מעשה רקח/נזקי ממון/ה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
אע"פ שעדיין לא הזיקה וכו'. כתב הרב כסף משנה דזה איני יודע מנין לו, ובאמת לשון הגמרא הני עיזי דשוקא דמפסדי [משמע] להזיק וכבר הזיקו, אך רבינו מפרשה שדרכם להזיק בטבע העולם, אך עדיין לא הזיקו, דאם הזיקו הוו משלמי מרייהו נזק שלם, אף בלא התראה. עוד כתב הרב כסף משנה ז"ל, ומ"ש ג' פעמים. נראה שהיה גורס כן בגמרא ע"כ, לכאורה הוא תמוה איך כותב נראה, הלא הרי"ף ז"ל גורס להדיא מתרינן זמנא ותרי ותלתא במרייהו, והכי גרסינן [נמי בגמרא] מתרינן בהו תרי ותלתא זימני, אכן יש לומר דתרי ותלתא זימני לאו דוקא, דא"כ לימא שלשה פעמים, זאת אומרת דאורחא דמלתא נקט שדרך המתרים לחזור בדיבור ב' או ג' פעמים וכמ"ש [ה]רש"ל ז"ל, אך עדיין קשה מעובדא דעיזי דבי תרבו דהוו מפסידין לרב יוסף, ובשלמא [להרשב"א] רש"י והתוס' ניחא שחלקו בין עיזי דשוקא דעומדין לשחיטה לעיזי דעלמא, אבל לרבינו שאינו מחלק הרי אחר שהזיקו לרב יוסף שלח להתרות בהם, ויש לומר דרבינו מפרשה דר' יוסף הוא שמחל והתרה בהם אף אם אחר שהזיקו דמי אין ההתראה קודם לכן היתה ראויה דאילו אחר שהזיקו נזק שלם בעי שלומי.
ג[עריכה]
עשרה תנאים התנה יהושע וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, דההיא דאמרין בפרק מרובה דיחידאה היא, לגבי דרבי ישמעאל היא וגם לגבי ר' יהודה במאי דקאמר דמתקנת יהושע היא עיי"ש. והקשה הרב לחם משנה ז"ל, דהרי מצאנו לרבינו בפרק ב' דבכורים דין י"א [דפסק] לההיא דרבי יוחנן, דאילן הנוטה לתוך שדה חבירו או הסמוך למצר מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והניחה בצ"ע. אך לענ"ד נראה דרבינו סבירא ליה דיש לחלק בין דיני ממונות [דהיינו] נזיקין לבכורים שהוא ענין איסור, ומאי דלא מתרץ הכי בגמרא כשהקשו מהא דר' יוחנן, י"ל מפני שמצאו בפירוש לההיא דר' יהושע בן לוי ומשום זקן אחד, לכן תרצו הכי כלומר אפי' לפי דעתו של מקשה שאינו מחלק בין נזיקין לאיסור, אי נמי יש לומר דעיקר הקושיא למאי דהוה סלקא דעתך דברייתא היא ותני עשרה דווקא, דהא ר"י דהוא אמורא תני אחריני, ומתרץ דלאו ברייתא היא אלא ר' יהושע בן לוי קאמר לה, ולדידיה עשרה דווקא ותו לא, אבל ר"י לא פליג אד"ר יהושע בן לוי דמאי דתני עשרה, היינו מפני שהם ענין נזיקין, ואיהו מוסיף אחריני לענין בכורים שכן קיבל מרבותיו, ופסק רבינו כמותו דבתרא הוא.
אלא מדעת בעליו וכו'. היינו מפני שהוא מפרש לכולהו כדי שלא יבואו לידי מריבה, ונמשך אחר מה שכתב למעלה, לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וכו', עיין מה שכתבתי לקמן, אמנם רש"י וה"ה פירשה משום ישוב הארץ עיי"ש, ולדידהו נראה שאין ביד הבעלים למחול.
משדה תלתן שזרעה וכו'. ואופן הזריעה כדי להבחין שהוא לבהמה, ביארו רבינו פרק ב' דהלכות כלאים דין י', והוא הש"ס שם, וכן כתב הרב לחם משנה ז"ל.
ובקנים ובגפנים וכו'. בדפוס "מגדל עוז" כתוב, ובקנים מן הפקק ולמעלה ובגפנים בשאר אילן וכו'.
דגים מים טבריה וכו'. הדבר מבואר שאין בכל גבולי ארץ ישראל ים מגוף הארץ, אלא ימה של טבריה, ויפו אף שיש בה ים גדול, אינו מארץ ישראל, לכך התנה בים של טבריה. ועיקר הדין כתבו שם התוס' דפריסת קלע נאסר אפילו לבעלים עצמן, כדתניא לקמן שהתנו השבטים זה על זה וכו' עיי"ש, ורבינו התיר פריסת הקלע לבני השבטים מפני דקשיתיה לישנא דברייתא דקתני, בראשונה התנו, משמע שלא נתקיים תנאם, שהרי בא יהושע ובטלו, ותו, שהרי הא דפריסת קלע מתניא בשם יהושע, ואם מתחלה התנו השבטים על זה למה תלו הדבר ביהושע, מכח זה מפרש רבינו דברייתא איירי אפילו לבני השבט ובא יהושע והתנה דלבני השבט יהיה מותר, והוא שאמר רבינו והוא שיצוד בחכה בלבד, לא נחית אלא לאפוקי פריסת קלע שאסר אח"כ, אבל פריסת רשת ומכמורת הותר לכל אדם, והרי הוא בכלל צידה שהתיר ז"ל דסתם צידה היא [ב]רשת וכו'.
אבל אם נמצא על המצר וכו'. לא ידעתי מאין הוציא רבינו דמביאו לבית הקברות, דהתם בגמרא פריך על הא דקנה מקומו, מההיא דהמוצא מת באסטרטא דהותר לפנותו, ומתרץ רב ביבי דההיא בעומד על המצר ופירש רש"י ומאהילין עליו, דמתוך שמותר לפנותו ממנו [מפני] הטומאה מפניהו לכל מקום שירצה, והובא בעירובין דף י"ז, והכוונה לאחד מהשדות הסמוכות לו, אבל להביאו [לבית הקברות] לא שמענו, ובשו"ת הרדב"ז שנדפס מחדש ח"ה סי' ע"ד [א' תמ"ז], שאלו דבכאן פסק דמוליכו לבית הקברות, ובפרק ח' דהלכות טומאת מת דמסלקו לצדדים, ותירץ דבהלכות טומאת מת בסילוקו לצדדים סגי אם אין בעל השדה מקפיד, ובנזקי ממון, איירי לעניין תקנת (עזרא) [יהושע] שהוא מזיק את הרבים אינו מסלקו לצדדים אם בעלי השדות מקפידים, אלא מביאו לבית הקברות וכו' ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין, דאיך נחלק בקפידת בעלי השדות בין תנאי יהושע לההיא דטומאת מת, הרי בגמרא השוו אותם, מדפריך מיניה ולא מצא לו תשובה, אלא במצאו על המצר, ותו, דמעיקרא דדינא מנא ליה לרבינו דמצאו על המצר או בתוך התחום מתקנת יהושע שמביאו לבית הקברות, והרי"ף ז"ל כתב שם, דמוטל על המצר מפניהו לכל מקום, הרי שלא הקפיד על בית הקברות אלא תלה הדבר בבחירת המוצאו.
ז[עריכה]
והטבח לוקח וכו'. הרב המגיד ז"ל תמה למה לא הזכיר גבי טבח, ובלבד שלא ישהה העגונה, ותירץ דסמך על מה שהזכיר בקודם הרגל וכו', והרואה יראה דאכתי קשה שלא הזכיר, ובלבד שלא ישהה באחרונה ל' יום כמ"ש בגמרא דסלקא דעתך אמינא דשרי קמשמע לן, א"כ רבינו [דלא] הזכיר ל' יום אכתי אפשר (דעת) [דעד] תשלום הל' [יום] קאמר דשרי, והרב לח"מ ז"ל כתב דסבירא ליה לרבינו כרבן גמליאל דקאמר התם דמותר להשהות, ומפרש לה לענין טבח, וגם לדבריו קשה תרתי, חדא, דאם איתא הוי לרבינו לבאר דקשורה בכרעי המטה כדברי ר"ג, ותו, דקודם לרגל ולמשתה בנו אכתי קשה כאמור, והקרוב אלי דגירסא אחרת היתה לרבינו בגמרא.
ח[עריכה]
וכבר עשו בבל כארץ ישראל וכו'. [בפרק] שלישי דהלכות בכורות דין ו' פסק רבינו דמי שאינו מומחה שראה את הבכור ונשחט על פיו קנסו את הבעלים [כדי] שלא ישהנה ולא יגדל בהמה דקה בארץ ישראל, ולפי מה שפסק כאן, היה נראה [דלאו דווקא] ארץ ישראל, דהוא הדין בבל, אך לפי האמת נראה דארץ ישראל דווקא קאמר שהרי הבכור הנולד בחוץ לארץ יאכל במומו דווקא, כמו שפסק [שם] פרק א' דין ה', א"כ צריך הוא לשהייתו עד שיפול בו מום, משא"כ בארץ ישראל שיש לו להקריבו כמו שפסק בדין ב'.
ט[עריכה]
ולא את הכלב וכו'. לא ידעתי למה השמיט ההיא [דר' נחמן] בבל [כעיר] הסמוכה לספר דמי תרגמא נהרדעא, ואפשר דסמך על מה שפסק לעיל דבבל כארץ ישראל וכו', אי נמי, דסבירא ליה דדווקא באותו זמן קאמר, שהיה שם רוב ישוב ישראל כמו שכתב רש"י ז"ל וידוע דזיל בתר טעמא.
ודין כלב רע וסולם רעוע נתבאר פרק ו' [דהלכות] תלמוד תורה דין י"ד עיי"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |