אור שמח/נזקי ממון/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png נזקי ממון TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

הפורץ גדר וכו' ויצאת והזיקה כו':

נראה דוקא אם הזיקה בדבר שמועדת לזה אבל אם יצאת ונגחה או בעטה מידי דהויא תמה לזה לא מחייב על מה דגרם שתזיק כיון דבבעלים דבהמה שלו הוי רק קנסא איך יתכן שיתחייב הפורץ גדר בפניה על מה שהזיקה את אחרים, וכן בכותל רעוע דחייב בדיני שמים, גם כן אם הזיקה בדבר שמשונה, כיון דאף אם תזיק דבר שמועדת היא לזה שתאכל פירות וכיו"ב ג"כ פטור בדיני אדם, תו אם הזיקה באופן שמשונה פטור גם מדיני שמים דלא יתכן לחייב בקנס בידי שמים רק מה דבממון הוי חייב בדיני אדם כמוש"כ בתוס' פרק אלו נערות (דף לג) לענין קם ליה בדר"מ יעו"ש:

אולם המעיין בלשון רבינו בתשובתו לחכמי לוניל [הועתקה במ"ע] שיטתו דהחיוב שמתחייב הפורץ גדר הוא מצד שגורם להבעל של הבהמה להתחייב בתשלומין, והוא גורם לו להפסיד ממון אם כן בכותל רעוע דלא שמר הבעלים אותה ואם תצא ותזיק בדבר המשונה מתחייב לשלם חצי נזק מגופה ומפסיד הבהמה, חייב ע"ז הפורץ גדר בדיני שמים, וכן בכותל בריא החיוב משום שהבעלים של הבהמה מתחייב לשלם מעליה ומפסידו ממון א"כ על כרחין בנעל בפניה כראוי דתני במשנתנו הלא הבעלים פטור דהא שמרה ומאי ה"ל למיעבד, וצריך לומר דהזיקה באופן המשונה וע"ז בעי לשמור בשמירה מעולה כדין כל תם ויצאת והזיקה אז חייב הבעלים לשלם, וא"כ לק"מ על רבינו מהוציאוה לסטים דפטורין, דתמן בנעל בפניה כראוי והזיקה בשן ורגל דהבעל הבהמה פטור מלשלם א"כ להתחייב על נזיקין דעלמא ודאי דפטורים כל זמן שלא קנאוה להתחייב מדין גנב או גזלן דרק על בעלים או שומר וגזלן חייבה רחמנא על נזקי הבהמה אבל לא על בהמה דאחריני ואינן חייבים במה שתזיק את אחרים רק כי יתחייב הבעלים לשלם על נזקיה כמו באופן המשונה על זה חייב הפורץ גדר בפניה מדין גורם להבעלים הפסד, רק רבינו ביאר דדוקא במתכוין אבל לסטים פטור גם בכה"ג ודוק:

ד[עריכה]

המוסר בהמתו לשומר חנם וכו' נכנסו תחת הבעלים ואם הזיקה חייב השומר וכו':

העיקר כדברי הכסף משנה וכפי הגירסא החדשה וכמבואר מדברי רבינו דאם שמרו שמירה מעולה אף דהשור נהרג דלא עדיף מברשות המזיק כשנכנס שלא ברשות ואפ"ה השור נסקל, בכ"ז פטורים השומרים ואף שואל בכלל ודלא כמו שפי' רש"י ותוספות, ועיין ביש"ש מש"כ בזה, והא דפרש"י דאם שמר שומר חנם שמירה פחותה, אע"ג דאינו מחוייב לשומרו טפי בכ"ז משלם כופר ובעי כפרה, לא הביאו רבינו, דממנ"פ ליכא נפ"מ לדינא, דבמועד אף בעלים מיפטר בשמירה פחותה ולא גרע שו"ח מיניה, ובתם דפסק רבינו כר' יהודה דשמירה מעולה בעי הלא ליכא כופר, אכן לחלק בין כופר לתשלומין הוא אצלי מילתא דתמיה, דבכל הדינים שוים לענין שמירה. ומ"ש דוקא גבי כופר נאמר דאם שמר שמירה פחותה איהו משלם ולא הבעלים, אטו נאמר דשניהם משלמים כופר השומר חנם והבעלים, עד כי מצד דוחק הסברא היה נראה לפרש טפי דהך חוץ משומר חנם קאי גם על ומשלמין את הכופר, דשו"ח אם שמרו שמירה פחותה מיפטר מכופר והבעלים חייבים, אעפ"י שדחוק הוא קצת, כן משמע ממש"כ הרשב"א לפרש הך דפריך בגמרא ה"ד אי דנטריה אפילו כולהו נמי ליפטרו דכוונתו מכופר, דאילו מדמי שור לא מיפטרו בכל השמירות עד שיהיו יושבים ומשמרים, וא"כ הא דמסיק ואי דלא נטריה אפילו שומר חנם נמי נחייב ודאי על כופר קאי, חזינא דשומר חנם פטור גם מכופר:

אולם לדעתי נראה בין בכופר בין בתשלומין דינא חדא, דאם שמר השומר חנם שמירה פחותה והזיק אז חייב השומר בתשלומי נזקיו וכן בכופר כיון שהוא תחת ידו חייב לשלם נזקיו, רק לדינא לא נפק"מ מידי דבתם הלא הניזק משתלם מגופו של שור אע"פ דהחיוב על השומר, וכמו דאמר פרק דו"ה (דף מ) ונימא ליה אילו תם הוי משתלם מגופו, וכיון דמגופו משתלם הלא תו לשלם להבעלים עבור השור לא גרע מאם הוזק השור או נגנב דפטור השומר חנם כיון ששמר שמירה פחותה, רק לר' מאיר דסבר דאף מועד שמירה מעולה בעי אם שמר שו"ח בשמירה פחותה חייב לשלם להניזק דמי השור, וכן כופר אם המית אדם דאף דלגבי הבעלים פטור מ"מ לגבי הניזק חייביה רחמנא הואיל שהשור תחת ידו:

ולאו מסברא ידענא רק מתניתא אמינא, דתניא במכילתא מסכתא דנזיקין ולא ישמרנו להביא שומר חנם, ולא ישמרנו כראוי לו כו' קשרו במוסרה ויצא והזיק [תם פטור] ומועד חייב דברי ר"מ, וכן נשנה הברייתא הזאת גם לענין כופר יעו"ש. ופירושה לדעתי דקאי אם מסר לשומר חנם ושמר בשמירה פחותה, אע"ג דלענין הבעלים סגי בשמירה כזו, בכ"ז לעלמא לא פטריה רחמנא וחייב בתשלומין או בכופר כל זמן שלא שמרו שמירה מעולה, ומש"ה יחדה המכילתא לשו"ח ולא לשאר שומרים, דבשאר שומרים ודאי דחיובא דבעלים רמי עלייהו ששמירתם גם להבעלים בשמירה מעולה, אבל שומר חנם דלבעלים סגי בש"פ כתבה רחמנא דבנזיקין דעלמא חייב כיון שהשור תחת ידו ולכן כתבה זה גבי מועד, דבתם לא משכחת לה דמשתלם מגופו, וזה נכון:

ולפ"ז בטלה התמיה מה שתמהו רבנן בתוספות ריש פ' הכונס דף נ"ו ד"ה פשיטא, דמנא פסיקא ליה להגמרא דאם הוציאוה לסטים חייבים אם הזיקה דשאני שומרים דקבלו שמירה עלייהו א"כ חיובא דבעלים רמי עלייהו גם אם הזיקה ולפ"ז הוא קו"ח משו"ח, דמצד חיוב שמירתו סגי בשמירה פחותה ואפ"ה כ"ז שלא שמרו שמירה מעולה חייביה רחמנא בנזיקין, כש"כ גזלן שהוא תחת ידו וחייב באונסין ודוק:

ולפ"ז אינו מחוור שיטת הראב"ד בהשגות שדעתו דלא מיפטר הבעלים מהניזק אף אם מסרו לשומר ואם אין להשומר לשלם הבעלים חייבים לשלם להניזק, דהא בכופר אין סברא שיתחייב גם הבעלים, דהא כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרים כדבעי ראב"י בדף מ', ובפרט אם היו הבעלים חייבים, ולא חייבתו תורה רק שחיובא דבעלים רמי עלייהו שהבעלים יגבה מהם, והא שומר חנם חייב בכה"ג אף דלהבעלים אינו חייב באם שמר ש"פ ולמה תחייבו תורה גם לו יותר מחיובו, אם לא דרחמנא אמרה שהשומרים הם כבעלים ואין להניזק לדון עם הבעלים כלל ודוק:

ופוק חזי איך מה שאמרתי מפורש הוא בירושלמי על משנה דמסרו לשו"ח כו' ז"ל, א"ר אלעזר דברי ר"מ שמירת נזקין כשמירת שומר שכר דברי ר' יודן שמירת נזיקין [כשומר חנם] א"ר אלעזר דברי ר' מאיר מסר שור לשומר חנם יצא והזיק פטור יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור, אר"א דברי ר' יודן מסר שור מועד לשו"ח יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור לשומר שכר יצא והזיק חייב נטרף חייב, והוא תמוה, ולפי מה שאמרנו א"ש מאד רק בהיפוך, שמעיקרא צ"ל דברי ר' יהודה ולבסוף צ"ל דברי ר"מ, וזה פירושו, [דברי רבי יהודה] מסר שור לשומר חנם [ושמרו ש"פ כדין שומר חנם] יצא והזיק פטור [בין תם בין מועד תם דמשתלם מגופו ולגבי הבעלים פטור ומועד סגי בש"פ], יצא ונטרף פטור, לשומר שכר יצא והזיק [פטור] דסגי בש"פ במועד יצא ונטרף [חייב] כדינו של שומר שכר, אר"א דברי ר"מ מסר שור מועד לשומר חנם יצא והזיק [חייב] [פירוש אם שמרו ש"פ דחייב לשלם לניזק כמו שהבאתי ממכילתא לעיל] יצא ונטרף פטור [כיון ששמר ש"פ כדינו דסגי אצל הבעלים] לשומר שכר יצא והזיק חייב ונטרף חייב כיון שלא שמרו רק ש"פ, והגירסא כתיקונה רק שצריך להפך דברי ר"מ על דברי ר"י, וברישא צ"ל לשומר שכר יצא והזיק פטור, יצא ונטרף חייב, ולדעתי הוא האמת בגירסת הירושלמי ופירושו ודוק, אך בגמרא דידן (דף מ"ה) אמר ר' אלעזר מסר שורו לשו"ח הזיק חייב הוזק פטור, לא מוקי כששמרו שמירה פחותה דלדידן דהלכה כר' יהודה לא משכחת האי דינא, ולאוקמיה לר' אלעזר כר"מ ובמועד ושמרו שמירה פחותה דלא כהלכתא אינו רוצה, אך בירושלמי מייתי לה אליבא דר"מ וכמוש"ב:

והן לפי הגירסא שהובא ברשב"א א"ר אלעזר דברי ר' יודן מסר שור תם לשומר חנם כו' אפשר דכוונתו דבסתם מיירי ולא קיבל בפירוש שמירת נזקיו וכיון דשור תם לא שכיח דאזיל ומזיק לא קיבל רק שאם יוזק וצ"ל יצא והזיק פטור [דע"ז לא מסיק אדעתיה כיון דלר' יהודה סתם שוורים בחזקת שימור קיימי] יצא ונטרף חייב, לשו"ש יצא והזיק חייב יצא ונטרף חייב [כיון דיהיב ליה אגרא, אדעתא שלא יזיק ג"כ כוון] מסר שור מועד לשו"ח יצא והזיק חייב יצא ונטרף פטור, כיון דנגחן הוא לא אסיק אדעתיה דאחרים מזקו ליה וכולהו בלא שמרו כלל. [ועיין ביאורי הגר"א שצ"ו בשם רשב"א אות ט"ז בילקוט וצריך מובן] והא דאמר דברי ר' יהודה, משום דאיהו סובר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ולכך בשור תם בסתמא לא אסיק שו"ח אדעתיה שילך ויזיק, אך לא נזכר בירושלמי כלל טעמא דר"י דסתם שוורים בחזקת שימור, ובלא"ה הוא מכמה טעמי כמוש"ב לעיל ודוק, והארכתי בזה לפי שהוא ענין חדש לא נזכר בקדמונים:

נסתפקתי בשומר אבדה אם מחייב בנזיקין שתזיק האבדה, דבעלים ודאי מיפטר כיון דאיהו אנוס בזה, וסברת רבנן דתוספות בדף נ"ו: ד"ה פשיטא לא שייך בזה כיון דלא רצה לקבל שמירה ולא הוציאה מרשות בעלים שיכול לשומרה, דדוקא גזלי דמוציאה מרשות הבעלים שחייב בשמירתה שלה איהו נכנס להתחייב בכל מילי שהיו הבעלים חייבים, ונראה דתליא בזה אם נאמר דבההיא הנאה דמיפטר מלמיתב רפתא לעניא הוי שומר שכר אז איהו חייב בנזיקין שתזיק הבהמה לאחרים כמו כל שומר שכר דעלמא, ואם נאמר מטעמא דרחמנא שעבדו בע"כ, אינו מחוייב רק אם תאבד האבדה או תגנב, אבל לשומרה מנזיקין דעלמא לא על זה שעבדתו תורה, דרק לטובת בעל האבדה שעבדו רחמנא לא שלא תזיק אחרים, ואף אם נאמר דכשומר חנם דמי על הבהמה שלא תזיק אחרים, אבל שומר שכר אינו הוא עליה כגון אם שמרה שמירה פחותה והלכה והזיקה בקרן דמחייבא על שמירה פחותה דבעי שמירה מעולה, מ"מ אינו חייב ופטור על הזיקה שתזיק אחרים, ואולי משום זה מייתי פלוגתייהו וטעמים אלו בהכונס ולא באלו מציאות, משום דנפק"מ לזה ודוק:

ח[עריכה]

שאלו בחזקת תם ונמצא מועד כו' והשואל משלם חצי נזק:

ובגמ' ולימא אי תם הוי מודינא ומפטרינא כו' ויעוין לח"מ. והנראה דמאי פריך בגמרא דהא הכא אין החיוב מצד השומר מידי דהא בתם החיוב לשלם מגופו ולהשומר אין חיוב רק מצד שהחיוב על הבעלים שמסר לשומר והשומר משלם לבעלים [ועיין ש"ך סימן ת"א ודוק בדבריו] א"כ מאי מהני הודאת השומר לפטור הא החיוב לאו על תוריה ויעוין שם דף ק"ח תבעו שומר והודה כו' וכמו שהודה לאחר דמי, וצריך לומר דהגמרא קאי לר' ישמעאל דסובר דמצי לסלק לניזוק בזוזי ולשיטת כמה מרבוותא אף אם נאבד משלם א"כ שפיר חשיב מרשיע עצמו שאומר שחייב בדמים, אבל לרע"ק דלא מצי לסלקו בזוזי אם יודה יאמר ששור של בעלים הוי של ניזק (נ"ב. ומה שייך כאן מרשיע עצמו, הלא מה שהשור גופי' של ניזוק הוי קנס ואין זה שלו.) ומה שצריך השומר לשלם לבעלים דמי שורו הוא עסק ממון שמחוייב עבור שמירתו דלא גרע משקלוהו גזלנין וזה ברור:

והנה הרמב"ן ז"ל בריש פירקא כתב דהך דמעריקנא ליה לאגמא שייך לר"י דוקא, דלרע"ק מאי תשובה דיגזול ממון חברו, א"כ בני חד בקתא נינהו ושניהן לר"י דוקא ולכן השמיט רבינו הך אוקימתא דתפסוהו ב"ד, ולפ"ז א"ש בס"ד, דלדידן דקיי"ל כרע"ק ניחא השמטתו, ושיטת רבינו בהך דרשות משנה, טעמו דסובר כר' יוסי דהוא בחזקתו, אך דוקא באפוטרופוס או במסר לאפוטרופוס, כמו דקאמר הגמרא (דף לט) רק במכר או נתן דרשות אחרת לגמרי דלאו ממונו דראשון שפיר הוי תם דבהא כו"ע מודו, ושואל דמי למכר (נ"ב. וביותר נועם משום דאפוטרופוס כשהוא ברשותו גם כי בתמותו משתלם מגופו ובהעדאתו משתלם מיתמי דאף למ"ד מעליית אפוטרופוס כשהגדילו חוזר ומשתלם מדיתמי והוי תשלומין מחד רשות, לכן סבר ר' יוסי דהוא בחזקתו. אבל במכר או נתן דהתשלומין מרשות אחרת וכן בשואל שאם הוא ברשותו התשלומין משל שואל כפסק רבינו דאם אין לשומר לשלם מיפטר הבעלים ולכן סבר רב פפא דכי מסרו השואל ליד הבעלים כי נגח אח"כ הרשות משנה והוי כמו מכרו ליד אחר דאז התשלומין משל בעלים ופסק דרשות משנה.) כיון דקנאו להשתמש בו ולאונסין, ולכך ביצא מרשות שואל לבעלים רשות משנה, אבל ביצא מרשות בעלים לשואל אין זה רשות משנה דשם בעליו עליו, וזה פשוט למבין, ודברי הרב המגיד אינם מבוררין. ומצאתי קצת מזה בפני משה יעו"ש:

יא[עריכה]

מסר השומר לשומר אחר כו' והרי הניזק אומר לו למה לא שמרת [אתה] בעצמך ומסרת לאחר שלם לי אתה ולך ועשה דין עם השומר שמסרת לו אתה:

ראה בהשגות ובמגיד ובלחם משנה שתמהו על דבריו, ולדעתי נראה כוונתו כך, דזה פשוט לכאורה בסברת רבינו, דאחד שמסר שורו לשומר ויצא והזיק פטור הבעלים אם אין להשומר מה לשלם, דהא מסר להשומר ומה יעשה עוד, רק בשור תם דמשתלם מגופו אמר דלוקח השור, דאל"כ ימסור כל אחד שורו ויפטר דשומר פטור דאינו משתלם אך מגופו, ובעלים יפטר ג"כ, וא"כ הוי תו כאילו לא מסרו הבעלים לשומר כלל כיון דלא מסרו לבר חיובא כלל דהשומר אינו חייב רק החיוב מוטל על השור להשתלם מגופו, לכן הניזק לוקח השור והבעלים משתלם מן השומר וכמו שמבואר בההלכה הסמוכה, ויצא לו זה מסוגיא מפורשת דשאלו בחזקת תם, אבל כאן במועדין קשה מאי שייך הכא לגבי הניזק דינא דשומר שמסר לשומר, האם יאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר או את מהימנת לי אידך לא מהימן כו' הא הבעלים פטורים מלשלם, ולגבי הניזק יאמר לו זיל גבי תורך משומר אחרון דשומר ראשון לא גרע מבעלים, וכמו אילו לא היה לשומר ראשון אפ"ה מיפטר הבעלים, כן השתא אם אין לשומר שני מפטר שומר ראשון:

ובאמת גם השמועה דפרק הכונס אשר משם לוקח דברי רבינו צריך באור רב, בהך דאמר אלא תחתיו דשומר ושומר קמא איפטר ליה לגמרי לימא תהוי תיובתא דרבא דאמר שומר שמסר לשומר חייב כו' מאי ענין חיוב אצל הבעלים לחיוב לגבי ניזק דעלמא דשם אין טעם אחד מהנך טעמי דאמרינן בסוגיא דשומר שמסר לשומר, לכן מפרש הראב"ד דאין ה"נ דבשור מועד מצי גבי הניזק מן הבעלים אם אין לשומר לשלם, או אף אם יש לשומר לשלם מצי גבי מן הבעלים, והבעלים ילך וידון עם השומר. [וכן כתב בהלכה ד' בהשגות דלעולם אין הבעלים ניצולין מיד הניזק] ולפ"ז מיירי השמועה בהלך אצל הבעלים לשלם ושלם הבעלים להניזק אח"כ מצי גבי משומר ראשון היינו שהבעלים יגבה הדמים שהיה מחוייב לשלם להניזק משומר ראשון דאמר לשומר את פשעת שמסרת לשומר אחר שלא ברצוני ואין רצוני כו', ושפיר תליא בהך פלוגתא דרבא דלגבי הבעלים אם שומר שמסר לשומר חייב, ולכן על דעת רבינו שהבעלים מפטר לגמרי מן הניזק כתב וחיי ראשי כל מה שכתב בזה שלא לצורך הוא דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא כו' שהרי הבעלים אינם מפסידין כלום, רק בתם או במועד לפי דעת הראב"ד היכי שנשתלם הניזק מן הבעלים, ולענין לגבות הבעלים מן השומר כו', וזה עומק כוונת רבינו הראב"ד לדעתי:

אך דא עקא, דהא משנתנו דהכונס מיירי במועדין מתחלתן כדאמרינן שם ריש פירקא, והתורה מעטה בשמירתן דסגי בשמירה פחותה, וא"כ ע"כ מיירי בלא שמרו הראשון אף שמירה פחותה, וא"כ מאי תיובתא דרבא דאמר הא אף למאן דפטר בשומר שמסר לשומר ג"כ חייב, דלא פליגי רק בגנבה ואבדה דהשומר הראשון מיפטר אם חייב כשאירע בשני, הא במה שהיה חייב בלא זה היינו שלא שמרו שמירה פחותה שגם על הראשון היה מוטל לשומרו חייב בזה גם על השני אם פשע, וכמו שפרשו רש"י ותוס' פ"ק דב"ק (דף יא) שומר שמסר לשומר פטור הראשון בכל דינים שהיה פטור אם היה אצלו פטור נמי השתא כו' ולא מיבעי שו"ח שמסר לשומר שכר כו' ונגנבה או נאבדה כו' וצ"ע. ובמקום אחר יבואר דלשיטת הנמוק"י בב"מ פרק המפקיד בסוגיא דשומר שמסר לשומר א"ש, דסובר תמן, דלרב דאמר שומר שמסר לשומר פטור, אז אם פשע השני אם העני השני ואין לו במה לשלם, השומר הראשון פטור דכל חיובו הוא על השני, וא"כ א"ש מה דרמי לפי מה שפרשנו בשיטת ראב"ד, דשפיר פריך דלשון נכנס הרועה תחתיו משמע דשומר ראשון איפטר ליה לגמרי, והראשון פוטור אף אם העני השני, והא לרבא בכה"ג חייב דאם אין לשני לשלם קא משתלם הבעלים מן הראשון ודוק:

אולם בעיקר החידוש שחידש לן הראב"ד דלעולם לא מיפטר הבעלים מהניזק והבעלים ידונו עם השומר, נראה כי תוספתא ערוכה מכחישתו, וז"ל התוספתא דב"ק פ"ו, המוסר צאנו לרועה כו' אפילו היה לפניו כשלש מאות צאן פטור, מסרו לחרש שוטה וקטן חייב, לעבד ולאשה פטור ומשלמין לאחר זמן כיצד עושין להן ב"ד כותבין עליהם שטר חוב נתגרשה אשה נשתחרר העבד חייבין לשלם, הרי מפורש דהבעלים פטור מלשלם אעפ"י שהשומרים אין להם במה לשלם וזה דלא כפסק רבינו, ואולי בעבדו ואשתו שדרך שמוסר להם צאנו לשמור בזה פטורים הבעלים מהניזק. ומלבד שזה החילוק לא נהירא, דלענין הבעלים לניזק לא מסתברא לחלק בהא, גם לשון התוספתא מורה לכל מעיין דלעבד ולאשה דעלמא קאמר, ואפ"ה פטור הבעלים אעפ"י שאין להם במה לשלם, והעיקר כדעת רבינו דהבעלים מיפטר לגמרי כיון שמסר לשומר, ובשומר שכר שמסר לשומר שכר כיון שלמ"ד חייב הלא מסר שלא ברשות, א"כ עדיין מוטל על השומר הראשון לשומרו שלא יוזק ושלא יאבד, לכן מוטל החיוב ג"כ על השומר הראשון נגד הניזק, וכן ראיתי להרש"ל ביש"ש שכתב כן:

ומכאן אני דן למה שנסתפק הרב במחנה אפרים הלכות שומרין סימן י"ג, בלא הכיר בו שהשור נגחן והוזק השור מי חייב השומר לשלם לבעלים, ולפ"ז אם כאן שמה שמסר שורו של בעלים שלא ברשות הבעלים לשומר השני הוא ענין הנוגע אצל הבעלים או אם יוזק או אם יאבד, או אם יזיק בדבר שהוא תם אליו, דאז נפק"מ אצל הבעלים אם הוא ת"י שומר ראשון או ת"י שומר השני דאידך לא מהימן ליה בשבועה כו', לכן גם אצל הניזק עדיין הוא חשוב כאילו הוא תחת ידו ויתחייב לשלם להניזק אם יזיק השור תחת יד השומר השני, כל שכן וכש"כ לפטור השומר משמירת השור אצל הבעלים, אם הבעלים מסר אצלו שלא ברשות, דמה דהטעהו שלא ידע שהוא נגחן אין לך שלא ברשות גדול מזה, לכן פטור אצל הבעלים אף אם הוזק אעפ"י דהטעות היה רק על אופן שלא יזיק וזה ראיה דקה לבעל העיון. ודיוקו של המחנ"א מהא דאמר סוף פרק שור שנגח דו"ה, הב"ע שהכיר בו שהוא נגחן וסתמא דמילתא דלא אזיל איהו ומזיק לאחריני קבל עליה דאתי אחריני ומזקי ליה לדידיה לא אסיק אדעתיה אין זה ראיה דאם לא היה מכיר בו שהוא נגחן לא היה מחייב אם הזיק אם הטעהו שהוא היה נגחן והשומר לא ידע, כיון שאילו ידע לא קבלהו לשמור שמא יזיק אחרים לכן הבעלים מסר אצלו שלא ברשות וכי הזיק לא נתחייב השומר בנזקיו ודוק, והעיקר כיון שאילו ידע שהוא נגחן לא היה רוצה שהשור יהיה ברשותו שמא יזיק, הוי כאילו מסרו הבעלים לו שלא ברשות, לכן נשאר החיוב על הבעלים ופטור השומר אף אם הוזק וכדברירנא, דהוי כמו דהוא תחת יד הבעלים, וכל שכן במטבעות פסולים דאיכא סכנה להמחזיקן כש"כ דאין לו דין שומר כלל, ולכן אף אם נאבדו פטור, אע"ג דלא בא החיוב מחמת הסכנה, כיון דבעת קבלתו לא נעשה שומר שקבלתו בטעות שאילו ידע לא היה מקבלם ברשותו, וכהמהרי"ק שהביא המחנ"א ודוק:

יג[עריכה]

כל בהמה שהזיקה פירות מחוברין משערין וכו':

השמיט רבינו הך דאמר ריה"ג אכלה חזיז נידון כמשוייר וכן הך דר' יהושע ורשב"י דאכלה סמדר או בוסר דשמין כפירות גמורים, ופסק כחכמים דאמרי רואין אותה כמה היתה יפה וכמה היא יפה, ורשב"י וריה"ג מוקי אביי דאמרו כר' ישמעאל, וכבר פירש ר"ת דמודה אביי דפליגי בדניזק או בדמזיק רק הלשון מורה דר"ע מיקל טפי, וע"כ דר"ע דסבר דלא שיימינן רק בעידית של מזיק, ודלא כדרי"ש דסבר דשיימינן במשוייר וכמיטב דלקמיה דסליק בימות הקציר, דזה שייך אי בדניזק שיימינן דהתורה אמרה לשומן כמו שיהיו בשעת הקציר, וא"כ גרם ליה פסידא דגם החזיז היה סליק כן, אבל אם כונת התורה מיטב על דמזיק אינו מושכל כלל דהתורה תחייב כפי מה דסליק גבי מזיק שדותיו, דאטו זה ראיה על מה שהחזיז שאכלה בדניזק היה שוה כן, וע"כ דאינו חייב לשלם רק מה שההיזק הוא עכשיו כמה יפה הקרקע עם חזיז יותר מבלא חזיז, ור' ישמעאל סבר בדניזק, א"כ כוונת התורה מיטב שדהו כמו שיהיו שוים המשויר של שדהו וכפי שהיתה עומדת להיטיב ודוק:

ובזה א"ש מה דאמר רע"ק קו"ח להקדש, פירוש דבהזיק שדה של הקדש ודאי דלא משלם רק כפי מה שהיה נגרעת שווי השדה דעכשיו, לא כפי מה שיהיה שוה להבא, דלא משלם טפי מאילו ראוים לפדיה ולפדיה הלא אין שמין להקדש רק כפי מקומו ושעתו וכמו דתנן סוף פרק שום היתומים, וכן פרה אם ממתינין אותה לאיטלס משובחת היא, אין להקדש אלא מקומו ושעתו, וכמו דמפיק מקראי דונתן לכהן ביום ההוא שלא ישהה מרגליות לקלים ועיין בהלכות ערכין פ"ג, וא"כ בהקדש ודאי אין לו אלא מקומו ושעתו ואין שמין כמשוייר ולא בא הכתוב רק שכפי מה שהזיק לפי שויו עתה בעוד שהוא חזיז ישלם וקו"ח להקדש שאינו משלם כפי מה דסליק לקמיה, ועיין בפ"ק ועוד מאי קו"ח להקדש ולפ"ז יש לפרש היטב, ודוק כי נכון הוא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.