מעשה רקח/שגגות/יד
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנאמר ונעלם דבר. בגמרא אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר דשדי מ"ם אדלקמיה ואדלבתריה וכמ"ש רש"י ז"ל:
ב[עריכה]
או שמותר להוציא מרשות לרשות. בגמרא יליף לה מקרא דלא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וקצת קשה דפסוק זה כתוב בירמיה ואנן בעינן דבר שאין הצדוקין מודין בו ותו דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וראיתי להרב באר שבע ז"ל שנרגש מזה וכתב דצ"ל מקרא דאל יצא איש ממקומו ביום השביעי ומטי לה משם התוס' והן הן דברי רבינו ז"ל:
או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום. ובגמרא הוכיחו לה מדכתיב וספרה לה וקשה טובא דהך קרא אתי לספירת שבעה נקיים לזבה גדולה כדאיתא בגמ' והרב באר שבע ז"ל הוסיף דבפרק תינוקת ילפינן לה מקרא דוהיה לה ומכח זה הגיהו ז"ל בגמרא עיי"ש:
או שעיקרו אב וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל דבעייא דלא איפשיטא היא ודיתנו וכו' ע"כ ותירוץ זה הזכירו ג"כ לעיל בפי"ג הל' ד' ואין לו קיום דחטאת א"א להביאה על ידי תנאי כמו שכתבתי שם והרב לח"מ ז"ל נדחק לתרץ דברי רבינו עיין עליו:
ד[עריכה]
בי"ד שהורו בשגגה ושכחו וכו'. מרן ז"ל לא ציין מהיכן הוציא רבינו דין זה והיא ברייתא מפורשת פ"ק דהוריות דף ה' ת"ר ידעו שהורו וטעו מה הורו יכול יהיו חייבין ת"ל ונודעה החטאת ולא שיודיעוהו החוטאים וכו' ומרן ז"ל לפי שהבין דברייתא זו רבינו מפרשה לענין אשם תלוי כמ"ש פי"ב הל' ב' לכך שתק לו כאן ואין הדבר כן אחרי המחילה הראויה שאותו דין הוא משנה ערוכה כמו שכתבתי שם ואין לנטות ימין ושמאל:
ה[עריכה]
בי"ד שהורו וכו' הואיל והיה לו לשאול וכו'. כתב מרן ז"ל דפסק כר' אלעזר ור' עקיבא וקשה דלפי פסקו של רבינו ריש פ"ח דאשם תלוי לא מחייב אלא בדאיקבע איסורא ובעינן חתיכה משתי חתיכות הכא לא איקבע איסורא דטעם היה לו לשאל לא מיקרי איקבע איסורא כיון דלפי דעתו אין כאן איסור כלל ותו דבגמרא אמר רבי זירא משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן דהיינו חתיכה אחת שהרי מצינו לר"א דס"ל דיש אם למסורת ומצות כתיב דהיינו חתיכה אחת כדאיתא פ"ד דכריתות דף י"ז הרי דלר"א לא בעינן דאיקבע איסורא והיכי פסק רבינו כוותיה אם לא שנאמר דכיון דנודעה השגגה הו"ל איקבע איסורא על פי מ"ש רבינו שם דאף בחתיכה אחת אם עד אחד אומר לו שחלב היה הו"ל איקבע איסורא על פי עד אחד ה"נ לא שנא והו"ל כר"א ולאו מטעמיה ומה גם דהא איכא ר"ע בהדיה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |