אילת השחר/יבמות/לח/א
אבל הכא מי איכא למימר הכי. ופרש"י הא לא ידע מאי קא תבע מיניה וכו'. צ"ב דמ"מ נימא דממ"נ חייבין לו, ולמה צריך שידע מכח מה הם חייבים לו חלק בנכסים.
ואין ספק מוציא מידי ודאי. יל"ע באופן שהנכד הי' מוחזק בנכסי סבא, אם גם בכהאי גוונא נימא אין ספק מוציא מידי ודאי להוציא ממוחזק, ויוציא היבם את הנכסים ממנו.
רש"י ד"ה כשהיא נשואה. בארוסה ודאי לא תמכור לכתחילה. יל"ע אם איסור זה הוא איסור מדיני ממונות שאין לה זכות למכור, או שזה רק איסור בעלמא ולא שחסר לה הכח בבעלות הנכסים שאינה רשאית למכור, ונ"מ אם מועיל לזה אח"כ מחילת הבעל אם יתוקן בזה האיסור כאילו לא הי'.
בא"ד. משום דספק ארוסה היא דאגידא ביה ולאו אשתו ממש היא. יל"ע אם זה רק דין שנתנו לה רבנן דין שתהא כספק ארוסה, או דילמא זה באמת ספק דלא ידעינן אם כהאי גוונא דינה כארוסה או לא.
והנה מדלא מחלק בין נפלו לה הנכסים כשהיא יבמה מן האירוסין דאז היא ספק ארוסה, לבין יבמה מן הנישואין דדינה כספק נשואה, משמע דמה שהיא כספק נשואה או ספק ארוסה הוא משום דאין ידוע אם ייבמה או יחלוץ לה כמ"ש הרשב"א. אך קשה מאי נ"מ אם נפלה ליבום מאירוסין או מנישואין כיון דמ"מ כשייבמה תהי' נשואה, וא"כ בתרוייהו תהא כספק נשואה, כיון דבשניהם הספק הוא אם ישאנה ע"י יבום.
אמנם אם נפרש דאינה ספק באמת, רק דרבנן תיקנו לה דתהא כספק, יש סברא שלא רצו רבנן לתקן שיהי' דינה יותר ממה שהיתה קודם שנפלה ליבום, ולכן בנפלה מן האירוסין לא תיקנו לה דין ספק יותר מארוסה, ורק בנפלה מן הנישואין תיקנו שתהא כספק נשואה.
עוד יש להוכיח דהא דהוי ספק ארוסה היינו שתיקנו חכמים שיהא דינה כספק ארוסה, מהא דשקיל וטרי בגמ' להוכיח דהוי ספק ולא ודאי, והרי אם זה ספק במציאות מה ההו"א דהוי ודאי ארוסה, וע"כ דאי"ז ספק במציאות, רק שחכמים תיקנו דהוי ספק, ולכן הוצרכה הגמ' להוכיח שתיקנו דהוי ספק ולא ודאי.
וכן ברש"י (ד"ה זיקת ארוסה) שהק' מ"ט קרי לה ספק ארוסה, הרי לגבי הנכסים אין לו שום כח בהן, והרי אם במציאות היא ספק ארוסה, מאי קשיא ליה לרש"י הא למעשה היא ספק ארוסה, וע"כ דמפרש רש"י דאינה ספק ארוסה ממש, רק רבנן תיקנו דליהוי ספק, ולכן הק' שפיר דכיון שאין נ"מ במה שנתנו לה שם ספק ארוסה, לא שייך לומר דתיקנו לה שם ספק אם עי"ז לא ישנה דינה כלום, ומה עשו בתקנה שהיא כספק ארוסה, ותירץ דמ"מ לא שייך לומר דאינה כלום דהא בעיא חליצה.
אמנם כל זה הוא בשיטת רש"י, אבל הרשב"א והריטב"א פי' דהוי ספק ארוסה בעצם כיון דמספקא לן אם ישאנה או יחלוץ לה, ולדבריהם צ"ב למה צריך ראיות דהוי ספק הרי הדבר פשוט.
תוד"ה וב"ה. וי"ל דשמא קסבר ההוא תנא דירושת יורשי הבעל דרבנן. צ"ב מ"ש דרבנן מדאורייתא הא מ"מ יש להם זכות לירש, ואולי משום דספיקא דרבנן לקולא.
ולהסוברים דהפקר ב"ד אינו מועיל להקנות לאחר, רק להפקיע את זכות מי שהי' שייך לו, יש לבאר החילוק דאם ירושת הבעל דרבנן לא הוו מוחזקין עד שיזכו בנכסים, משא"כ אלה שדין ירושה להם מה"ת.
ועי"ל דע"כ כשתיקנו רבנן ירושת הבעל לא שייך שיעקרו את הירושה דאורייתא, וא"כ מן התורה עדיין יורשי האשה זוכים בנכסים ותיקנו רבנן שמיורשי האשה יעברו הנכסים להבעל, אלא דקראו לזה ירושה שדינו כמו בירושה, וא"כ כשיש ספק אם הבעל יורש או לא, בודאי ישארו הנכסים בחזקת יורשי האשה שהם בודאי זכו בנכסים תחילה.
ועי' באילת השחר ב"ב (קנ"ח א') שביארנו דסברת המגיד משנה דבספק תקנ"ח אין תקנה כלל לא שייך כאן שזה ספק במציאות, ואין ספק אם תיקנו חכמים בכהאי גוונא או לא.
בא"ד. דרגילות הוא שהאם היא מתה קודם דקא חשיב בריש יש נוחלין פורענות כשהבן מת תחילה. יל"ע מאיזה דין זה חזקה כזו שלא הי' פורענות, דמבואר מתוס' שהיא מועלת גם לדיני ממונות.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |