מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/ו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג[עריכה]
מה דוה אינה מטמאה לאברים וכו'. קצת קשה דכיון דאיתקש לדוה מאי איריא קצץ הא גבי דוה ס"ל לרבינו אפילו במחובר כמ"ש פ"ח דמטמאי משכב ומושב הל' ד' וי"ל דהן הכי נמי אלא משום דלא שכיח לכך נקט מילתא פסיקתא ועיין מ"ש שם. ודע שבדפוס מגדל עוז כתוב עשאוה כשרץ שאינה מטמאה לאברים והשאר נמחק ונראה פשוט דגירסא מוטעת היא וצ"ל כמ"ש בגירסתנו:
ד[עריכה]
נתפרקה עכו"ם וכו'. כתב מרן ז"ל שם בעיא דלא אפשיטא ע"כ אך קשה דהך בעיא דרב חמא בר גוריא היא אליבא דר' עקיבא ע"פ דברי רבה אבל לרבנן דפליגי אר' עקיבא וס"ל דאיתקש לשרץ אין כאן בעיא דודאי דאינה לאברים. אכן י"ל דכפי האיכא דאמרי דהבעיא היא היכא דהדיוט יכול להחזירה דס"ד דכמאן דמחברא דמיא מצי אתיא הבעיא אף לרבנן וכ"כ המל"מ ז"ל ודייקי טפי דברי רבינו שסיים
והרי כל איבריה קיימין דלכאורה הוי שפת יתר אלא לאשמועינן דכפי זה אתיא אף לרבנן ומ"מ מ"ש הרב לדברי מרן ז"ל יפה כיון אם [לא] שנאמר דמרן ז"ל קיצר במובן ולקמן ניישב עוד דברי מרן ז"ל:
ו[עריכה]
המכניס ראשו וכו'. כיוצא בדין זה הזכיר רבינו פט"ז דטומאת צרעת הל' (ז') [ו] עם פרטים אחרים ואפשר דהוא הדין כאן:
ז[עריכה]
אם בטלה ה"ז ספק. זו היא בעיא בע"ז דף נ"ב וסלקא בתיקו ולכך פסק דה"ז ספק אך קשה דכיון דספיקא דרבנן הוא דהא טומאת ע"ז אינה אלא מדרבנן וכמ"ש בראש הפרק מעתה הו"ל לפסוק לקולא להדיא ככל ספקי דרבנן ותו קשה דבהל' ד' גבי נתפרקה ע"ז פסק רבינו לקולא להדיא וכתב שם מרן ז"ל בעיא [דלא] אפשיטא ומאי שנא דבההיא פסק לקולא ובהא כתב דה"ז ספק וכבר נתעורר בזה המל"מ ז"ל עיין עליו. אך לענ"ד נראה דלא ראי זה כראי זה ולכך רבינו חילק ביניהם דכבר ידוע דתקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית וכמ"ש רבינו פ"ח דע"א הל' ט' עיי"ש ומכח זה נסתפק רבי יוחנן כיון דאיסורי לא בטיל טומאה נמי לא בטלא או דלמא איסורא דאורייתא לא בטיל טומאה דרבנן בטיל ע"כ וכיון דאכתי אית איסור דאורייתא לכך נטה רבינו להחמיר וכתב ה"ז ספק ודייק לכתוב
ואע"פ שאין תקרובת וכו' משא"כ בההיא דרב חמא בר גוריא בשבת דף פ"ג שנסתפק היכא דהדיוט יכול להחזירה וכו' דידוע דנדה אינה לאברים ומדאורייתא בכל גווני טהור כיון שאין בה ליתא דאורייתא לכך פסק לקולא ככל ספקי דרבנן, ובהכי ניחא נמי לאידך בעיא דרב המנונא בע"ז דף נ"ב ריתך כלי של ע"ז וחזר ועשאו כלי וקמבעיא ליה אי חזרה לטומאה ראשונה דאם היא דאורייתא הדרה אבל מדרבנן לא הדרה או דלמא משום חומרא דע"ז וכו' הרי דגם בהא איכא ליתא דאורייתא ולכך פסק רבינו פי"ב דכלים הל' ט' דה"ז ספק וכהורות לנו שאין הטעם משום חומרא דע"ז אלא משום ליתא דאורייתא כאמור כתב שם טומאה מדברי סופרים כגון עכו"ם וכיוצא וכו' והן הן הדברים האמורים אמיתיים לענ"ד ולפ"ז נתיישבו על נכון דברי מרן ז"ל במ"ש לעיל דהיא בעיא דלא אפשיטא וניצול המל"מ ז"ל דהניחו בצ"ע עיי"ש:
ח[עריכה]
יין שנתנסך וכו'. כתב המל"מ וז"ל מ"ש מרן ומטמא טומאת משקין ברביעית רבינו לא ביאר שיעור זה עכ"ל. ולענ"ד נראה דמדכתב אבל סתם יינם של כותים מטמא טומאה קלה כשאר כל משקין טמאים ע"כ הרי דין כל המשקין ביארם רבינו לקמן פ"ח הל' י"א ובהלכות טומאת אוכלין פ"ד הל' ב' שהם ברביעית:
יא[עריכה]
ולא אדם ולא כלי חרס. המל"מ דקדק דלמאי אצטריך זה הלא אף אם יטמא במגע ומשא לא יטמא אדם וכלי חרס עיי"ש והוא דקדוק נכון וגם בלישנא דמתני' פ"ה דזבין איכא למידק הכי עיי"ש וזה גרם לו לרבינו לפרש אף שלא היה צריך:
יג[עריכה]
שא"א שיגע במים ושלא יסיט אותם. היינו בהיותם מים בעין אבל אם נקרשו אף על פני השטח שלהם אפשר ואפשר שיגע ולא יסיט ועיין למהר"י קורקוס ז"ל:
טו[עריכה]
השורף פרה וכו' אם נגעו באוכלין וכו'. מרן ז"ל ביאר דהך אם נגעו באוכלין קאי אפרה ושעירים הנשרפין עצמן. וקשה טובא חדא דלפ"ז מאי אפילו בשעת מעשיהן דקאמר רבינו דאי לאפוקי משנעשו אפר הלא הלכה רווחת היא דמשנעשו אפר אין בהם שום טומאה וכמ"ש פ"ה דפרה אדומה הל' ד' ותו דאם זה הוא פירושו רבינו סותר את עצמו להדיא שהרי בפ"ה דפרה אדומה הל' ז' פסק דהנוגע בפרים הנשרפין עצמן ובשעיר המשתלח בין אדם בין אוכלין בין משקין הכל טהור ומדכתב לשון טהרה משמע דאין בהם שום טומאה וכן משמע עוד מסיום לשונו שם ואיך כתב כאן דהם שני לטומאה, אלא ודאי דהדבר מבואר מעצמו דאשורף ואמשלח שהקדים קאי וכוונתו ע"פ מ"ש רבינו עצמו בפ"ה דזבים והביאו מרן גופיה לעיל פ"ג הל' ג' אמתני' דהנוגע בשרץ וכ"כ הרב שער אפרים סי' א' והרב צרור החיים ז"ל.
ולמה שנתקשה מרן ז"ל דאיך פסק כר' מאיר במקום חכמים יש לתמוה עליו ז"ל דהתם פ"א דפרה אדומה כתב דרבינו אינו פוסק לא כר"מ ולא כחכמים אלא כר' שמעון דתוספתא גם לעיל פ"ג הל' ג' גבי פרה אדומה ושעירים הנשרפים דצריכין הכשר שרץ כתב מרן דפסק כחכמים והוו מילי דמרפסן איגרי והנכון כמ"ש ז"ל דרבינו פוסק בכל מקום כחכמים ודייק טפי דבפ"ד לא הזכיר שעיר המשתלח דאינו מטמא מחיים כלל ופ"ה דפרה אדומה דייק יותר שמתחילה הזכיר פרים ושעירים הנשרפים שאינם מטמאים הנוגע בהם אפילו אוכלין ומשקים כלומר בלא הכשר שרץ כמ"ש פ"ג דשאר אבות הטומאות ושוב הזכיר שעיר המשתלח לבדו מפני שאין בו שום חילוק דמעולם אינו מטמא כיון שהוא חי וזו היא סברת חכמים ממש.
ודע דבפ"א דטומאת אוכלין הל' כ"ה פסק גבי איסורי הנאה דבשר פרה אדומה מתטמא טומאת אוכלין והכוונה עם מ"ש בפ"ה דפרה אדומה דבקבלה הכשר מטמא טומאת אוכלין אמנם מרן ז"ל שם כתב דפסק כר"ש דהטעם מפני שהיתה לה שעת הכושר כריש לקיש דאמר אומר היה ר"ש פרה נפדית ע"ג מערכתה עיי"ש והדבר תמוה דרבינו פ"א דפרה אדומה הל' ט' פסק דפרה שנשחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיון עולמית וכבר נתעורר בקושיא זו הרב שער אפרים ז"ל ולענ"ד הדברים ברורים כשמש. ובשו"ת צבי אשכנזי סוף סי' ק"ז הגיה בדברי רבינו כאן שלא בשעת מעשיהן במקום אפילו ובשאר נוסחאות כתוב כנוסחתנו גם בהמבי"ט ז"ל בקרית ספר ראיתי כתוב אם נגעו באוכלין בשעת מעשיהן הרי הם שני לטומאה:
טז[עריכה]
זה הנוגע יטהר. בדפוס מגדל עוז מוסיף והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלין עד שלא פירש הרי הם ראשון לטומאה כמו שביארנו וכן זב וכו' ועיין לעיל הל' י"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |