מפתח/קידושין/סח/א

מפתח קידושין סח א

אי הכי אפי' נדה נמי. הטעם דמק' כן דוקא בסוגיין, דהרבה פעמים נזכר היקשא דר"י בש"ס. פנ"י ד"ה א"ה.

ק' דהא לא תופס בה קידושין לכל אדם, וביבמות מ"ה: מבו' לגבי גוי הבא על ב"י דהולד כשר משום דאין תופס בו קידושין לשום אדם. מקנה ד"ה אלמה [יעו"ש מ"ש לת' דהא התם הוא פלוגתא].

הטעם שמק' רק אחר היקשא דר"י, דהא הוי מצי להק' לאביי אמאי שאני נדה משאר עריות. פנ"י ד"ה אי הכי. ועי' עצמו"י ד"ה אלמא.

אפי' נדה נמי. אי נדה הוי איסור ערוה, מו"מ בזה. עי' נובי"ק אה"ע סי' נ"ה לדקדק מתוס' בגיטין ב: ד"ה הוי דל"ה ערוה. וכ"מ ס' הישר לר"ת סי' פ' אות א'. אך עי' רמב"ם איסורי מזבח פ"ד ה"ח דמש' דהוי ערוה. ועי' מנ"ח מצ' רצ"ו אות כ"א לדקדק כן מרמב"ם אישות פ"א ה"ה, ושם פ"ד הי"ב, וע"ע בהל' איסו"ב פט"ו ה"א. ועי' אתוון דאו' ?. ועי' אחיעזר סי' ב' בהגה"ה. שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ק"ס. חלקת יואב יו"ד סי' כ"ט בהע'. וע"ע ריטב"א פסחים כ"ה. ד"ה וכ' עוד בשם רא"ה. בחינוך מצ' רצ"ו. ועי' מנ"ח שם אות כ"א. ועי' ב"י יו"ד סי' קצ"ה. וכ"כ בש"ך יו"ד סי' קצ"ה סק"ב. עי' שו"ת פנ"י ח"ב אה"ע סי' מ"ד. אבנ"ז יו"ד סי' תס"א.

אי מסוגיין מוכח דהוי ערוה, או דמוכח איפכא מדמק' מנדה לגבי היקשא דר"י, ואין מק' על הילפותא של אחות, דרק התם אמרי' דבעי' איסור ערוה. עי' ס' הישר לר"ת סי' פ' אות א' [כהצד הב']. ועי' אחיעזר סי' ב' בהגה"ה משה"ק.

הוכחה מגיטין ו: דקאמר לגבי נדה, דחשיב בא לידי שלש עבירות. אתוון דאו' שם.

הטעם לחלק בין נדה לשאר עריות, משום דשם ערוה ל"ש יהיה תלוי ביום זה או אחר, ועוד שיכולה ליטהר ע"י טבילה. ס' הישר לר"ת שם. וכעי"ז נובי"ק שם.

הטעם דלא מיקריא ערוה, כיון דתופס בה קידושין ואין הולד ממנה ממזר. נובי"ק שם.

גדר איסור נדה דהוי "איסור ביאה" משא"כ שאר עריות דהוי "איסור אישות". חי' הגרי"ז בסוף הס' במכתבים.

הוכחה מירושלמי שבת פ"ז ה"ב דדין נדה אינו איסור ערוה אלא איסורה מכח טומאתה. חלקת יואב יו"ד סי' כ"ט בהע'.

אי בנדה איכא דין יהרג ואל יעבור. עי' ריטב"א פסחים כ"ה. ד"ה וכ' עוד בשם רא"ה דיש. אולם בחינוך מצ' רצ"ו לא מש' כן. ועי' מנ"ח שם אות כ"א בד' החינוך כהרא"ה. ועי' ב"י יו"ד סי' קצ"ה יעו"ש לגבי מישוש אשתו נדה, דהוי אביזרייהו דגילוי עריות. וכ"כ בש"ך יו"ד סי' קצ"ה סק"ב. אולם עי' שו"ת פנ"י ח"ב אה"ע סי' מ"ד דאין במישוש אשתו נדה דין יהרג ואל יעבור. וכן בחלקת יואב קמא יו"ד סי' כ"ט בהע'. אבנ"ז יו"ד סי' תס"א.

רודף אחר נדה אי ניתן להצילו בנפשו כשאר עריות. עי' שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' ק"ס יעו"ש דאפשר. אולם במקנה ס"ז: ד"ה בתוד"ה מנא פליג, משום דאין פגמה גדול, יעו"ש עפי"ד רש"י סנהדרין ע"ג: ד"ה אפגמא.

אלמה אמר אביי וכו'. אמאי אין מביא הברייתא [יבמות מ"ט.] דהכל מודים בסוטה ובנדה ושומרת יבם וכו'. פנ"י. ועי' מקנה ד"ה אלמה.

הכל מודים וכו' ועל הסוטה שאין הולד ממזר. אי הוי ממזר מדרבנן, מו"מ אי יש להוכיח מתצא מזה ומזה דריש האשה רבה [יבמות פ"ז:]. רשב"א ס"ז: ד"ה ועל יעו"ש בשם ר"ח דהוי. וכ"כ תורא"ש ד"ה ועל בשמו. אולם יעו"ש בשם תוס' דפליגי. וכ"ה במהרש"ל יבמות פ"ד סי' ל"ח. וע"ע מאירי יבמות מ"ט:

לחומרא מקשינן. אי הוא מספק או דהוא מדה בתורה דלחומרא מקשי'. עי' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות י' יעו"ש דהוא מספק, ואין עונשין עפי"ז. וכ"מ במדות אהרן [הו' בששונת העמקים לפמ"ג]. ועי' רע"א תשובות חדשות סי' י"ז להק' מתוס' ב"ק ג. ד"ה דומיא, דמבואר שם דהוא דין ודאי. וכה"ק באתוון דאו' כלל י"ח. וכה"ק הפמ"ג עצמו בשושנת העמקים על המדות אהרן שכ' דהוא מספיקא. וכה"ק המאיר לעולם דף ל"ה. גנזי יוסף [עפשטיין] על הפתיחה שם. וע"ע אבנ"ז או"ח ח"א סי' ס"ב.

הוכחה מיבמות ח. דלחומרא מקשי' פוטר מיבו"ח. אתוון דאו' שם. אבנ"ז שם. המאיר לעולם שם. חי' ר' עזריאל. גנזי יוסף שם.

אתיא בק"ו מיבמה. ק' דאי לא יליף מהיקשא דר"י, היאך דכל דלא תפסי ביה קידושין לכו"ע אין הולד ממזר [עי' יבמות מ"ה:] דמאשת אב ל"ש למילף דהא הוי חיי"מ והיאך נילף לחיי"כ. שלנ"ל [ויעו"ש אי ע"כ מודה לר"י, וע"ע בתוד"ה ומה מש"כ ומשנ"ת].

ק' דאי ר"א בר יעקב, פליג אהא דלחומרא מקשי', א"כ אמאי לא יליף מהיקשא דר"י לקולא מנדה דתופסין בה קידושין. פנ"י ד"ה רב אחא.

ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושין. ק' דהא לרב [ביבמות צ"ב:] דס"ל דלא תפסי בה קידושין, היא רק בעשה, ורק לשמואל דתפסי היא בלאו. רמב"ן ד"ה הא. רשב"א ד"ה הא דאמרי'. ריטב"א ד"ה ומה.

י"ל ד"לאו" לאו דוקא, ולק' דמק' מחיי"ל הו"ל להק' מח"ע. רמב"ן שם.

י"ל דלכו"ע יבמה בלאו, והפלוגתא היא רק אם יש בה ממזרות. רשב"א שם, ויעו"ש הוכחה לזה מיבמות י"ד:, ויעו"ש שכן דקדק ר"ת מלש' הסוגיא שם בצ"ב: עיי"ש.

י"ל דהכוונה ללאו הבא מחמת עשה, ואה"נ דהו"מ למימר דלשמואל מאי איכא למימר. ריטב"א שם, יעו"ש הוכחה לזה.

א"ה שאר חייבי לאוין נמי. ביאור הלש' "אי הכי" דהא בלא"ה נמי ק' אמאי לא נילף במה מצינו מיבמה. עצמו"י ד"ה אי הכי, ויעו"ש ליישב עפי"ד רש"י ד"ה אתיא.

ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין וכו'. מבו' דר"ע יליף זה מיבמה לשוק, וק' להתוס' לעיל ס"ז: ד"ה מנא, דהמקור לר"ע דלא תפסי קידושין הוא משום דס"ל דהולד ממזר. מהרש"א שם. ועי' רש"ש שם משה"ק דרק לרש"י בד"ה בע"כ פי' כן, ועע"ש משה"ק. וכה"ק בהגהות הראמ"ה שם. וע"ע פנ"י ס"ז: בתוד"ה דהא.

אי לר"ע המקור דלא תפסי הוא מיבמה לשוק, או ממק"א [כמבו' בתוס' ס"ז: ד"ה מנא, עי' משנ"ת שם], מו"מ בזה. עי' רש"י. ועי' מהרש"א. ועי' רש"ש. הגהות ראמ"ה. ועי' פנ"י שם.

כי תהיין במאי מוקים. ולא מת' במחזיר סוטה, משום דתהיין מש' דבשעת נישואין כבר היתה שנואה, וזה ל"ש בסוטה. תורא"ש ד"ה הכל. ועי' מהר"י בירב ד"ה וכי [הו' ברד"ה וכי]. ועי' מהרי"ט ד"ה הכל, משה"ק דכשמחזירה היא שנואה.

אמאי אין מת' דמיירי בסוטה לבועל. תורא"ש ד"ה הכל. תוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה. ועי' מל"מ איסו"ב פי"ט ה"ה משה"ק.

חילולין הוא עושה וכו'. וצ"ל לפי"ז דאי"צ ללמוד מכי תהיין דקידושין תופסין באלמנה לכה"ג, דמדאין עושה ממזרין ע"כ דקידושין תוספין [כמבו' בתוס' ס"ז: ד"ה מנא], ביאור לפי"ז למאי בעי לכי תהיין. פנ"י ד"ה ולר"ע. ועי' מהרי"ט אלגאזי ?? ועי' מהרי"ט לעיל ס"ז:

בבעולה לכה"ג. ק' דכיון שנבעלה הויא זונה וקיימא בלאו לכל הכהנים. שלנ"ל ד"ה בבעולה. ועי' יבמות ס"א. בשם רב עמרם דאין הלכה כר"א דפנוי הבעל הפנויה עשאה זונה, וכ"פ הרמב"ם איסו"ב פי"ב ה"ב, ואיסורי מזבח פ"ד ה"ח, עיי"ש בכס"מ. וכ"פ בשו"ע אה"ע סי' ו' סעי' ח'.

י"ל דר' ישבב ס"ל כמ"ד דלא עשאה זונה [עי' לעיל]. שלנ"ל שם. וכ"מ ברד"ה בבעולה. ועי' שער המלך איסו"ב פי"ח ה"ב.

י"ל דהכה"ג קידשה בביאה וכיון דבעל לשם קידושין לא נעשית זונה. שלנ"ל.

י"ל דמיירי ביתומה שהשיאוה אמה ואחיה ובעלה ומיאנה. שלנ"ל. ועי' שער המלך שם.

אי לר"א פנוי הבא באונס על הפנויה עשאה זונה. מל"מ איסו"ב פי"ח ה"ב. ועי' שער המלך שם להוכיח דנעשית זונה, מדלא תי' רש"י בד"ה בבעולה דמיירי באונס.

אי בביאה שלא כדרכה בפנוי ופנויה נעשית זונה. מל"מ שם.

ק' אמאי אין מעמיד אפי' בבתולה, דאסור לכה"ג לישא ב' נשים [רמב"ם איסו"ב פי"ז הי"ג]. ראש יוסף [לר' יעקב ב"י] ד"ה אי. ועי' יד דוד ד"ה כי יעו"ש לת' דזה ל"ח שנואה דאין אסורה מחמת עצמה. וע"ע מקום סי' י"ג יעו"ש לגבי ב' נשים דבדיעבד מותר לקיימם, ועי' רמב"ם כלי המקדש פ"ה ה"י.

ק' דאי מיירי באלמנה לכה"ג הו"ל לכתוב שנואה תחילה שהיא ילדה את הבכור. ראש יוסף שם. ועי' יד דוד שם.

מדלא מוקים בגרושה של ריח הגט דשוה בכל הכהנים, ואע"פ שהוא חיי"ל מודה ר"ע דתפסי קידושין [עי' בתוס' מש"כ בשם הר"ש מדרויש], מוכח דפסול ריח הגט אינו מה"ת. שאג"א החדשות סי' ב'. ועי' תורת חסד אה"ע סי' כ"א לדחות.

אי פסול ריח הגט הוא מדרבנן או מה"ת. רמב"ם גירושין פ"י ה"א יעו"ש דהוא מדבריהם. ועי' מ"מ משה"ק ע"ז מגיטין פ"ב. ועי' שאג"א החדשות שם. תורת חסד אה"ע סי' כ"א. וע"ע בישוב קו' המ"מ, מרהכ"מ שם. מעשה רקח שם. מנ"ח מ' רס"ח. חמד"ש גיטין פ"ב. ד"ה ועפימ"ש. דברי אמת בענין ד"ס סי' א' ד"ה ובריש. חת"ס גיטין פ"ב. ד"ה וכתב, ושם פ"ה. ד"ה אלא, ושם פ"ו. ד"ה אפי', ושם פ"ח: ד"ה כדין. כת"ס גיטין פ"ב: ד"ה ורבנן, ושם פ"ג. ד"ה ויש, שי"ק ירושלמי גיטין פ"ט ה"א ד"ה אף, שו"מ תנינא ח"ד ס"ה ד"ה דבריך. קוה"ע אות תרס"ד.

ראיה מירושלמי פ"א דקידושין דפסול מה"ת. עמודי אור סי' פ' אות ה'.

משום דהו"ל עשה שאינו שוה בכל. ק' דא"כ לאו דאלמנה וגרושה שאינו שוה בכל נמי לא, דהא מתרבו מאותו קרא. רע"א כתובות ל. ד"ה ומ"ש עיי"ש.

י"ל עפי"ד תוס' [יבמות ה. ד"ה ואכתי] דרק לאו שאין שוה בכל הכהנים כגון שהוא איסור רק לכה"ג, חשיב לאו שאין שוה בכל משא"כ אלמנה לכה"ג שגם עוברת באיסור וא"כ שוה הוא בכל הנשים. רע"א שם. ועי' רש"ש כתובות ל. ד"ה איכא בינייהו משה"ק כמה קו' לרע"א, ויעו"ש לת' באופ"א. וע"ע תורע"א שם. ושערי חיים סי' ל'.

הני ח"ע במאי נינהו. ק' מנלי' לאוקים בחיי"ל, הא מצי לאוקומי בחמותו לאחר מיתה לר"ע [יבמות צ"ד:] דאינה בלאו רק בארור [לשי' רש"י סנהדרין ע"ו: ד"ה ר"ע, רמב"ן רשב"א יבמות צ"ח: ד"ה ומאן]. נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' קמ"ח בשם הר"מ בכרך [ויעו"ש אי מוכח מזה דהלכה כר"י דפליג אר"ע, ועי' ערוה"ש אה"ע סי' ט"ו סט"ו, וע"ע טור יו"ד סי' רס"ט בשם ר"ח]. ועי' שו"ת חת"ס ח"ו סי' ק"ב [דחומר ארור כחומר לאו, ועי' להלן]. ועי' חקרי הלכות ססי' כ"ט. ועי' יד דוד ד"ה הני. תועפות ראם ח"א סי' כ' אות י"ג. ובעיקר הענין, עי' רמב"ם איסו"ב פ"ב ה"ח דלר"ע לאחר מיתה היא בלאו וכרת, וכ"כ בתוס' יבמות צ"ד: ד"ה באיסורא. וע"ע שושנת העמקים כלל י'. חת"ס ח"ו סי' ק"ב. קר"א יבמות צ"ד: אור גדול סוס"י ט"ו. אבי עזרי מהדו"ד [ועי' דינא דחיי לאוין ק"ג]. וע"ע שו"ת ב"מ סי' מ"ו. מרה"פ ריש יבמות ד"ה חמותו. ערול"נ יבמות ב. וצ"ה. וסנהדרין ע"ו: מרומי שדה יבמות ב: ד"ה א"ה. או"ש איסו"ב פ"ב ה"ח. מרחשת ח"ב ס"ג ענף א' וסי' ד' ענף ב'. ועי' תיבת גמא ג' פ' קדושים אות ב'. דגמ"ר סי' ט"ו סט"ו. נתיבות לשבת סק"ד. שו"ת רע"א סי' קכ"א. שו"ת תפארת צבי דיני עריות סי' א'. ישועות מלכו קרית ארבע. חזו"א אה"ע סי' קי"ז סק"ה.

אי ארור חמור כלאו או לא. עי' שו"ת חת"ס הנ"ל [דחמור כלאו]. אולם עי' קבא דקשייתא קו' מ"ב בשם תוס' ב"ק פ"ב: ד"ה ואסור דאין נקרא עבריין אפי' [ויעו"ש אי יש לחלק בין ארור דרבנן לארור של התורה]. ועי' קבא דניחותא שם.

הטעם דאין מפרש דשנואה היינו צרת יבמתו שכנסה שהיא בעשה. מל"מ איסו"ב פי"ט ה"ה [יעו"ש דדילמא לרבנן שנואה היינו לכל העולם]. ועי' יד דוד ד"ה הני. תועפות ראם ח"א סי' כ' אות י"ג.

ב' נשים מעם אחד בעי'. ואין להעמיד במצרית ראשונה ושלישית, דשלישית ישראלית גמורה היא. רשב"א ד"ה ואי. תורא"ש ד"ה שתי. שלנ"ל ד"ה או. מהר"י בירב ד"ה אי.

ור"א בע"כ שבקי' וכו'. ביאור בזה. עי' רש"י פסחים נ"ט: מהר"ל חי' אגדות סנהדרין פ"ב:

ביאור מהו הדוחק ובמה נחלקו ר"ע ורבנן. מקנה ד"ה ור"ע.

מו"מ בפלוגתת הרמב"ם [נחלות פ"ב הי"ג] ושלט"ג [יבמות ס"ב: אות ב' בשם ריא"ז שנסתפק בזה] אי בכור ממזר נוטל פ"ש, קו' מהכא לד' הר"מ, דמוקמי' קרא בחיי"ל ומנלי' ממזר שהוא מחייבי כריתות. עי' לח"מ שם שהק' מהכא להרמב"ם. ועי' מהרי"ט אלגאזי הל' בכורות אות ס"ה הראשון סק"ה בשם ספרי דבכור ממזר נוטל פ"ש. והנה ד' השלט"ג הו' בדרכי משה סי' רע"ז אות א'. כנה"ג מהדו"ב שם הגה"ט סקי"ג. מהרי"ט אלגאזי שם. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ואחרי כל. ערול"נ יבמות כ"ד. ד"ה אכן לפ"ז וד"ה דייבום בנחל מ"ט: ד"ה בא"ד היכי מוקי. מנחה חדשה מ' א' אות ט'. בית יצחק אה"ע ח"א סי' קל"ג אות ה'.

י"א דהרמב"ם מיירי בנשא ממזרת והשלט"ג איירי בנולד בחייבי כריתות, ולא פליגי. מקנה ד"ה ור"ע בע"כ, פנים יפות תצא עה"פ כי תהיין. עי' דורש לציון דרוש ב' ד"ה אמר ר' יהושע.

מקור מספרי דמבואר דקרא איירי גם בחייבי כריתות, וכעין שכ' לח"מ שם מדנפשיה עיי"ש. דורש לציון שם ד"ה והלח"מ. מהריט"א שם ד"ה הן. עמק הנצי"ב תצא ד"ה ת"ל שנואה. אבן האזל נחלות פ"ב הי"ג. ועי' בשמים ראש סי' ער"ה. ביאור הגר"א שם.

הרמב"ם סמך אסוגיא דהכא כמבו' ברמב"ן וריטב"א ביבמות [כ"ג. עיי"ש בד"ה ואסיקנא] דהסוגיא אזלא דלא כר"פ. שעה"מ איסו"ב פט"ו הט"ז. מהריט"א הל' בכורות פי"ח אות ס"ה ד"ה הן. ערול"נ יבמות כ"ד. ד"ה דייבום בנחלה.

עוד בישוב קו' הלח"מ, ובביאור ד' הרמב"ם. חת"ס אה"ע ח"א סי' ע"ו ד"ה ואי ס"ל. קר"א יבמות כ"ג. ד"ה ומכל. בי"צ אה"ע ח"א סי' קל"ג אות ה'.

אי בממזר מקיים מצ' פו"ר. מהריט"א שם בשם ירושלמי דקיים.

אי אביו חייב בפדה"ב. מהריט"א שם יעו"ש דחייב.

דהוי דחיק וכו'. ק' דהא אי ר"ע יסבור דקידושין תופסין בחיי"ל אין שום דוחק, ביאור בזה. שו"ת פרי הארץ חי' בסוגיות ח"ד בסופו אות י"ד.

רד"ה הכל וכו' ולר"ע וכו'. י"מ דהיינו לרבי סימאי ורבי ישבב לפי הסוברים בד' ר"ע דחיי"ל היינו דוקא לאוין דשאר, מודים דבסוטה אינו ממזר, אבל לשי' ר' סימאי עצמו בד' ר"ע דאי"צ חיי"ל דשאר אינו מודה בסוטה ולא ביבמה. ריטב"א ד"ה אי. ועי' רמב"ן יבמות מ"ט: להק' ממה דמבואר ביבמות י"ד. די"ס אליבא דר"ע דמשומרת יבם הוי ממזר, ולר' סימאי דאין הולד הולד ממזר מסוטה, א"כ גם משומרת יבם לא יהיה הולד ממזר, וכה"ק הרשב"א שם. וכן בריטב"א שם.

י"מ איפכא דהכל מודים בסוטה, היינו דוקא להסוברים בד' ר"ע דאי"צ לאו דשאר, דלמאן דבעי לאו דשאר מה החידוש בסוטה דהא סוטה אינה שאר [עי' להלן פלוגתא בזה]. ריטב"א ד"ה אי בשם רש"י יבמות מ"ט: ד"ה והבא.

אי סוטה הוי לאו דשאר. עי' תוס' יבמות מ"ט. ד"ה הכל בשם ר"ת דהוי שאר. אולם ברש"י יבמות מ"ט: ד"ה והכא, פליג. ועי' ריטב"א ד"ה אי.

אי איכא פלוגתא בין ר"ע במשנה לר"ע בברייתא [ביבמות מ"ט. ושם מ"ד.] אי בעי' לאוין דשאר. עי' רש"י יבמות מ"ט: ד"ה והבא, דאיכא פלוגתא, ועי' רמב"ן משה"ק ע"ז. וכן ברשב"א שם. וריטב"א שם. ועי' קר"א שם.

ק' דילמא ל"ה ממזר מנדה אבל אין תופסין בה קידושין. רמב"ן ד"ה אי. ריטב"א ד"ה אי. תורא"ש ד"ה אמר. ועי' לעיל ס"ז: בתוס', משנ"ת אי ממזרות ואי תפיסת קידושין תלויין זה בזה.

בא"ד דקינא לה ונסתרה דהויא עליו בלאו וכו'. אי בנסתרה ולא נבעלה הוי בלאו [וכדמש' ברש"י כאן]. עי' רשב"א שם ד"ה למיקם להוכיח כן מסוטה ז. וכ"כ הריטב"א שם לרבות. אולם עי' מל"מ גירושין פי"א הי"ד בד' הר"מ דדוקא אם נבעלה. וע"ע ערול"נ יבמות י"א: דיש בזה סתירה בתוס' שם בדף י"א: ד"ה מאי, ובסוטה כ"ח. ד"ה מה. וכ"ה במהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ה אות מ"ב סק"י.

רד"ה וכי וכו' וכי אהבתו וכו' של בעל וכו' לשנות דין הנחלה וכו'. יל"פ לפי"ז הא דלעיל י"ט: דמפרש הקרא דאם רעה בעיני אדוניה וגו' לגבי רעה בנישואה, עוד מו"מ בהנ"ל. מהרי"ט.

יל"פ באופ"א, דל"ש לפרש משום אהבתו של בעל, משום דא"כ אמאי הוצרך לכתוב אחת אהובה ואחת שנואה. שלנ"ל ד"ה וכי.

יל"פ, דמקרא דכתיב וכי תהיינה, מש' דכבר בשעת קידושין היתה אחת אהובה ואחת שנואה. שלנ"ל שם. מהר"י בירב ד"ה וכי.

רד"ה בבעולה וכו' כדתנן אין זונה אלא וכו'. עי' משנ"ת בגמ' בד"ה בבעולה לכה"ג בשם שלנ"ל בתי' א' כרש"י. וכן עיי"ש בשם שער המלך לדקדק מרש"י.

היאך קיי"ל אי פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה או לא. עי' יבמות ס"א. דרב עמרם פליג בזה על ר"א, וכ"פ הרמב"ם איסו"ב פי"ב ה"ב, ואיסורי מזבח פ"ד ה"ח, עיי"ש בכס"מ. וכ"פ בשו"ע אה"ע סי' ו' סעי' ח'.

רד"ה בעל וכו' דגלי לך קרא בימה וכו' דחייבי לאוין וכו'. ק' דביבמות מ"ט. מבו' דלר"ע ילפי' חיי"ל מלא יגלה כנף אביו דסמיך ללא יבא ממזר. רע"א הו' בשו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' קנ"ג, ויעו"ש בחת"ס ליישב.

בא"ד וכגון דחדא מצרית וכו'. ק' דלר' סימאי משמ' דמיירי באלמנה לכה"ג, ולר' ישבב מש' דמיירי בבעולה לכה"ג. יד דוד יעו"ש מש"כ ליישב. וע"ע שדה הארץ מיוחס ד"ה בעל.

תוד"ה הכל וכו' פי' בקונט' וכו' דכתיב תהיה בנדתה דמש' וכו'. מנלי' דרשה זה דלא נזכר בגמ', ועוד דביבמות מ"ט: דיליף מותהי נדה עליו. עצמו"י ד"ה אלמא, יעו"ש לדחוק דזהו הכוונה.

בא"ד שאינו אלא בסוטה שלא יצאת מתחת בעלה וכו'. כ"כ ברש"י כאן בד"ה שאין. מהרש"א.

ק' דא"כ מאי בעי' קרא בנדה, דהא בה תופס עדיין קידושי בעלה כשהיא נדה. תוס' יבמות מ"ט: ד"ה סוטה. תורא"ש. ועי' ברד"ה אפי'. ועי' ערול"נ יבמות שם בתוד"ה סוטה.

יש ליישב דשאני נדה דהוי שנוי שחוזר לברייתו, ואם פקעי קידושיה לא הנחת בת לאברהם א' יושבת לפני בעלה. רמב"ן יבמות שם ד"ה סוטה. ועי' קר"א שם משה"ק ע"ז.

עוד י"ל עפי"ד הגמ' כאן דהבא על הנדה, היינו נדה פנויה שקידשה, ולזה בעי' קרא. מהרש"א יבמות שם. ועי' ערול"נ שם. ותורע"א שם.

עוד י"ל דאין כונת רש"י דמדלא פקעו מוכח דתפסי בה קידושין, אלא דמה שאין הולד ממזר היינו בסוטה שיושבת תחתיו אבל אם גירשה והחזירה הוי ממזר לר"ע. רע"א שם. ועי' ערול"נ שם מה שיישב.

עוד ישוב בזה. מהרי"ט ד"ה הכל. רש"ש בתוס', ד"ה משמע.

ע"כ כונת רש"י כמש"כ הר"ש מדריו"ש דלהלן, דאל"כ יקשה מאי הגמ' מק' מנדה, דדילמא אמר אביי רק כשהיא תחתיו. רש"ש.

בא"ד לכך אומר ר"י וכו' דהיינו מלא יוכל בעלה וכו'. ק' דהך קרא מיירי במחז"ג ובה עצמה לא תפסי קידושין אע"פ דיש לש' הויה בקרא. עי' מהרי"ט ד"ה הכל [יעו"ש מש"כ לדון אי י"ל דנעקר הקרא לגמרי ממחז"ג לסוטה]. ועי' רש"ש.

בא"ד דמש' שאם החזירה וכו'. הוכחה מתוס' ביבמות שם, דס"ל בדעת רש"י דאי קידושין לא פקעי בעודה תחתיו ע"כ דקידושין נמי תופסין בה. רע"א יבמות שם ד"ה נדה. אבנ"מ סי' י"ח סק"א.

ק' לשי' התוס' שם בדעת רש"י, דא"כ יתפסו קידושין בפצוע דכא לר"ע, דהא ודאי לא פקעי הקידושין במי שנעשה פצוע דכא. רע"א יבמות שם. ועי' שו"ת עונג יו"ט סי' קמ"ב בהגהה, יעו"ש לחלק בין אם האשה נעשית ערוה, לבין אם החסרון באיש.

בא"ד לכך אומר הר"ש מדריו"ש וכו' דמה גריעותא וכו'. ביאור בזה. עי' מהרי"ט ד"ה הכל [יעו"ש מה שביאר דאין להק' דודאי גריעא בזה עצמו שלאחר הגירושין אין תופס קידושין]. ועי' יד דוד.

להר"ש מדרויש ע"כ תופסין קידושין בנפסלה ע"י ריח הגט, אף אי הוא איסור מדאו'. שאג"א החדשות סי' ב'. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה בבעולה לכה"ג.

תוד"ה לחומרא וכו' וא"ת אדרבה חומרא וכו'. י"ל דהכוונה לחומר האיסור, דככל שחמור יש יותר סברא לומר דלא תפסי קידושין. רמב"ן ד"ה קולא. ריטב"א ד"ה והא. וכ"כ בשלנ"ל ד"ה הוה בתי' א'.

י"ל דתפסי אינו חומרא טפי משום דיש דרך לבטלם, דרבנן יכולים להפקיע הקידושין. שלנ"ל בתי' א'.

בא"ד חומרא לומר דתפסי בה קידושין וכו'. מ"ש ממש"כ לעיל ב. ד"ה בי"ש, דמה שתופסין קידושי השני הוי חומרא יותר. המאיר לעולם ח"א דף ל"ו ע"ב.

בא"ד דמתוך כך אנו אומרים דהולד ממזר וכו'. צ"ב אמאי נקטו דחומרא דממזרות הוי טפי מחומרא דאסורה לכל העולם, ביאור בד' התוס'. עצמו"י בתוד"ה לחומרא. ובעיקר ד' התוס', כ"כ הרשב"א ד"ה הא דאמרי'. ושלנ"ל ד"ה הוה. וע"ע רמב"ן ד"ה קולא.

בא"ד ואי תפסי קידושין אפי' פגום ל"ה. ק' דביבמות מ"ה. יליף מאלמנה לכה"ג דקידושין תופסין ואעפ"כ הולד פגום וכ"ש בחיי"כ. מהרי"ט ד"ה לחומרא. ועי' פנ"י בתוד"ה לחומרא [יעו"ש עפי"ד תוס' שם מ"ד: ד"ה עשאה].

תוד"ה ומה וכו' נדה תוכיח שהיא בכרת. י"ל דמודה לר' יונה, וילפי' מאחות אשה, משום דאחות אשה ויבמה הוו שנים משא"כ נדה דהיא רק אחת ונדחית מפני הב', ביאור בזה. שלנ"ל ד"ה אתיא. וע"ע בתי' התוס', וע"ע בגמ' בד"ה אתיא בק"ו מיבמה, משנ"ת הכרח נוסף דמודה לר' יונה.

עוי"ל דל"ש למילף מנדה דהתירה בא מאליו ע"י טבילה משא"כ שאר עריות. שלנ"ל שם [ויעו"ש דנדה קל מגירושין דבגירושין בעי' עדי מסירה וכו']. ועי' עצמו"י ס"ז: ד"ה מנא. וכן עי' מהרי"ט שם.

עוי"ל דאיסור נדה דקיים כשהיא תחת בעלה, וע"כ אינו חידוש דתופס בה קידושין. שלנ"ל שם, ועיי"ש בד"ה ואי.

בא"ד אלא גילוי מילתא וכו' להקיש לאחות אשה וכו'. ק' דא"כ לק' דמק' בכל חיי"ל דלא יתפוס קידושין בק"ו מיבמה, הו"ל למיפרך דנדה תוכיח. מהרש"א בתוד"ה ומה. ועי' הרי בשמים [נמירוב].

תוד"ה וכי וכו' ואין לפרש דצדקת ורשעת וכו'. יל"פ באופ"א, דאהובה כתיבא לגבי כי תהיינה, ומש' דהטעם משום דיש בה הויה. תורא"ש ד"ה אהובה. וע"ע שו"ת מקום שמואל סי' י"ג.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף