מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/ח

מעשה רקח ‏ שאר אבות הטומאות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ח מהלכות שאר אבות הטומאה

א

נטמאו ידיו בלבד עד הפרק. לא נתבאר בדברי רבינו עד איזה פרק וכן בפי"א דמקוואות הל' ד' כתב סתם ופי"א דתרומות הל' ז' כתב כל האוכל תרומה אפילו פרות צריך נטילת ידים ופ"ו דברכות הל' ד' כתב עד היכן היא נטילת ידים עד הפרק וכל אלו הובאו בברייתא דפרק כל הבשר דף ק"ו והרי"ף ז"ל ביאר שם עד הפרק של היד ומרן ז"ל כתב שם דמסתמא רבינו מפרש כפי' הרי"ף ז"ל דרביה הוה:

ג

ואין הפיגול והנותר וכו' הואיל וטומאת הידים מדבריהם. כתב מרן ז"ל ספ"ד דמעילה תנן שהפיגול והנותר אינן מצטרפין לטומאת הידים מפני שהוא מדרבנן ע"כ אף דבמשנה התם לא תנן הכי אלא תנן מפני שהם שני שמות דהיינו שני לאוין חלוקין כמ"ש הרע"ב שם מ"מ בגמרא א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטומאת הידים דמדרבנן היא אבל לענין אכילה מצטרפין וכו' הרי דאין הטעם אלא מפני שעיקר הפיגול והנותר הוא מדרבנן ואי הוו מצטרפי הו"ל גזרה לגזרה וכמ"ש רש"י שם ונמצא שטעם המשנה אינו עיקר אלא כמ"ש בגמרא ודכוותייהו כתבו התוס' בסוכה דף כ"ד ד"ה ר' יהודה ור' יוסי וכו' הזכירם התוס' יו"ט ז"ל שם:

ה

ואם בשר פסח וכו'. הלשון מגומגם דאפילו בספק שקול אזלינן לקולא כיון שהוא דרבנן כמו שקדם בבשר קדש והמל"מ ז"ל כתב בזה דרך חריפות עיין עליו:

ח

ונשרפת על טומאה זו. כתב הראב"ד ז"ל ואח"כ גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים ע"כ מדקם השגתו על הא דנשרפת על טומאה זו משמע דכוונתו דכיון שכתב שהחמירו חומרא גדולה זאת היה לו לכתוב ג"כ דאפילו לחולין גזרו ואע"ג דפירשו רבינו בדין ברכות פ"ו מ"מ כאן היה לו לפרש אך לא כתבו לשון השגה דבאמת אין כאן אלא דקדוק בעלמא:

ט

לט אדם את ידיו וכו'. דין זה כתבו רבינו פ"ו דברכות הל' י"ח גבי אכילת חולין והראב"ד ז"ל השיג עליו דלא התירו מפה אלא לאוכלי תרומה ועיין מ"ש שם:

י

הואיל והידים וכו'. עמ"ש מרן ז"ל שכתב ולפ"ז מה ששנינו פ"ב דטבול יום גבי קדרה שהיא מלאה משקין וכו' ע"כ נ"ב וכן כתב רבינו להדיא לקמן פ"י הל' ה'. ולמ"ש רבינו

אבל לא לטמא כלים וכו' והראב"ד ז"ל השיג ולא אפילו לטמא אוכלין של חולין שלא גזרו אלא לתרומה ע"כ לשיטתיה אזיל בין לקולא בין לחומרא וכמ"ש פ"ו דברכות הל' י"ח עיי"ש:

יא

וכן אם שתה מעט וכו' כדי אכילת פרס וכו'. כאן פסק ששיעור השהייה בשתיה כדי אכילת פרס ובפ"ב דשביתת עשור הל' ד' פסק לענין יום הכיפורים דשיעור השהייה ברביעית וכן פסק פי"ד דמאכלות אסורות הל' ט' וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בחיבורי מעשה רקח הלכות שביתת עשור, ועוד נראה סיוע לדברי רבינו דלענין טומאה אמרינן לחומרא באכילת פרס מדין אשה שמניקה את בנה שהזכיר רבינו לקמיה והוא מהסוגיא שם דהשכל מחייב דא"א שינק רביעית בשהייה כדי רביעית דאפילו בגדול המציאות הוא דחוק מכל שכן בקטן היונק דאינו יונק אלא טפה אחר טפה ואם איתא דשיעורו ברביעית מילתא דפשיטא היא ולא הוה צריך לאשמועינן הך היתרא אלא ודאי דלענין טומאה הוי בטפי מרביעית ולכך אצטריך לאשמועינן דאפ"ה טהור ובעיקר הדין יש לנו ללמוד דלאו דוקא שהייה דה"ה אם נתעסק בדבר אחר כמו שנראה מדין אכל מעט וטבל דבסמוך:

יג

המעוברת וכו' מפני הסכנה. פרק אמרו לו דף י"ג וכתבו בתוס' ישנים וז"ל ואפילו לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה מדרבנן מיהא אסור ובמקום הסכנה התירו ע"כ הדברים מגומגמים דמאי אפילו הא לר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת ואפ"ה הותר מפני הסכנה מכל שכן לר"ל בין אם נאמר דגם מדרבנן מותר בין אם נאמר דמדרבנן אסור (א"ה לי נראה דלא מיבעיא לר"י דלא הותר אלא מפני הסכנה אלא אף לר"ל לא הותר אלא מפני הסכנה דמדרבנן מיהא אסור) ואיך שיהיה צ"ל דהך מפני הסכנה היינו חשש סכנה דאם היא סכנה ודאית כגון שאנו רואים שהיא תאיבה לאותו דבר מאי איריא אוכלין טמאים אפי' כל איסורין שבתורה בר מתלת הותרו דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכן משמעות הדברים שאמרו המעוברת התירו לה וכו' דמשמע בסתם אך לפי מ"ש מרן ז"ל דמשמע לרבינו דהאי היתר הוא לענין שא"צ טבילה משמע דבסכנה ודאית קאמר דאילו להיתר האכילה מילתא דפשיטא היא ויש ליישב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---