מפתח/קידושין/סז/א
הרי גר שנשא ממזרת וכו'. הטעם שלא הקשה משתוקי שנשא בת ישראל דבזה מודה ר' יהודה [לק' ע"ג.] דאוסר גר בממזרת, משום דאיסור שתוקי מדרבנן. עצמו"י ד"ה הרי. ועי' מקנה לעיל ס"ו: ועי' לעיל ס"ו: בד"ה ויש עבירה משנ"ת אי עבירה דרבנן חשיב כיש עבירה דהולך אחר הפגום.
הטעם שלא הקשה מיבם שייבם ממזרת דהולד ממזר, אי י"ל דאינו ממזר, או דלא מקשה מאיסור דרבנן. שער המלך יבום פ"ו סהי"א ד"ה ודע. ועי' אבנ"מ סי' קע"ד סק"א להוכיח מיבמות דאינו ממזר. ועי' מהרש"א יבמות ע"ז. ד"ה כתנאי יעו"ש לגבי יבום במואבית דהולד פסול. וכן בערול"נ יבמות כ. ועי' מקנה ס"ו: ד"ה ומכל מקום [יעו"ש מש"ה פלוגתת תוס' עם רשב"א ור"ן הותר ביבום רק העראה]. ועי' יד דוד דהולד ממזר. ועי' עונג יו"ט סי' קכ"א יעו"ש דהולד כשר [עיי"ש מש"כ זה עפ"י מה שחידש דבעדל"ת ליכא מעשה איסור כלל, ובאמת ביסוד זה, עי' פי' הר"נ גאון שבת קל"ג.?? ועי' בהערות קה"י על האבנ"מ שם וכן בחי' הגר"ש היימן].
דתניא גר שנשא ממזרת הולד ממזר וכו'. כ"ג מהרש"ל לק' ע"ב: ברד"ה גר, וי"ג גר נושא ממזרת, דאל"כ ליכא דמותר לגר לישא ממזרת. מהרש"א ד"ה דתניא. וכ"ג בתור"י הזקן. וכה"ג לק' ע"ב: ועי' גליון בשם תוספתא פ"ה ה"ג גר.
המקור דולד גר מממזרת ממזר. מקנה ד"ה והרי [יעו"ש דילפי' מעמוני ומואבי, יעו"ש באורך, וכן יעו"ש מש"כ לשי' ר"ע]. פנ"י ד"ה הרי [יעו"ש דהוא מדכתיב "לו" הלך אחר פסולו, ויעו"ש מה שהאריך במו"מ דדילמא הקרא מיירי דוקא כשיש עבירה, ויעו"ש בסו"ד דמסיק דהמקור משום דקרא דלמשפחותם לבית אבותם נאמר רק בישראל ולא בגר והולך אחר האם משום עובר ירך אמו, ואולם בד' רש"י ד"ה ואב"א כ' משום דהולך אחר הפגום, (ויל"ע לפי"ז בממזר שנשא גיורת), וע"ע אבנ"מ אה"ע סי' ד' סק"ח ליישב קו' הפנ"י על המקור מלו, דדילמא מיירי ביש עבירה, וע"ע לעיל ס"ו: ד"ה ויש עבירה משנ"ת אי מצרי חשיב יש עבירה, ובמש"כ דלא נאמר הקרא דלמשפחותם בגר, עי' חי' הגרש"ר יבמות קונ' פ"ק אות ב' ד"ה והנה לדברי. וכן עי' ברד"ה בנה, ומשנ"ת שם]. ועי' אבנ"מ אה"ע סי' ד' סקט"ו מש"כ בד' הבי"ש שם סקל"ז, ויעו"ש באבנ"מ סי' ד' סק"ח. ועי' לק' בד"ה אמר רבב"ח משנ"ת.
מתני' ר' יהודה היא. כלו' בשי' ר"י, דר"י עצמו לא אמרה, דהא ס"ל כר"ע דיש ממזר מחיי"ל [סנהדרין נ"ג.]. רשב"א ד"ה מי. ריטב"א ס"ו: ד"ה וכללא. תורא"ש ד"ה מתני'. ועי' פנ"י ד"ה אמר [לדחות דאיכא גיר' בגמ' שם בע"ב דלא ס"ל לר"י כר"ע]. ועי' פנ"י בשם תוס' לק' ע"ד: ד"ה מאי קמ"ל להוכיח ממק"א דר"י ס"ל כר"ע, ויעו"ש דאין הוכחת מוכרחת. ועי' מקנה ס"ו: ד"ה והרי להוכיח דר"י בברייתא ע"כ פליג אדר"ע.
היאך מוקמי' כר' יהודה, דהא קיי"ל כר' יוסי, ומתני' הוי הילכתא פסיקתא [עי' תוס' ס"ו: ד"ה כ"מ]. מהרי"ט ד"ה מתני'.
והרי חלל וכו' הולד הולך אחר הזכר. בחלל יש ב' דינים, א' שפוסל זרעו כמו שפוסל אשתו, ב' חלל מדין יחוס משפחה, הוכחה לדין הב' מסוגיין, דהולך אחר הזכר. חי' הגר"ח איסו"ב פי"ז ה"ב ד"ה ואשר נראה עיי"ש היטב.
כר' דוסתאי ב"ר יהודה ס"ל. ואף בחלל שנשא כהנת הולד כשר. שלנ"ל ד"ה והרי ועי' בדבריו לעיל ס"ד. ד"ה הא.
יש מוכיחין דלר"ד בר"י מודה בחלל שנשא כהנת דהולד חלל, קו' לפי"ז מה תי' דמתני' כר' דוסתאי. או"ש איסו"ב פי"ח ה"א [ועי' בתוד"ה הרי משנ"ת שם].
והרי ישראל שנשא חללה וכו' הולך אחר הזכר. ק' מנלי' הא, דהא קיימי' בשי' ר' דוסתאי דס"ל דאף בחלל שנשא בת ישראל הולד כשר. ריטב"א ד"ה והרי. מהרש"א בתוד"ה והרי. מהרי"ט ד"ה והרי. פנים מאירות ד"ה והרי. או"ש איסו"ב פי"ח ה"א. ועי' קרבן נתנאל פ"ד סי"ד אות ח'.
י"ל דמק' ממ"נ דאי הטעם משום דהולך אחר הזכר וכרבנן דר' דוסתאי וכו' ואי הטעם משום דר' דוסתאי וכו' ומתרץ דלעולם כרבנן וכ"מ דרישא לאתויי הא. ריטב"א שם. ועי' קרבן נתנאל שם מה שיישב עפי"ז סתירה בד' הרא"ש מפ"ג סי"ז ופ"ד ס"ה לפ"ד סי"ד.
י"ל דהולך אחר הזכר אין הכוונה שמקבל דיני אביו אלא שהולכין אחר מעשה אביו, ביאור בזה. מהרי"ט שם.
י"ל עפי"ד הרמב"ם [איסו"ב פי"ח ה"א] דלר' דוסתאי חלל שנשא כהנת הולד חלל [עי' לעיל בד"ה כר' דוסתאי, פלוגתא בד' הרמב"ם בזה], וא"כ בישראל הטעם משום דהולך אחר הזכר. או"ש שם.
עוד ישוב בזה. פנים מאירות שם.
דאמר רבב"ח אר"י מצרי שני וכו' מצרי שלישי. ק' דהא למשפחותם לבית אבותם לא נאמר בגר, ומ"ט דהולך אחר האב, ולא אחר האם משום עובר ירך אמו. פנ"י ד"ה הרי. ועי' בד"ה דתניא גר שנשא ממזרת, משנ"ת, וכן עי' ברד"ה בנה משנ"ת.
הטעם דאין מתרץ כדלעיל דלא תני במתני' מה דל"ש בהדי כהנת לויה וישראלית. מהרי"ט ד"ה והאיכא.
בגדר פסול מצרי. משנת ר"א יבמות סי' כ"ד. ועי' להלן בד"ה ולרב דימי מה שהו' בשמו.
ולרב דימי דאמר שני הוי. מו"מ בד' רב דימי. פנ"י ברד"ה בנה. שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ.
מו"מ בטעמי' דרב דימי, אי הפסול משום ד"להם" הולך אחר הפגום, או משום דכתיב אשר יולדו, דהכתוב תלאו בלידה. עי' ברד"ה בנה, וד"ה ולרב דימי. עי' רש"י יבמות ע"ח. ועי' ברש"י בסוטה ט. ד"ה אשיא. ועי' יד רמה. ועי' פנ"י ברד"ה בנה. שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ. ועי' מה שצויין ברד"ה בנה, וד"ה ולרב דימי.
כמאן קיי"ל כרב דימי או כרבב"ח. רמב"ם איסו"ב פי"ב ה"כ, ועי' בפיה"מ. ועי' שו"ת ר"א בן הרמב"ם סי' קכ"ה שהק' להר"מ דסותר עצמו.
איזו זו. הוכחה מהכא לשי' הרמב"ם [איסו"ב פט"ו ה"ט] דבן גר מישראלית אסור בממזרת. ח"מ סי' ד' סקכ"ג. ועי' לעיל ס"ו: ד"ה כהנת לויה וישראלית משנ"ת.
כי אתא רבין וכו' באומות הלך אחר הזכר. המקור לזה מדכתיב בלאדן בן בלאדן, דמתייחס אחר אביו, [ועי' בגמ' להלן מקראי אחריני]. חינוך מצ' תקס"ג ד"ה מדיני המצוה. ועי' ערול"נ יבמות ע"ח: ד"ה הלך. ועי' יבמות ס"ב:
ק' כיון דהלך אחר הזכר, א"כ רות שהיתה בת עגלון בן בנו של בלק שהיה מדייני, ולא היתה עמונית. מהרי"ט ד"ה באומות. וע"ע בס' עוד יוסף חי בע"ב ד"ה באומות.
אי הכלל דהלך אחר הזכר נאמר רק בז' עממין. עוד יוסף חי בע"ב ד"ה באומות. ועי' מהרי"ט ד"ה באומות. ועי' שרידי אש מש"כ לדעת הרמב"ם. ועי' לעיל משנ"ת במקור דין הלך אחר הזכר באומות.
לפי"ז א"ש היאך גיירו מבני בניו של המן שהיה מזרע עמלק, די"ל שהיו נכדיו מבתו. גליוני הש"ס גיטין נ"ז:, שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רע"ב. ועי' שרידי אש. ובעיקר הקו' היאך גיירו מבני בניו של המן, ע"ע עיון יעקב סנהדרין צ"ו: יד דוד. ישועות מלכו. עמק ברכה. הר אפרים על המכילתא. ועי' חזו"א יו"ד סי' קנ"ז אות ה'. ועי' שו"ת אהל משה [צוויג] ח"ב סי' ק"ד. ועי' עין יעקב שם. ועי' ס' יוחסין אות ש'. ועי' מכילתא סו"פ בשלח.
נתגיירה אמו מעוברת הולד הולך אחר האם. מנ"ח מצ' תקס"ג. ועי' או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט. ועי' ס"ז: בד"ה מאי באומות, משנ"ת.
מבואר דגם לענין פסולי יוחסין הולך אחר הזכר. או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט ד"ה ומה. ועי' ישוע"ד אה"ע סוס"י.
ק' מהכא להראשונים [ריטב"א יבמות מ"ה: ד"ה גירסת. תוס' גיטין מ"ג. ד"ה אי. רא"ש גיטין פ"ד סי' ל"ז. מאירי לעיל ס"ו: ד"ה אמר] שפי' דהטעם דולד עכו"ם מב"י אין מתייחס אחר אביו, משום דכל היכא דאין תופס קידושין לאביו אין מתייחס אחריו. אמרי משה סי' כ"ו סק"ו.
עו"ק ע"ז דקיי"ל ביבמות ס"ב. דולד נכרי מנכרית חשיב בנו לענין פו"ר, וכן לעיל י"ז. מבו' דיורש את אביו דב"ת. קובץ ביאורים גיטין אות כ"ט.
י"ל דבגויים על גויים ל"א כלל זה דאי לא תפסי קידושין אין הולד מתייחס אחר אביו. אמר"מ שם. או"ש איסו"ב פי"ב הי"ט ד"ה והנראה.
י"א דלגויים על גויים יש אישות. כ"מ ברמב"ם איסו"ב פי"ב הי"ט. ועי' באחרונים הנ"ל. ועי' רש"י סנהדרין נ"ב: ד"ה לאשת, ויבמות ס"ח: ד"ה עבד. ועי' רמב"ן יבמות מ"ה. ד"ה והא. ועי' קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ולא. ועי' משנ"ת לק' ס"ח: בד"ה מכלל דמעיקרא לא תפסי.
אחר הפגום שבשניהם. לשי' הרמב"ם [איסו"ב פי"ח ה"כ] רבין פליג אדרבב"ח ורב דימי, וס"ל דבמצרים לעולם אזלי' בתר פגום. ביאור הגר"א אה"ע סי' ד' סקי"ג ויעו"ש ההכרח הר"מ לזה והוכחה מירושלמי פ"ד ה"ג, ויבמות פ"ח ה"ב, ועי' קר"א יבמות ע"ח. ד"ה אמר. ועי' חזו"א אה"ע נשים סי' ד' סק"א. ועי' משנ"ת ברד"ה ולרב דימי. וע"ע ברד"ה בנה בבא"ד הלך אחר פסולן.
איזו זו למעוטי דר"ד ורבין. אמאי לא קאמר למעוטי גר מצרי שנשא ממזרת, [עי' בתוד"ה מתני']. רע"א ד"ה איזו זו. ועי' מהרי"ט ד"ה והא.
רד"ה ואיבעית וכו' הולד הולך אחר הפגום. מוכח דשי' רש"י דפסולו משום הולך אחר הפגום, ולא משום דעובר ירך אמו, ואחר האב ל"א משום דלא נאמר בגר הקרא דלמשפחותם לבית אבותם. פנ"י ד"ה הרי. ועי' משנ"ת בגמ' בד' דתניא גר שנשא ממזרת, וכן עי' ברד"ה בנה.
רד"ה בנה וכו' לבית אבותם קרינא ביה כישראל. ק' דביבמות ע"ח. מבואר דלא תלי אלא באם עובר ירך אמו או לאו, ולא תלי כלל בקרא דלבית אבותם. פנ"י. ועי' שעה"מ גניבה פ"ב הי"ב ערול"נ יבמות ע"ז:. וע"ע משנ"ת בגמ' בד"ה דתניא גר שנשא, וכן עי' בד"ה דאמר רבב"ח.
בא"ד הלך אחר פסולן וכו' ויש עבירה וכו'. ק' מרש"י בסוטה ט. [ד"ה אשיא] לגבי מנימין גר מצרי שנשא גיורת מצרית, ואמר שישיא לבנו מצרית שניה להכשיר בן בנו, אבל מצרית ראשונה לו, ומשום דהלך אחר פסולם. שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ [יעו"ש דאין לתרץ דמנימין ס"ל כרב דימי דאמר בנם מצרי שני. ועי' יד רמה [גיר' אחרת ברש"י בסוטה דאי"ז משום הלך אחר פסולם אלא מאשר יולדו]. ועי' בגמ' בד"ה ולרב דימי משנ"ת בד' רב דימי.
מוכח דפליג אדרבין דבסמוך, דלרבין לעולם הלך אחר פגום, ואף כשאין עבירה. מקנה ברד"ה בנה. ועי' פנ"י משה"ק ע"ז, ויעו"ש עוד היטב.
מנלי' לרבין דבנתגיירו הלך אחר הפגום, דילמא רק כשיש עבירה, אי י"ל דנישואי מצרי לעולם ל"ח יש עבירה. אבנ"מ סי' ד' סק"ח יעו"ש בשם בעל החידושין. וע"ע לעיל ס"ו: בד"ה ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום.
בא"ד לענין ישראל שנשא מצרית. אמאי לא מק' דניתניה בסיפא גבי יש קידושין ויש עבירה דאזלי' בתר הפגום. מהרש"א. ועי' בתוד"ה וניתנייה.
י"א דלרבב"ח דאזלי' בתר האב, ה"ה ישראל שנשא מצרית, דהולד כשר. ריטב"א, וע"ע בדבריו בע"ב ד"ה אלא. ועי' עצמו"י [דד' הריטב"א קשים להולמם]. ועי' אבנ"מ סי' ד' סק"ו משה"ק דהא יש עבירה, ועייש"ע בסק"א, ועי' חי' הגרש"ר יבמות קונט' פ"ק אות ב' ד"ה והנה לדברי, עיי"ש היטב. וע"ע רמב"ן בע"ב ד"ה אלא דלרבב"ח הולד פסול.
בא"ד או מצרי שנשא ישראלית וכו'. ק' דתיפו"ל משום למשפחותם לבית אבותם. חי' הגרש"ר שם [ויעו"ש דשמא דינא דלמשפחותם, לא נאמר רק בכשרים]. ובעיקר הענין, יל"ע אי נאמר הקרא דלמשפחותם בגר, ועי' בזה, פנ"י ד"ה הרי.
אי הילפותא דלבית אבותם, נאמר גם לגבי פסולים. חי' הגרש"ר שם. ועי' שער המלך יבום פ"ו סהי"א ד"ה ודע.
רד"ה ולרב דימי וכו' תלאו הכתוב בלידה וכו'. לפי"ז מצרי ראשון שנשא ישראלית, הולד כשר, [ועי' להלן פלוגתא לענין מצרי ראשון שנשא שניה, וה"ה הכא]. אבנ"מ סי' ד' סק"א. ועי' חי' הגרש"ר יבמות, קונט' פסולי קהל אות ב' ד"ה והנה לדברי מה שדחה זה. וע"ע לעיל ברד"ה בנה בבא"ד לענין ישראל שנשא מצרית, אי אמרי' כעי"ז איפכא לרבב"ח דס"ל דאזלי' בתר האב.
לפי"ז מצרי ראשון שנשא מצרית שניה הולד מצרי שלישי. וכן עי' שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ לדקדק מרש"י לק' ע"ח. ד"ה מצרי. וכ"כ הרמב"ן יבמות ע"ח. ד"ה הא. ועי' רמב"ן לק' ס"ז: ד"ה מאי [דמש' כשי' הרמב"ם דלהלן וצ"ב].
י"ח דראשון שנשא שניה וכן שניה שנישאת לראשון, הולד שני, וילפי' זה מקרא דאשר יולדו הכתוב תלאו בלידה, ביאור בזה. רמב"ם איסו"ב פי"ב ה"כ. ועי' מעשה רקח שתמה בביאור ד' הר"מ. ועי' מ"מ שם לבאר דלידה היינו אב ואם. ועי' קר"א יבמות ע"ח. ד"ה אמר. ובעיקר שי' הרמב"ם, כ"כ תורי"ד ד"ה ולרב. וכן בשלנ"ל ד"ה והא. וכ"פ הטור אה"ע סי' ד'. ועי' בית שמואל שם סק"ה [דל"א בזה הלך אחר הפגום דל"א כן רק שני עממין, כמבו' בתוס' בנה]. ובעיקר הענין, עי' רמב"ן לק' ס"ז: ד"ה מאי דמש' כשי' הר"מ [ודלא כמש"כ ביבמות וכדלעיל]. וכן ברשב"א לק' ס"ז: ד"ה מאי. וכן ריטב"א שם.
הכרח הרמב"ם מדהוצרך רב דימי, לאשמעי' הדין של מצרי ראשון במצרית שניה, דהא כח דהיתרא עדיף. מ"מ שם. ועי' רמב"ן ליישב זה.
הוכחה לשי' הר"מ, מיבמות פ"ד. ושם, דקאמר דלרב דימי בני מצרי ראשון, אחד ממצרית שניה ואחד מראשונה, ונשאו נשים כדינם הוי מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, ולרש"י הול"ל מצרי סתם. שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ. פנ"י ד"ה ודע. קר"א יבמות ע"ח. ד"ה אמר. חמד"ש יבמות פ"ד: ד"ה אר"פ. ועי' משנת ר"א יבמות סי' כ"ד.
י"א דפסול מצרי לאו מדין יוחסין דגר כקטן שנולד, אלא הוי פסול עצמי חדש, ולפי"ז משכח"ל מצרי שלישי דיש לו קדושת קהל, וכגון בן מצרי שני שאביו היה ישראל והולד חשיב קהל משום דמתייחס אחר אביו [ישוב עפי"ז לרש"י מיבמות פ"ד:]. משנת ר"א שם, ויעו"ש הוכחה ליסודו דהוי פסול חדש מירושלמי יבמות פ"ח ה"ג. וע"ע רש"י יבמות פ"ד: ד"ה נסיב, דמצרי שלישי אסור במצרית שניה, [עיי"ש מהרש"א ד"ה נסיב, ומהרש"ל ד"ה אי, ועכצ"ל דהוא בכה"ג דהסבא היה ישראל]. ועי' מנ"ח מצ' א' אות כ"ד, [הו' להלן].
ישוב לשי' הרמב"ם מהוכחת רש"י מדלא כ' אשר יולידו. אבנ"מ סי' ד' סק"ו.
הוכחה לרש"י, ממנימין [סוטה ט.] אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, מו"מ בזה. שער המלך איסו"ב פי"ב ה"כ בשם מהרש"ך ויעו"ש לדחות. ועי' ברש"י לק' ע"ח. ד"ה מצרי.
ישוב הסוגיא דיבמות ע"ח. לדעת הרמב"ם. עי' פנ"י ד"ה ודע. קר"א יבמות ע"ח. ד"ה אמר. שעה"מ שם. חמד"ש יבמות פ"ד: ד"ה אר"פ.
לשי' הר"מ, אמאי לא תני במתני' מצרי שני שנשא מצרית שניה דהבן שני. תורי"ד ד"ה ולרב. שלנ"ל ד"ה והא. ועי' קר"א ליישב.
ביאור פלוגתת רש"י והרמב"ם. שעה"מ שם. קר"א יבמות ע"ח. ד"ה אמר. ערול"נ יבמות ע"ז: ד"ה והנה הרב. ועי' אגרות משה אה"ע סי' י"ט.
הביאור, עפ"י המבואר ביבמות ע"ח. ב' טעמי ברב דימי, חדא משום עובר ירך אמו, וכ"נ רש"י, ב' מקרא דאשר יולדו, וכ"נ הרמב"ם. קר"א שם, ויעו"ש בד"ה והנה. ועי' שי' הגר"ד יבמות שם משה"ק ע"ז. וע"ע משנ"ת לעיל ס"ו: בד"ה הולך אחר הפגום
ביאור פלוגתתם, דנחלקו אי קיי"ל עובר ירך או לאו, ביאור לפי"ז במה שהוצרך הרמב"ם למילף מאשר יולדו. ערול"נ שם. ועי' שי' הגר"ד שם.
י"א דלדעת הרמב"ם רבין [דלק'] ס"ל דאזלי' לעולם בתר פגום שבשניהם, וכ"פ הרמב"ם. ביאור הגר"א סי' ד' סקי"ג [יעו"ש הכרח הר"מ לזה, ויעו"ש הוכחה לזה מירושלמי פ"ד ה"ג, ויבמות פ"ח ה"ב, ועי' בהוכחה זו בקר"א שם, ועי' חזו"א נשים סי' ד' סק"א]. ועי' בד"ה כי אתא רבין.
מו"מ בד' הגר"א בזה. חזו"א על הרמב"ם שם ואה"ע נשים סי' ד' סק"א [יעו"ש להוכיח דלא כהגר"א וס"ל לחלק דדוקא בב' עממין אזלי' בתר פגום, אמנם בדעת התוס' לק' ע"ח. ד"ה מצרי כ' דרבב"ח פליג ארבין, אמנם עי' פנ"י בתוד"ה בנה דדוקא ס"ל להתוס' דרבב"ח פליג אדרבין, אבל הכא לא, עיי"ש היטב הטעם, ועי' מקנה מש"כ ליישב סתירת התוס' ביבמות וכאן].
אף להסוברים דכשראשון נשא מצרית שניה הולד שלישי, דמתייחס אחר האם לענין הכשרות, מ"מ ודאי קיים האב מצות פו"ר דהוא בנו לכל דבר. מנ"ח מצ' א' אות כ"ד. וע"ע משנת ר"א יבמות סי' כ"ד בגדר פסול מצרי דהוי פסול עצמי ולא מדין יוחסין, הו' לעיל.
אי לרב דימי דאזלי' בתר האם, היינו רק לענין מספר הדורות, או דגם לענין עצם הפסול בתר האם. חי' הגרש"ר יבמות קונט' פ"ק אות ב' ד"ה והנה לדברי. ועי' אבנ"מ ס"ד סק"א וסק"ו. ועי' ריטב"א.
תוד"ה מתני' וכו' איכא למיפרך הרי גר מצרי וכו'. י"ל דר"י יסבור דעובר לאו ירך אמו, וא"כ ולד מגר מצרי אינו ממזר. פנ"י ד"ה תוס' בד"ה מתני' [ואזיל לשי' דהטעם דולד גר ממזרת הוי ממזר משום דעובר ירך אמו, ויל"ע דא"כ בולד ממזר מגיורת יהי' כשר, ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה דתניא גר].
בא"ד אלא דפריך לי' שפיר. פי' דהקו' מגר מצרי נכלל בקו' הגמ' מנתגיירו הלך וכו', עוד מו"מ בזה. מהרי"ט ד"ה והא. ועי' רע"א ד"ה איזו זו.
תוד"ה ונתנייה וכו' ולא פריך ונתנייה בהדיא וכו'. עוד ישוב בזה. רמב"ן ד"ה מתני' [יעו"ש ב' תי' והראשון כהתוס', וכן ברשב"א וריטב"א ותורא"ש]. רשב"א ד"ה ונתנייה. ריטב"א ד"ה וליתני' [יעו"ש כהתוס', ובד"ה והרי ישראל תי' באופ"א, וכ"כ הרמב"ן בד"ה הא]. תורא"ש ד"ה מתני'. שלנ"ל ד"ה תנא [יעו"ש ב' ישובים, ועי' להלן, וכן בקקיון דיונה]. מקנה ס"ו: ד"ה שם במתני'. מהר"י בירב ד"ה ונתנייה.
ביאור קושייתם, דהא מצינו בהרבה מקומות דינים העולים מכללים. מהרי"ט ד"ה וניתנייה. ועי' קקיון דיונה שיישב כן קו' התוס'. וכן בשלנ"ל שם.
תוד"ה והרי וכו' וא"ת וכו' והוי חללה. י"ל למ"ד בכתובות [י"ד.] דמכשיר בה ופוסל בבתה. מקנה בתוד"ה והרי עיי"ש.
עוד יש להוכיח מאלמנת עיסה [לפי' תוס' בכתובות שם ד"ה אלמנת] דמכשיר בה ופוסל בבתה. מקנה שם.
ביאור קושייתם, דיש דין הלך אחר הזכר דהוא דין יוחסין, ויש דין הלך אחר הפגום שהולד הבא מביאה פסולה פסול, והתוס' מקשים דנילך אחר הפגום גם מצד האב וגם מצד האם. שו"ת אגר"מ אה"ע סי' א' סי"ח ד"ה וקו' כ"ג.
בא"ד אלא משום דנקיבה פגומה וכו'. ק' היאך מצי למימר דנפסל מחמת האם, הא כל פסולה הוא מחמת הבעל. מהרי"ט ד"ה והרי חלל.
ק' לפי"מ דמוקמי' מתני' כר' יוסי דהוא ס"ל [לק' ע"ד:] דכל דזרעו פסול פוסל, וא"כ זהו הטעם שנפסלת והויא חללה. פנ"י ד"ה והרי חלל.
בא"ד והוי חללה. מכאן מקור לשי' הראב"ד [איסו"ב פי"ח ה"א] דאין נפסלת לכהונה לענין נישואין רק לענין תרומה, דאל"כ ק' קו' התוס'. שער המלך שם הכ"ד. ועי' מ"מ שם.
מכאן מוכח כשי' הרמב"ם [איסו"ב פי"ח ה"א] דנבעלה לחלל הויא זונה ולא חללה, ומשו"ה ל"ש לומר דנפסל משום אמו. או"ש שם. ובעיקר שי' הרמב"ם, עי' בפיה"מ משה"ק דהרי לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים וא"כ היאך חלל פוסלם.
אי נבעלה לחלל הויא חללה או זונה. רמב"ם שם. ראב"ד שם. ועי' רשב"א ד"ה והרי, דהוי חללה כתוס'. וכן במאירי יבמות פ"ד: ד"ה זה שאמרנו. ועי' חי' הגר"ח איסו"ב פי"ז ה"ב ד"ה והנה בפי"ח ביאור הפלוגתא.
טעם הרמב"ם דהוי זונה ולא חללה. גינת ורדים פתיחה ד"ה וראיתי. או"ש שם. חי' רח"ה שם פי"ז ה"ב. אבי עזרי שם ה"ג. ועי' חזון יחזקאל יבמות רפ"ח.
מקורו מדכייל לה בברייתא בהדי כל הפסולין. קוה"ע יבמות אות ת"ט.
צ"ע מש"כ במ"מ אישות פ"א ה"ד לתלות חלות זונה באיסור. או"ש אישות שם. אבי עזרי שם.
כן צ"ע ממהרש"א סוטה י"ח. אחיעזר ח"ג סי' כ"ג.
בא"ד ישראל שנשא חללה יוכיח וכו'. הטעם שאין לדחות דדילמא לענין חלל בעי' שגם אביו יהי' פסול. עצמו"י ד"ה תוס' והרי. ועי' שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' י"ח ד"ה וקו' כ"ג [יעו"ש דאדרבה הול"ל איפכא, דאם א' מהם פסול הולד פסול].
תוד"ה בנה וכו' פי' בקונט' וכו' ודקדק הר"מ וכו' כשהם משני עממים וכו'. אי לפי"ז נמצא דרש"י פי' ב' טעמים בהא דל"א בתר הפגום, א' משום דכלל זה הוא רק ביש קידושין ועבירה, ב' כהר"מ. מקנה ברד"ה בנה. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סי' ד' סקי"ג.