מפתח/קידושין/סו/ב
ר"ט מטהר ור"ע מטמא. פליגי אי אזלי' בתר חזקת מקוה או חזקת אדם. כ"מ בתוד"ה אמר. ריטב"א. מהרי"ט.
ר"ט ס"ל דחזקת מקוה עדיף משום דהוחזקה לסלק חזקת טומאה מהאדם, ור"ע סבר דאיכא ב' לריעותא, א' שהיה טמא ב' חסר ודרך מקוה ליחסר מעט מעט. דרכי דוד. ועי' תוס' נדה ב: ד"ה התם.
עוד בהנ"ל דר"ע ור"ט פליגי בתרתי לריעותא. דרכי דוד. קצוה"ח סי' ל"ד סק"ה. ועי' ש"ש ש"ג פ"ד.
ילה"ק לשו"ע [חו"מ סל"ד סכ"ג] דאין לפסול עד לעדות למפרע אפי' להוצאת ממון, כשאין ידוע אימת נפסל, אף דאיכא ב' לריעותא, חזקה דהשתא וחזקת ממון. קצוה"ח שם. ועי' ש"ש שם [ליישב עפ"י רמב"ן ודלא כהתוס']. ועי' נתיה"מ שם סקט"ו. ועי' ברכ"ש סי' כ"א בשם מהרי"ל דיסקין סי' ל"ט. שער"י ש"ב פ"ג.
להרמב"ן [הו' בתוד"ה אמר] ר"ע ס"ל תרתי לריעותא רק במקום שע"א נאמן, ולתוס' אף במקום דבעי' שנים. ש"ש שם.
י"א דלפסול עדות בעי' ראיה גמורה, ולכו"ע ל"מ תרתי לריעותא. ברכ"ש שם בשם מהריל"ד שם.
אי חזקת ממון מצטרף לב' לריעותא, ואי תלי בהנידון אי חזקת ממון הוי בירור כחזקה דמעיקרא באיסורין או דין מוחזק. תורי"ד לק' ע"ט. דמצטרף. ועי' נתיה"מ שם דתלי בהנידון הנ"ל. ועי' ש"ש שם. קצוה"ח שם.
י"א דדוקא הכא חזקה דהשתא מצטרף לב' לריעותא, טעם לזה. שער"י שם.
אר"ט משל לעומד ומקריב וכו'. ק' מהכא להרמב"ם [ביא"מ פ"ו ה"י] דאף לאחר שנמצא חלל עבודתו כשירה. שעה"מ שם ד"ה כהן. גבו"א מכות י"א: ד"ה מ"ד מתה. ערול"נ שם. קר"א תענית י"ז: ד"ה דבר. גליוני הש"ס שם. מנחת אהרן סנהדרין כ"ב: ד"ה אולם. מגילת ספר לאוין ש"ח ד"ה שחלל. שו"ת בי"צ אה"ע ח"ב סי' ק"ג אות כ'. יד אליהו [רגולר] סי' פ' ד"ה והנה הרמב"ם. או"ש עבדים פ"ג ה"ח ד"ה אבל. נועם ירושלמי תרומות ד"ה נ"ל אבי הנחל דרוש ז' ד"ה והנה הרמב"ם. מרחשת ח"א סי' ח' אות א' או"ק א'. מעשי למלך שם. אמבוהא דספרי קרח אות מ"ז ד"ה ובעיקר. אבן האזל שם. דו"מ ח"ב סי' מ"ה ד"ה ואמנם כתבנו. וע"ע משנ"ת להלן בד"ה וב"ג וב"ח שעבודתו בד' הרמב"ם.
נודע שהוא ב"ג. ק' דאיך היה עובד עבודה, הרי היו בודקין מתחילה. מהר"י בירב. ועי' פנ"י.
ואני דמיתיו לב"ג וכו'. הטעם משום דבע"מ לא הותר מכללו אצל ציבור, משא"כ טומאה וע"כ יש לנהוג בה קולא כב"ג. מהרי"ט.
ואל יוכיח ב"ג שפסולו בשנים. כלו' דבעי' פסק בי"ד [עי' להלן פלוגתא בזה] ואין פסול מצד עצם מציאותו, וע"כ נפסל מכאן ולהבא. אבי עזרי ביא"מ פ"ו ה"י.
ק' דלרבא בעי' ב' להעיד שאמו זינתה, ופשיטא דבכה"ג עבודתו פסולה למפרע. מקנה. ועי' אבי עזרי הנ"ל דלפי"ד א"ש.
ב"ג שפסולו בשנים. הטעם משום דהוי דשב"ע. ש"ש ש"ו פט"ו. מחנ"א עדות סי' י"ג.
מכאן מקור להאומרים [תורי"ד ס"ו. ד"ה איבעיא ריטב"א שם] דפסולי כהונה כגון גרושה וזונה חשיב דשב"ע ובעי' ב'. ש"ש ש"ו פט"ו. מחנ"א עדות סי' י"ג. ועי' שער המלך סנהדרין פט"ו ה"ו.
ישוב שי' הרמב"ם [סנהדרין פט"ו ה"ו] דסגי' בע"א להעיד על גרושה וזונה, ומו"מ בשיטתו דפסולי כהונה ל"ה דשב"ע. ש"ש ש"ו פט"ו. מחנ"א עדות סי' י"ג. שער המלך סנהדרין פט"ו ה"ו. פנ"י בקונ"א אות צ"א. אבנ"מ סי' מ"ו אות ה'. דברי אמת שו"ת סי' ו', קונט' ששי בענין לאוין. בית אפרים אה"ע סי' מ"ט. בית יעקב כתובות ט. ברד"ה נאמן. דברי חיים [אוירבך] יו"ד סי' כ"ז ד"ה אב"ה. מלבושי יו"ט ח"ב יו"ד סס"י ו'. אמרי בינה ח"א דיני שחיטה סי' ד', וח"ב דיני עדות סי' ג'. קר"א יבמות רפ"י פ"ז. מד"ה והיה נראה. כתבי מהר"צ חיות הוספה ביאור ברמב"ם אות ג'. חמד"ש קידושין ס"ה. ד"ה ועיין בהר"מ. חסד לאברהם קמא אה"ע סס"י ז', ותנינא אה"ע סי' ד' ד"ה וראיתי. צמח צדק [החדש] אה"ע ח"ב סי' ש"ז אות י"ט כ', וסי' ש"ט אות ז' ח'. אבנ"ז אה"ע ח"א סי' כ"א אות כ"ב כ"ד, וח"ב סי' ר"א אות י"ח י"ט, וסי' ר"ט אות ז' ח'. או"ש סנהדרין פט"ז ה"ו. חי' הגרש"ש כתובות סי' י"ד ד"ה וכן, וד"ה ועפי"ז. שער"י ש"ו פ"ג ד"ה ופשטות. אחיעזר ח"א סי' ה' אות ט'. חלקת יואב יו"ד סי' י' ד"ה ומש"כ הרמב"ם. זכר יצחק סי' ע"ב. ועי' חזו"א שם ובסי' כ' סקט"ז וסקי"ט. ועי' קה"י כתובות סי' ו', וסי' י"א ג'. אבי עזרי שם אות ב'. ועי' קצוה"ח סי' רע"ט סק"ד. עמודי אור סי' צ"ח.
י"ל [לשי' הר"מ] דלהעיד על מעשה הפוסל סגי' בחד, ורק להעיד על פסול מלידה חשיב דשב"ע. ש"ש שם [ויעו"ש הוכחה לזה מדבעי' ילפותא לדין יכיר]. ועי' חזו"א סי' כ' סקט"ז דזה קשה. ועי' קה"י כתובות סי' י"ד ג'.
י"ל דפסול משפחה כחללות שהיא לדורות חשיב כדשב"ע, משא"כ פסול גרושה. קה"י שם.
י"ל דדוקא להעיד פלוני ב"ג שאין נפ"מ לענין לאוסרו להינשא, אלא שפסול לכהונה, חשיב דשב"ע, משא"כ באשה דאוסרה לאחרים. מחנ"א שם.
י"ל דעדות ב"ג הוי נגד חזקה, דעד עתה היה בחזקת כשר לכהונה, והר"מ מיירי בלא הוחזקה. מחנ"א שם. וכעי"ז באו"ש סנהדרין פט"ז ה"ו. ושער"י ש"ו פ"ג ד"ה ופשטות.
מו"מ אי י"ל דלב"ג בעי' ב' רק כשמיירי בחלל שנישאת כבר לכהן, ובעי' ב' להוציאה מבעלה. עי' אבנ"מ סי' מ"ו סק"ה. מחנ"א שם.
ישוב שי' הרמב"ם מראיות התורי"ד. ש"ש שם. אבנ"מ סי' מ"ו אות ה'. אמרי בינה ח"א דיני שחיטה סי' ד'. אחיעזר ח"א סי' ה' אות ח' ט'. שער"י ש"ו פ"ג. חי' הגרש"ש כתובות סי' י"ד ד"ה וכן, וד"ה ועפ"ז. אבנ"ז אה"ע ח"א סי' כ"א אות כ"ב, כ"ד, וח"ב סי' ר"ט אות ז'. אבי עזרי שם אות ב'. אגר"מ יו"ד ח"ב סי' קכ"ז ענף ו' ד"ה ושיטת. קה"י יבמות סי' כ"ח, וכתובות סי' י"א אות ג' ע"ש דהנימו"י רא"ה וריטב"א כתורי"ד, וכ"כ במחנ"א עדות סי"ג. ודברי אמת שו"ת סי' ו' וקונט' ששי בענין לאוין, ויעו"ש עוד בדברי אמת דכ"ד המ"מ דשבויה הוי דשב"ע, וכ"כ באמרי בינה ח"א דיני שחיטה סי' ד'. ועי' צ"צ [החדש] אה"ע ח"ב סי' ש"ז אות כ'.
מש"כ הר"מ באיסו"ב פ"א הכ"ב דבע"א שנטמאה לוקה משום זונה, זהו לשיטתו בהל' סנהדרין שם דאיסור לזונה דל"ה דשב"ע. ש"ש ש"א פי"ד.
אם י"ל דתוס' חולין צ"ו. ד"ה פלניא, לא ס"ל כהרמב"ם. חוט המשולש סי ד' אות י' ד"ה ולכאו' [מהגרא"י]. תורת גיטין ב: תוד"ה הוי. ראש לראובני סי' י"ט ד"ה הנה. צ"צ [החדש] אה"ע סי' י"ד אות ז'. שער"י ש"ו פ"א. דובב מישרים ח"ג סי' קמ"א. ועי' קע"א על הרמב"ם שם.
הערה על שי' הרמב"ם מירו' כתובות פ"ב ה"א. ראש לראובני סי' י"ט ד"ה הנה.
להתיר יבמה לשוק בעי' ב' דהוי דשב"ע. קה"י יבמות סי' כ"ח. עי' נובי"ק אה"ע סי' נ"ד. רע"א סי' קכ"ה. אחיעזר ח"א סי' ה' אות ב' ד"ה ויש. מרחשת ח"ב סי' י"ד אות א' סק"א ואות ב' סק"א. וע"ע לעיל ס"ה: ד"ה אין דשב"ע פחות מב' משנ"ת בגדרי דשב"ע.
גירות אי הוי דשב"ע ובעי' תרי, או דסגי דבע"א. אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קכ"ז ענף ה' ד"ה אבל איך. עי' נוב"י קמא אה"ע סי' נ"ה.
בענין לאסור אשה על בעלה. זכרון יוסף אה"ע סי' ח' ד"ה עדיין. ועי' מחנ"א עדות סי' ט'. אחיעזר אה"ע סי' ו'. חזו"א אה"ע סי' נ"ט סקמ"ה.
במה שהשמיט הרמב"ם שם חללה. שש ש"ו פט"ו. או"ש שם ד"ה לכן.
ק' להרמב"ם, מהל' איסו"ב פ"א הכ"ב דבלא קינוי וסתירה אין העד נאמן לעשותה זונה. דברי אמת סי' ו'. פני האריה החי סי' מ"ו סק"ח. אבנ"ז אה"ע ח"ב סי' ר"א אות י"ט. אחיעזר ח"א סי' ו' אות ג'. חזו"א אה"ע סי' כ' סקכ"ה [ועע"ש סקט"ו], ויו"ד סי' נ"ג סקכ"ט. מרחשת ח"ב סי' י"ד ענף א' אות י"ט בהג"ה. אבי עזרי גירושין פ"ז ה"ח.
קושיא מלעיל ס"ג: א"ר חסדא וכו' בני זה בן י"ג וכו' אבל לא למכות [ופ' הר"מ כן באישות פ"ב הכ"ג]. מחנ"א עדות סי' י'. שעה"מ ד"ה עוד. המקנה ס"ג: ד"ה גמ' ר"א אמר. חמד"ש ס"ג. ד"ה שם גמ'. דברי חיים [אוירבך] יו"ד סי' כ"ז. דברי יחזקאל סי' כ"א אות ז', ובהשמטות לסי' כ"א. קר"א יבמות רפ"י פ"ז. מד"ה ואחרי העיון. צ"צ [החדש] אה"ע ח"ב סי' ר"ו אות ה'. עי' חזו"א אה"ע סי' נ"ט סקי"ח.
קושיא מלעיל ס"ד. דאב אין נאמן לענין עונש. פנ"י ס"ג: ד"ה איבעיא להו, וקו"א אות צ"א. מקנה ס"ג: ד"ה גמ' ר"א אמר. ש"ש ש"ו פי"ב. חת"ס חי' סוגיות [לונדון תשכ"א] סי' י"ח. פרדס רימונים דף מ"ז מ"ח. יד המלך איסו"ב פ"א הכ"ב [ועע"ש עדות פ"ג ה"ה]. שו"מ תניינא ח"א סי' ט"ו, נ', פ"ד. בית אפרים אה"ע סי' מ"ט, וסי' נ"ט. ד"ח [אוירבך] יו"ד סי' כ"ז. אמרי בינה ח"ב דיני עדות סי' ג' ד"ה גם. פני האריה החי סס"י מ"ו. דברי אמת שו"ת סי' ו', וקונט' ששי בענין לאוין ע"ד ב'. חמד"ש אה"ע סי' נ"ו אות ה', ולעיל ס"ג. ד"ה שם גמ'. משיב דבר ח"ד סי' י"ד ד"ה מעתה. שער"י ש"ו פ"א ד"ה ולולי, וחי' הגרש"ש גיטין סי' וא' שם. עמודי אור סי' צ"ח אות ב' בהגה. חי' רמ"ש ס"ג: מכתבי תורה סי' קפ"ט. צ"צ [החדש] אה"ע ח"ב סי' ר"ו אות ה'. חי' העילוי ממיצ'ט סי' פ"ה בדין ע"א נאמן באיסורין אות ג'. מלבושי יו"ט ח"ב יו"ד סי' ו' ד"ה ע"כ. אחיעזר ח"א סי' ו' אות ו', וסי' י"ד אות ד' ד"ה ולפי. דברי יחזקאל סי' כ"א אות ד' ו'. קר"א יבמות פ"ז. מרחשת ח"ב סי' י"ד אות א' סקי"ח. חזו"א אה"ע סי' כ' סקט"ז סקי"ט, וסי' נ"ט סקי"ח. חזון יחזקאל קידושין פ"ד ה"ט ד"ה והא שכתב. אבי עזרי סנהדרין פט"ז ה"ו, וגירושין פ"ז ה"ח ד"ה והנה הרמב"ם. עי' רע"א סנהדרין שם.
קושיא מלעיל ס"ד. נשבית וכו' אינו נאמן [ופ' הרמב"ם כן באיסו"ב פי"ח הכ"ד]. ש"ש ש"ו פט"ו ד"ה אמנם. שעה"מ סנהדרין שם. או"ש שם. שער"י ש"ו פ"ג. אמרי בינה ח"ב דיני עדות סי' ג'. אבנ"ז אה"ע ח"ב סי' ר"ט אות ז'. עי' קה"י כתובות סוס"י י"א.
קושיא מהרמב"ם הנ"ל לגבי גרושה, על סברת הנתיה"מ שהו' ברע"א מהדו"ק סי' קכ"ה [הו' לעיל ס"ה: ד"ה אין דשב"ע פחות מב']. קה"י כתובות סי' ו' אות ב'. עי' חזו"א אה"ע סי' כ' סקט"ז.
מו"מ בד' הש"ך יו"ד סי' קכ"ז ופנ"י שכ' דד' הרמב"ם הנ"ל כהרשב"א דע"א נאמן נגד חזקה. אחיעזר ח"א סי' ה' אות ב' ד"ה ואף.
מו"מ בד' הירושלמי [תרומות פ"ח ה"א] שפסולו בבי"ד, אי בעי' רק עדות בבי"ד, או דבעי' פסק ב"ד דוקא. פני משה שם [יעו"ש כצד' א']. אולם עי' יפה עינים דפליג. וכן בעונג יו"ט סי' קנ"ז ד"ה ואפשר. ודבר אברהם ח"א סי' כ"ו אות י'. אבי עזרי ביא"מ פ"ו ה"י ד"ה והנה שם. וכ"מ בר"ש מקואות פ"ב מ"ב בשם תוספתא. ובעיקר הדין ע"ע שיטה הו' במל"מ ביא"מ פ"ו דס"ל כהפני משה.
המקור דבעי' פסק בי"ד. עונג יו"ט סי' קנ"ז ד"ה ואפשר.
הוכחה מרש"י [ד"ה ובע"מ] דרק כשאין הבע"ד יודע על עצמו בעי' פסק בי"ד. דבר אברהם שם.
ודכותיה ב"ג וב"ח דשתיק. ק' דקיי"ל [כתובות י"ד:] דכל שקורין לו חלל ושותק פסול, וא"כ אמאי בעי' לרבא ב'. מקנה. חזו"א אה"ע סי א' ד'.
י"ל דסוגיא דינאי מיירי במעיד לפני האם, ובזה ליכא לדין שתק חלל. מקנה ועע"ש.
י"ל דדין שתק חלל, הוא דוקא כשאומר לו דרך חירוף. חזו"א שם, ועע"ש מש"כ לפי"ד תוס' לעיל ס"ה: ד"ה אמר.
ואביי אמר וכו' דא"ל שלח אחוי והיינו דקתני וכו'. ק' דזהו הטעם הראשון. ריטב"א. ועי' לק' בשם חי' רמ"ש.
י"ג "ורבא א"ה היינו דקתני מקוה פסולו בגופו". חי' רמ"ש.
ק' דמאי שייך אחוי במקוה, דאם מדדו שניהם העד והטובל מה לנו שהעד אמר בתחילה דהמקוה חסר, ואם מדד אחד בתחילה, א"כ שמא במדידה הראשונה לא היה חסר. רשב"א ד"ה אביי.
ב"ג וב"ח דעבודתו כשירה. י"א דרק ספק חלל עבודתו כשירה. רמב"ן [ודלא כש"ר, ועי' רש"י]. ועי' משנ"ת בשיטתו בתוד"ה אמר.
בחלל מיום שנולד מחלל, [עתוס' תענית י"ז]. פמ"ג או"ח סס"י קכ"ח משבצות זהב ד"ה לדעת החולקים.
איך הדין בעבד בטומאה או במחוסר בגדים. צפנת פענח תנינא 87 ועיי"ש לחלק במחוב"ג בין קמיצה למליקה. דברי יחזקאל סי' כ"ב אות ט"ז. ראש המבח זבחים כ"ג: ד"ה ומיהו למאן.
אף דמליקתו כשירה לקרבן, מ"מ אסורה באכילה דהוי נבילה, והטעם. צ"פ ביא"מ ה"ו ה"י, ותנינא 45 156. ועי' אמבוהא דספרי קרח אות ע"ג.
איך בעבד אחר שנודע אם הבשר נאכל. הר המוריה סי' כ"ד אות י"ז.
בלא גמר העבודה אסור לאחר לגמור [ועתו"י יומא מ"ט וס']. צ"פ שם ותנינא 95 131 156. הר המוריה סי' כ"ד אות י"ז. תורת זרעים תרומות פ"ח מ"א ד"ה בירושלמי כאן, ועי' באר יצחק או"ח סי' כ"ה והנה מבואר.
בקטורת שחפנה ב"ג אסור לכהן אחר להקטיר. צ"פ תנינא 131.
בחילוק מבע"מ. צ"פ תנינא 155 ועע"ש 87. דבר אברהם ח"א סי' כ"ו אות י"ב.
איך הדין בנודע שהוא ממזר. המקנה קידושין לק' ס"ז: מנ"ח מצ' רס"ד, ומצ' רס"ז. עונג יו"ט סי' ק"כ. דב"א סי' כ"ו ט"ז. ועי' מכתבי תורה סי' פ"ו. ובעיקר הענין אי ממזר בן כהן, אי הוי כהן ומותר לאכול בתרומה ואסור בטומאת מת, או"ד אינו כהן כלל. שו"ת עונג יו"ט סי' ק"כ. ועי' שו"ת הרשב"א סי' אלף ר"א, [יעו"ש דהולד פגום לכהונה כמבואר הכא, ואסור בתרומה, ועיי"ש בעונג יו"ט, שכ' דיתכן דזה רק לר"י דס"ל דאין הולד ממזר, משא"כ לרבנן]. ועי' מנ"ח מצ' רס"ד אות י"א, [יעו"ש דהוא כהן]. ורוב האחרונים פשיט"ל דאסור בתרומה, דרישה אה"ע סי' ז' אות ז'. ב"ח שם ד"ה איזהו. חלקת מחוקק שם סקכ"ד. בית שמואל שם סקל"ז, ויעו"ש דכ"נ מהמגיד משנה, ושכ"כ בבית מאיר. אבנ"מ סי' קע"ד סק"א. נתיבות לשבת אה"ע סי' ז' סקי"ט. ערול"נ נ"ג: ד"ה בא"ד נמי, בדעת רש"י. וכ"כ המאירי קידושין ע"ז:, ועי' שו"ע שם סי"ד, דאינו חלל, וכ"כ הרמב"ם איסו"ב פי"ט ה"ה. וע"ע אבנ"מ סי' קע"ד, ועיי"ש בהגהות הר"י ענזיל. וט"ז סי' ז' סקי"ד. ועי' כתובות כ"ד: דמעלין מתרומה ליוחסין. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ט אות י"ח. הגהות הרד"ל פ' נשא פ"ט אות ל"ז. עץ יוסף על מדרש תנחומא שם. עטרות יהושע בשם הגר"י צייטלין.
איך הדין לענין פדה"ב, עי' להלן בד"ה דשמואל משנת"ב.
אם חלל חייב במתנות. פמ"ג יו"ד סי' ס"א שפ"ד אות י"ב ד"ה נסתפקתי, ועי' פרשת דרכים דרך מצותיך ח"ג ד"ה וראיתי להר"ם. שו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' פ' אות י'.
כה"ג שנמצא חלל עבודתו פסולה לגמרי, טעם לזה. כלי חמדה ברכה פר' ל"ג פ' י"א אות א', ואות ה'. יריעות שלמה שם. תורת זרעים תרומות פ"ח מ"א ד"ה בקידושין דף ס"ו. ועי' מהרש"א קידושין ס"ו. סוד"ה מעשה [דהטעם שלא מיחו כל השנים בינאי משום דבדיעבד עבודתו כשירה, ומבו' דכשירה, והנה יעוי' מקנה שם ד"ה ינאי דכל השנים שימש ככהן הדיוט]. ועי' מנ"ח קומץ המנחה קפ"ה [דכשירה, ויעו"ש בשם הפלאה כתובות כ"ג. דפסולה]. ועי' דברי יחזקאל סי' כ"ב ד' בשם תשו' ר"א גורדון סי' ט"ו ג' דהוי מינוי לכה"ג בטעות. וכ"כ במרחשת ח"א סי' ח' פ"ב סק"א. ודבר אברהם סי' כ"ו י"ד [יעו"ש דתליא בפלוגתא במכות י"א:]. ועי' ערול"נ מכות שם. ועי' באר יצחק או"ח סי' כ"ה.
אם מפגל בעבודתו. תורת זרעים שם ד"ה נסתפקתי.
י"א דכהן שנודע לו שהוא חלל ועבד אח"כ לא חילל עבודתו [ודלא כהמבו' ברש"י ד"ה בע"מ וד"ה שעבודתו, ופסחים ע"ב: ד"ה ועבודה]. רמב"ם ביא"מ פ"ו ה"י. תוס' תענית י"ז: ד"ה דבר. מאירי מכות י"א: סמ"ג ל"ת ש"ח. ועי' דב"א א' כ"ו י"א [דאי"ז ד' התוס']. ועי' משנ"ת לעיל בד"ה אר"ט משל וכו' משנ"ת בד' הרמב"ם.
הטעם לזה דלא מצינו בתורה דעבודת חלל מחוללת. כס"מ שם.
הרמב"ם דקדק היה עובד עבודה, נודע וכו', אלא היה מקריב, דמש' דאף אם ממשיך כשר. חזון יחזקאל תוספתא מקוואות פ"א ה"ח ד"ה ואולי.
ק' ע"ז ממכות י"א:. גבורת ארי שם. ערול"נ שם ד"ה מ"ד מתה. תפארת בחורים שם ד"ה נגמר. שיח יצחק שם י"ב. מד"ה גמ' מא"ד. קר"א תענית י"ז: ד"ה דבר. ועי' יד אליהו [לובלין] סי' ל"ז. מרהכ"מ ח"ג ביא"מ פ"ו ה"י, ותרומות פ"י הי"ב. מגילת ספר לאוין ש"ח ד"ה שחלל. תשובות ר"א גורדון סי' ט"ו אות ד'. שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' ש"ח, ומכות שם ד"ה נגמר דינו. דבר אברהם ח"א סי' כ"ו אות ח' ט'. דברי יחזקאל סי' כ"ב אות ה' ד"ה ועפ"י הדברים, ואות כ'. טוטו"ד מהדו"ג ח"א סי' קס"ו. כלי חמדה ברכה פר' ל"ג, פי"א אות ה'. אמבוהא דספרי קרח אות מ"ז. קה"י כמות סי' ט'. ברכת משה יו"ד סי' כ"ח. ארץ צבי ח"ב [מהדו' ב"ב תשמ"ח] ליקוטים קצרים ד"ה בקידושין. המשך רמב"ם פרנקל ביא"מ פ"ו ה"י???
י"א דלהרמב"ם אחר שנפסק בב"ד שהוא פסול, דעבודתו פסולה, וס"ל כהירושלמי [תרומות פ"ח ה"א] דבעי' פסק בי"ד לפוסלו. עונג יו"ט סי' קנ"ז ד"ה ואפשר. וע"ע מרחשת א' ח'. חזון יחזקאל תוספתא מקוואות א' ח'. אבן האזל ביא"מ שם. אבי עזרי ביא"מ שם.
יש לבאר דיסוד ההכשר משום דהספיק לעבוד קודם שנודע, וזה מבטל הימנו שם זר. או"ש עבדים פ"ג ה"ח. ובעיקר הענין אי באופן שלא עבד קודם שנודע, אי עבודתו כשירה לאר שנודעו עבד, [הנה לפלי כמה מהטעמים הנ"ל מתבאר דכשירה]. וע"ע פמ"ג או"ח סוס"י קכ"ח. ועי' אמבוהא דספרי פר' קרח אות מ"ז דתלי זה בדרשות הגמ'.
דשמואל אמר מהכא ברך וכו' ר"י אמר מהכא ובאת וכו'. בירושלמי תרומות פ"ח ה"א מביא רק הני ב' דרשות, ומפרש דחלוקין הדרשות, דלקרא דברך וגו' רק קרבנות איתרבו, ורק קדשי המקדש ולא קדשי הגבול והנ"מ בזמן המקדש, אבל לקרא דובאת אל הכהן וגו', מש' כל עניני הכהונה, וכן בקדשי הגבול וכן אף בזה"ז. ועי' חי' הגרי"ז פר' מצורע מש"כ. ועי' לענין ביכורין ירושלמי ביכורים פ"א ה"א.
היאך הדין לענין פדה"ב בנמצא חלל. או"ת סי' ל"ח סק"א [יעו"ש דבעי להחזיר]. וכ"כ בפת"ש יו"ד סי' ש"ה סק"ה, ועיי"ש בשם שו"ת יד אליהו [לובלין] סי' ל"ז. ועי' שו"ת חות יאיר סי' קי"ג. זכרון יוסף אה"ע סי' ג'. צ"פ ביא"מ פ"ו ה"י, ומתנו"ע 53 ותנינא ע' 94 95 156. אמבוהא דספרי קרח אות ע"ג. ועי' שו"ת באר יצחק יו"ד סי' כ"ה. ועי' רמב"ן עה"ת שם על קרא דובאת. וכן עי' בתרגום יונתן שם.
פלוגתת הראשונים אי אחר שנודע שהוא חלל ועבד עבודתו כשירה או לא, תלי אי דרשי' מקרא דאל הכהן א"כ אינו כהן, ואי דרשי' מברך וכו' עבודתו כשירה, באור בזה. דב"א ח"א סי' כ"ו אות ט'. וע"ע מרחשת א' ח'. חזון יחזקאל תוספתא מקוואות א' ח'. אבן האזל ביא"מ שם. אבי עזרי ביא"מ שם.
הטעם דהרמב"ם שם לא הזכיר הדרשא דזרעו, [וכן בירושלמי שם]. מראה הפנים סוטה פ"ד ד"ה זרע כשר, ועי' משנ"ת בתוד"ה ולזרעו.
בעל מום. ק' דתיפו"ל שמוזהר שלא לעבוד, ואי עביד ל"מ. רע"א זבחים אות י"ג [יעו"ש ליישב דנילף מחלל שהכשירה בו תורה]. ובעיקר הענין עי' שעה"מ ריש פ"א מקרבן פסח ד"ה וראיתי להפר"ח דל"א אי עביד ל"מ בקדשים. וכ"כ בטה"ק זבחים רפ"ב. וע"ע נתיבות הקודש זבחים ד. וע"ע קוה"ע סי' ע"ד מש"כ דל"ש אי עביד ל"מ אלא כשהאדם פועל חלות דין. וכן איתא בזכר יצחק סי' מ"ו.
י"מ דס"ד להכשיר רק ספק בעל מום. רמב"ן [ודלא כרש"י, ואזיל לשיטתו, דרק ספק חלל הכשירה תורה].
אר"נ וי"ו דשלום קטיעא הוא. י"א דהוא כצורת יו"ד. מהר"י בירב. מהרש"א. וכ"מ ברמ"ה. וכן בבעל הטורים עה"ת, על הקרא ד"שלים". ועי' שו"ת רע"א ח"א ע"ה [יעו"ש לבאר במהרש"א כמו בריטב"א, עי' להלן].
י"א דהוא וי"ו הכרות באמצעו, כלו' דנשאר כשיעור יו"ד למעלה ואח"כ חלק ואח"כ משלים קו קטן עד לשיעור וי"ו, ביאור בזה. ריטב"א. שו"ת רע"א ח"א ע"ה בשם אור תורה. וכ"כ רבינו בחיי במדבר כ"ה ועי' להלן בשמו. וכ"כ במקדש מעט אות וי"ט סקי"א. עיקרי הד"ט יו"ד סי' ל"א. לדוד אמת [להחיד"א] סי"ג. ועי' ס' בית הסופר עמ' ר"ג.
י"א דעושה רק וי"ו זעירא. רבינו בחיי ר"פ פנחס. וכ"ה בשו"ת רע"א שם.
י"א דעושה וי"ו רגילה, אלא שתהא כרותה באלכסון כחוט דק כשערה שמחלק אותה, ונמצאת גם דבוקה וגם חלוקה. שו"ת רדב"ז תתקפ"ה. וע"ע מלא הרועים ח"ג בהשמטות. בתי כהונה בי"ד ח"ב סי' כ' כ"א. שו"ת נאות יעקב א'. מכתם לדוד יו"ד סי' ל"ט אות מ' זכרון יוסף אה"ע הו' בס' בית הסופר שם.
הטעם דהרי"ף רמב"ם ורא"ש השמיטו דין דוי"ו קטיעא. רע"א שו"ת קמא סי' ע"ה. ועי' אבי עזרי ס"ת פ"ז הי"א. ועי' נאות יעקב סי' א'.
כ"מ שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר. ק' דע"ע שנשא חצי שפחה חצי' ב"ח אמאי אין הולד עבד עברי כאביו [עי' גיטין מ"ג.] דהא ליכא עבירה. פורת יוסף [ויעו"ש ליישב דהתם לא תפסי קידושין בחצי שפחה].
כהנת לויה וישראלית. מדלא כ' גר, מקור לשי' הרמב"ם [איסו"ב פט"ו ה"ט] דבן גר שאמו ישראלית דאסור בממזרת, דהיינו שאינו הולך אחר הזכר. פנ"י. ועי' מקנה לדחות. וע"ע מו"מ במקור ד' הרמב"ם מהכא, ב"י וב"ח סי' ד'. ח"מ שם סקכ"ג. ט"ז שם סקי"ג. עצי ארזים סי' ל"ז. יש"ש פ"ד סי' ו'. שעה"מ שם. ועי' להלן בשם ר"ן משה"ק, ומה שהו' ליישב.
ק' לשי' הרמב"ם מתוספתא [פ"ד הי"ב] דכהנת לויה וישראלית שנישאו לגר, הולד גר, מו"מ בהנ"ל. פנ"י. ועי' תורי"ד לק' ע"ז. ד"ה רבי יהודה.
ק' להרמב"ם ממתני' דכ"מ שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר. ר"ן בע"ב ד"ה גר.
י"ל דכלל זה הוא דוקא בנישואי ישראלים, ולא בגר, הוכחה לזה מגר שנשא ממזרת דהולד ממזר אף שאין עבירה. בית שמואל שם סקל"ז. וכ"מ בפנ"י לק' ס"ז. ברד"ה בנה. ועי' בגמ' לק' ריש ס"ז.
עוד ישוב בזה, עפ"י פלוגתת ר"י וראב"י אי בת גר זכר כבת חלל זכר. ב"ח שם. ועי' מקנה. ועי' תורי"ד לק' ע"ז. ד"ה רבי יהודה.
מקור לשי' הרמב"ם, מיבמות נ"ז. כפי' ברש"י שם. מקנה. נתיבות לשבת שם סקי"ז. עצי ארזים שם סק"ז וסקל"ז. אב"מ שם סקט"ו. בית מאיר שם. שער המלך שם חי' הגר"ח על הרמב"ם שם. המשך רמב"ם פרנקל ?? איסו"ב פט"ו ה"ט.
טעם הרמב"ם דכיון שנשא ישראלית הוי כנשתקע וכבן גרים שנשתקע דאסור בממזרת, ועד שנשתקע מותר בממזרת. יש"ש פ"ד סי' א'.
טעם הרמב"ם דודאי לא גרע גר שנשא ב"י וגוי שבא על ב"י שהולד אסור בממזרת, ויש חולקין בסברא זו, ביאור בסברא זו. מ"מ שם ה"ח ט'. ועי' ר"ן בע"ב ד"ה גר לדחות סברא זו דדוקא גוי א"א ליחסו אחר אביו [ועי' להלן בשם הר"ן]. ועי' חזון יחזקאל תופסתא קידושין פ"ד הי"ב לבאר ד' המ"מ דמוכח מגוי שבא על ב"י דאפשר לקבל שם "קהל" גם מהאם. וכ"כ בחי' הגר"ח על הרמב"ם שם.
אי אפשר לקבל שם "קהל" מהאם. חזון יחקאל תוספתא קידושין פ"ד הי"ב [עי' לעיל בשמו]. ועי' חי' הגר"ח על הרמב"ם שם.
טעם הרמב"ם דמדמכשרי' בן גר דהוא מדין למשפחותם לבית אבותם, וע"כ דנכנס לקדושת ישראל ואסור בממזרת, ודוקא הגר עצמו לא נכנס לקדושת ישראל האוסרת ליקח ממזרת. ט"ז שם סקי"ג. ועי' להלן מהר"ן, והגר"ח.
ק' אמאי בן הגר מתייחס אחר אביו משום משפחותם לבית אבותם, ויותר בממזרת. ר"ן בע"ב ד"ה גר.
יש ב' דינים, א' דין משפחה ב' דין קהל, ודין קהל אינו מדין למשפחותם, וליכא בזה משום משפחת אם אינה קרויה משפחה, תוספת ביאור בזה. חי' הגר"ח שם. ועי' קה"י סי' מ"ט.
לענין מלוכה, אי בן גר הולך אחר הזכר. עי' מקנה. ועי' לעיל ס"ו. ברד"ה שהיו, משנ"ת בזה.
כהנת לויה וישראלית. הטעם שהוצרך לכתוב, אף דאיכא קראי בכל שבט דהולכין אחר האב. פנ"י.
הטעם שלא נקט גם גר. פנ"י, ועי' לעיל משנ"ת בשמו.
ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום. אי חייבי עשה נמי הוו קידושין שיש בהם עבירה. עי' שלנ"ל לק' ס"ז: ד"ה אלא, דהוי כאין עבירה. וכ"כ באבנ"מ סי' ד' סק"ח בשם בעל החידושין. אולם הריטב"א יבמות ע"ח. ד"ה בנה שלישי, פליג. וכן בתויו"ט בשם טור ד"ה ואיזו זו אלמנה ויעו"ש דתנא ושייר מצרי ואדומי. ועי' מהרי"ט ד"ה כל. ועי' פנ"י ד"ה הרי, [דמבו' דמצרי הוי יש עבירה]. וע"ע שער המלך איסו"ב פ"כ הי"ב. ועי' לק' ס"ז. ד"ה דתניא גר שנשא ממזרת.
הטעם שהוצרך לק' ס"ז: לרבות ישראל שנשא מצרית שהולד מצרי. שלנ"ל שם.
היאך הדין ביש עבירה דרבנן, אי הולד הולך אחר הזכר או הפגום. רמ"ה [יעו"ש דל"ה כיש עבירה]. אולם עי' מקנה ד"ה כל, דפליג, וע"ע בדבריו בד"ה ומכל מקום. ועי' ברד"ה כל. ועי' בעצמו"י ד"ה הרי, [הו' לק' ס"ז. בד"ה הרי גר שנשא ממזרת]. ועי' שער המלך יבום פ"ו הי"א ד"ה ודע. ובעיקר הענין לק' ס"ז. בד"ה הרי גר שנשא ממזרת משנ"ת אי ולד ממזרת מיבום דהוי היתר מה"ת, אי הוי ממזר או לא.
הוכחה מדתני במתני' ביש בהם עבירה, חלוצה לכהן, וכן מלק' ע"ג. דולד שתוקית כמותה, ועוד משתוקי שנשא ממזרת דהולד ממזר. מקנה שם [ויעו"ש דלפי"ז ולד מיבמה ממזרת דאסורה מדרבנן בביאה ראשונה, הוי ממזר]. ועי' מ"מ איסו"ב פי"ב הכ"ב הכ"ד דאגב גררה נקט חלוצה ולפי"ז נסתלק ההוכחה מהתם.
הוכחה נוספת מישראל שנשא שתוקית דהולד שתוקי. מקנה. ועי' עצמו"י ד"ה הרי.
הוכחה נוספת, להסוברים דאיסור נתינים מדרבנן. ? ועי' מ"מ שם דנקט נתין אגב ממזר??. ועי' להלן בד"ה ונתינה לישראל.
מש' דאין הפסול משום דעובר ירך אמו, וק' מיבמות ע"ח. דמפרש בחד טעמא פלוגתת ר"ד ורבב"ח [לגבי מצרי, ועי' בסוגיא לק' ס"ז.] בנידון אי עובר ירך אמו. קר"א שם ד"ה והנה. ועי' חזו"א אה"ע סי' ד' סקי"א לבאר ענין זה דאיכא ב' עניינים עיי"ש. וע"ע לק' ס"ז. ברד"ה ולרב דימי.
ישוב קו' הירושלמי, ממחז"ג דאין הולד ממזר אף דיש עבירה, דהתם אין אחד מהצדדים פגום דלכל העולם מותרת היא ורק לו אסורה. רמב"ן לק' ס"ז: ד"ה והא. וכעי"ז רשב"א שם ד"ה ולטעמיך. וכעי"ז בריטב"א שם ד"ה איזו.
כעי"ז י"ל בנדה דאין הולד ממזר. לאברהם למקנה שם ד"ה לר"י.
הולך אחר הפגום. אי דין הולך אחר הפגום מהני גם לדיני ממונות, כגון בולד שפחה [עי' תוס' לק' ס"ח: ד"ה ולדה]. חזו"א סי' ו' סק"ה. ועי' קה"י סי' מ"ח ד"ה ובדבר וד"ה ולענ"ד. ועי' משנ"ת לק' ס"ח: בתוד"ה ולדה.
ואיזו זו אלמנה לכה"ג גרושה וכו'. משמע דפסול משום דהולך אחר הפגום [עי' ברד"ה אחר], וצ"ל דאי"ז עיקר הכלל דמתני', דב"ג וחלוצה פסול משום שנולד מביאת איסור, ורק ולד שפחה פסול משום הפגום, ביאור בזה. פנ"י. וכ"מ קוב"ש ב"ב אות תי"ט. וכ"מ בפיה"מ להרמב"ם. ועי' רש"ש. ועי' ברד"ה אחר.
י"א דעכצ"ל דיש לו פסול גם מכח התייחסותו אחר האם, דאל"כ ל"ש למינקט אגב גררא דנתין וממזר דל"ש אהדדי כלל. חי' הגרנ"ט כתובות סי' ל"ז. ועי' רש"ש.
ממזרת ונתינה. ובכלל זה עמוני ומואבי דדמי שאיסורם איסור עולם. שער המלך איסו"ב פ"כ הי"ב. ועי' מהרש"א ברד"ה בשם תוס' ישנים. ועי' אבנ"מ סי' ד' סק"ה.
ונתינה לישראל. אי איסור נתינים מדאו' או מדרבנן, ישוב סתירת הסוגיות דיבמות ע"ו. דמש' דהוא מדאו', מיבמות ע"ח: דמש' דהוא גזירת יהושע ודוד. תוס' יבמות ע"ט. ד"ה ונתינים, בשם ר"ת [יעו"ש דאסירי מדאו', והגזירה היתה להשתעבד בהם]. השגות הראב"ד על בעה"מ יבמות כ"ד: הו' שם ע"ח: [יעו"ש דמדאו' אסירי רק בזמן כיבוש א"י]. רמב"ן שם יעו"ש דבני הנתינים אחר שנתגיירו אסירי מדרבנן. וכ"מ במ"מ איסו"ב פי"ב הכ"ב הכ"ד בשם רשב"א. וכן בהגהות הרמ"ך שם. ועי' מ"מ איסו"ב שם דהוא מחלוקת הסוגיות. וכ"כ בבעל המאור יבמות כ"ד: וביש"ש פ"ד סי' א'. ועי' שלנ"ל מש"כ ומש"ה מהרמב"ם איסו"ב שם הכ"ב. ועי' מאירי. רד"ק יהושע ט' כ"א. מנ"ח מצ' רס"ו ד' כ"ו, ויעו"ש בשם שער המלך. ועי' ערוה"ש אה"ע סי' ד' ס"ה. ועי' ביאור הגר"א שם סק"ב. ועי' רש"י יבמות ע"ט: ד"ה חלקנו, ולק' ס"ט. ד"ה נתיני, ובמכות י"ג: ד"ה נתינה. ועי' בדיבור הבא משנ"ת בדעת רש"י.
הוכחה דאסירי מדאו', ממכות י"ג. דלוקין על נתינה. תוס' יבמות ע"ט. ד"ה ונתינים. ועי' יבמות ע"ט: דבימי רבי בקשו להתיר נתינים, ועיי"ש בראשונים הנ"ל, ועי' רש"י שם ד"ה חלקנו. ועי' ערוה"ש אה"ע סי' ד' ס"ה בדעת רש"י שם דאסור מדרבנן. וכ"מ ברש"י לק' ס"ט. ד"ה נתיני. אמנם עי' ביאור הגר"א שם ס"ד סק"ב דלרש"י אסירי מדאו', וכ"מ ברש"י מכות י"ג: ד"ה נתינה.
אי מתני' ס"ל דאיסור נתינים מדאו', או מד"ס. שלנ"ל. ועי' רמב"ם איסו"ב שם הכ"ב. ועי' לעיל. וע"ע לעיל בד"ה ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום משנ"ת.
ק' לשי' הרמב"ם שם דאסור מד"ס, ממש"כ באיסו"ב פי"ח ה"ב דנתין הבא על ישראלית, דעשאה זונה. מנ"ח מצ' רס"ו ד' כ"ו ויעו"ש ליישב בשם שער המלך דהויא זונה מדרבנן.
ולד שפחה ונכרית. ומה דמקבל לה האדון קידושין, הוא משום דתלינן דשחררה לפני כן. שלנ"ל.
מיירי בבא על שפחת אחרים, דעל שפחתו, תלינן ששיחררה קודם לכן, משום דאין עושה בעילת זנות, וה"ה במקדשה בכסף [ועי' גיטין מ.]. שלנ"ל. ועי' רי"ף יבמות ה. מדפה"ר בשם רב נטורנאי גאון דבתו משפחתו כבתו ממש. ועי' ראב"ד גירושין פ"י הכ"ד שפי' משום דלא היתרא.
י"ח דס"ל דבנו משפחתו עבד כמותה, כיון שהוחזקה שפחה ולא סמכי' על חזקה דבעילת זנות. רמב"ם נחלות פ"ו ה"ו, גירושין פ"י הי"ט עיי"ש היטב. ועי' מ"מ נחלות שם. ועי' שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קט"ז לבאר דהרמב"ם ורב נטרונאי לא פליגי.
לשי' הרמב"ם הנ"ל, ל"א אין אדם עושה בעילתו זנות רק באשתו, אבל לא בפנוי הבא על הפנויה. מ"מ שם ויעו"ש בשם רשב"א גיטין פ"א: שהוכיח כן, ויעו"ש הוכחה לזה מיבמות צ"ז. ובעיקר הענין אי בפנויה אדם עושה בעילתו בעילת זנות ורק בגרושתו לא, עי' פלוגתא בזה. ריטב"א ס"ה: [יעו"ש בשם הגאונים דאיכא להחזקה בפנויה ונחלק עליהם]. ועי' רי"ף יבמות ה. בדפה"ר בשם גאונים דאיכא להחזקה. וכ"פ ברא"ש יבמות פ"ב ס"ג ועי' בדבריו בגיטין פ"א: [הו' להלן]. וכן ברמב"ם גירושין פ"י הי"ט בשמם. ועי' רמב"ן [כהריטב"א]. וכן ברשב"א. ר"ן. רא"ש. ריטב"א חדשים גיטין פ"א: בשם רמ"ה. וע"ע משנ"ת לעיל ס"ה: ד"ה הן הן עדי יחוד.
אי בשפחה שייך חזקה דאין עושה בעילת זנות או לא משום דאף אם שחררה מ"מ עדיין אינה אשתו. מ"מ שם יעו"ש כהצד הב'. ועי' יש"ש יבמות פ"ב סי' י' לתלות זה בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אישות פ"א הכ"ד אי במיוחדת לו עובר בלא תהיה קדישה, דלהרמב"ם דעובר ליכא להחזקה דבעילת זנות הכא.
ילה"ק לשי' הרמב"ם מגיטין מ. דמבו' דתלינן דלא עשה איסור ושיחררה. מ"מ שם יעו"ש לחדש דדוקא ע"י שטר אמרי' כן עיי"ש. ועי' יש"ש שם שדחה דבריו.
ישוב להראשונים ממה דאיתא במכילתא פר' משפטים דבנו משפחתו עבד. מ"מ שם להוכיח מזה כהרמב"ם. ועי' יש"ש שם ליישב.
י"א דליכא בזה כלל, ולכו"ע בשפחה המיוחדת ושמורה לו אין עושה בעילתו זנות, ובמופקרת לכל ודאי ליכא חזקה הנ"ל, ורב נטרונאי מיירי בשפחה דאין יודעין אם יחדה לעצמו, ואזלי' לחומרא. שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קט"ז.
ולד שפחה כמותה רק לענין יוחסין אבל לענין אחר לא, כגון אם יאמר לה האדון הרי את ב"ח וולדך עבד, ול"א לענין זה עובר ירך אמו. מאירי ד"ה זה שביארנו.
עכו"ם הבא על ב"י דהולד כשר [לחד מ"ד ביבמות מ"ה:] אי הוי ישראל או גוי, ואי חלוק דין ולד ישראלית מעכו"ם לולדה מעבד, מו"מ בזה. עי' תוס' לק' ע"ה: ד"ה ורבי ישמעאל ויבמות ט"ז: ד"ה אמוראי וד"ה קסבר דכשר היינו שאינו ממזר אבל צריך גיור. וכ"מ בפסקי תוס' קידושין אות קמ"ב. תוס' ישנים יבמות מ"ה. ועי' מהרש"א לק' ע"ה: משה"ק בזה סתירה ברש"י, ויבמות ט"ז: ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' שו"ת הרב מליסא הו' בשו"ת חמד"ש אה"ע סי' ב' לחלק דולדה מגוי דיש לו חייס הוי נכרי, משא"כ בולד מעבד ועי' פת"ש אה"ע סי' ד' סק"א שהביא הרבה חולקים על התוס'. ועי' מאירי בסוגיין דפליג על התוס'. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ק סי' צ"א ד"ה וביותר. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סי' קכ"ה ד"ה ובזה. ועי' בית שמואל סי' ו' סקל"א. מהרש"ל יבמות ט"ז: [יעו"ש שביאר בדעת התוס', דאם הולד מתנהג כעכו"ם כמעט שאין עליו דיני ישראל ודווקא אם מתגייר הוא כשר, ועי' במהרש"א יבמות ט"ז: שתמה על דבריו, ועי' מה שהובא בשם האמרי משה]. ועי' רש"י קידושין ע"ו. ד"ה ופרכינן איסורא, ושם ס"ח: ד"ה לימא, ועה"ת ויקרא כ"ד י'. ועי' שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' רמב"ן עה"ת שם. ועי' או"ש יעו"ש לחלק דעבד שבא על ב"י לכו"ע אינו עבד ואי"צ גירות משום דל"ש לרבו זכות בו כיון שנולד מב"י, משא"כ בעכו"ם הבא על ב"י. אמרי משה סי' כ"ז סק"י – י"ב. ועי' שו"ע אה"ע סי' ד' ס"ה. רמב"ם איסו"ב פט"ו ה"ד. וע"ע תוס' יבמות מ"ה. ד"ה יצאו. ועי' משנ"ת ברד"ה הולד.
להסוברים דצריך גירות, אמאי מחייבי' [בכורות מ"ו.] ולד כהנת מעכו"ם בבכורה. שער המלך איסו"ב פט"ו ה"ג. ועי' אמרי משה סי' כ"ז אות א' – ג'. ואחיעזר סי' ב' סק"ו.
להסוברים דצריך גירות, אין כוונתם שהוא כעכו"ם גמור, אלא שיש בו צד עכו"ם. אמרי משה שם. אחיעזר שם. ועי' מהרש"ל [לעיל ט"ז:, הו' לעיל].
קשה להסוברים דצריך גירות, אמאי בעי למילף מאלמנה דפסול לכהונה, תיפו"ל דהויא גיורת. אמרי משה שם.
ביאור אמאי להסוברים דבעי גירות, הולד מתייחס אחר אמו ול"ח כקטן שנולד. אחיעזר שם, עפי"ד רש"י בסנהדרין נ"ח. ד"ה שהורתו.
למ"ד ולד מעכו"ם הבא על ב"י ממזר, הטעם דלא עירב די"ז עם הרישא דהכל אחר הפגום, משום דאי"ז משום דהולך אחר הפגום, דהא אביו גריע יותר ממנו דהוי גוי. מהרי"ט ד"ה הולד.
רד"ה מקוה וכו' דע"א נאמן באיסורין וכו'. ק' דע"א נאמן רק שאין נגד חזקה, או כשבידו. תורא"ש. ועי' פנ"י דבידו לחסר המקוה. ובעיקר אי ע"א נאמן כנגד חזקה, הנה נחלקו בזה הראשונים, ועי' רשב"א יבמות פ"ח. ריטב"א שם. רמב"ם סנהדרין פט"ז ה"ו. ש"ך יו"ד סי' קכ"ז, ופנ"י [הו' באחיעזר ח"א סי' ה' אות ב' ד"ה ואף]. ???
ק' לשי' תוס' [לעיל ס"ה: ד"ה א"ל] דע"א רק כששותק הבע"ד, והכא ליכא שתיקה. רמב"ן שם. ועי' שער המלך שגגות פ"ג. ועי' שער"י ש"ו פ"א ליישב דרק לשנות בעי' שתיקה משא"כ במקוה שהיום היא חסרה.
יל"פ באופ"א, דפסולו ביחיד היינו דהעד אומר בא ונמדוד. תורא"ש.
רד"ה ובעל מום וכו' בא אחד וכו' נאמן. עי' משנ"ת בד' רש"י בגמ' בד"ה ב"ג שפסולו בשנים.
רד"ה ובעל מום וכו' דלא מכשרי' לי' מהאי קרא וכו'. יש לדקדק מדבריו, דהקו' היתה רק למאן דדריש מקרא דלזרעו, והטעם משום דלמ"ד מברך ה' חילו מרבה רק חללים. שו"ת רע"א סי' ע"ה בשם ס' בתי כהונה בשם חכמי ונציא. וע"ע בעלי התוס' עה"ת ויקרא כ"א י"ז. ועי' מנ"ח מצ' ער"ה ו'. ועי' רע"ב תרומות רפ"ח. ומשנה ראשונה שם. ועי' אבי עזרי תליתאה ביא"מ פ"ו ה"י ופ"ז מס"ת הי"א ד"ה ונמצא.
י"מ דהטעם דנקט קרא דר' יהודה, משום שהוא קאמר להילפותא דבריתי שלום. מהר"י בירב ועע"ש טעם אחר.
רד"ה כהנת וכו' לוי שנשא כהנת וכו'. הטעם שפתח בלוי ולא בכהן. מהר"י בירב. עצמו"י. מרומי שדה.
בא"ד בנה לוי וכו' בנה כהן וכו' הולד ישראל. יש לדקדק אמאי בישראל נקו "הולד" ולא "בנה". מהר"י בירב.
י"ג "הולד לוי". מהר"י בירב.
רד"ה אחר הפגום שבשניהם. יש מוחקין תיבת בשניהם [וכדלפנינו], דחלוצה לכהן וממזרת וכו', אין ב' הצדדים פגומים. ריטב"א ס"ז: ד"ה מאי. תורי"ד לק' ס"ז: ד"ה אילימא. ובעיקר הענין, עי' רמ"ה כרש"י, וכן במאירי.
רד"ה הולד וכו' נכרי וכו' גר כשר וכו'. דקדוק מה שנקט רש"י דהוי גר כשר, ולגבי ולד שפחה [בדיבור הבא] נקט דמותר בישראלית. מהר"י בירב.
דקדוק ד' רש"י שפי' המשנה לצד המעלה דאם נתגייר ונשתחרר הוי כשרים, וי"מ המשנה לצד הגריעותא דהולד נכרי ועבד. עי' מהר"י בירב ברש"י. ועי' מאירי שפי' כהצד הגריעותא, ויעו"ש עוד מש"כ לגבי גוי הבא על ב"י. ועי' בתוס' יבמות ט"ז: ד"ה קסבר. ועי' בגמ' בד"ה ולד שפחה ונכרית.
תוד"ה אמר וכו' וא"ת מאי משל הוא זה וכו'. ה"ה דהו"מ להקשות על משל דר"ע וכו'. מהרש"א.
י"ל דהתורה הכשירה רק בספק חלל ולא בודאי, ומשו"ה מוכח ר"ט דאזלי' בתר חזקת מקוה. רמב"ן ד"ה תימא ויעו"ש דבירושלמי תרומות פ"ח ה"א לא מש' כן. ועי' ריטב"א. ועי' ברכ"ש סי' כ"א בסופו [מה שהוכיח מד' דתרתי לריעותא חשיב ספק]. וכעי"ז בפנ"י.
ק' דאי דוקא בספק הכשירה תורה, אמאי במכות י"ג: קאמר דכה"ג שנמצא ב"ג חשיב מתה כהונה, וקאמר דזהו דוקא לר"י דמכשיר עבודת חלל. גבורת ארי שם ד"ה שוב. ערול"נ שם. ועי' שער המלך ביא"מ פ"ו ה"י ד"ה ואולם. ועי' דבר אברהם ח"א סי' כ"ו סק"ז וס"ח ב' יישובים בזה. וע"ע דברי יחזקאל סי' כ"ב י"ט ב' ישובים בזה. וכן עי' בערול"נ שם ב' ישובים בזה.
עו"ק מפסחים ע"א. דדוקא לר"י דמכשיר עבודת חלל ה"ה שפטור מתשלומי חומש על תרומה שאכל, ואי מיירי בספק חלל לר"א נמי יפטר משום הממע"ה. שער המלך שם. ועי' טעם המלך שם. ועי' דברי יחזקאל סי' כ"ב י"ח [ליישב דחייב מספק משום דחומש הוי כפרה, ועי' בשעה"מ שם דזה דוחק].
ישוב קו' הנ"ל דאליבא דר"ע כשר אף בודאי חלל. ערול"נ שם. דבר אברהם ח"א סי' כ"ו סק"ז.
עוי"ל דהמשל קאי אמה דלגבי טהרות מחלקים בין למפרע ללהבא, דמה שעשה עד היום טהורים, ומכאן ולהבא אין מניחין אותו ליגע בטהרות, וכה"ג הוא בכהן העובד וכו'. רמב"ן. ריטב"א. מהר"י בירב בשם רבינו משולם. ובעיקר הענין בכהן שנמצא חלל, אימת פוסק אי באמצע עבודתו, עי' רמב"ם ביא"מ פ"ו ה"י, ועי' ירושלמי תרומות פ"ח. ועי' שו"ת באר יצחק או"ח סי י"ג ענף ז' ד"ה ובזה, וסי' כ"ה ד"ה ולכן נ"ל.
עוד ישוב בזה. אבן האזל ביא"מ פ"ו ה"י ד"ה ונראה.
בא"ד מר אזיל בתר חזקה דמקוה וכו'. עי' משנ"ת בגמ' בד"ה ר"ט מטהר ור"ע מטמא.
בא"ד [ופליגי נמי וכו']. הטעם דלא פי' התוס' כן. מהרש"א.
אי בטמא שטבל במקום ולאח"ז נודע שהיה חסר באותו שעה, אי טהרותיו טהורות למפרע. עי' תוס' ישנים דלר"ט טהורות. וכ"מ בשלנ"ל, ומהר"י בירב. אולם עי' מהרש"א בדעת התוס' דפליגי.
בא"ד ופליגי נמי במקוה שטבל בה כהן וכו'. ביאור דבריהם. מהרש"א.
ק' דליפלגי בכל טמאים ופסולי כהונה שאין יודעים בפסולם [ועוד דאז ל"ש לפרוך דמקוה פסולו ביחיד]. מהרי"ט. קר"א תענית י"ז: בתוד"ה דבר.
מו"מ במה דמבו' בזבחים ט"ו: דטמא שעבד חילל. מהרי"ט.
ד' התוס' כאן הם דוחק גדול דלא נזכר מזה בברייתא. אבן האזל ביא"מ פ"ו ה"י ד"ה אכן.
תוד"ה שלח וכו' שיכול להתברר ע"א נאמן ואפי' ע"א מכחישו. ק' דכ"ז לאביי אבל לרבא לא. מקנה. שער המלך שגגות פ"ג ד"ה כתבו [יעו"ש דבזה קיי"ל כאביי, אף דבעיקר פלוגתתם קיי"ל כרבא]. ועי' חת"ס שו"ת אה"ע ח"א סי' י"ב.
י"ל דעכ"פ בדבר אחר מוכח דין זה של שלח אחוי. מקנה.
ק' דילמא רק נגד הכחשת בע"ד. מהרי"ט. קקיון דיונה.
י"ל דס"ל דע"א גריע מבע"ד. קקיון דיונה.
אין כוונת התוס' דנאמן משום דהוי מילתא דעבידא לאיגלויי, דא"כ לשני יש להאמן, אלא שיש לחוש לד' הראשון, מו"מ ופלוגתא בזה. זכר יצחק סי' ע"ב ד"ה אמנם. ועי' תוס' ס"ו. ד"ה נטמאו. ובעיקר הענין עי' באה"ט חו"מ סי ל' סקי"ד בשם סמ"ע דמש' דנאמן לגמרי. ועי' מהרי"ק שורש א'. ועי' ש"ך שם סקי"ג דמש' דנאמן לגמרי [אלא שכ' לחלק בין היכא שהשני אין רוצה לברר לבין רוצה לברר]. ועי' תומים שם סקי"ב. וע"ע מחנ"א ה' עדות סי' ט"ז. ועי' שער המשפט שם סק"ז. וע"ע שו"ת דברי שלום ומשפט חו"מ ח"א סמ"ד. ועי' מהרש"ם ח"א סי' ד'.
אי נאמן הראשון לגמרי או דרק יש לחוש לדבריו. עי' באה"ט חו"מ סי ל' סקי"ד בשם סמ"ע דמש' דנאמן לגמרי. ועי' מהרי"ק שורש א'. ועי' ש"ך שם סקי"ג דמש' דנאמן לגמרי. ועי' תומים שם סקי"ב. וע"ע מחנ"א ה' עדות סי' ט"ז. ועי' שער המשפט שם סק"ז. וע"ע שו"ת דברי שלום ומשפט חו"מ ח"א סמ"ד. ועי' מהרש"ם ח"א סי' ד'. זכר יצחק סי' ע"ב ד"ה אמנם. ועי' תוס' ס"ו. ד"ה נטמאו.
אי חלוק בין היכא שהשני רוצה לברר דבריו להיכא שאין רוצה. ש"ך שם. ועי' באחרונים הנ"ל.
קושיא מהכא להרמ"א יו"ד קכ"ז ס"ג שכ' בשם י"א דבדבר שאפשר להתברר יש לחוש לד' העד, אמאי נקט בשם י"א, והא כן מבו' בגמ'. ש"ך שם סקכ"ד. ועי' מהרי"ט ושעה"מ הנ"ל. ועי' חת"ס שו"ת אה"ע ח"א סי' י"ב משה"ק להש"ך.
י"א דבדבר העשוי להתברר, חיישי' לד' הע"א אף כנגד שנים [ודלא כש"ך קכ"ז]. עי' ימי שלמה הל' עדות פ"ה יעו"ש באורך.
אי שאני דין ת"ח דיהא נאמן אפי' כנגד ב' בדבר העשוי להתברר. ימי שלמה שם. ועי' גן המלך [לבעל הגינת ורדים] סי' קמ"ז. ועי' קול אליהו חיו"ד סי' א'.
תוד"ה ולזרעו וכו' משמ' דלשון זרע לא משתמע אלא כשר. י"ל דילפי' זרע פסול מקרא דברית כהונת עולם, ולא מקרא דלזרעו. רשב"א. ריטב"א.
י"ל דדוקא ממזר חשיב זרע פסול, אבל חלל חשיב זרעו דמותר בקהל. רשב"א. ובעיקר הענין אי בנודע שהוא ממזר עבודתו פסולה או לא, עי' משנ"ת בגמ' בד"ה ב"ג וב"ח דעבודתו כשירה.
ישוב עפ"י השיטה דרק עבודת ספק חלל כשירה. רמב"ן. ועי' ריטב"א ומהרי"ט.
עוד ישוב בזה. מקנה.
בא"ד ולבניו שהרי בנות וכו'. ק' דנוטלות בקדשי בקדשים וקדשי גבול [ב"ק ק"י:]. מהרי"ט. מקנה. רש"ש [יעו"ש ליישב דכהונה לשון שירות דל"ש בנשים].
בא"ד ולבניו שהרי בנות וכו' אבל התם אינו מיותר וכו'. ק' דביבמות כ"ב: ד"ה בן כתבו דלש' מש' אף פסול וזרע מש' כשר. מקנה.
עו"ק דילמא זרעו אתי לרבויי בני בנים. מקנה.
ק' מזרע דגבי סוטה, דלא מרבי' מיניה זרע פסול, [כמבו' בירושלמי סוטה פ"ד]. מראה הפנים שם ד"ה זרע כשר.
תוד"ה כ"מ וכו' נראה לר"י דהך סתמא אתיא כר"ש התימני וכו'. צ"ב הל' נראה, דהא כן מבואר להדיא, דמתני' דלא כר"ע. פנ"י [יעו"ש ליישב דאתי לאפוקי מר' סימאי ביבמות מ"ט. דלר"ע יש ממזר רק מח"ל דשאר עיי"ש]. מהרי"ט ד"ה כל [יעו"ש ליישב דקאתי לאפוקי מר' יהושע דס"ל ממזר מחייבי מיתות בלבד עיי"ש]. וע"ע פני שלמה.
הטעם דל"פ דמתני' אתיא כר' סימאי אליבא דר"ע דיש ממזר רק מחיי"ל דשאר. פנ"י. פני שלמה.
יש מדקדקין מהד"ה של תוס', דמתני' דלא כר"ע, והטעם משום דלר"ע ליכא ב' כללי כ"מ שיש קידושין ויש עבירה, דבכ"מ שיש קידושין ע"כ אין עבירה לר"ע. מהרי"ט ד"ה כל. ובעיקר דבריו דאיכא חייבי עשה, ועי' משנ"ת לעיל בגמ' בד"ה ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום.
עוד ראיות דמתני' כר"ש התימני. מהרי"ט שם.
ק' דלק' ס"ז: פירשו התוס' [ד"ה מנא] דמנה"מ דמק' בגמ' שם אמתני' קאי לר' יהושע. פנ"י לק' ס"ז: בתוד"ה ואור"י. אהל משה שם בתוד"ה בעי.
בא"ד אע"ג דאיכא סתמא אחרינא ביבמות. מו"מ בזה. ריטב"א. תורא"ש. ועי' פנ"י דאיכא סתמא שם בדף ס"ט:
בא"ד משום דמתניא גבי הילכתא פסיקתא. עוד מו"מ בכלל זה. תוס' יבמות מ"ט. ד"ה שמעון. וע"ע תוס' ע"ז דף ז. ד"ה משום. וע"ע תוס' ב"ק ק"ב. ד"ה גבי. ועי' תוס' מנחות ס"ו. ד"ה זכר. ועי' רש"י ע"ז ז. ד"ה ואיבעית. וע"ע קוב"ש ב"ק אות קנ"ג.
ק' דאין למדין הלכה ממשנה. קוב"ש שם. ועי' ריטב"א ד"ה כל מקום. ועי' תוס' יבמות מ"ט. ד"ה שמעון. ועי' רש"י נדה ז: ד"ה הא קמ"ל.
הוצרכו להוכיח מכמה מקומות דהלכה כר"ש התימני, אף דכ"כ להדיא ביבמות מ"ט. דהלכה כדבריו, משום דאין למדין הלכה ממשנה. ראשונים?? ועי' ריטב"א ד"ה כל מקום.
טעמא דמילתא דאין למדין הלכה ממשנה. רש"י נדה ז: ד"ה הא קמ"ל.
הוכחה דלא קיי"ל כר"ש התימני, מדיליף ביבמות מ"ה: ממזר מאשת אב, והתם ל"ה חיי"מ, ועוד שם ל"ז. דדחיק לאוקומי לראב"י כהילכתא, ומבו' שם דאיכא ממזר מאשת אח, ועוד שם מ: דיש ממזר מצרת חלוצתו. תורא"ש.
עוד ראיה לזה, מלק' ע"ו. דאיכא ממזר מאחותו, מו"מ בזה. תוס' יבמות מ"ט. ד"ה שמעון. תוס' ישנים שם.
בא"ד ועוד תני איזהו ממזר וכו'. ביאור לש' התוס', ועוד תני. רש"ש.