מעשה רקח/נזקי ממון/ד
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ואפילו חתרה ויצאת וכו'. זה למדו ממ"ש [בבבא קמא] דף נ"ו, [ע"א] אלא בכותל רעוע, כי חתרה אמאי פטור, תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא וכו', אכן מה שכתב אחר זה, ואפילו נפרצה מחיצה בלילה וכו', לא היה צריך לזה, דכבר למדנו דין תחילתו בפשיעה, ואולי שנתכוון למה שכתבו הפוסקים, הובא בטור חו"מ סי' שצ"ו דבעינן שהאונס יבוא מחמת הפשיעה, דהיינו שחתרה בכותל הרעוע, אבל אם חתרה במקום אחר פטור, ודברי רבינו סתומים, אך מדהוסיף וסמיך ליה, או שנפרצה בלילה, דהיינו, שאותו כותל רעוע נפרץ, ממילא דגם החתירה דסמיך ליה קאי להכותל הרעוע, זה נראה לענ"ד בכוונת רבינו, דאל"כ הוי יתור נפיש בדבריו, ושוב ראיתי להרב המגיד ז"ל לקמן פרק י"ב [הלכה] [ה'] שכתב כן בפשיטות בדעת [הרי"ף].
הוציאוה ליסטים וכו'. ובגמרא הקשה פשיטא ותרצה לא צריכא וכו', והזכירה רבינו לקמן דין ג'.
ב[עריכה]
ואם היה כותל רעוע וכו'. לפי מה שכתב רבינו לחכמי לוניל. הביאו המגדל עוז ז"ל, חייב על מה שהזיקה הבהמה קאמר, וכ"ש על פריצת הכותל, ובכותל רעוע דפטור, כבר הקדים רבינו דהבעלים חייבים.
ג[עריכה]
המעמיד בהמת חבירו וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל, וכ"ש קם לה באפה, וכתב הרב המגיד ז"ל דאדרבה קם לה באפה גרמא בלחוד הוא ופטור וכו', נ"ב אינו מבואר דבגמ' מפרש הכישה אמרת לן וליסטים נמי דהכישוה כלומר ואין צריך דקם לה באפה דווקא וקל [להבין].
ד[עריכה]
השומרים פטורין והבעלים חייבים וכו'. בספר כתב יד קדמון, מצאתי כתוב וזה לשונו מחכמי [לוניל] ז"ל, נסתתמו מעינינו מעיינות החכמה לדעת מה זה ועל מה זה הבעלים חייבים בהא ששמירת השומרים שמירה מעולה, ומן יהיב לן נורי דפרזלא, ונשמיענך. תשובה גם זה טעות ואין על המעתיקים תלונה שבספר הראשון יצאו הדברים בגליון שלא במקומם, וכבר הוספתי אני עתה דברים שלא היו שם בתחלה, והוא אפילו המיתה את האדם הוסיפו גם אתם, ויהיה נוסחת ההלכה כך, ויצאת והזיקה השומרים פטורים, שמרוה שמירה פחותה אם שומר חנם הוא פטור, והבעלים חייבים, ואפילו המיתה את האדם, ואם שומר שכר וכו', זהו [ה]נוסח, ולפי שנכתב והבעלים (נכתבו) [חייבין] שלא במקומם (נכתבו) [נתקשו] ודאי הדברים, ונסתתמו מעיינות החכמה ולא מכם, אלא הקולמוס סתמן והקולמוס יגלה עמקן עכ"ל, וכבר הזכירו הרב כסף משנה בקיצור. אמנם הרב המגיד ז"ל לא [הזכיר] השאלה ולא התשובה שהרי הסביר הנוסחא שלפנינו עיי"ש.
ו[עריכה]
אע"פ שהיה השור קשור וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דפי' רבינו בשור קשור כראוי, ואעפ"כ הוא חייב שדרכן של אלו לשחוק בהן ולהתירן, וכיון שכן הו"ל תחלתו בפשיעה, ואפילו סופו באונס כגון שחתרה חייב וכו', והקשה עליו הפרי חדש ז"ל, דהא בעינן שיהא האונס מחמת הפשיעה [ועיי'] לקמן פרק י"ב דין ה' וכו', ע"כ, ולא תריץ כלום, ולענ"ד דאין כאן תחילה [כאן חסר בכת"י מספר תיבות], שכתב שדרכן של אלו לשחוק בהם ולהתירן וכו', נמצא דהחתירה נמשכה מחמת ההתרה של חרש שוטה וקטן, שהם מועדים לה, והוי ליה האונס מחמת [הפשיעה]. (ואין) [וא"כ אין] קשה על הרב בית יוסף חו"מ סי' שצ"ו שבתחלת הסימן פסק דאונס הבא מחמת הפשיעה בעינן ואפ"ה פסק שם דין זה [של] החרש שוטה וקטן.
ח[עריכה]
שאפילו היה תם כשעלה בדעתו וכו'. בדפוס מגדל עוז, "כשעלה בדעתו" נמחק. ובעיקר ידוע מה שכתב הרב המגיד ז"ל, על דברי רבינו, דסוגיין אינה לדעת ר' ישמעאל שאמר בדף ל"ג [ע"א] יושם השור ובעל חוב הוא, אבל אליבא דרבי עקיבא דאמר שותפי נינהו אי [מעריק] ליה חייב ע"כ. [ונראה] שרבינו ז"ל פסק כר"ע לקמן פרק ט' דין י"ב, אך עם כל זה אכתי קשה, דקושית מודינא ומפטרינה אכתי קיימא, ורבינו פוסק דפלגא [נזקא] קנסא ומודה בקנס פטור כמ"ש לעיל פרק ב' דין ז' ח', ואם נאמר דרבינו פוסק דמודה בקנס ואח"כ באו עדים (בחצי נזק והקרן) חייב אתי שפיר כמ"ש התוס' שם בד"ה אי תם הוה וכו' וכן משמע [ברשב"א] ז"ל שם, אך העיקר נראה דרבינו ס"ל, דהך אוקמתא דאקדים בי דינא ותפסיה, עיקרה לא באה אלא לתרץ קושיא (מאן) [למאן] דאמר פלגא נזקא ממונא, דמצי טעין אי תם הוה מעריקנא ליה לאגמא, דאילו קושית מודינא ופטרנא אינה כל כך קושיא, אי משום דהרי לא הודה כמ"ש התוס', אי משום דאינו בידו דהרי אם קדמו העדים בטלה הודאתו, משא"כ ערוקי לאגמא דכל עוד שלא תפסוהו בית דין יכול הוא להבריחו, וכיון דרבינו פסק דפלגא נזקא קנסא, לא הוצרך לפסוק הוא דתפסוהו בית דין ודו"ק.
ט[עריכה]
והועד בבית השואל והחזירו וכו'. הרב המגיד ז"ל תמה, שאין מזה רמז בהלכות ע"כ, ונראה ששכח מה שכתב הוא בעצמו לקמן פרק י"ב דין ה', התליע וכו', דהרי"ף ז"ל השמיט הרבה הלכות פסוקות מענינים אלו מפני שאינן מצויין, וזו אחת מהן עיי"ש.
י[עריכה]
שומר שקבל עליו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מימרא סוף הפרק וכו', והוא מדף מ"ה, [ע"ב] אמר ר' אלעזר מסר שורו לשומר חנם הזיק חייב הוזק פטור, ואוקמה רבא בשקיבל עליו שמירת נזקין והכיר בו שהוא נגחן דסתמא דמילתא הזיקא דאחריני קיבל עליה, ופי' הרשב"א ז"ל בקיבל עליו בפירוש קאמר, אלא שקיבל עליו כל מה שאמור מן הסתם קאמר, ודייק לה מסתמא דמלתא בשקיבל שמירתו בסתם, ולא פירש אם יזיק או יוזק אלא שאמר הריני מקבל עלי שמירת נזקיו וכו', אלא שמצאתי להראב"ד ז"ל שכתב דקביל עליה שמירת נזקיו בסתם שלא פירש נזקי דידהו בנזקין דעלמא, אלא נזיקין סתם וכיון שהוא נגחן סתמא דמלתא דאי אזיל איהו ומזיק לאחריני קיבל עליה וכו', נמצא שקיבל עליו שמירת נזקו לדעת הרשב"א הוי בפירוש, ולא קיבל עליו שמירת גופו אך "קיבל עליו כל" שאמר, הכל במשמע חוץ מהכיר בו שהוא נגחן, ולדעת הראב"ד ז"ל גם בקיבל עליו שמירת נזקו הוי סתמא, ונתחייב בכל חוץ מהכיר בו וכו', ולפי הנראה רבינו מפרשה כדברי הרשב"א ז"ל, שהרי בשקיבל שמירת נזקיה קדם ליה בפירוש כאילו התנה שאינו מקבל עליו שמירת גופו, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל, אלא דאכתי קשה תרתי, חדא, דהסתם האמור מהסוגיא לא בארו רבינו, וגם הכיר בו שהוא נגחן היוצא מכלל הסתם לא הזכירו, והרב ב"י חו"מ סי' שצ"ו הזכיר דין הסתם והכיר בו, ובסי' שמ"ז הזכיר דינו של רבינו כדפירש רש"י . והרב לח"מ ז"ל כתב דרבינו הוציא דין זה מההיא דפ"ק דף י"ג, [ע"ב] לעולם דאזקיה תורא דמשאיל לתורא [דשואל], ושקיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו, וגם עם כל זאת קשה תרתי, חדא, דלמה לא הזכיר אידך סוגיא וחדושא דהכיר בו שהוא נגחן, ותו, בההיא דהשואל ומשאיל ומאי איריא דנקט שומר חנם שהם דברי ר"א. ועוד השקלא וטריא דהתם לא מתוקמא אלא בשואל שחייב באונסים וכמ"ש רש"י שם.
יא[עריכה]
מסר השומר לשומר אחר וכו'. ידוע דהראב"ד זלה"ה השיג על רבינו משה זלה"ה, דהניזק גובה מאיזה שירצה ועד שאומר לשומר יאמר לבעלים וכו' ע"כ, וכתב עליו הרב המגיד זלה"ה, שאין כאן השגה שהרי הדברים מבוארים בגמרא ע"כ. והרואה יראה שדברי הגמרא שקולין, ויותר יש לישבם כדברי הראב"ד זלה"ה, דלמה באמת לא יגבה הניזק מהבעלים הראשונים ג"כ, והשומר הראשון ילך ויתבע מהשומר השני, והרב בית יוסף חו"מ סי' שצ"ו כתב דאם כוונת רבינו היא זו, שיגבה מאיזה שירצה, וכן כתב הפרישה שם. אמנם נראה שהראב"ד ז"ל דקדק ממה שכתב רבינו והשומר שמסר לשומר חייב, דלא היה צריך להוספה זו, אלא נראה שכוונתו דווקא מהשומר הראשון קאמר, ולזה השיג דמאיזה טעם אנו (חייבים) [מחייבים] לשומר, הא כדאיתא בהמפקיד דף ל"ו, [ע"ב] משום דהבעלים אומרים לו את מהימן לי אידך לא מהימן לי, מעתה הבעלים הם העיקר והשומר השני ג"כ הוא שפשע, אך לפי זה מה שסיים הראב"ד זלה"ה וחיי ראשי וכו', אינו מיושב, וגם הרב לח"מ ז"ל עמד עליו, ולענין [דמי] הנזק עיין בדברי רבינו ז"ל פרק א' דהלכות שכירות דין ד', שוב ראיתי בבדק הבית של הרב בית יוסף ז"ל שם שכתב דנוסחא אחרת היתה לו להראב"ד בדברי רבינו דאילו לפי נוסחתנו אין כאן השגה כלל עיי"ש וכן נראה האמת.
יד[עריכה]
משלם דמי פירות גמורין בשוויהן וכו'. [קשה] דרבינו לא ביאר [ב]דין זה הקוצץ אילן או הדקל עצמו בכמה שמין, ועובדא דמייתי בגמרא דף נ"ח [ע"ב] ההוא דקץ קשבא דמשמע (טענת) [שטענתו] שקצץ האילן עצמו, ואף אם רבינו יסבור דהיו בו פירות, מכל מקום הוי ליה להשמיע איך שמין הדקל, וידוע שהטור חו"מ סי' שצ"ד פסק בקוצץ אילן חבירו וחילק בין ראוי לעקור ולשותלו במקום אחר ללא [ראוי], שכך הוא מפרשה מה שכתוב בגמרא [חילוק] בין פרסאה לארמאה, אמנם רבינו מפרשה לענין פירות, שאכל פירות לבד, ואנחנו לא נדע מי הכריחו לזה, וגם מה יהיה דין קציצת גוף האילן, ונראה דרבינו סובר קץ קשבא היינו גוף האילן, אך היכי מחלק תלמודא בין פרסאה לארמאה, ומשמע דכל שכן בקוצץ גוף האילן חשוב יותר מפירות [מה] שאכלה, לכך ביאר ז"ל דבאכל פירות האילן קאמר, ומחלקינן בין פרסאה לארמאה, משא"כ בקץ דאין חילוק דמצד חשיבותו [שבכך] הוא מוליד דין הוא לשומו בשוויו, וזו היא דעת המאירי שהביא הרב לחם משנה ז"ל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |