מעשה רקח/תפילין/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעשה רקח ‏ תפילין א

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה

א

ארבע פרשיות וכו'. במכילתא ומסכת סופרים ובפרק הקומץ דף ל"ד מרן ז"ל.

שבספר ואלה שמות. איצטריך משום דאיכא והיה כי יביאך במשנה תורה פרשת ואתחנן מרן ז"ל.

ונקראים תפילין. כתב הרא"ש והביאו הטור או"ח סי' כ"ה ששם תפילין הוא מלשון פליליה שהם אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש.

ואפילו קוצו של אות וכו'. משנה פרק הקומץ ארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן ובגמרא פריך פשיטא א"ר יהודה לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד ופריך הא נמי פשיטא אלא לאידך דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה ופי' רש"י קוצו של יו"ד רגל ימיני של יו"ד הא נמי פשיטא הא לא נעשית האות שאין גויל מוקף לה שמודבקת באות אחרת והיינו כדקתני כתב אחד מעכבן כלומר הלכות משפט אות אחת וכו' ע"כ והתוספות ז"ל נחלקו עליו דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת דהוא ראשו הכפוף וכו' ע"כ והרא"ש ז"ל בהלכות ספר תורה כתב וז"ל ואפשר דקוצו של יו"ד דפרק הקומץ היינו תג של מעלה וכו' ע"כ והנה הרע"ב ז"ל בפי' משנה זו פירש דאפילו כתב אחד מעכבן היינו דבעינן שתהיה מוקפת גויל וכו' כמסקנא דמלתא מההיא דרב יהודה אמר רב וכן פירש רבינו שם וכבר הזכיר דין זה רבינו עצמו לקמן הל' י"ט וכאן כתב אפילו קוצו של אות סתם נראה דלא רצה להזכיר קוצו של יו"ד כלישנא דגמרא משום דכיון דהויא אות קטנה ובחסר ממנה איזה קוץ בקל תפסל דהרי נפסדה צורתה וגם נחלקו המפרשים ז"ל איזה מקרי קוצו של יו"ד כנ"ל לכך כתב קוצו של אות וכו' דמשמע מאיזה אות שיהיה ודו"ק.

ב

וכן שתי פרשיות וכו'. שם במשנה שתי פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו.

וכן ספר תורה שחסר אפי' אות אחת פסול. מדכתב וכן משמע דהוי דומיא דתפילין שכתב לעיל וכמ"ש מרן ז"ל מדתנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות וכו' וא"כ קצת קשה דלמה כתב רבינו דבאות אחת מפסיל תיפוק לי אפילו קוצו של אות אחת וכמ"ש לעיל ולזה י"ל דרבינו לישנא דגמרא נקט דבפ"ק דב"ב אמרינן אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה ואין הכי נמי דאפילו קוצו של אות מעכב ונקט אות אחת נמי משום דגם בחיסר קוץ א' אינו נקרא אות שלימה ואנן כתיבה תמה בעינן מקרא דוכתבתם וכדאמרינן בפרק הבונה דף ק"ג וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב כפ"ין בית"ין דלת"ין ריש"ין וכו' והיינו קוץ אחד וה"ה אם נחסרה צורת האות.
והנה הרב ב"י או"ח סי' קמ"ג הביא תשובת הרשב"א שמצא תשובה מרבינו ז"ל שהכשיר לקרות בס"ת פסול ושמברכים עליו ושכן נהגו בפני גאוני העולם ותמה הרשב"א על דבריו שבחיבורו פסק להיפך וכתב ז"ל שצ"ל שבילדותו כתב כן ובזקנותו חזר בו יעו"ש והרב ב"י ביו"ד סימן רע"ט תירץ בשם רבו הרב הגדול מהר"י בי רב זלה"ה שמ"ש בחיבור אינו לענין קריאה בציבור אלא לענין קיום מצות עשה לכתוב כל א' ספר תורה אבל לענין קריאה בציבור אין טעות מעכב בו יעו"ש ע"כ והדבר תמוה הרבה לכאורה שהרי רבינו בריש פ"י דהלכות אלו כתב להדיא דבחיסר או ביתר אות אחת הוא פסול לגמרי ואין קורין בו ברבים יעו"ש. ואפשר עם מ"ש מרן שם דמ"ש רבינו שאין קורין בו בציבור היינו בדאפשר להו כלומר שיש להם ספר תורה אחר כשר דלכתחילה אין לקרות באותו הפסול כיון דאפשר להו בענין אחר עיי"ש אף אנו נאמר דעיקר חילוק זה הוא ממ"ש רבינו בפירקין שלא הזכיר ענין קריאה בציבור אף שלא בא בביאור בדבריהם ז"ל ומ"ש בפ"י היינו בדאפשר להו בענין אחר וכמ"ש מרן וטעמא דמסתבר הוא דמהיות טוב אל תקרא רע והרב בעל לחם חמודות עמד גם כן בזה והקשה עוד אמ"ש מהר"י בי רב דאין לומר שחזר בו בחיבור דלמה אין לומר כן וכי לא מצינו לו ז"ל בכמה דברים שחזר בו בחיבור ממ"ש בפי' המשנה שלו וכו' עיי"ש ונראה דלא קשיא ולא מידי דאף שהלשון הוא מגומגם כמו שהביא הרב ב"י מ"מ אית לן למימר למיסבר דבריו דההכרח הוא ממ"ש שכן נהגו בפני גאוני עולם דאל"כ משוינן להנך גאונים טועים וכמ"ש הרב ב"י לדברי הרשב"א שם ועלה קאי מה שהביא בשם רבו ז"ל ודו"ק.

ג

עשרה דברים וכו'. ירושלמי פ"ק דמגילה מרן ז"ל. ופיסולים אחרים בעצמות הכתיבה שהזכיר רבינו בפרק י' אינם הלכה למשה מסיני אלא נלמדין מקרא דוכתבתם שתהא כתיבה תמה כדאיתא בפרק הבונה דף ק"ג.

ד

כיצד מעשה הדיו וכו'. בפרק ב' דנדה דף כ' משמע דדיו שלהם יבש היה מרן ז"ל. והרב הגדול עזריא דיינא בכתב יד סי' ה' כתב דאם כתב ספר תורה תפילין ומזוזות בדיו שאינו כשר ונעשה הדיו מיין נסך לא טוב עשה בעמיו כי הכניס טומאה במקום טהרה ואין להקל בדבר וכו' ע"כ ובסתם יינם הכשיר מהרמ"ף כתב יד סימן ל"ח. ולדידן דאנו מחמירין בסתם יינם כמו ביין נסך ע"פ דברי רבינו בהלכות מאכלות אסורות פרק י"א ופסקו מרן בית יוסף ביו"ד שם הרי חזרנו לדברי מהרב עזריא דיינא ז"ל ופשיטא דאין זה מן המותר לפיך.

ואם כתב שלשתם במי עפצא וקנקנתום. כתב מרן הקדוש וז"ל כ"כ הרא"ש ואע"ג דבפ"ב דגיטין משמע דמי עפצא לאו היינו דיו. כשמערבים בו קומוס דהיינו גומ"א נקרא דיו וקשה קצת דהיכי השוה סברת הרא"ש לדברי רבינו שהרי הרא"ש כתב קומוס ורבינו כתב קנקנתום ונראה דכוונתו לומר דאף דקי"ל דמי עפצא לבד לאו היינו דיו כשמערב בו דבר אחר נקרא דיו ובזה הושוו רבינו והרא"ש ז"ל ולזה נתכוון באמרו כ"כ הרא"ש וכו'.

ה

אם כן מה מעטה ההלכה וכו'. הקשה מרן הקדוש דבפרק הבונה תניא כתב האזכרות בזהב יגנזו משמע דוקא אזכרות אבל כתב אותיות אחרות בזהב כשר ויש לומר דהוא הדין שאם כתב שאר אותיות בזהב נמי פסול שהרי לא כתבן בדיו ואזכרות דנקט משום דסלקא דעתך אמינא דלרוב מעלתם ראויות ליכתב בזהב קמ"ל דהכי משמע מדתניא בפ"ק דמסכת סופרים אין כותבים בזהב וכו' ע"כ. והדבר תמוה מי הכריחו למרן ז"ל לפרש כן דפשט הברייתא דקאמר יגנז היינו משום דאין מועיל תיקון משום דהוי אזכרות דוקא דהו"ל מוחק את השם משא"כ באותיות אחרות דאפשר להם בתיקון וכזה הקשה הפרי חדש ז"ל.
ואפשר דמרן הקדוש ס"ל דכיון דבההיא דמסכת סופרים אמרינן אין כותבים בזהב מעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תיגנז ע"כ ומוכח מינה דלרוב מעלת האזכרות כתבום בזהב ואפילו הכי אמרו חכמים תיגנז ה"ה נמי בההיא דהבונה אית לן למימר הכי וכן נמי בהך ברייתא גופא איתא או שכתב שלא בדיו ולא הוה ליה לאשמועינן תו פיסול אם כתב האזכרות בזהב דיגנז משום דהו"ל מוחק את השם וכלומר דלא אתא אלא לאשמועינן דאין לו שום תיקון דהא הלכה רווחת קי"ל דהמוחק את השם לוקה ולא מסתבר לפלוגי בין נכתב בדיו לשאר מיני צבעונים או בזהב והרי קי"ל כלי שהיה כתוב בו שם יגוד ויגנז ובכלי מסתברא דודאי אינו כתוב בדיו שהרי אינו מתקיים משא"כ אם נאמר כמ"ש מרן אתי שפיר דאף דלעיל קאמר אין כותבים אלא בדיו הוה אמינא דלא קאי אאזכרות דבהו אין הכי נמי דאי מצינן להעלותם בדבר אחר יותר חשוב מדיו הוה עבדינן ולהכי קאמר דאפ"ה יגנז ונמצא כוונת מרן דקאי אדברי רבינו דאם כתב שאר אותיות בזהב דינו כשאר טעיות ובאזכרות אין להם שום תיקון ויגנז ושניהם פסולים וזהו שכתב רבינו הרי אלו פסולין כלומר והאי כדיניה והאי כדיניה כאמור.

ז

זה החלק שממול השער נקרא קלף וכו'. ויש נוסחא אחרת בהיפך זה החלק שממול השער נקרא דוכסוסטוס וזה שממול הבשר נקרא קלף ולזאת הנוסחא הסכים מרן ז"ל ומדברי רבינו בתשובה בפ"ג הל' ה' ואפשר שאחר כך חזר בו וכתב כמו שכתוב בספרים שלנו שהוא כדעת רוב הפוסקים וכו' ע"כ ועיין להרב ב"י או"ח סימן ל"ב.

ח

הלכה למשה מסיני שיהיו כותבים וכו'. מנחות דף ל"ב ושבת דף ע"ט הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס תנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה על הקלף על הגויל ועל הדוכסוסטוס כשרה ואוקמוה בספר תורה אלא דבדוכסוסטוס שהכשיר תנא דבי מנשה פסל רבינו מדאיתא בבבא בתרא דף י"ד שאלו את רבי ס"ת בכמה אמר בגויל ו' טפחים בקלף איני יודע ומדלא הזכיר דוכסוסטוס אלמא דוכסוסטוס כלל לא וגם במסכת סופרים פ"א קתני גבי ס"ת כותבים על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער והכי איתא בירושלמי פ"ק דמגילה ומדלא הזכיר דוכסוסטוס אלמא קי"ל כרבי דמשמע דפסל דוכסוסטוס מרן ז"ל ונתבארו דברי רבינו ושם הזכיר שהר"ן ז"ל חלק על רבינו עיין עליו.

וכל הכותב על הקלף וכו'. והרב הגדול עזריא דיינא ז"ל כתיבת יד סי' י"א אסר לשים וירניצ"י על הקלף ע"כ והיינו מין סם צלול שמושחים בו הקלף או הגויל כדי שיהא נוח לכתוב בו והוא מבהיק העור ונראה הטעם משום חציצה שהרי חוצץ בין הקלף או הגויל לדיו.

ט

וכן אם כתב את המזוזה וכו'. שבת דף ע"ט כתב מזוזה על הקלף פסולה אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת ופסק רבינו כר"מ משום שהוא היה עושה מעשה לכותבה על הקלף ורשב"א נמי משמע דקאי כוותיה אלא דקצת קשה דאם פסק כר"מ למה לא כתב דאפילו לכתחילה כותבה על הקלף כמו שעשה ר"מ דהא משמע דלכתחלה היה עושה כן ומדברי רבינו משמע דלכתחילה בעינן דוכסוסטוס דוקא וי"ל דאיתא התם בברייתא הלכה למשה מסיני מזוזה על הדוכסוסטוס משמע דלכתחילה בעינן דוכסוסטוס ואם כן מאי דקאמר דר"מ היה כותבה על הקלף רוצה לומר כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס וכן תירץ הר"ן הביאו מרן ז"ל ודע שיש חיסור לשון בדברי מרן ז"ל וכבר נתקן בדפוס אמשטרדם על פי דבריו בב"י יו"ד סי' רפ"ח עיי"ש.

י

אין כותבים וכו'. שבת דף ק"ח ברייתא כדברי רבינו.

אבל כותבים וכו'. והרב ב"י ז"ל כתב דעור שליל כשר הוא ולא אמרינן כיון דחשיב בשר לענין טומאה לא חשיב עור ע"כ ומהרמ"ע מפאנו ז"ל כתב שהוא מצוה מן המובחר משום דלא נעבדה בו עברה שלא היה בו תשמיש זכר או נקבה כנה"ג ומג"א ז"ל וכ"כ הגהות מיימוני עיי"ש ונראה פשוט דגם לרבינו עור שליל כשר הוא דכיון שהכשיר עור העוף הוא הדין עור שליל.

על גבי עור הדג וכו'. גם זה שם אם יבא אליהו ויאמר אי פסיק זוהמא מיניה או לא.

יא

צריך לעבד וכו'. נלמד מעובדא דההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו וכו' גיטין דף נ"ד.

לפיכך אם עבדן הכותי וכו'. שם דף כ"ח הא ודאי גוי אדעתא דנפשיה קעביד ע"כ ויש מי שמתיר על ידי שיסייע הישראל קצת ויאמר לו וכו' עיין להרב בית יוסף או"ח ויו"ד ואין צורך שכל העיבוד יהיה על ידי ישראל רק שישים העורות בתוך הסיד לשם קדושה ואחר כך יגמור הגוי ועיין להמפרשים ז"ל.

ומזוזה אינה צריכה וכו'. מרן ז"ל הביא תשובת רבינו לחכמי לוניל ז"ל על זה וראיית רבינו דלא מצינו בה עיבוד לשמה ועוד הביא ז"ל דברים מגומגמים בענין זה ומכ"ש לפי מ"ש ז"ל בפ"ה הל' ד' עיי"ש והגהות מיימוניות שהביא משם רבו ז"ל ראיה לדברי רבינו מדאיתא בפרק הקומץ דף ל"ד אמזוזה יכול יכתבנה על האבנים וכו' משמע שאינה צריכה עיבוד לשמה ושכן דעת רש"י בעירובין ופרק התכלת וכו' ע"כ והוא שם בתוספות דף מ"ב ע"ב ד"ה ונקחים וכו' שכתבו דרבינו משה בר מיימון כתב כדברי רש"י דמזוזה לא בעיא עיבוד לשמה וכו' ע"כ והרב ב"י יו"ד סימן רפ"ח פסק דלכתחילה צריכה עיבוד לשמה על פי שיטת רוב הפוסקים ובשעת הדחק יסמוך על דברי רבינו והרב ב"ח שם פסל אפילו בשעת הדחק והוא תימה דכיון דאיכא רבינו ורש"י ז"ל דמכשרו ומשמעותם ז"ל דאפי' לכתחילה איך נאמר דאפילו בשעת הדחק לא יועיל ועיין להט"ז והרש"ך שם.

יב

הלכה למשה מסיני וכו'. ירושלמי כתבו הרי"ף סוף הלכות ספר תורה ומגילה דף י"ח אמרינן והלכתא מזוזה צריכה שירטוט תפילין אינם צריכים שירטוט וכו' מרן ז"ל ומדכתב רבינו סתמא אינן צריכים שירטוט משמע כלל והיינו מן הדין אמנם כדי להישיר הכתב יש לשרטט השיטה הראשונה וכן כתבו המפרשים ז"ל.

לפי שהם מחופין. והר"ן ז"ל כתב משום דמזוזה נבדקת אחת בשבוע מרן ז"ל.

שלא מן הכתב. ברייתא במגילה דף י"ח.

אבל ספר תורה וכו'. גם זה שם והטעם שמא יטעה בחסרות ויתירות מרן ז"ל וכתב עוד דהרב מנוח ז"ל כתב דדוקא לכתחילה אבל אם עבר וכתב שלא מן הכתב לא פסל וצ"ע אם אותם פרשיות שבתפילין יכול לכתוב בס"ת שלא מן הכתב כיון דגריסן ע"כ ומדסתם רבינו וכתב אפילו אות אחת משמע דאף אלו הפרשיות צריך לכתבם מן הכתב שלא לחלק בדבר ועיין להרב כנסת הגדולה יו"ד שם.

יג

ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו וכו'. גיטין דף מ"ה וקצת קשה דאמאי השמיט רבינו חלוקא דגר שחזר לסורו מחמת יראה דפסק רב אשי שם דמצי לכתוב ספר תורה ומוקים למעשה דגוי אחד בצידן הכי ומעשה רב ורב אשי בתרא הוא ופסק דין זה הטור והרב ב"י יו"ד סימן רפ"א אם לא שנאמר בדוחק דסמיך אמ"ש כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה הוא שכותב והאי נמי כיון שמחמת יראה חזר מוזהר ומאמין בה קרינן ביה.

או ישראל מומר או מסור. כתב הר"ן ז"ל נראה מדברי רש"י והרמב"ם ז"ל דפסולייהו מדאורייתא הוא. ואחריהם פירשו דמסור וישראל מומר איתנהו בקשירה אלא דמדרבנן כיון שפרק מעליו עול מצות אפי' לא הוי מומר אלא למצוה אחת דשביק בה היתירא ואכיל איסורא עשאוהו מדבריהם כאילו אינו בקשירה וכו' ע"כ בהגהות מהרמ"ע מפאנו כתב יד ז"ל.

או אשה. ואם האשה כשרה להפריד הדיבוקים ולתפור עיין בשו"ת מנהיר סימן ס"ח דאם היו הדיבוקים במקום שעושה חק תוכות בפרידתן פסול אבל בלאו הכי האשה כשרה בין בגרירת הדיבוק בין בתפירה מעיקר הדין ובדיעבד דוקא אמנם טוב וישר לחזור ולתפור בכשרות וכן הגרירה על ידי תיקון כל מאי דאפשר עיי"ש.

ואין לוקחים וכו'. משנה בגיטין דף מ"ה אין לוקחים סת"ם מן העכו"ם יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם ומפרש רבינו שלא להרגיל אותם לגנבן ולגזלן ופשוט הוא יעו"ש בגמרא ועיין להט"ז יו"ד סי' רפ"ח.

יד

סת"ם וכו'. כבר ביאר זה לעיל הל' י' וי"א וכאן השמיענו דין עורות שאינם עבודין ואגביה תני אינך ולאשמועינן דפסולין גמורין הם.

טו

הכותב וכו'. גיטין דף נ"ד ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי וכו'.

שלא לשמן. לאו דוקא אלא כל שלא נתכוון הכוונה הראויה שלא לשמן מקרי והיינו מה שכתב לא היתה לו כוונה וכו' ועיין בפרק י' מאלו ההלכות. ומהר"ד הכהן בית א' סי' ח' כתב דאותיות השם שצריך לכתבם לשם קדושת השם כל האות בעינן ולא מקצתה ע"כ ופשוט הוא.

לפיכך וכו'. במסכת סופרים וירושלמי פרק אין עומדין מרן ז"ל.

אפילו מלך ישראל וכו'. דוקא מלך ישראל קאמר דאילו מלך עכו"ם פשיטא שיפסוק דהיכא דשכיח הזיקא שאני וכ"כ ז"ל ונראה דהוא הדין איזה שר או אלם שיש לחוש. ואם הפסיק אפי' היכא שאין להפסיק כשר דאין זה מן הדברים הפוסלים והשם מתקדש לחצאין הרמ"ע מפאנו ז"ל דף ל"ה ע"ב.

טז

הטובל את הקולמוס וכו'. תוספת' ומסכת סופרין וכתבו הרי"ף ז"ל מרן ז"ל.

שכח לכתוב את השם וכו'. פרק הקומץ בתרא דף ל' הטועה בשם גורר את מה שכתב ותולה את מה שגרר ותולה את השם על מקום הגרר דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אף תולין את השם ר' יצחק אומר אף מוחק וכותב רבי שמעון שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אין כותבים את השם לא על מקום הגרר ולא על מקום המחק ואין תולין אותו כיצד עושה מסלק את היריעה כולה וגונזה איתמר רב חננאל אמר רב הלכתא תולין את השם רבה בר בר חנה אמר רבי יצחק בר שמואל הלכה מוחק וכותב וכו' אמר עולא אמר ר' חנינא הלכה כרבי שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו ופריך אהייא אילימא אהא רשש"ז אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין והא איתמר עלה אמר רב חננאל אמר רב הלכתא תולין את השם וכו' ואם איתא הוא נמי לימא אלא אהא וכו' ומסקנא דמלתא התם רב פפא אמר אשידה רב נחמן בר יצחק אמר איין וכו' ומה שפסק רבינו כרשש"ז היינו מכח דולא עוד אלא כל מקום וכו' דקאמר עולא אמר ר' חנינא.
ולפ"ז קשה טובא דבפ"ט מהלכות טומאת אוכלין פסק דלא כרשש"ז וכתב מרן שם דאע"ג דבפרק הקומץ אמרינן דהלכה כרשש"ז לא סמך רבינו על זה משום דבפרק בהמה המקשה (דף ע"ה) סבר רב אשי שאין הלכה כמותו אלא בתרומת מעשר של דמאי ע"כ וכן בסוף פ"ה מהלכות מאכלות אסורות גבי הפריס ע"ג קרקע פסק דלא כרשש"ז מכח הך דרב אשי ופסק כרשש"ז במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי כמו שמבואר בדבריו פ"ב דגירושין ובפי"ב דהלכות מעשר ובשאר דוכתי פסק דלא כרשש"ז וא"כ קשה דאיך פסק כאן כרשש"ז ויותר יש לתמוה על מרן ז"ל שציין הדין מההיא דרבין בר חנינא אמר עולא אמר רבי חנינא הלכה כרשש"ז וכו' דכיון דהתם לא קאי הך מימרא ההך דינא דתולין דהא דחי לה הש"ס ומוקים לה אליבא דרב פפא (איין) [אשידה] ולרב נחמן (אשידה) [איין] וכו' לא היה לו לציין הדין מהא ואף אם נאמר דבלשון קצרה דבר וכוונתו למ"ש ולא עוד אלא כל מקום וכו' אכתי תקשה ליה קושיא קמייתא וכן מצאתי להרב בעל שפתי כהן יו"ד שנתעורר בזה והניחו בצ"ע יעו"ש. ואפשר דרבינו ראה לפסוק כאן הלכה כרשש"ז משום דאף דלא קי"ל כוותיה בכל מקום הכא דאיכא ר' יוסי דקאי כוותיה פסק כוותייהו לגבי דר' יהודה ואף דבגמרא אמרינן הלכה כרשש"ז ומשמע הלכה מכלל דפליגי גם ארבי יוסי שפיר מצינן לפרושי דלא קאי אלא ארבי יהודה ורשש"ז לפרושי מילתא דרבי יוסי הוא דאתא ואף בתמצא לומר דפליג רשש"ז גם ארבי יוסי מה שאין ראוי לומר דאפושי פלוגתא לא מפשינן מ"מ רבינו רצה לפסוק כרשש"ז בהא דמקצת השם אין תולין משום דהוי גנאי גדול כלפי מעלה לכתוב מקצתו בשיטה ומקצתו תלוי ורמז לדבר כי קללת אלהים תלוי ח"ו וכיון שפסק כרשש"ז בהא דתולין מכ"ש מחיקה וגרירה. ועיין להתוס' שם ד"ה ר"י אומר וכו'.

אבל מקצת השם וכו'. הכל במנחות דף ל"ה ופסק ההלכה שם ומשמע דאפילו בדיעבד פסול דהא בשכח קאי וכ"כ הט"ז יו"ד סימן רע"ו ושכן יש לכוין לשון הטור ז"ל והיינו דוקא באותיות השם עצמם אבל בהנטפל כגון נ"ו שבאלהינו או כ"ם שבאלהיכם יש להתיר התלייה גם לדעת רבינו ועיין להרב ש"ך בשם הרב ב"ח וקצת פוסקים שהכשירו אפילו באותיות השם בדיעבד עיי"ש.

ומקצתו תלוי פסול. ובשו"ת משאת בנימין סי' נ"ז הכשיר אם כתב אלוה חסר עיי"ש ועיין להטורי זהב ז"ל שחלק על הרב שהכשיר בדילוג היו"ד של אלהינו וכו'.

אין תולין בהם וכו'. ירושלמי פ"ק דמגילה והטעם משום דהוי שלא כסדרן וכו' מרן ז"ל ובשו"ת גינת וורדים או"ח כלל ב' סי' ד' התיר אם נזדמנה לו שהשיטה דחוקה מהכיל כל כך תיבות ששיער לו שיתלה תיבה אחת למעלה בין השיטות ואחר כך ירד למטה ויכתוב וכו' דהוי שפיר כסדרן ושכן הוא הנכון אף שהוא כנגד רש"י ז"ל ע"כ ולענ"ד נראה קולא גדולה היא ויש לחוש להרואים שיטעו לתלות גם אחר הכתיבה דאז הוי שלא כסדרן לגמרי ועיין להרמ"ע מפאנו סימן ל"ה.

ומותר לכתוב השם וכו'. שם דף ל' עיי"ש. ואם קדר איזה שם אסור לכתוב שם דבר אחר בלתי השם גן המלך סימן ע"ב ובסימן ע"ג כתב דהקודר את השם צריך ליזהר שיקדור כולו כאחד שאם קודר כל אות לבדה הוי כמוחק את השם ע"כ אכן בעיקר דין הקדירה בשם הקדוש נמצא מחלוקת בין הפוסקים ז"ל ועיין למהראנ"ח סי' ב' והש"ך יו"ד סימן רע"ו ומהרמ"ע מפאנו סי' ל"ו ובשו"ת גינת וורדים כלל ב' סי' י"ב ובגן המלך סי' ג'.

על מקום הגרר. והריב"ש בתשובה סימן ז' כתב דמה שנכתב בפנים בכשרות לגררו ולתלותו אין ראוי לעשות כן לכתחילה זולתי לכבוד השם דוקא עיי"ש.

יז

או כופלה. אף שתיקון זה ליתיה בגמ' בעירובין דף צ"ח ובמנחות שם ראויים הדברים למי שאמרן והרב ב"ח יו"ד כתב דמכאן יש ללמוד שלא ילך אדם לחוץ ויניח הספר פתוח דלאו דוקא ספר תורה דה"ה שאר ספרים ט"ז ז"ל ועוד הביא השפתי כהן ז"ל שם משם חכמי האמת שיש מלאך אחד הממונה על הדפים שמי שמניח ספר פתוח ויוצא משכח תלמודו ע"כ ויש ליזהר בזה דעל כל פנים הוי זלזול להספר.

יח

ספר תורה תפילין ומזוזות וכו'. גיטין דף נ"ד מעובדא דההוא דאתא לקמיה דרבי אמי וכו' ולקמיה דרבי אבהו וכו' כדברי רבינו.

מתוך שנאמן וכו'. משמע דהיכא דאין כאן הפסד שכר כגון שכתבו לו בחנם ונתנו לו במתנה וכיוצא אינו נאמן כיון שיצא מתחת ידו וכ"כ הרב ש"ך יו"ד ז"ל אמנם יש לגמגם דמתנה נמי אי לאו דקביל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה ועיין מ"ש בהלכות תפילה פרק י"א הל' כ'.

אין לו שכר כלל. משמע דאפילו שכר חומש בעלמא אין לו וכן משמעות הגמרא דקאמר אבל הכא מפסיד כולי אגריה וזה דלא כהמרדכי הביאו רמ"א ז"ל בהגהה יו"ד סי' רפ"א ועיין להט"ז שם.

יט

אין כותבים וכו'. פ"ק דמגילה דף ח' אין בין ספרים וכו' וכרבן שמעון בן גמליאלעיי"ש.

שלא תדבק וכו'. מנחות דף כ"ט ול"ב. וכתב הרד"ך בית א' סימן פ"ב צריך ליזהר כשנוגעת אות לחברתה שלא תעשה בדבקותה צורת אות אחרת כגון את אשר תאפו אפו שנדבק הוי"ו עם הפ"א שאז דומה לטי"ת וכיוצא ע"כ ובאות טי"ת שנגע התג הדק למטה וכן הפ"א והעי"ן והצד"י והשי"ן שאין מדינם ומשפטם נשתנית ונפסדה צורת האות קרינן בהו שו"ת מהראנ"ח סימן א' ובשו"ת בית חדש סימן א' כתב באות הטי"ת שנגע התג שלה בפנים אין צריך גרירת כל האות כי הראש שלה נעשה בתחילה בצורת נו"ן נעשה בהכשר עיי"ש ופשוט הוא.

שאין התינוק וכו'. שם רמי בר דיקולי וכו' ונראה פשוט דהיינו דוקא כשאנו מסופקים בדבר אמנם אם אנו רואים שנשתנית צורת האות פשיטא דאין להכשיר מפני קריאת התינוק וכן כתב הרמ"ף כתב יד סימן ל"ה וכ"כ ז"ל. ולא נתבאר בדברי רבינו אם יש לכסות לו שאר האותיות אמנם הרב ב"י או"ח סימן ל"ב כתב שיש ללמוד שיכול להראות לו כל השורה ופירש הרב כנסת הגדולה שם דרוצה לומר מה שאחר תיבה זו אבל מה שקודם לה לא דסרכיה נקט ואזיל ע"כ ובספר גט פשוט סימן קכ"ה ס"ק פ"ג מקיל בדבר אף לדעת מוהרי"ט ז"ל כשאינו בפרשת השבוע שהוא רגיל בה ועיין בשו"ת מהראנ"ח סימן א'.

לפיכך וכו'. שם ובשבת דף ק"ג.

וכן כל כיוצא בזה. ובאות יו"ד יש ליזהר שלא תדמה לרי"ש רש"י ומהר"א יצחקי ז"ל אמר לי שהוא פסל תפילין שהיה כתוב כן. וביו"ד של השם שדומה לרי"ש קטנה והראוה לתינוק וקראה רי"ש או חי"ת לענין התיקון עיין להרב גינת וורדים או"ח כלל ב' סימן י"ב.

עד שירוץ וכו'. כלומר דלכתחילה יש לו לכתוב כן דאילו בדיעבד כשיש לנו ספק כבר הזכיר דסמכינן אתינוק.

כ

עור שהיה נקוב וכו'. כתב מרן ז"ל שבת דף ק"ח אמרי במערבא כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב וממילא שאם אינה עוברת נקב הוי ואסור לכתוב על גב הנקב.

שהדיו עובר וכו'. כתב הרב ב"י או"ח דהיינו שאין האות נראית חלוקה ע"כ ומ"מ כתבו ז"ל שיהא הנקב דק מאד עיין עליו.

נקב העור וכו'. פרק הקומץ ופסק רבינו כלשון שני שכתב רש"י ז"ל והוא נגד הירושלמי דמצריך היקף גויל בתוכו כמ"ש הרב ב"י או"ח סי' ל"ב ועיין להרב מגן דוד שם ושו"ת מטה יוסף סי' א'.

נקב בירך וכו'. משמע דוקא בירך אבל אם ניקב למעלה פסול וכן כתב בשו"ת מטה יוסף סי' א'.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---