אור שמח/תפילין/א

אור שמח ‏ תפילין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט

בכסף משנה כרבי קיי"ל דהוא עדיף מתנא דב"מ.

נ"ב ולמסקנא תנא דבי מנשה רק על מזוזה קאי עיי"ש. ומזוזה על הגויל יעוי' תשובות רבינו סי' נ"ו.

טו

הכותב ספר תורה או תפילין או מזוזה ובשעת כתיבה לא היתה לו כוונה כו'.

הנה אם צריך לכתוב ספר תורה לשמה, מדברי רבינו נראה דלא בעי' שכן כתב כאן, וכתב אזכרה מן האזכרות שבהן שלא לשמן פסולין, ובהלכה י"ח, לא כתבתי האזכרות שבהן לשמן כו' דייק דוקא אזכרות וכמו דהזכירו בהנזקין ההוא דאמר ס"ת כו' לא כתבתי אזכרות לשמן. מוכחא דשאר ס"ת לא בעי לכתוב לשמה, ובזה מצאנו לרבותינו בתוספות שמהם ג"כ דעתם כן. אבל בטעמא נחלקו רבנן בהא מילתא. הנה כפי מה דמשמע מדברי רבינו מוכח דאזכרות בעי כתיבה לשמן, דסתמא לאו לשמו קאי, ושארי ספר תורה לא בעי לכתוב לשמה, ואף אם כתב שלא לשמן סגי. וכן בפרק יו"ד שמנה הפסולין שהיה מעובד שלא לשם ס"ת, שכתב האזכרות בלא כוונה, דייק דוקא אזכרות, הרי דעל כתיבת ס"ת לא הזכיר דבר, ובאמת בש"ס לא נזכר רק אזכרות, רק בהא דאמר פרק השולח על הך דהתיר רשב"ג ליקח ספר שכתבו נכרי ורשב"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמה לא בעי כו' ויתכן דפריך דאזכרות ודאי בעי שיהיו נכתבין לשמן ובכוונה דלכן א"ש דבעי עיבוד לשמה שיהא העור כשר לכתוב עליו ספר תורה עם האזכרות ובשביל האזכרות בעי עיבוד לשמה. אבל שיטת תוספות במנחות דף מ"ב בד"ה ואל ימול כותי, דאזכרות סתמא דידהו לאו לשמה קאי, ובעי שיהיו נכתבין לשמן אבל כל ספר תורה בודאי סתם ס"ת לשמה קאי, והוי כמו קדשים דסתמא לשמה קאי, ואינו צריך לפרש שיהא לשמה רק אם כתב שלא לשמן פסול, וכן כתבו בשם המרדכי, וגם לפ"ז צריך לפרש הא דפריך בהשולח ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי על אזכרות קאי, דבלא אזכרות כשר שיכתוב גם נכרי מצד לשמה דנכרי הוי כמו סתמא כמוש"פ בתוספות וסתמן לשמה קאי.

אבל התוספות בעו"ג דעתן דכל הס"ת צריך לכתוב לשמה יעו"ש דמשמע להו סוגיא דהשולח דעל ס"ת כולה פריך דליפסול עו"ג לכתוב משום שלא לשמה וגוי הוי כסתמא לחוד יעו"ש. ולכן הקשו שפיר בתוספות גיטין דילמא כתיבה לשמה לא בעי דסתמא ס"ת לשמה קאי וסתם עורות לאו לס"ת, לכן צריך לעבדן לשמה, אבל אם נפרש משום אזכרות פריך ל"ק מידי דודאי סתם אזכרות לאו לשמן קאי דעל כמה מספקא לן עדיין, אם הוי קודש או חול, וכמה מסורות פליגי ולכן פריך שפיר. אמנם מצאנו חד תירוץ במנחות דאזכרות גם כן כשר לכתוב סתמא וכוון בהנזקין שכתב שלא לשמן רק לא דייק בלישניה עיי"ש. ולפי זה צריך מובן כיון דאזכרות לא שני בין שאר ס"ת אם כן קשה הא אמרו במנחות דף מ"ט דעקירה בטעות לא הוי עקירה ושוחט עולה, וסבור שהן שלמים לא הוי עקירה ועלה לבעלים לשם חובה. אם כן אמאי תנן הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת כו' ואמאי הא הוי עקירה בטעות ולא שמיה עקירה והוי כאלו נכתב לשמו וכשר ולמה צריך להעביר בקולמוס. ומזה לכאורה מוכח דסתם אזכרות לאו לשמן קאי, ועקירה בטעות הוי כמו סתמא דהמחשבה שחשב לא חיילא דהוי כמו טעות אבל מכל מקום לא חישב שיהא לשם שהוא צריך להיות ולכן לא קדשי בטעות דהוי כמו סתמא וכאילו כתב בלא כונה וזה ראיה ברורה לשיטת רבינו דאזכרות שנכתבו בלא כונה פסולין ולכן אף שטעה וסבר שהוא צריך לכתוב יהודא [כדפירש"י] ג"כ פסול דהוי כאילו נכתב בלא כונה לשם שמים.

אמנם נראה דאזכרות קדושה איכא בהו, ואינו כשאר מצוות דנזכר בהן לשמה רק שהן קדושים, ולכן אמרו המוחק שם אחד לוקה משום לא תעשון כן כו', וכן אמרו שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, ולכן אמרו לשיטת ראב"ד בפ"ב דנדרים דנודר באזכרות שבהן הוי דבר הנדור שהאזכרות נדורים הן על ידי כתיבה לשם קדושה, דייק דוקא אזכרות דעליהן חלה קדושה של שם, אבל שארי ספר תורה אם כי בעי כתיבה לשמה, קדושה לא בעי, דהוי כמו לשמה דציצית דבעי שיהיו נטווין לשמה ואטו סלקא דעתין דהמתפיס בציצית יהא מתפיס בדבר הנדור, ולזה אמרו דכיון דבעי שיהא קדוש, אם כן יתכן אף ע"ג דסתם אזכרות לשמייהו קאי וכמו שרצו רבנן בתוספות מנחות לומר דכיון שכתב שלא לשמן ולא שלא כתב לשמן מכל מקום הן כמו קדשים נוכח חולין כן ספר תורה נגד האזכרות, וכיון שכן חזינן דאם נתכוון לשם חולין כשר דאינו מחריב כיון דלאו מינו בכ"ז משם חולין מתעסק קרינא כיון שסבור שהן חולין וכמו דאמרו בזבחים דף מ"ו ע"ב כן אם סובר על שם שהוא יהודה הוי כמשם חולין ואינו מתקדש כלל, כן נראה לדעתי, ואינו ענין לעקירה בטעות ששם שניהן קדשים בסוג אחד, רק דבעי לשחוט לשמו, אבל בטעות לא איכפת לן מה שאין כן כאן דהוי כמו משם חולין דאינו כשר.

ובזה יש לפרש מה שהביא בהגהות בהלכות יסודי התורה דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחוק, מהך דמסכתא סופרים פ"ה וכן בירושלמי פרק הבונה היה צריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב את יהודה ולא נתן בו דלת מוחקו וכותב את השם, דלפ"ז קשה אם כן איך אמר בהנזקין נאמן אתה לפסוד שכרך שכל ס"ת שאין כתוב בו אזכרות שלא לשמן אינו שוה כלום, הא יכול למחוק האזכרות ולכתוב אחרים לשם קדושת ס"ת, ולפי מה שבארנו א"ש, דבנתכוון לכתוב יהודה שבשעה שהוא כותב היה טועה וסובר שהוא כותב יהודה, הוי כמשם חולין ולא קדוש כלל ונמחק שפיר, אבל כאן בשעה שכתב היה יודע שהוא כותב השם רק שלא נתכוון לקדשו אינו נמחק שהוי כמו לשם חולין דקדוש שפיר וזה נכון.

אמנם הקושיא לק"מ דלהתיר למחוק את האזכרות לא מניחין אנחנו דעל זה אינו נאמן כיון דאינו בידו להתיר למחוק האזכרות דבחזקתן קמו דנכתבו לשמן ותו יהיא פסול הס"ת לדבריו דנכתבו האזכרות שלא לשמן, ועוד משום דיהיה ג' טעויות בכל דף ודף וכיו"ב ותו אסור לתקן אמנם מלשון רבינו מורה כן שכתב בפ"י מהלכות יסוה"ת אבל אפקורוס כו' שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבהן כו' שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים כו' לא נתקדש השם כו' אבל נכרי שכתב השם גונזין אותו, הרי דאם מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים מותר למחקו, אבל ביודע שהוא שם שמים רק כי לא נתכוון לקדשו הגם דכתב רבינו דהס"ת פסול בכל זה למחוק אסור דהוא קדוש וכמו נכרי שלא כיון לקדשו וכמו שכתבתי דזה הוי כמו לשם חולין וזה הוי כמו משם חולין דאינו קדוש כלל. ומצאתי להמחנה אפרים שעמד על לשון רבינו וכתב שם דרכים שונים, ומהם גם כמו שהעלינו, דכל שלא היה מכוין לכתוב את השם מותר למחקו, אבל בכתב השם ויודע שהוא כותב שם שמים רק לא נתכוון לקדשו, לענין מחיקה אסור למוחקו, ולענין ס"ת פסול דבעי שיתכוון לקדשו והטעם שכתבנו נכון ומחוור.

והנה שיטת רבוותא בתוספות דבכל מקום דסתמא לשמו קאי, מתכשיר גם אם כתב עו"ג דאע"ג דאדעתא דנפשיה עביד בכל זה הוי כמו סתמא ולכן לר' יהודא כשר מילה בגוי אע"ג דבעי שיהא לשמה דסתם מילה לשמה קיימא, ובאמת לפי הך תירוצא דמנחות דאזכרות גם כן סתמא לשמן קיימי אם כן גם עו"ג כשר משום לשמה ותו מאי פריך בהשולח על רשב"ג דהא כתיבה לשמה ודאי בעי, דהא גוי הוי כמו סתמא, ובאמת הרא"ש בהלכות ספר תורה חילק בין מילה שהיא נעשית ברגע אחד ולכן הקיל גם בעבוד ע"י עו"ג בישראל עומד ע"ג דהוי שעה חדא כשנותנו לסיד, לגט שהוא צריך לכתוב כל התורף לשמה. אבל התוספות במנחות נראה דכיוונו דהא דפריך על רשב"ג משום דודאי מסתמא לא היה ישראל עומד ע"ג ובזה גרע מסתמא, וזה אין סברא. אולם לדעתי נראה דיש לחלק בין ספרים של ישראל שהעורות הן של ישראל והספר של ישראל והעו"ג כותבו לדעת ישראל אז סתמא קיימי לשם ס"ת, אבל גוי הכותב בעורות וספרים של עצמו סתמייהו לא קיימי לשם ס"ת ובזה אתי שפיר מה דהקשו בתוספות לרב מרדכי דרב יהודא א"ר מכשיר ציצית בנכרי שנאמר דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית ועשו להן אחרים [מדכתב בלשון נסתר ולא נוכח כמו בסוף הפרשה וראיתם אותו וזכרתם כו'] והא איהו גופיה פוסל בציצית מן הקוצים דאינן נעשין לשמה [רק אינן נטוין לשמה מכשיר] ולפי דברינו א"ש דבאמת אם הגוי יעשה בבגד שלו ציצית, בודאי סתם בגד של גוי לאו להיעשות בו ציצית קאי, והוא כתלה הציצית בהבגד שלא לשמן, אבל גוי שעשה ותלה ציצית בבגדו של ישראל לצורך ישראל הוי סתמייהו לשמה וכשר, ומדוייק לשון הפסוק ועשו להם הוא שהגוים יעשו להם ציצית על כנפי בגדיהם של ישראל, ואתי שפיר נמי הא דפריך ורשב"ג עיבוד לשמן בעי כתיבה לשמן לא בעי, הוא בכותב הגוי ספרים של עצמו כהמעשה שהיה בצידן כותב ספרים ומכרן לישראל דבזה סתמייהו לאו לשמה קאי, ולכן אמר והא דתניא יגנז האי תנא הוא דתני' כו' כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה כו' ולא אמר משום דבעי כתיבה לשמה משום דס"ת שכתבו נכרי יגנז, משמע דמיירי דכתב נכרי בספרים של ישראל המעובדין לשמן והעורות הן של ישראל.

טז

אבל מקצת השם בשטה ומקצתו תלוי פסול כו'.

הנה ברור דר' יוסי סבר דגם מקצת שם תולין וכדאמר במס' סופרים הכותב את השם וטעה בו אות אחת יתלנו מלמעלה ר"ש שזורי אומר שם כולו תולין אות אחת אין תולין כו', והנה פסק רבינו כר"ש שזורי אע"ג דפסק בבן פקועה דלא כהך כללא דהלכה כר"ש שזורי מכל מקום מספיקא פסק להחמיר כמותו, יעוין ש"ך סימן רע"ו ס"ק ח' וכן כתבו בשו"ת פני יושע סי' ה' וכנסת יחזקאל סימן ל"ו יעו"ש, ובאמת דפסק כהך דר' יוחנן בפרק בהמה המקשה דרק הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי, ומוכח מר' יוחנן דבמשניות אין הלכה כמותו בשום מקום רק במסוכן ותרומ"ע, לכן בשמנים בשבת קי"ל כסתם משנתינו דקו"ח היכי דהובא דעתו במשנה לית הלכה כמותו כ"ש היכי דלא הוזכר דעתו במשנה הלכה כהמשנה, אבל היכי שכל המחלוקת הוא בברייתא מספקא לרבינו אם ע"ז כוון דאין הלכה כר"ש שזורי בהא ומספיקא פסל כר"ש שזורי בתולה מקצתו, לכן בפרק יו"ד שמנה דברים הפוסלים בס"ת וה"ה כחומש ואין בו קדושת ס"ת לא מנה זה דתולה מקצת דדילמא הלכה כר' יוסי דתולה מקצת וגם בזה יש קדושת ס"ת וזה ברור. ובחנם כתב התשב"ץ ח"ג סי' רע"ד דברים שאינן כדאין לכותבן.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.