רבנו מנוח/שופר/ג

רבנו מנוח שופר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ועדין מפרק יום טוב של ראש השנה.

כתב הרב כמה תקיעות כו'. אמר המפרש דשלש תרועות הנאמרות ביובל ובראש השנה הן אלה. ביובל כתוב והעברת שופר תרועה. ובראש השנה כתוב זכרון תרועה מקרא קדש ויום תרועה יהיה לכם וכל תרועה פשוטה לפניה כו' כדיליף בגמרא דאמרינן התם מנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו הרי שתי פשוטות תחלה וסוף ותרועה באמצע והעברת קול הוא דכתיב ויעבירו קול במחנה. ותקיעה קול משוך הוא ומפי השמועה כו' דבגמרא ילפינן לה בגזרה שוה וגזרה שוה קבלה היא רב מפי רב כדאמרינן אין אדם דן גזירה שוה אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו עד סיני. ומה שכתב הרב שמייללין הנשים ביניהם ר"ל בעת שקרה להן מקרה שנושאות קול נהי עליו והנהי היא תכיפת היללה:

ב

כתב הרב כמה תקיעות כו'. אמר המפרש דשלש תרועות הנאמרות ביובל ובראש השנה הן אלה. ביובל כתוב והעברת שופר תרועה. ובראש השנה כתוב זכרון תרועה מקרא קדש ויום תרועה יהיה לכם וכל תרועה פשוטה לפניה כו' כדיליף בגמרא דאמרינן התם מנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו הרי שתי פשוטות תחלה וסוף ותרועה באמצע והעברת קול הוא דכתיב ויעבירו קול במחנה. ותקיעה קול משוך הוא ומפי השמועה כו' דבגמרא ילפינן לה בגזרה שוה וגזרה שוה קבלה היא רב מפי רב כדאמרינן אין אדם דן גזירה שוה אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו עד סיני. ומה שכתב הרב שמייללין הנשים ביניהם ר"ל בעת שקרה להן מקרה שנושאות קול נהי עליו והנהי היא תכיפת היללה:

ד

כתב הרב שיעור תרועה כשתי תקיעות שיעור ג' שברים כתרועה. אמר המפרש אע"ג דאמרינן בגמרא שיעור תקיעה כתרועה ובמתניתין תנינן שיעור תקיעה כשלש תרועות ור"מ כתב שיעור תרועה כשתי תקיעות אפ"ה לא קשיא מידי למאן דידע פירושא דההיא דאמרינן בגמרא שיעור תקיעה כתרועה תנא דידן קחשיב תקיעות דכלהו בבי ותנא ברא חשיב חד בבא ולא פליגי כלומר דתנא דמתניתין קחשיב תקיעות דכלהו בבי כתרועות דכלהו בבי וכמה הוו להו שית כתרועות דכלהו בבי דהוו תלת כדכתבינן דכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ואשתכח דשיעור תרועה כשתי תקיעות. ותנא ברא דקאמר שיעור תקיעה כתרועה קא חשיב חד סימן דהוי תרועה אחת ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וקאמר שיעור תקיעה דחד בבא דהוו להו תרי כשיעור תרועה דההיא בבא ונמצא דכלהו תנאי ס"ל דשיעור תרועה כשתי תקיעות והכי מסתבר לפרש דברי הרב:

כתב הרב הרי שתקע והריע ותקע תקיעה ארוכה ומשך בה כשתים בראשונה. אמר המפרש כלומר שמשך באותה תקיעה כשתים ממה שמשך בראשונה אין אומרים כו'. וחוזר ותוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים והאי שלשה פעמים דקאמר ר"מ לאו למימרא שיחזור הסי' שלשה פעמים דהא מיירי שתקע והריע ותקע אלא ג' פעמים חוזר אתקיעה ותרועה ותקיעה וכל זה כתב הרב לבאר שלא עלתה בידו אלא אחת דסוף סימן כדאיתא בגמרא דידן שלא כדברי הירושלמי דאמר אפילו אחת אין בידו וכן דעת רש"י ועל כל זה לא היה צריך לרב לכתוב שלשה פעמים מיהו אית רבוותא אמרי דלא פליגא גמרא דידן אגמרא דבני מערבא דמפרשי הא אין בידו אלא אחת בתקיעה הראשונה לסימן. והא דירושלמי דאפילו אחת אין בידו בשניה של סימן ראשון שהיא סמוכה לראשונה של סימן שני ואמרינן התם טעמא דלא סיפא אית לה רישא ולא רישא אית לה סיפא ע"כ ואשתכח לפום פירושא דהני רבוותא דחוזר ותוקע להשלים הסימן ואחר כך תוקע ומריע ותוקע כמשפטו ושמעינן השתא דאי שמע תחלת תקיעה בלא סופה או סוף התקיעה בלא תחלתה לא יצא ואי קשיא לך לסברא דרבוותא דמפרשי האי אין בידו אלא אחת בתקיעה הראשון לסימן מאי קמ"ל. והיכי תיסק אדעתין דלא עלתה לו הרי עשאה כתקנה תריץ דהא קמ"ל דסלקא דעתיך דליהוי הך תקיעה שמשך בה הפסק וליהדר ולתקע מתחלת הסימן כדאמרינן בגמרא אתקין ר' אבהו בקסרי תקיעת שלשה שברים תרועה ותקיעה מה נפשך אי ילולי הוא תרועה נעביד שברים לא נעביד כו' אי נמי כו'. מתקיף לה רב עוירא ודלמא גנוחי הוא ואתיא תרועה ומפסקא בין תקיעה לשלשה שברים כו' הכא נמי נימא דלהוי ההיא תקיעה שמשך בה הפסק וליהדר מרישא דסימנא קמ"ל כן נראה לפי סברתם ואע"פ כן כדברי הרב משמע לשון התלמוד שלנו ובאמת חולק עם הירושלמי דאי לאו הכי הוה ליה למי' אפילו אחת אין בידו אלא ודאי מדאמר אין בידו אלא אחת ר"ל מאותם שתים שחשב לעשות אין בידו אלא האחת מהם והכי מסתבר:

ה

כתב הרב שמע תקיעה אחת בשעה זו כו'. אמר המפרש והיינו דאמרינן בגמרא שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מ"ש הרב והוא ששמע כל בבא מהן על סדרה איתא בירושלמי:

ו

שמע תשע תקיעות מט' בני אדם כאחד לא יצא אפילו ידי אחת. פירוש משום דלא משתמע שהרי הקולות מתבלבלים יחד ומש"ה לא יצא ואפילו ידי אחת משום דלא רישא אית לה סיפא ולא סיפא אית לה רישא משא"כ במשך בה דאית לה רישא וסיפא ומש"ה עלתה בידו אחת ועוד יש טעם שהרי לא שמען על הסדר והוא חייב לשמען על סדרן תקיעה ואחריה תרועה כמו שתקנו חכמים פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכתב רש"י דהא דאמר שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד לא יצא וליתא דהא אוקימנא בפרק ראוהו בית דין דתרי קלי מתרי גברי משתמעי דאיידי דחביב להו יהבי דעתייהו כדאמרינן במגלה והכי גרסינן בתוספתא מתשעה בני אדם כאחד יצא ע"כ. מיהו ר"מ הוה גריס לא יצא והכי אשכחן בכל נסחי ספרינו ואין למחוק ולשבש גירסת הספרים מפני התוספתא ועוד יש טעם נכון בדבר שאינו שומען על סדר חכמים כדכתבינן. תקיעה מזה ותרועה כו' ואם תאמר היינו הך דשמע תקיעה אחת בשעה זו ושניה בשעה שניה ותרתי למה לי יש לומר דההיא דלעיל מיירי ששמען מאדם אחד ובההיא אמרינן דיצא אפילו שהה כל היום כלו אבל הא דשמען מהרבה אנשים אימא דלא יצא כיון דשהה טובא קמ"ל דיצא כן נראה לי שלא כדעת רש"י שכתב בפירושו דלא גרסינן לההיא דשמע תקיעה ותרועה מזה:

ח

כתב הרב שלש ברכות אמצעיות אלו של ראש השנה ויום הכפורים של יובל כו'. אמר המפרש ראש השנה ויום הכפורים של יובל היו שוים לתקיעה ולברכות כדאמרינן שוה היובל לראש השנה כו' ופירוש מעכבות זו את זו שצריך לשמען כלן על הסדר כמו שנתקנו מלכיות זכרונות ושופרות כסדר מעכב כדאמרינן מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ויעלה זכרונכם לפני ובמה בשופר. מן התורה ג' פסוקים וג' פסוקים מספר תהלים ואם תאמר היכי מקדמינן כתובים קודם נביאים והא קי"ל לא יניח כתובים על גבי נביאים ויש לומר דכיון דקי"ל ואם השלים בנביא יצא כמ"ש הרב זמנין דמשתלי ולא ישלים בתורה ואם יאמרו נביאים ואחר כך כתובים נמצא משלים בכתובים ולא יצא אבל עכשו שאומר נביאים אחר כתובים אע"ג דמשתלי ולא ישלים לומר ובתורתך כתוב לאמר יצא דהא השלים בנביאים ואי נמי משום דדוד קודם נביאים הוה והקודם בזמן דין היא שיהיה קודם בקריאה. ואפילו אמר ובתורתך כתוב לאמר כו'. כלומר אם אמר שלש מכלן ובמקום פסוק מלכיות של תורה אמר שמע ישראל וגו' שוב אינו צריך כלום לשל תורה ואע"פ שאינו מלכות בהדיא כמ"ש הרב בסמוך ואפ"ה דיו וקי"ל כר' יוסי דאמר דמלכות הוא ותדע דהכי הוא שהרי זה הלשון אנו אומרים גבי שמע ישראל וגו' כמו שכתב הרב בסדר התפלות וכתוב ובתורתך כתוב לאמר. ומה שכתב ואמר פסוק של תורה ליתא בגמרא אלא כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך ומפרשא לה שלא הזכיר הפסוק והכריחם לפרש כן מפני שלא מצאו בספרים אלא ובתורתך כתוב מיהו ר"מ נראה דהוה גריס כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר ולא שייך לומר לאמר אי לאו דבעי למימר פסוקא כל דהו ור"ש פירשה להא בקראי דמוספין וליתא דאם כן הול"ל כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך שזהו המטבע שלהם כן נראה לי לפי מ"ש ר"מ:

ט

כתב הרב אין מזכירין מלכיות זכרונות כו'. אמר המפרש אמרינן בגמרא ואע"ג דאמרינן כל כי האי ריתחא לרתח רחמנא עלן ולפרוקינן כיון דבריתחא אמרה הדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא כלומר ריתחא דישראל הא ריתחא דאומות העולם מזכיר כמו שכתב הרב:

י

כתב הרב המנהג הפשוט בסדר תקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא אחר שקורין בתורה ומחזירין הספר יושבין כל העם ואחד עומד ומברך כו'. אמר המפרש בגמרא לא חזינן דתקיעות מעומד אלא מש"ה עומד דלאו אורח ארעא למיתב כדאמרינן לעולם תהא אימת צבור עליך כו' כדאיתא התם בפרק ואלו נאמרין ואמרינן נמי גבי מלך בענין פרשת הקהל עומד וקורא והטעם משום כבוד צבור דאע"ג דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני שאין לנהוג הדור בעצמו לפני מלך מלכי המלכים ככתוב אל תתהדר לפני מלך כ"ש הכא דיש כאן הערה גדולה למלכות שמים ואין כאן לא מלך ולא נשיא שצריך לעמוד מיהו אם רוצה לתקוע מיושב יצא אי נמי אפשר לומר שהרב לא כתב עומד אלא משום הברכה דהא קי"ל דכל ברכת המצות מעומד כדכתיב בעזרא ויעמד ויברך. ותקנו לומר לשמוע קול שופר אבל לא לתקוע מפני שהשמיעה היא העיקר:

יא

מה שכתב הרב זה שתוקע כשהן יושבים הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדין לאו למימרא דלא סגיא בלאו הכי דהא אמרינן תקיעה מזה ותרועה מזה יצא וכ"ש אם שמע תקיעות דמיושב מאדם אחד ותקיעות דמעומד מאדם אחר דיצא אלא לכתחלה הדור מצוה הכי איתא דכיון דכלהו תקיעות בין דעומד בין דיושב חדא מצוה נינהו ותדע דהא לא מברכינן עלייהו ואסור גם כן נמצא ששירי מצוה נינהו והכי שנינו המתחיל במצוה אומרים לו גמור והכל הולך אחר הגומר ומש"ה לכתחלה בעינן שהתוקע יהיה אחד מיהו עכובא ליכא. ורבינו האיי דייק מדקאמרינן בגמרא השני מתקיע ולא אמר תוקע דש"צ אין לו לתקוע אלא יאמר לאחרים שיתקעו אבל הוא אינו תוקע דשמא לא ידע לחזור לתפלתו כדאמרינן בפרק אין עומדין גבי נשיאות כפים לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף כו'. ואמרינן התם ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והכי נמי הכא אם הבטחתו שתוקע וחוזר לתפלתו רשאי ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לתקיעות שעל הסדר כו' פירוש ולאו דוקא הוא לבדו אלא אפילו כל הקהל צריכין להזהר שלא לדבר שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע ואם שח ביניהם אע"פ שעבר אינו חוזר ומברך פירוש ואם בירך נמצאת ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא ולא דמיא לתפלין דאמרינן סח מברך ב' כלומר שחוזר ומברך אותה דהתם הויא כל חדא מצוה מוטלת עליו ולא נפטר מצוה של ראש במצוה של יד אבל הכא כבר נפטר והשלים כל המצות אלא כדי לערבב את השטן חוזר ותוקע ולפיכך אין צריך לחזור ולברך ונראה דה"ה אם שח אחר שהתחיל בתקיעות דמיושב בין סימן לסימן שאינו חוזר ומברך וכן אתה דן לכל המצות כלן ואע"פ שלא השלים אותן עדיין אחר שהתחיל אותן אבל אם שח אחר שבירך קודם שהתחיל המצוה חוזר ומברך ודוקא שלא מענין המצוה אבל מענין המצוה כגון הביאו לי שופר אחר שזה השופר פסול הוא או איני יכול לתקוע בו וכיוצא בזה אינו חוזר ומברך דומיא דברכת הנאה דטעמא דטול ברוך אינו צריך לברך הא מילי אחריני דלאו צרכי סעודה צריך לחזור ולברך:

יג

כתב הרב התקיעות אינן מעכבות את הברכות והברכות אינן מעכבות את התקיעות. אמר המפרש שאם שמע התקיעה ולא שמע הברכות או הברכות ולא התקיעות יצא י"ח ממה ששמע דלאו הכי בהני תלו שתי עיירות באחת יודע בודאי כו' כלומר לא מיבעיא אם שתיהן ודאי דטפי עדיף ודאי דאורייתא מודאי דדבריהם אלא אפילו האי דאורייתא ספק והאי דרבנן ודאי ספק דאורייתא עדיף טפי ומשום הכי הולך לשניה ע"כ, ור"מ לא הזכיר הא דכל היום כשר לתקיעת שופר בהדיא מיהו כיון שכתב דשמע תקיעה אחת בשעה זו כו' אפילו שהה כל היום כלו יצא כו'. ממילא שמעת מינה דכל היום כשר לתקיעת שופר כן נראה לי. מיהו יש לתת טעם איך הניח הרב מלכתוב דשמע מקצת תקיעה קודם עמוד השחר ומקצתה אחר שעלה עמוד השחר:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.