מעשה רקח/שאר אבות הטומאות/ה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אין הרואה טמא וכו'. הקושי מבואר דתחילה כתב דלרואה בכל שהוא ועכשיו מצריך כחתימת פי האמה ובגמרא מוכח להדיא דהוי פלוגתא דר' ישמעאל ורבנן, ומרן ז"ל תירץ דחתימת פי האמה דקאמר רבינו לאו בשיעורא קאמר אלא היינו לומר שצריך שיגע בפי האמה וכו' ע"כ. ובהכי ניחא לדיוק אחר שלא נרגש בו מרן ז"ל דרבינו הביא ראיה לחתימת פי האמה מקרא דאשר תצא ממנו שכבת זרע ובגמרא מייתי מאו החתים בשרו אלא ודאי דאין כוונת רבינו לשיעור אלא ליציאה דאין הרואה טמא עד שתצא ממש ויחתום פי האמה לאפוקי אם הרגיש ועדיין לא יצאת שאינו טמא, ולזה הוכרח להביא מקרא דאשר תצא וכו' גם היה יכול מרן ז"ל להביא ראיה דבפ"ב דמחוסרי כפרה הל' ט' כתב רבינו ראיית הזב אין לה שיעור אלא כל שהוא טמא שנאמר או החתים בשרו כל שהוא ניכר בבשרו מטמא ע"כ הרי דמשם בא'רה דחתימת פי האמה לדעתו ז"ל היינו כל שהוא ניכר בבשרו אף שהרואה יראה שעדיין הדבר מגומגם:
ה[עריכה]
המהרהר בלילה וכו'. המטיל מים וכו'. לקמן הל' ט"ו ביאר ז"ל דאינו טמא מן התורה אלא מדבריהם דבאמת אין כאן טומאה ודאית:
ז[עריכה]
עד כמה הוא ילד כל זמן שהוא עומד על רגלו אחת ונועל או חולץ מנעלו. קשה טובא דבפ"ק דחולין דף כ"ד א"ר אלעא א"ר חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן פ' שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו ע"כ, משמע דבעינן שיחלוץ תחילה ואח"כ ינעול ורבינו שכתב משמע דבאחת משתיהם סגי והוי היפך דברי הגמרא ותו קשה דלמאי אצטריכו תרווייהו אי חולץ הוי גבורה טפי מנועל לישמועינן חולץ וכ"ש נועל וכן בהיפך ותמיהני על הראב"ד ומרן ז"ל איך לא נרגשו מזה אם לא שנאמר דטעות סופר הוא בדברי רבינו וכצ"ל חולץ ונועל. שוב ראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ובספ"ק דחולין מפרש ילד עד כמה עד שנועל או חולץ על רגלו אחת ע"כ. ונראה דכך היתה גירסתו בגמרא וא"כ קשה מה שהקשינו וצ"ע:
ט[עריכה]
והוא שתהיה בת ג' שנים ויום אחד שנאמר וכו'. מרן ז"ל הגיה דצ"ל ואשה אשר ישכב איש אותה וכו' והמל"מ ז"ל כתב עליו דמסוגית הגמרא מוכח דוי"ו דואשה אצטריך לדרשא אחריתי ובת ג' שנים הלכתא היא ואסמכוה אקרא ע"כ ולדידיה נמי תקשה קושית מרן דמאי מייתי רבינו מקרא דאשר ישכב את אשה ועוד הרי דרשא זו הובאה בתורת כהנים הביאה המבי"ט ז"ל בקרית ספר ואשה פרט לקטנה יכול שאני מוצא בת ג' שנים ויום אחד ת"ל ואשה ע"כ והביאו הסמ"ג ז"ל עשין רמ"ז.
ומ"ש בספרי רבינו
אם יגע בבשרה מבחוץ בדפוס מגדל עוז מוסיף לפיכך הבועל גדולה שלא כדרכה טהורה שלא טמא אותה הכתוב בטומאת בית הסתרים אלא כדרכה ע"כ וסיים המבי"ט ז"ל בקרית ספר וכדתניא בפרק ארבעה אחים וחכמים אומרים אותה פרט לשלא כדרכה ע"כ. ונראה דגם מרן ז"ל הוה גריס לה עיין עליו:
יא[עריכה]
המהרהר בלילה וכו'. המטיל מים וכו'. לקמן הל' ט"ו ביאר ז"ל דאינו טמא מן התורה אלא מדבריהם דבאמת אין כאן טומאה ודאית:
יג[עריכה]
והאשה שפירשה ממנה שכבת זרע וכו'. איני יודע לכוין דבר זה דהרי לעיל הל' י"א וי"ב פסק דבתוך ג' עונות דוקא טמא ומטמא וכאן פסק דאפילו אחר כמה עונות טמא ואיך אפשר הרי כיון שעברו ג' עונות הרי נסרח ונפסד. ובתחילת המחשבה הוה נראה לענ"ד דהך אשה שפירשה ממנה שכבת זרע היינו ש"ז שלה ואפילו אחר כמה עונות הכוונה לשמושה, אך אינו מתיישב, גם על מרן ז"ל קשה טובא שציין ממ"ש פרק ר' עקיבא מחלוקת שפירשה מן האשה וכו' והרי התם קאי אאשה שפלטה ש"ז של איש דזה הוא מחלוקתם של רבי ישמעאל ור"ע עם חכמים וכן פירש רש"י להדיא שפירשה מן האשה פולטת ש"ז שקבלה מזכר ע"כ ומחלוקתם היתה אי בעינן ג' עונות או ו' עונות ואין זה ענין לפסקו של רבינו כלל כמבואר, גם ראיתי להמבי"ט בקרית ספר ז"ל שכתב האשה שפירשה ממנה ש"ז אפילו לאחר כמה עונות טמאה כל זמן שהיא לחה כדאמר פרק ר"ע מחלוקת שפירשה מן האשה שפולטת ש"ז שקבלה מזכר וכו' ע"כ הרי שביאר הדבר כפשוטו, אך עדיין מגומגם הרבה דתחילה כתב אפילו אחר כמה עונות ושוב הביא מההיא דר"ע שהוא דוקא תוך ולא אחר ותו קשה דלעיל מינה סמוך ונראה כתב ש"ז עצמה שנפלטה בתוך ג' עונות מטמאה אחרים כיון דאכתי ראויה להזריע ע"כ גם לעיל מינה כתב האשה שפלטה ש"ז תוך ג' עונות דיום או דלילה טמאה כרואה קרי וכו' דתנן פ"ח דמקוואות הפולטת ש"ז ביום הד' טהורה וכו' ע"כ וכעת צל"ע:
יד[עריכה]
אם יכולה [לשרות] מעת לעת וכו'. ופרטי השריה ביארם רבינו רפ"ב דמטמאי משכב ומושב עיי"ש:
יט[עריכה]
שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה עד שיהיה השוכב איש. פי' דלענין זה הוי איש כדאמרינן בתורת כהנים ומייתי לה בפרק בנות כותים דף נ"ב מהוי"ו דואיש אף דאסמכתא היא כדאיתא התם, ומה מאד תמהתי על דברי מרן ז"ל שכתב דגם פה הוא טעות סופר וצריך להגיה ולכתוב במקומו ואשה אשר ישכב איש אותה ע"כ דהכא קאי רבינו לשנות האיש פחות מבן ט' שנה ומה ענין פסוק דואשה וכו' ואי משום איש הרי גם בפסוק שהביא רבינו כתוב איש ואדרבה כתוב ואיש דמהוי"ו מרבינן לבן ט' שנה וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר עיין עליו ופסוק דואשה הגיהו מרן ז"ל לעיל הל' ט' ושם אתי שפיר דקאי לשנות האשה עיי"ש ודע דחיסור לשון יש בדברי רבינו וכצ"ל פחות מבן תשע או נכרי או בהמה ה"ז טהורה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה וכו' וכן הוא בדפוס מגדל עוז וכן נראה מדברי מרן ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |