מעשה רקח/שופר/ג

מעשה רקח ‏ שופר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות שופר וסוכה ולולב

א

כמה תקיעות וכו'. ברייתא פ' יו"ט של ר"ה דף ל"ג ובהרב המגיד דפוס ויניציאה נפל ט"ס הניכר.

ב

תרועה זו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וכתבתי סוגיא זו וכו' ולזה נתכוון רבינו ז"ל למטה שכתב והוא שישמע כל בבא מהם על הסדר וכו' ע"כ. וקצת קשה דמ"ש שם הוא ענין אחר דלא בא לאשמועינן שם אלא שהט' תקיעות יהיו על הסדר דהיינו שלא יתקע תרועה ואחריה ב' תקיעות או ב' תקיעות ואחריהם תרועה וכמ"ש שם אמנם אם הפסיק בקול אחר ותקע כל הסדר כראוי מנ"ל דמפסיל דל מהכא ההפסק הרי תקע תשר"ת תש"ת תר"ת כדינו דאימא דכל הקפידה אינה אלא שתהא הפשוטה קודם התרועה ואחריה וההפסק אינו מעלה ולא מוריד לעיכובא וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל עיי"ש וכעין מ"ש הרב שמות בארץ ע"ד רש"י דף ל"ד ד"ה מט' בני אדם וכו' עיי"ש ומאי דנראה לענ"ד דרבינו לא הכשיר אלא השהייה מצד עצמה וזה הוא חידושו לבד ומאי דאיצטריך לפרש לא שישמע וכו' [לא נחית להכשיר ההפסק] אלא כי היכי דלא נטעי דבעינן ג"כ סדר תשר"ת תש"ת תר"ת כל הסדר שאם הקדים תש"ת או תר"ת לתשר"ת דזה לא נקרא על הסדר אמנם בפיסול סדר התקיעות כל אפיא שוים שאם לא הסמיך התרועה לתקיעה והתקיעה להתרועה אין זה על הסדר וזו נראית קצת כוונת הרה"מ למדקדק בדבריו עיין עליו.

ד

שיעור תרועה וכו'. כוונת רבינו מבוארת דשיעור השש תקיעות הוו ממש כשיעור הג' תרועות וכן נראה להדיא ממ"ש בפירוש המשנה והראב"ד ז"ל נראה שלא ראה פירוש זה של רבינו שאילו ראהו לא היה כותב שטעה המעתיק וכו' וכבר הרב המגיד ז"ל יישב לשון רבינו עיי"ש אלא שראיתי להרב לח"מ שנתקשה בדברי הרה"מ במ"ש ז"ל ורבינו לא הזכיר שיעור לפי שכבר ביאר שנסתפק לנו מה היא התרועה אבל כתב ששיעור השברים הם כתרועה וכן הוא ששיעור היבבות והשבר אחד שהשברים הם ג' והיבבות ט' וכו' ולא נתבאר זה בדברי רבינו יפה על כרחך דן ז"ל מלשון זה דכוונתו כהרב בעל העטור דס"ל דתנא דידן ותנא ברא לא פליגי בשיעור דלכו"ע שיעורא חדא אלא דמאן דאמר שיעור תרועה כג' יבבות ר"ל במהירות שהם ט' כחות ומאן דאמר כג' שברים היינו בקולות מופסקים שאין בכל שבר ג' כחות וכו' וזהו שכתב הרה"מ שהשברים הם ג' וכו' ומ"ש בשיעור תרועה פליגי ר"ל באיזה אופן יעשה אותה והקשה עליו חדא דהרב המגיד כתב דג' יבבות נקראים טרומיטין והוא כתב למטה דג' שברים הם ט' טרומיטין א"כ איך נאמר דשיעור ג' יבבות שהם ג' טרומיטין הוי כשיעור ג' שברים ועוד קשה וכו' עיין עליו ולענ"ד נראה דלא נתכוון הרה"מ לכל זה כלל ויש לנו להשוות דבריו דברור מיללו במ"ש דשיעור היבבות כלומר הג' יבבות הוו כשיעור שבר אחד דשבר אחד הוו ג' כחות כמ"ש לעיל ותנא ברא סבר שהוא גנוחי ונקראים שברים והשבר הוא קול גדול היינו שהשבר שהוא גדול הוי כג' יבבות ונמצא דודאי פליגי דחד ס"ל דתרועה כג' יבבות דהיינו כשיעור שבר אחד וחורנא ס"ל כשיעור ט' יבבות דהיינו ג' שברים ויש ששה יבבות חלוקים ביניהם ומה שחסר כאן גלה כאן ודבריו שוים לענ"ד ואין כאן תפיסה עליו אלא שקיצר קצת ודו"ק.

הרי שתקע וכו'. דף ל"ג וכתב הרב המגיד ז"ל ופירוש רבינו בה ברור ונכון וכו' ע"כ. והוא פירוש רש"י ז"ל כמבואר בדבריו והפירוש האחר הוא בירושלמי אמתני' ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא אפילו אחת אין בידו וכוונתו דפרוכא דמתני' דקתני אין בידו אלא אחת ר"ל התקיעה ראשונה לבד ולכך פירש ר' אבא דכשמשך באחרונה כדי שתעלה לו בשביל שתים הדין הוא שאפילו לאחת אינה עולה לו לפי שעירב המחשבה כדאיתא התם למה ראשה גבי סופה מצטרף וסופה גבי ראשה מצטרף לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש ע"כ. והדברים מבוארים.

ו

שמע ט' תקיעות וכו'. היינו כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל ודלא כגירסת רש"י והתוספות עיין עליהם. ומ"ש בספרי רבינו לפיכך נוסח אחר ולפיכך.

לפיכך מעכבות זו את זו. דף ל"ד. ופירש הר"ן ז"ל דר"ל שאם אינו יכול לעשות כל הסימן כגון תשר"ת אינו עושה מקצתו וכן תש"ת וכן תר"ת אבל אם יודע תשר"ת לחוד או תש"ת לחוד או תר"ת לחוד אה"נ דיכול לעשותו דהא מעיקרא על הספק נתקנו ואפשר שאותו שיודע הוא האמת ע"כ. ופשוט הוא.

ז

ומלכיות. פירוש עם קדושת היום כסברת ר' עקיבא דף ל"ב ותו דבהא לא פליג ר' יוחנן בן נורי שתהא קדושת היום רביעית וממילא דהוי דלא כרבן שמעון בן גמליאל דס"ל שקדושת היום תהא באמצע דהיינו חמישית ולא הוצרך רבינו לזה שכבר ביארו בסדר התפילות עיי"ש.

ח

שלש ברכות וכו'. נתבאר בדף ל"ד וכו'. ומ"ש בספרי רבינו

ואמר פסוק וכו' נוסח אחר כת"י ואם אמר פסוק וכו'.

ט

מאלו מלכות. נוסח אחר מאלו מלכיות ומ"ש עוד שאין בו זכר מלכות נוסח אחר זכר מלכיות.

י

ומחזירין הספר למקומו. בשתי נוסחאות אחרות כת"י אין שם תיבת למקומו. ובס' כת"י קדמון מצאתי לשון הרב אברהם בנו של רבינו וז"ל ואבא מארי ז"ל ומי שקדמו לו מחכמי המערב ז"ל מנהגם להחזיר ס"ת למקומו קודם התקיעות כדי שלא ידברו העם בעת חזרת ס"ת ויעברו על הראוי כדי שלא תהא הפסקה בין תקיעה שמיושב לתקיעה שמעומד ואפי' במזמור וכיוצא בו ממה שנהגו לאומרו בעת חזרת ס"ת ועל זה ראוי לסמוך וכבר כתב הוא ז"ל זה המנהג בס' זמנים מהחבור ומי שסומך על זולת זה ויקדים תקיעות שמיושב לחזרת ס"ת למקומו נוהג בזה מנהג בלתי נכון ע"כ.

יא

ואינו מדבר וכו'. לכאורה היה נראה דה"ה והוא הטעם לשומעים דקי"ל שומע כעונה וגם הם יוצאים בתקיעותיו א"כ מהיכא תיתי לחלק בין תוקע לשומעים וכן פסק הרב ב"י ומאי דנקט הדין בתוקע היינו משום סיפא דאם סח ביניהם אינו חוזר ומברך אמנם הרב המגיד ז"ל לא הבין כן ושם מחלוקת בין הפוסקים ז"ל ולא ידעתי למה לא השוום כאמור מכ"ש במ"ש בדין י' בשם הרב אברהם בנו של רבינו ז"ל.

לתקיעות שמעומד. נוסח אחר כת"י לתקיעות שעל הסדר וכו' ונוסח אחר כת"י לתקיעות על הסדר.

יב

בדין היה וכו'. נראה פירושו שיתקעו תשר"ת למלכיות ג"פ ותש"ת לזכרונות ג"פ ותר"ת לשופרות ג"פ ומ"ש אח"ז אלא די בבא אחת הכוונה איזו בבא שירצו פעם אחת לחוד ועיין להרב המגיד ז"ל.

וכל הדברים וכו'. דף ל"ד ובפירוש חבר עיר עיין לרבינו סוף פ"ד דברכות.

יג

שתי עיירות וכו'. דף ל"ד לא צריכא דהא ספק והא ודאי ופי' רש"י וודאי הוא לו שאם ילך אצל המברכים ימצא שמה עשרה ויתפלל ש"צ ויוציאנו ידי חובתו ואם ילך אצל התוקעים שמא כבר עמדו והלכו לביתם עכ"ל נמצא לפירוש זה דספק אינו ר"ל דאין שם תוקע כלל אלא יש שם תוקע וספק אם כבר סיימו התפילה שאינו יכול לשמוע התקיעות על סדר הברכות ואף שנראה שהוא פירוש אחר שלא כדברי רבינו מ"מ קרוב הוא לו דהא קי"ל דהתקיעות על סדר הברכות הם עיקר ומדאורייתא ודו"ק.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---