"ה ולא [ויעו"ש לת' דאף בנולדו בחו"ל כשחזרו לארץ אין מקבלין אותו]. קר"א סוטה שם בתוד"ה לרבות.
י"ל דהתם מיירי בקבלת מצות מרצונו מעצמו ולא של עבד. קר"א שם.
בא"ד במקומות אחרים מבנות שאר אומות וכו'. י"מ דנולדים היינו דרק נולדו כאן דהאב משאר אומות, וגרים, היינו דעיקר דירתם בארץ. רמ"ה.
פי' אחר, דאשר הולידו קאי על התושבים הגרים אתכם, כלו' דדוקא מהם אפשר לקנות עבד. ריטב"א יבמות ע"ח: ד"ה מן.
רד"ה מאי וכו' נתגיירו אתרוייהו קאי וכו'. פי' אחר, דמק' אמאי לא כ' אחר הפגום הזכר. רמ"ה.
יש שפירשו באופ"א, דהגמ' מדייק הלש' שבשניהם, היינו שגם היא פגומה, וע"ז מק' דעמונית אינה פגומה. תורי"ד.
רד"ה מנא וכו' אבל הולד ממזר נפק"ל וכו'. מש' דס"ל דסוגיין קאי כר"ש התימני דיש ממזר מח"כ, ולפי"ז הדרא קו' תוס' [ד"ה מנא עיי"ש, וכן יעו"ש משנ"ת]. עצמו"י ד"ה כל.
רד"ה ודילמא וכו' אין לך להביא וכו'. מ"ש מלק' ד"ה אידי, לגבי אחות אשה, שפי' דכיון דאשכחן בה דאזהר וכו' א"ל דהדר וכו'. עצמו"י ד"ה ודילמא. פנים מאירות. קקיון דיונה. פני יצחק.
בא"ד שקרוב מן הכל. י"מ דבנו כגופו ומשו"ה בתחילה יש למעט בן. שלנ"ל ד"ה ואימא.
י"מ דעדיף למעט בן, דמצינו כן בערכין כ"ה: לגבי שדה אחוזה, דממעט לאיש אחר ולא לבן. רש"ש. רד"ל. בית אהרן [קלפפיש].
רד"ה לא יקח לא יהא לך ליקוחין וכו'. י"א דמהך קרא ילפי' רק דהוי ממזר וממילא לא תפסי קידושין. רש"ש ד"ה אימא בדעת התוס' ד"ה מנא. ועי' משנ"ת בתוס' שם.
רד"ה חייבי מיתות וכו' אשת אביו בסקילה. דיוק בד' רש"י לאפוקי אשת איש שהיא בחנק. עצמו"י ד"ה מאחות.
תוד"ה מנא וכו' וק' דמאי בעי וכו'. י"ל דאי הוי תפסי קידושין באשת אח, הו"א דקרא דלא יגלה מיירי בשומרת יבם דוקא וזהו הטעם שהולד ממזר. מקנה.
בא"ד דהא בהא תליא וכו'. ויליף זה מסמיכות הקראי של ממזרות ודין לא תפסי קידושין. אהל משה. ועי' פנ"י ד"ה כל. מהרש"א.
י"א דהמקור לזה, מדדריש ביבמות ע"ו: "ממזר" מום זר, דהיינו שבא מביאה זרה. בין המשפתיים קידושין סי' ק"ו.
אי לא תפסי הוי סיבה להא דהולד ממזר שבא מאב ואם שאין קידושין תופסין בהם, או דהוי ממזר מאותו איסור ערוה שגורם את הלא תפסי. קוה"ע סי' ל"ה סק"א. ועי' דברי יחזקאל סי' נ"ו בשם הגר"ח [יעו"ש דמש' בד' כהצד הב', בנוסח"א].
נידון זה תלוי בהפלוגתא ביבמות מ"ה: לגבי עכו"ם הבא על ב"י אי הולד ממזר, דלמ"ד כשר, הטעם משום דלכו"ע לא תפסי ביה קידושין משא"כ באשת אב, ולדידי' האיסור ערוה הוא שגורם הממזרות, ולמ"ד דהולד ממזר, עצם אי תפיסת הקידושין גורם הממזרות. קוה"ע שם.
בא"ד דהא ר"ע וכו'. ק' אמאי לא הביאו דאיתא כן להדיא ביבמות מ"ד. לגבי מחז"ג משנישאת, דאמר ר"ע דהולד ממזר משום דאין תופסין קידושין בחיי"ל, וכעי"ז מבו' להדיא שם בדף צ"ב. מהרי"ט ד"ה כל. עצמו"י ד"ה מנה"מ. פנ"י בתוד"ה דהא.
הטעם שלא הוכיחו ממתני' דאיתא כלל דכל שיש בו קידושין אין הולד ממזר. מהרי"ט ד"ה כל [יעו"ש דלא הביאו ממתני' דהא לר' יהושע ע"כ אין הטעם משום דתליין הא בהא, ועי' רמב"ן לק' ס"ח. ד"ה אי, שכן הוכיח ממתני', וכן ריטב"א שם].
ק' מעכו"ם שבא על ב"י דהולד כשר [לחד מ"ד ביבמות מ"ה.] אף דלא תפסי קידושין. רמב"ן לק' ס"ח. ד"ה אי. ועי' ריטב"א שם. תורא"ש שם ד"ה אמר. ועי' לעיל.
בא"ד ולא ידעי' אלא וכו' לר"ע דאמר יש ממזר מחיי"ל. ק' דלק' ס"ח. יליף ר"ע זה מיבמה לשוק, מו"מ בזה. מהרש"א. ועי' רש"ש [להק' למהרש"א דרק לרש"י שם הפירוש דר"ע יליף מיבמה לשוק, ועוד דלר' ישבב אין המקור מיבמה לשוק]. וע"ע הגהות הראמ"ה. ועי' בפנ"י בתוד"ה דהא.
ק' דילמא לר"ע לא תפסי ילפי' מיבמה לשוק, מו"מ בזה. פנ"י שם.
ק' דהא ליכא הוכחה דתלי הא בהא, ולר' יהושע הא לא תלי הא בהא [כמבו' בתוס' יבמות מ"ד: ד"ה עשאה] ומנלי' לרבויי פלוגתא בין ר"ע לר' יהושע. מהרי"ט.
י"ל דכ"מ מלק' ס"ח. דדריש ר"ע מכי תהיינה דתפסי קידושין באלמנה לכה"ג, מדכתיב לא יחלל, חילולים הוא עושה ואין ממזרים, ועוד דלק' ע"ה: קאמר ר"ע דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ממזר אף דליכא מקור מקרא. מהרי"ט ועע"ש. ועי' תוס' לק' ע"ה: ד"ה ור' ישמעאל.
בא"ד וה"נ וכו' הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר. ק' דדילמא הך דיני ידעי' רק אחר דילפי' מקראי דח"כ לא תפסי בהו קידושין, ומהתם ידעי' דתליין זה בזה. מהרש"א [ויעו"ש דכ"מ להדיא בתוס' יבמות מ"ד: ד"ה עשאה ובתוס' ישנים, דידעי' זה רק אחר דילפי' מקראי וכו', וכ"מ ברמב"ן לק' ס"ח. ד"ה אי, ובריטב"א שם]. ועי' פנ"י ד"ה כל [הו' להלן]. ועי' קקיון דיונה [ליישב דע"כ לא ילפי' זה מהני קראי, עיי"ש הטעם]. וע"ע עוד יוסף חי ליישב.
בא"ד והכא בעי אליבא דר' יהושע וכו'. ק' דא"כ מאי מק' לק' מנדה דהיא חיי"כ. מהרי"ט ד"ה וא"ת. עצמו"י. מהרש"א. רש"ש בתוד"ה דהא.
י"ל דדייק ד' אביי, דקאמר הכל מודים בבא על הנדה וכו', דחלוק דין נדה משאר חיי"כ. מהרי"ט. וע"ע רש"ש קצת באופ"א.
י"ל דאף דקיימי' בשי' ר"י, מ"מ לאחר דילפי' היקש מאחות אשה, אף רבנן לא פליגי ע"ז. עצמו"י.
ק' דלעיל ס"ו: ד"ה כל, העמידו התוס' מתני' בשי' ר"ש התימני, ומנה"מ קאי אמתני'. פנ"י בתוד"ה ואור"י. אהל משה בתוד"ה בעי.
אמאי לא העמידו התוס' דמק' מנה"מ לשי' ר' יהודה, דס"ל דתופס קידושין בחיי"ל, וס"ל דיש ממזר מחיי"ל [כמבו' בתוס' לק' ע"ד: ד"ה מאי]. פנ"י בתוד"ה ואור"י.
עי' ברד"ה מנא, משנ"ת דהכא אזלי' בשי' ר"ש התימני.
י"ל באופ"א [לרש"י] דדין ממזר לא תלי בלא תפסי קידושין מסברא, רק אחר דיליף דלא תפסי קידושין בח"כ, ביאור בזה. פנ"י ד"ה כל. ועי' מהרש"א. ועי' באהל משה. ועי' בין המשפתים קידושין סי' ק"ו [הו' לעיל].
י"א דלר"ש התימני בעי' להקראי דלא תפסי קידושין בחיי"כ, משום דאל"ה הוי ילפי' מנדה דתופס קידושין, והו"א דלא תליין דין ממזרות ולא תפסי הא בהא. מהרי"ט ד"ה ואם.
ק' דלר"ש התימני אי"צ כלל להילפותא מלא יגלה דהולד ממזר, דהא יליף זה כבר מההיקש של כל העריות לאחות אשה דלא תפסי, דהא תליין הא בהא. עי' רמב"ן לק' ס"ח. ד"ה אי. ריטב"א שם. מהרי"ט ד"ה ואם [יעו"ש מה שיישב דאי לאו לא יגלה הו"א דאין ממזר אלא מחיי"מ].
אי לר' יהושע, ממזרות ואי תפיסת קידושין תלויין זה בזה ורק בחייבי כריתות אין תלויין זה בזה, או דלא תלו זה בזה כלל. עצמו"י ד"ה אימא. רש"ש ד"ה אימא. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה בן בהדיא.