מפתח/יבמות/לח/א
ואין ספק מוציא מידי ודאי. אי הודאי נשאר ודאי גמור או דהוי כמו רוב וחזקה דאינו ודאי גמור [ונשאר ספק, עי' ריטב"א ותוספות הרא"ש ב"מ ו:]. שו"ת חכם צבי סימן ס"א. ועי' גליוני הש"ס יומא פ"ח ה"ד. ועי' ברכת שמואל ב"מ סימן ב' בשם הגר"ח, ובשם ריב"ש. ועי' להלן.
דין אין ספק מוציא מידי ודאי, אינו כדין הממע"ה אלא הוא דין ודאי גמור ואין כאן ספק כלל. ברכת שמואל ב"מ סימן ג' בשם הגר"ח, ושכ"כ בריב"ש. ועי' תוס' פסחים ט: גבי טומאה ברה"ר דאף במקום ספק וודאי, אכתי חשיב ס"ט ברה"ר. אמנם עיי"ש בחי' רבינו דוד דחולק. וע"ע חזון איש סימן קי"ט סקי"ב מש"כ בדעת התוס' לקמן ל"ט. דאי"ז דין ודאי [יעויין שם דתליא בפלוגתת רבה ורבא]. אולם יעוי' בר"ן ורשב"א בכתובות פ: משמע דהא דין ודאי. וע"ע ב"י אה"ע סימן ק"ס, וטור שם וב"ח שם.
ק' דניזיל בתר רוב נשים לט' ילדן. תרוה"ד סימן שמ"ט. קצוה"ח סימן ר"פ סק"ב.
אי מהני רוב כנגד א"ס מוציא מידי ודאי. תרוה"ד סימן שמ"ט. קצוה"ח סימן ר"פ סק"ב, ועי' קוה"ע סימן ל"ז סק"ט [יעויין שם דמהני ויעויין שם שתלה בזה דגם כנגד מר"ק רוב מהני]. ועי' ראשי שערים ב"ב סימן כ"ג [יעויין שם שהעיר דגם הודאי הוא בא מכח רוב של רוב בעילות אחר הבעל].
ע"י א"ס מוציא מידי ודאי חשיב שיש לודאי חזקת ממון. קצוה"ח שם.
ספק ובני יבם וכו' בנכסי סבא. קשה דהא אילו אביהם היה חי לא היה הספק נוטל כלום בחלקו, וא"כ אמאי חולק עם בני היבם שבאים מכוח של היבם. רא"ש סימן י"א. ועי' דרישה אה"ע סוס"י קס"ג.
הוכחה מתי' הרא"ש דנכד יורש ישר מהסבא. שיעורי ר' דוד אות רנ"ט.
סבא וספק בנכסי יבם וכו' וחולקין. ול"א דהסבא הוא ודאי יורש וא"ס מוציא ממנו, כיון דהספק הוא בן אחיו של יבם, וא"כ גם הוא ודאי ממשפחתו. רמב"ן. ועי' קוה"ע סימן מ' סקי"א. ועי' חי' ר' שמואל ב"ב סימן כ"ד.
הוכחה מד' הרמב"ן דירושת אח היא ירושה ישירה ולא ע"י משמוש. שיעורי ר' שמואל ב"ב ק"ח., ועי' רמב"ן עה"ת במדבר כ"ז ט', [יעויין שם דירושת אח היא ע"י משמוש, וע"ע בחידושיו ב"ב ק"ח. דאחין מכח עצמן הן באין, ואכמ"ל].
היאך הדין בספק ובנות יבם בנכסי יבם, אי אמרי' א"ס מ"מ ודאי ויירשו הבנות הכל או"ד יחלוקו [ואי תליא בפלוגתת הראשונים גבי ספק ויבם בנכסי מיתנא אי יורש יבם הכל מדין א"ס מוציא מידי ודאי]. בית שמואל סימן קכ"ג סק"ה. אבנ"ז אה"ע סימן רכ"ט. ועי' רא"ש סימן ח'. ועי' לעיל ל"ז: ד"ה ספק ויבם וכו' הוי ממון וכו'.
מת הספק, ובאין אחי האב לירש עם היבם, יורש עמם [היבם] בשוה, משום דא"ס אב מוציא מידי ודאי אח. ירושלמי פ"ד ה"ב [הו' בקר"א].
קשה על זה, אמאי חשיב ספק מוציא מידי ודאי הא להצד דהוא האב אחי אינם יורשין כלל, ועוד דמ"ש מסבא ויבם בנכסי ספק חולקין, הרי דפסק אב מוציא מידי ודאי אבי האב. קר"א.
נכסים הנכנסין והיוצאין עמה. ביאור. הערוך ערך נכס א'.
הא דלא נקט נכסי מלוג. חי' הלכות הרשב"ץ כתובות עמ' רנ"ה.
דוקא נכס"מ שנפלו לה בעודה תחת הבעל, אבל מה שנפלו כשהיא ש"י אין ליבם בהם כלום. מאירי. ועי' בגמ' בע"ב.
יורשי הבעל. אי יורשי הבעל היינו היבם או אבי הבעל שמת. עי' רד"ה ה"ג ב"ש וכו'. מאירי. מהרי"ק [הו' ברמ"א אה"ע סימן ק"ס ס"ז]. שו"ת מהרי"ו [הו' בים של שלמה סימן י"ג]. ים של שלמה.
קשה [להמפרשים דיורשי הבעל היינו אבי הבעל שמת, מאירי ומהרי"ק] מאיזה טעם יירש האב את היבמה. ים של שלמה. ועי' פנ"י כתובות פ:, ועי' חזון איש סימן קי"ט סקי"ח. וחי' הגרש"ש סימן ל"ו ד"ה וכן. ושיעורי ר' שמואל אות תמ"ה.
לשיטתם [דהאב היינו יורשי הבעל] היינו משום דכשהיבם חי לא פקעה אישות הבעל וע"כ האב יורש את בנו המת. חי' הגרש"ש שם. שיעורי ר' שמואל שם. ובעיקר הענין אי הזיקה נחשבת האישות של הבעל המת, עי' אתוון דאורייתא כלל ח'.
כוונתם דאין חיוב כתובה משום זיקת היבם, והאב יורש את הנכסים שהיה הבעל צריך לפרוע מהם הכתובה, ויורשם האב כשאר נכסי הבעל. חזון איש סימן קי"ט סקי"ח.
קשה [להמפרשים דיורשי הבעל היינו היבם] אמאי יורש היבם הכתובה, הא כיון דמתה קודם החליצה והכתובה הרי לא ניתנה ליגבות קודם חליצה וא"כ ליכא חיוב כתובה כלל, והכתובה הוי בכלל שאר נכסים שהאבא יורש. חזון איש סימן קי"ט סקי"ח. ועי' שיעורי ר' דוד [פוברסקי]. ועי' להלן ד"ה וכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים.
הטעם [להמפרשים דיורשי הבעל היינו היבם] דהיבם יורש הכתובה, משום שע"י נסתלקו יורשי האשה. חזון איש שם. ועי' שי' הגר"ד שם.
נכסים הנכנסים וכו' בחזקת יורשי האב. מוכח דבנכסי מלוג כל דאיכא ספיקא מוקמינן אחזקה ובחזקת יורשים. תורת חיים [להמהרח"ש] ח"ב סימן ט"ו.
עולא אמר וכו'. עי' משנ"ת לקמן בע"ב ברד"ה עושה ספק נשואה, ביאור פלוגתת ב"ש וב"ה לדעת עולא.
היאך הדין לעולא ורבה בנכסי מלוג שנפלו לה תחת הבעל, אי יחלוקו או דהכל ליבם, או דלא שאני להו לרבה ועולא כלל בין נפלו לה כשהיתה תחת הבעל לנפלו לה כשהיא ש"י, מו"מ בזה. מאירי [יעויין שם דיש בזה ג' שיטות].
זיקת ארוסה עושה ספק וכו'. הטעם משום דלא ידעינן אם ייבם או יחלוץ. רשב"א. ריטב"א. תוס' כתובות ע"ח. ד"ה סיפא. ועי' רמ"א אה"ע סימן ק"ס ס"ז בשם המהרי"ק שורש צ"א ד"ה אך. ועיי"ש ביאור הגר"א. ועי' משנה למלך אישות פכ"ב ה"י. בית שמואל סימן ק"ס סקי"א. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ו אות ה'. חזון איש סימן קי"ט סק"כ וסקכ"ד. ושיעורי ר' שמואל אות תנ"א.
לפי"ז במקום שכופין לחלוץ אין הנכסים בחזקת היבם. מהרי"ק שורש צ"א ד"ה אך. רמ"א אה"ע סימן ק"ס ס"ז. ביאור הגר"א שם. בית שמואל סימן ק"ס סקי"א. חי' הגרש"ש סימן ל"ו אות ה'. שיעורי' ר' שמואל אות תנ"א. ועי' להלן אי הוי ספק התלוי במציאות אם יחלוץ או ייבם, ולכאו' נידון דידן תליא בהכי.
אי הוי ספק התלוי בעתיד אם אם ייבם או לא, או דהוי ספק דין ולא במציאות אם ייבם או יחלוץ. מהרי"ק שורש צ"א ד"ה אך. רמ"א אה"ע סימן ק"ס ס"ז. משנה למלך אישות פכ"ב ה"י. ביאור הגר"א שם. חי' הגרש"ש סימן ל"ו אות ה'. שיעורי' ר' שמואל אות תנ"א. בית שמואל סימן ק"ס סקי"א. חזון איש סימן קי"ט סק"כ.
אי כשמצות חליצה קודמת אי אכתי איכא להספק אי כארוסה או כנשואה. משנה למלך אישות פכ"ב ה"י. בית שמואל סימן ק"ס סקי"א.
עושה ספק, היינו זיקה קלושה [ולא זיקת ספק]. ראמ"ה.
עושה ספק ארוסה. עי' משנ"ת לקמן בע"ב ברד"ה זיקת ארוסה, בענין מה עושה זיקת ארוסה. וע"ע לקמן בע"ב ד"ה אלא ש"מ זיקת וכו'.
גירסת מקצת הגאונים בד' עולא רישא דנפלו לה כשהיא ארוסה וסיפא דנפלו לה כשהיא נשואה. אוצה"ג עמ' 62. והו' ברשב"א כאן ובשו"ת ח"ב בשם ר"ח. ובריטב"א. ובמאירי. ועיי"ש עוד ברשב"א. ריטב"א. מאירי. ראמ"ה.
תוד"ה הוי יבם וכו' ואין נראה וכו'. מו"מ וביאור השיטות. או"ז סימן רי"ב. רמב"ן. רא"ש סימן ט', ובשו"ת כלל פ"ד סימן ג'. ריטב"א. ועי' תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה נפל. ועי' ערוך לנר. הגה"מ נחלות פ"ה אות ו'. משנה למלך שם רד"ע [ס' הליקוטים] שם. חוסן ישועות ב"ב שם. עיני ישראל ב"ב שם. פני שלמה שם. אבן לשם בדביר [על ראב"ן] ב"ק סימן ט'. דברי חיים [אוירבך] תפיסה סו"ס י'. אבנ"ז אה"ע סימן ר"ט אות כ"ב. חי' הגרנ"ט סימן קצ"ב. ועי' טור סימן ר"פ ס"ז. וב"י שם. ב"ח שם. כנה"ג שם הגה"ט אות י'. וכוס הישועות ב"ב שם. מנחת יעקב [אס"ז] שם.
בא"ד ואין נראה דאטו מפני שהוא ודאי בחצי וכו'. י"ל דכוונת רש"י דמאותו טעם שיש לו תביעה על החצי האחד יש לו תביעה גם על החצי השני, משא"כ בטלית. ערוך לנר. ועי' חמד"ש. ועי' משנת ר"א סימן כ"א סק"ד. ועי' להלן.
בא"ד וכן בפ"ק דב"ק וכו'. י"ל דהתם חייב או קרקע או מעות. פני שלמה ב"ב שם.
בא"ד וכן ז"א כולה שלי וז"א חציה שלי גבי שנים אוחזין בטלית. י"ל דשאני שנים אוחזין דכיון שתפוס השני בטלית דאנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא ע"כ לפוטרו בולא כלום א"א. ריטב"א [הישנים] ב"מ ב., ועי' תוספות הרא"ש ב"מ שם. ועי' ריטב"א ב"ב ל"ג.
י"ל דשאני טלית דכיון שהוא ודאי רק על פי הודאת השני ע"כ צריך לקבל כל דברי השני גם מה שטוען דחציה שלו. קצוה"ח סימן קי"ב סק"ה. וע"ע לעיל מה שהו' בשם הערוך לנר ישוב נוסף. וע"ע להלן בשם הגהות מדרכי דהיכא שהוא ודאי בחצי שלא עפ"י הודאת השני אמרי' א"ס מוציא מידי ודאי.
יש מבארים דכוונת רש"י רק לגבי ירושה דלכל יורש יש סיבה לזכות בכל הנכסים, משא"כ בשנים אוחזין, וכמו שנתבאר בתירוץ התוס' עצמם [עי' להלן]. חמד"ש ב"מ ב., שיעורי ר' שמואל אות תל"ט ות"מ. ועי' חי' הגר"ח הלוי תרומות פ"ח ה"ד. ועי' שו"ת רע"א תנינא סימן ד'. ועי' רשב"ץ [הו' בשיטמ"ק ב"מ ב.]. ועי' פנ"י ב"מ שם. ובקונטרס הביאורים ב"מ סימן אות ד'.
היכא דנעשה ודאי בחצי שלא עפ"י הודאת השני גם בשנים אוחזין אמרי' א"ס מוציא מידי ודאי. הגהות מרדכי ריש ב"מ; שמ"ק שם בשם הרא"ש. ועי' לעיל מה שהו' מהקצוה"ח.
עוד בישוב שיטת רש"י מהך ראיה. אבן לשם בדביר [על ראב"ן] ב"ק סימן ט'. העמק שאלה שאי' קל"ה אות י"ב. פני שלמה ב"ב שם.
בא"ד אלא הא וכו' שהיבם הוא ודאי יורשו של סבא וכו'. כוונתם דהיבם היה מוחזק שיירש הסבא לבדו קודם שהספק נולד, משא"כ בנפל הבית וכו'. ערוך לנר. ובדומה כ' במנחת יעקב [יעויין שם דהיבם נחשב לודאי משום שהיה בחזקת יורש על כל הנכסים קודם שהיבם נולד].
כוונתם דהיבם ודאי משום דהוא ודאי יורש ולכל יורש יש כח ירושה על כל הנכסים ורק משום שיש כמה יורשים חולקין. חמד"ש ב"מ ב., נחל"ד שם. דברות משה סימן ל'. ועי' שיעורי ר' שמואל אות תל"ט ות"מ. וחי' הגר"ח הלוי תרומות פ"ח ה"ד. ועי' שו"ת רע"א תנינא סימן ד'. ועי' רשב"ץ [הו' בשיטמ"ק ב"מ ב.].
כוונתם דאין הספק מי היורש אלא מי המוריש. קובץ שיעורים ב"ב אות תקע"ו.
עוד בביאור ד' התוס'. דברות משה שם. ועי' בשו"ת רע"א תנינא סימן ד'. ובהגהותיו לשו"ע סימן קל"ב.
מש"כ השו"ע (חו"מ סימן קי"ב ס"ד) לגבי ב' מלוין וא' מוקדם לשני, ואין ידוע אי כתוב דאיקני, דהדין דחולקין על חצי השני, ול"פ דא"ס מוציא מידי ודאי [דהיינו מידי המוקדם שהוא ודאי בחצי האחד], תליא בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל, והשו"ע ס"ל כהתוס'. קצוה"ח שם סק"ד.
עוד מו"מ בשי' התוס'. עי' תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה נפל. ועי' שושנים לדוד ב"ב פ"ט מ"י. בית דוד שם. רש"ש ב"ב שם. מלא הרועים שם. ועי' מחנה חיים ח"ב יו"ד סימן מ"ג. וע"ע חי' מהרצ"ה קלישר ב"ב שם.
תוד"ה ובית הלל וכו' נפל הבית עליו ועל אשתו. אי הוי כספק נתגרשה דנחלקו הרמב"ם והראב"ד אי יורשה. יד אהרן אה"ע סימן צ' אות כ'. ישוע"י שם סק"ז. קובץ שיעורים ב"ב אות תקע"ד.
בא"ד ופי' בקונטרס וכו' ה"נ פליגי הכא. מו"מ וביאור פירש"י ותוס', והא דלא הקשו בגמ' בחזקת מי. רא"ש מלוניל [שי' הקדמונים] ב"ב קנ"ח., תוס' רי"ד לקמן פ"ד., תוס' מהר"ם כאן. רמב"ן. רשב"א. מאירי. ריטב"א. ועי' רש"י. ועי' תוס' חד מקמאי. מהרש"א. תוספות הרא"ש כאן וכתובות פ:, תוס' הר"ש משאנץ. שיט"מ ב"ב קנ"ח. בשם הראב"ד, וכתובות שם ד"ה וכתב הריטב"א, וד"ה וריב"ש כתב, וד"ה והרא"ה. ועי' ס' החכמה שם קכ"ב ג'. פנ"י שם. אילת אהבים ח"ב שם ד"ה ובזה מיושב, וד"ה נכסים. ועי' אהל משה שם. שו"ת מהריב"ל ח"ב סימן י"ח. שו"ת ריב"ש סימן שס"ב. תוי"ט ב"ב פרק מי שמת מ"ט. פרח מטה אהרן ח"א סימן ט"ו וסימן ט"ז. עיני ישראל ב"ב שם. יד אהרן אה"ע סימן צ' אות ל"א. פני שלמה ב"ב שם. מקור מים חיים ח"ב סימן כ'. ועי' ס' ההשלמה ב"ב שם. ס' המאור שם. ומלחמות שם. כתוב שם בב"ב שם. ראב"ד אישות פכ"ב ה"י. שו"ת הרא"ש כלל פ"ד סימן ג'. מהרי"ק שורש צ"א. קרית מלך רב שו"ת סימן י"ז. כתונת פסים כאן. ישוע"י אה"ע סימן ע"ז סק"ה. חזון איש אה"ע יס' קי"ט.
לשיטת רש"י, ר"י סבר דנכסי צו"ב חשיבי כנכסי האיש וזכיותיה אינן אלא כתנאי בעלמא, וע"כ הוי ככתובה שלא ניתנה ליגבות מחיים, ולר"א זכויות האיש הוו כשעבוד על נכסיה ואי"ז ככתובה וע"כ נכסים בחזקתה. חזון איש אה"ע סימן קי"ט סק"י.
לאביי [לקמן בע"ב] ע"כ הפי' במתני נכסים בחזקתן, היינו בחזקתה. רמב"ן ל"ט., ועי' לקמן ל"ט. ברד"ה וקסבר, משנת"ב.
בא"ד ואפשר וכו' דנכסי צו"ב הוי בחזקת יורשי הבעל. יש מהאחרונים שכתב דהיה נראה [ודלא כדמשמע מהתוס', ועי' להלן] דלהנך אוקמיתי בגמ', דמוקמי' למתני' דנפלו לה כשהיא שומרת יבם, אז לכו"ע אין הנכסים בחזקת הבעל, דלא אגידה גביה ועוד דל"ש בכה"ג נכסי צו"ב. קר"א. [ויעויין שם דלדעת רש"י בין נכסי מלוג בין נכסי צו"ב יחלוקו כשנפלו בעודה תחת בעלה ואפי' לאביי דס"ל דאמר נכסי מלוג בחזקת האשה, ולהתוס' נכסי צו"ב לבעל כמו הכתובה, ולדעת הרי"ף הכל ליבם]. וע"ע מאירי שהביא בשם גדולי המחברים, שאין ליבם בנכסי מלוג כלום, ונחלק עליהם.
שיטות הראשונים בזה [אי כרש"י או כר"ת]. רמב"ם אישות פכ"ב ה"י. ראב"ד. סמ"ג עשין נ"א. רמב"ן. ריטב"א. רא"ש סימן י"ג. ים של שלמה סימן י"ג.
בא"ד וכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים. אי משו"כ לא חל חיוב כתובה כלל, או דחל ורק שבפועל אין יכולה ליגבות. חזון איש אה"ע סימן קי"ט סקי"ח. שיעורי ר' דוד [פוברסקי].
אף דס"ל דמצות חליצה קודמת, מ"מ אין לה כתובה ונדוניא בחיי יבם. אהלי יעקב להמהריק"ש סימן כ"א. ועי' מהרי"ק שורש צ"א.
בכתובות נ"ג. משמע דאי"צ לנכסי צו"ב שתגיע לכלל לכשתנשאי. אילת אהבים ח"ב כתובות פ: ד"ה ומה שתמה.
בא"ד וא"ת ולמ"ד בחזקת יורשי האשה מ"ש וכו' ועל אמו דמודים ב"ה דיחלוקו. צ"ב אמאי לא הקשו גם למ"ד בחזקת יורשי הבעל, אמאי התם יחלוקו. מהרש"ל. מהרש"א. ועי' ישרש יעקב.
כמו"כ קשה מנכסי מילוג דהתם הם בחזקת יורשי האשה, ובנפל הבית עליו ועל אמו מודים ב"ה דיחלוקו. שו"ת הרשב"א ח"ב סימן ל' ל"א. מהרש"ל. מהרש"א כאן וב"ב קנ"ח, פני שלמה ב"ב שם.
קשה דנפל הבית עליו ועל אמו מיירי בנכסים שקנתה בעצמה, משא"כ ברישא [דהיינו נפל עליו ועל אשתו, דאמרי' יחלוקו] מיירי בנכסי צאן ברזל. תו"ח ב"ב קנ"ח. ד"ה ור"ז. עיני ישראל שם. באר יצחק סימן קמ"ב. פני שלמה שם.
בא"ד וי"ל וכו' יורשי הבעל דרבנן וכו'. מוכח התוס' כהך צד בפלוגתת האחרונים דהבעל זוכה בנכסי צו"ב לאחר מיתת אשתו משום ירושה. חי' הגרש"ש כתובות סימן מ"ז ויעויין שם דלפי"ז ק' הא כל ההתחייבות הוי לכשתנשאי ועדיין לא הגיע. שיעורי ר' שמואל אות תמ"ח. ועי' אילת אהבים ח"ב כתובות פ: ד"ה ומה שתמה, [הו' לעיל, דיעויין שם שהוכיח דבצו"ב אי"צ שתגיע לכלל לכשתנשאי]. ועי' רש"י כתובות נ"ב: ד"ה מפני מה. תוס' ב"ב מ"ט: ד"ה וכדרב. ועי' להלן.
קשה דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. שושנים לדוד ב"ב שם. ועי' קול הרמ"ז שם. ועי' תוס' כתובות סוף פ"ג: .
קשה איך הבעל יורש נכסי צו"ב הא הוי רק חוב ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק. פנ"י כתובות מ"ז. ד"ה גמרא. ועי' אבנ"מ אה"ע סימן נ"ב סק"א.
נחלקו האחרונים אי הבעל זוכה בנכסי צו"ב לאחר מיתת אשתו משום ירושה או משום שלא הגיע זמן הפירעון של הנכסי צו"ב. פנ"י כתובות מ"ז. ד"ה גמרא. אבנ"מ אה"ע סימן נ"ב סק"א [ויעויין שם דמוכח ברשב"א בכתובות שם דהוא משום שלא הגיע זמן הפירעון, וכן ברמב"ן ריטב"א ורא"ה]. ועי' שיעורי ר' שמואל אות תמ"ח. ועי' רש"י כתובות נ"ב: ד"ה מפני מה. תוס' ב"ב מ"ט: ד"ה וכדרב. ועי' חי' הגרש"ש כתובות סימן מ"ז. משנת ר' אהרן סימן כ"א סק"א.
קשה דהא ר"ע איירי על המשנה דנפל עליו ועל אמו, בב"ב שם, ואילו במק"א [יש נוחלין קי"א:] אית ליה דירושת הבעל דאורייתא. תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה ובית. ועי' מהרש"א שם. כוס הישועות שם. עיני ישראל שם. ועי' תויו"ט שם מה שיישב.
בא"ד א"נ וכו' כיון דלאו מכח קורבה וכו'. דבן מיד שנולד הוי יורש אבל בעל תליא במיתתה. קובץ שיעורים ב"ב אות תקע"ה.
בתוס' (ב"ב קי"ג.) מבואר דירושת בעל מטעם שאירות, והיינו דירושת בעל הינה מחמת קורבה. ועי' שיעורי ר' שמואל ב"ב סימן כ"ט. חידושי ר' ראובן ב"ב סימן כ"ב. ועי' תוס' ב"ב קי"ד: וע"ע תוס' לקמן נ"ה: ד"ה לאחר מיתה.
אי ירושת בעל הינה מחמת קורבה, או שהוא רק זכות ממון של ה בעל באשתו. עי' רשב"ם ב"ב קי"א ד"ה והאיש יורש את אשתו. ועי' תוס' ב"ב קי"ג. ועי' חידושי ר' ראובן ב"ב סימן כ"ב. ושיעורי ר' שמואל ב"ב סימן כ"ט. עי' קוה"ע סימן מ'. קובץ שיעורים לקמן פ"ג.
דעת הרמב"ם בנידון זה. עי' בדבריו אישות פי"ב ה"ט. ועי' קוה"ע סימן מ'.
אי מוכח דבלוקח אינו גובה מיורשי הבעל. חזון איש אה"ע סימן ע"ה סק"י.
נפ"מ בנידון אי ירושת בעל מטעם קורבה או לא, אי יכול הבעל להסתלק ממקצת נכסי ירושת אשתו דלהצד שהוא לאו משום קורבה שפיר מסתלק ממקצת. עי' קוה"ע סימן מ'. קובץ שיעורים לקמן פ"ג. ובעיקר הנידון אי יכול להסתלק ממקצת, עי' רמב"ם אישות פכ"ג ה"ה.
עוד ישוב לקו' התוס'. חי' רמ"ש ב"ב שם.
קשה למה יהא יותר בחזקת הבן מבחזקת שאר יורשי האם, שהרי גם הם באים מכח קורבה. תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה ובית. ועי' פני שלמה שם. ומהרש"א שם.
בא"ד א"נ וכו' פורענות כשהבן וכו'. מו"מ בזה. ב"י אה"ע סימן ד'. ישרש יעקב. רש"ש ב"ב ע"ט: ד"ה אימור. שו"ת מהרש"ם ח"ב השמטות לסימן רי"ד [הש' ב'], וח"ג סימן פ"ז. ועי' שעה"מ סוכה סופ"ד. ועי' תוס' ב"ב קנ"ח. וכתובות נ"ב. ד"ה ובית.
י"מ דירושת אשה הוי מטולטלת דאפשר לו לומר איני יורשך. שו"ת הרשב"א ח"ב סימן ל"א.
בא"ד וא"ת וכו' אין אדם מוריש שבועה וכו'. אמאי לא פריך ארב ושמואל גופא. מהרש"א ב"ב קנ"ח., כוס הישועות שם. ישרש יעקב. ערוך לנר ד"ה בא"ד משני, וד"ה אבל.
מוכח דצריכה שבועה אנכסי צאן ברזל, וי"ח, ומו"מ בזה. קרית מלך רב אישות פי"ח ה"ט הג' יעב"ץ ב"ב שם. חק"ל אה"ע סימן ל"ז, וסימן ל"ח. אילת אהבים כתובות ח"ב פ: ד"ה אלא, וד"ה ובזה נדחה. יד דוד אישות פט"ז ה"ב.
מצינו למימר כגון שפטרה משבועה אבל לא משמע הכי. תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה ובית.
בא"ד אבל ר' יוחנן וכו'. מו"מ וביאור. מהרש"א ב"ב קנ"ח., פני שלמה שם. מחצית השקל שם. ועי' תוס' ב"ב שם ד"ה ובית השני.
בא"ד וי"ל וכו' שאם היו בחזקת האשה וכו'. אי דוקא שבועה כזו יכול להוריש, וא"כ מאי מקשה בגיטין ל"ד: מאי איריא אלמנה אפי' כו"ע נמי, הא אלמנה שאני. ב"מ אה"ע סימן צ"ז. ועי' תוס' ב"ב שם ד"ה ובית.
אין לתרץ כגון שיחד לה קרקע בד' מצרנהא, דא"כ מאי מקשה בכל הנשבעין מכמה ברייתות וה"ל כן, מו"מ בזה. תוס' ב"ב קנ"ח. ד"ה ובית. ועי' תויו"ט ב"ב שם. קרית מלך רב אישות פי"ח ה"ט. מקור מים חיים ח"ב סימן כ'. יד דוד אישות ח"ג פט"ז ה"ב אות י"ד, ואות פ"ב בהגהה ז', ואות צ"ה. ועי' יד רמה ב"ב שם אות י"ג, וס' ההשלמה. ור"י קרקושא שם [שי' הקדמונים]. ריטב"א שם. נימוקי יוסף שם. טור אה"ע סימן צ'. ועי' ב"י שם. וב"ח שם. וכן יעוי' גהש"ס לרע"א ב"ב שם. וקושיות עצומות, דרו"ח רע"א שם צ"ב: ד"ה ובההיא, כו"ח דרע"א תנינא סימן נ'. תוס' רע"א ב"ב שם אות מ"ג. תפארת ירושלים שם. נחל יצחק סימן ק"ח אות ג'.
עוד י"ל, דל"ש הכא אין אדם מוריש שבועה וכו' משום דמת לפתע ול"ח לצררי, משא"כ במקום שהלך למ"ה, מו"מ בזה. תוס' ב"ב שם ד"ה ובית השני בשם רבינו שמשון, ור"י נחלק ע"ז. ועי' ס' התרומות שער ט"ז ח"ב דין ד'. גדו"ת שם. רא"ש ב"ב פ"ק סימן ט', ובשו"ת כלל פ"ו סימן א'. רי"ו [מישרים] נכ"ג ח"ו. נתיה"מ שם, וחי"א. חי' הר"ן ב"מ ז'. נמו"י ב"מ שם. ב"י אה"ע סימן צ"ו ד"ה כתב הרא"ש. ד"מ שם אות ז'. ב"ח שם סימן צ' ד"ה נפל. ב"ה שם. ח"מ שם סקי"ט. ב"ש שם סקכ"ד, וסימן צ"ו סק"א. ט"ז שם. ועי' מרהכ"מ שם סימן צ' סט"ו. וב"מ שם סימן צ"ז ס"א. שו"ת מהרי"ט ח"א סימן כ"ד. שארית יוסף סימן ל"ד, וסימן ס"ז. נובי"ק חו"מ סימן י"ח. אילת אהבים ח"ב כתובות פ:, חק"ל אה"ע סימן ל"ז וסימן ל"ח. נחל יצחק סימן ע"ח. יד דוד אישות ח"ג קי"ד א'. ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן רע"ד. וע"ע שו"ת מהריט"ץ החדשות סימן ל"ג. ישוע"י אה"ע סימן צ"ו סק"ז, וסימן קי"א סק"ב וסק"ג, וסימן קי"ד סק"ד. לחם שמים ב"ב שם. בית יעקב אה"ע סימן צ"ו סק"א. תורת נתנאל שם סימן ט"ז וי"ז.