מעשה רקח/נטע רבעי/ט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
א[עריכה]
שאין לך קדש וכו'. דברי רבינו הם לקוחים מהספרי הובא בילקוט פרשת נשא ולאו דוקא נטע רבעי דהוא הדין לכל הקדשים שלא נתפרשו בתורה שהם לכהנים:
ב[עריכה]
עד שיעשה תבואה. בנוסח אחר כתב יד עד שיעשה וכן מצאתי הגירסא בב"י ופשוט:
ואין פודין אותו במחובר וכו'. וכ"כ הרא"ש בשם ר"י ז"ל. וכתב הרב ב"י יו"ד סי' רצ"ד שאם מתנה ואומר לכשיתלשו שפיר דמי וכן הסכים הש"ך ז"ל שם ואינו נראה כן מדברי רבינו שהכי דימהו למעשר שני:
לפיכך אינו נקנה במתנה אלא א"כ נתנו בוסר. הנה מרן ז"ל הקשה מהסוגיא דקידושין דף נ"ד דקאמר לעולם כר' מאיר והכא במאי עסקינן דיהביה כשהוא סמדר ודלא כר' יוסי דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי ורבינו כתב בוסר במקום סמדר וכו' ע"כ. ואי מהא לא קשיא דרבינו מפרשה דהוא הדין דהוי מצי לאוקומה דיהביה ניהליה כשהוא בוסר ומאי דנקט סמדר לא נחית אלא לאפוקי מדר"י ולאשמועינן דלית הלכתא כוותיה תדע דהו"מ לאוקומה בדיהיב קודם שהגיעו לכלל סמדר ואתיא ככו"ע וכ"כ הריטב"א ז"ל שם. ויעיד ע"ז שרבינו בפירוש המשנה פ"ה דמעשר שני אמתני' דבין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה פי' ז"ל ולא תתקיים מתנה בכרם רבעי אלא א"כ נתנו הפירות קודם שיבואו לעונת המעשרות ע"כ. ובפ"ק דמעשרות פי' דהענבים משיגמר בשולם לגמרי משמע דבוסר אינו נקרא פרי וכ"כ פ"ב דהלכות מעשר הל' ג' פירות שאינן ראויים לאכילה מקטנן כגון הבוסר וכיוצא בו אינן חייבין במעשר וכו'. גם מ"ש מרן ז"ל ואין לומר וכו' דכשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה ע"כ לא מצינו זה לרבינו ואדרבה כיון דלא חזי לאכילה דהרי שניו כהות הרי כתב רבינו בפ"ק דהל' ברכות דאוכלין שאינן ראוים לאכילה ומשקין שאינן ראוים לשתיה אין טעונין ברכה כלל ומ"ש בהל' מעשר יוכיח ואין להקשות דבפ"ה דנזירות הל' ב' אסר הבוסר לנזיר והתיר לו הסמדר די"ל דשאני נזיר דרביי קרא כדאיתא בפרק ג' מינין.
אכן מאי דקשה טובא דבסוף פרקין התיר רבינו הסמדר דמשמע דהבוסר אסור וכאן התירו וכן הקשה הרב עצמות יוסף ז"ל ועיין עליו. תו קשה דבפ' כיצד מברכין דף (ל"ח) [ל"ו] ובפרק מקום שנהגו דף (נ"ה) [נ"ג] אמרו דבוסר וגרוע ופול כולן שיעורן שוה והם פרי לכו"ע ומזה יש להקשות עוד לרבינו (דבפ"כ) [דבפ"ה] דהל' שמיטה ויובל הל' י"ח פסק דהגפנים משיגרעו ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר ע"כ וקשה דבוסר היינו גדולות כמ"ש בגמרא ומתני' קתני משיוציאו סתמא דמשמע אפילו סמדר ורבנן לא פליגי אדרבי יוסי בשאר אילנות כדאיתא בגמרא.
אשר מכח זה היה נראה דרבינו קרי לשאר אילנות בוסר דהיינו סמדר לר"י דהכוונה משיתחיל הפרי ליגדל קצת אלא דבענבים שם בוסר היינו שכבר גדל להדיא עד שאינו חסר גדלות אלא בישול והכא בשאר אילנות איירי דהבוסר שלהם היינו כסמדר בענבים והכי מסתברא שהרי בנטע רבעי קאי ואזיל ואתי שפיר נמי ההיא דסוף פרקין דלא התיר אלא סמדר. אי נמי י"ל דרבינו נטה להחמיר ולכך לא התיר לקמן אלא סמדר וכאן לענין מתנה התיר גם הבוסר מהטעם הנ"ל ומ"ש בהל' שמיטה ויובל מכיון שכתב לכשיוציאו ידוע דתחילת חנטתו קאמר וקרוב לזה כתב התוס' יו"ט ז"ל אף שלא הזכיר ההיא דשמיטה ויובל עיין עליו:
ה[עריכה]
ענבים של כרם רבעי וכו'. אף דבמשנה לא הזכירו לשון תקנה מ"מ כן הוא וכמ"ש הרע"ב שם אך במאי דתיקן תקנה שיהא נפדה סמוך לחומה לא הזכירה רבינו נראה משום דאין זה כשאר תקנות להעמיד דבריהם שזו אינה אלא קולא שהקילו על הבני אדם ולא הטריחום להעלות לירושלים ורבינו העתיק ענבים כמשמעות הירושלמי ואף דבפ"ק דביצה דף ה' ובר"ה דף (ל"ה) [ל"א] אמרו סתמא מ"מ אין לנו לפרש באופן שיחלוק על הירושלמי וכ"כ התוס' יו"ט וגם הרב ידי אליהו ז"ל כמעט אמרן משם עצמו ולא הזכיר שכן כתב התוס' יו"ט ושם נתקשה בדברי התוס' יו"ט במ"ש דאע"ג דקיימא לן כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו פסק רבינו כוותיה מכח דחכמים דפרק ד' דמציעא סברי כוותיה ותמה עליו דהכא ר' יוסי מחבירו הוא דהיינו ת"ק וכתב שהראה לשון זה להרב משה ישראל ז"ל והביא לו מדברי התוס' וכו' דסתם הוי כרבים עיין עליו וכן יש להוכיח קצת מדברי התוס' פ"ק דע"ז כמ"ש הרב ג"ה ז"ל:
ו[עריכה]
כיצד פודין וכו'. לפי מ"ש רבינו לעיל הל' ב' דאין פודין אותו במחובר ה"נ נראה לפרש דבתלוש קאמר אמנם יש לגמגם ממה שסיים אין לו אלא שכר לקיטה בלבד ועיין להתוס' יו"ט ז"ל:
ז[עריכה]
והצנועין וכו'. ידוע מ"ש הרמב"ן ז"ל דהא קי"ל כר' יוחנן דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו כדאיתא בב"ק דף ס"ט וכן (פי') [פסק] רבינו פ"ו דהלכות ערכין ופ"ב דהלכות גניבה ומרן תריץ דלפי האמת לא דמי מקדיש למחלל וכו' ע"כ. והשתא דנחית להאי הו"מ למימר נמי ע"פ דברי הרמב"ן וההוא דרבא לא מכרעא כולי האי דאם לא כן למאי נפק"מ אמרה רבא למילתא וידוע דרבא הוא בתרא ובשלטי גבורים הביאו הכנסת הגדולה ז"ל כתב דמשנת צנועין היא כתקנתא שלא יהא אדם נכשל בפירות שאינן מחוללין ע"כ. ומעין זה כתבו התוס' שם ד"ה כל הנלקט וכו' ובים של שלמה שם כתב דמדברי רבינו נראה דכמו דכל המתלקט קאמר כדמשמע בתלמודא דבעודו מחובר מחללו לכשיתלשו ומ"מ מטעם ברירה הניחו בצ"ע והרדב"ז שנדפס מחדש סימן קע"ט נשאל דמהסוגיא מוכח דהא דצנועין בשאר שני שבוע היא כדמשמע מדברי אביי וכו' ורבינו העתיקו לשנת השמיטה ותירץ עיי"ש דלאו מדינא הוא זה אלא משום תקנתא וכו' והוא מעין דברי הש"ג ז"ל והאמת נראה דכיון דר"י גופיה פוסק כרשב"ג אית לן לדחוקי נפשין לאוקומי מילתיה וגם שלא לשבש לשון המשנה ודו"ק:
ח[עריכה]
וכמה הוא סתם הקליטה. ובנוסח אחר כתב יד זמן הקליטה:
ט[עריכה]
מותרות בערלה אלא וכו'. בנוסח אחר כתב יד מותרות בערלה וברבעי עד ט"ו בשבט ולמ"ש מרן ז"ל ד"ה וכתב הראב"ד וכו' יש לתמוה וכו' מצאתי בהגהות מהרמ"ע בכתב יד שכתב וז"ל א"ה וכשתעיין היטב בדברי הר"ן ז"ל נמצא שגירסתו כירושלמי אינה כגירסת הראב"ד ז"ל ולפיכך נראה שאין מקום לתמיהא זו עכ"ל:
יג[עריכה]
העלין והסמדר. ולעיל הל' ב' התיר אפילו בוסר עיין מ"ש שם הנראה לענ"ד בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |