מעשה רקח/מתנות עניים/ח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ד[עריכה]
אחד האומר וכו'. בערכין דף ו' מדברי התוס' נראה דהגבאי הוא דאסור לשנות אבל בני העיר מותרים לשנות לדבר מצוה דוקא אמנם ר"ת פרק השותפים דף ח' ד"ה לשנותו וכו' ס"ל דבני העיר רשאין לשנות אף לדבר הרשות דהיינו לצרכי העיר כגון לשומרי העיר או לחומה והוא הדין דחבר עיר דינו כמו בני העיר כמ"ש שם דר"ת היה עושה כן לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותה וכן נראה שהיא דעת רבינו ממ"ש לקמן (פ"ח) [פ"ט] הל' ז' שסתם וכתב לכל מה שירצו מצרכי צבור וכו' ואם היה במדינה חכם גדול וכו':
ו[עריכה]
מי שהתנדב מנורה וכו'. שם אלא דקשה קצת ממ"ש רבינו פי"א דהל' תפלה הל' ט"ו דאין משנין אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה וכלי בית הכנסת כבית הכנסת וכיון שכן איך התיר כאן גם אפי' לדבר הרשות בנשתקע וכו' וי"ל עם מ"ש המרדכי בשם מהר"ם הביאו הרב ש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"א דיש לחלק בין תשמישי קדושה לתשמישי מצוה עיי"ש ומרן ז"ל כתב שם דכלי בית הכנסת היינו הבימה והלוחות שכותבים עליהם להתלמד וק"ל:
ח[עריכה]
כותי שהתנדב וכו'. שם רמו מתניתא אהדדי דבחדא קתני גוי שהתנדב לבדק הבית מקבלין ממנו ובחדא קתני אין מקבלין ומתרץ רבי אילא אמר ר' יוחנן הא בתחילה הא בסוף ופירש"י בתחילה תחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונים לבסוף לחזק את בדקו אין לומר רפיון ידים ע"כ ורבינו מפרשה בלכתחילה ודיעבד נראה דהכריחו דכיון דקתני לבדק הבית משמע שכבר נבנה ואינו חסר אלא לחזק בדקיו וכ"כ הרש"א ז"ל וגם נראה שהיה גורס הא לכתחילה כגירסת התוס' אלא דאכתי קשה ממ"ש שם מתיב רב יוסף ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך [וכו'] אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא הדרא ולפי' רבינו דבדיעבד קאמר מה ענין הדרא לזה ואפשר לומר דגם לדעת רבינו דהך תירוצא דהא לכתחילה הא בסוף בתר תירוצא דהכא גריר מדקתני לעיל סמוך ליה משום רפיון ולכך לכתחילה אסור וכיון שכן מתרץ שגם דבמלך אין לחוש לרפיון ומה שלא ביאר רבינו כאן דין המלך דאפילו לכתחילה מקבלין נראה משום דהוי מילתא דפשיטה:
ט[עריכה]
אסור לישראל ליטול צדקה מן הכותים בפרהסיא. משמע דבצנעא שרי להדיא אך לא ידעתי אמאי לא ניחוש לביבש קצירה שאמרו ב"ב דף י' ומכח זה לא התירו במלך ושר אלא משום שלום מלכות כמ"ש רבינו כאן ואולי דאין האיסור אלא בהרבה עניים דאז הו"ל פרהסיא אבל ליחיד דלא נפיש זכותיה לא חשו ז"ל:
ומלך או שר וכו'. ב"ב דף י' איפרא הורמיז אמיה דשבור מלכא וכו' אלא דבפ"י דהלכות מלכים הל' י' כתב רבינו אבל הכותי שנתן צדקה מקבלים ממנו ונותנים אותה לעניי כותים ע"כ דלפי מ"ש כאן דמשום שלום מלכות דוקא הוא דשרי איך התיר שם לסתם כותי גם מרן שם תמה על רבינו ז"ל שסתם דבריו והרב לח"מ וה"ר שלמה אלגאזי בס' רצוף אהבה בסימן רנ"ט והמל"מ ז"ל תמהו על מרן ז"ל דהרי רבינו ביארו כאן. ולענ"ד נראה דמשום הא לא איריא דאף שכאן ביארו מ"מ עדיין הסתירה עומדת כאמור והגם דמרן סתם תמיהתו מ"מ אין לתפוס עליו ששכח מ"ש רבינו כאן דאפשר דכונתו דלמה התיר שם לסתם כותי כיון דמהגמ' מוכח דמשום שלום מלכות דוקא הוא דשרי ומאי נפק"מ אם ביארו כאן סוף כל סוף שם לא היה לו להתיר סתם והרב לח"מ ז"ל כתב שם דרבינו סמך למ"ש כאן שהוא מקומו ע"כ. וקצת קשה דבאותו דין משמע דבסתם כותים קאמר שהרי חילק שם בין סתם בן נח שמקיים ז' מצוות והוא גר תושב כמ"ש שם פ"ח הל' י' לסתם כותים שאין מקיימין אותם ואיך נאמר דבמלך או שר דוקא הוא דקאמר אשר ע"כ היה נראה להניח דברי רבינו כפשטן וס"ל דמפני דרכי שלום מקבלין מכל הכותים דומיא דפרנסת ענייהם וכו' כמ"ש שם בסוף הפרק. ומה שנתן טעם כאן למלך או שר עדיפא מינה קאמר דהרי אית בה תרתי ונקט זה הטעם מפני שדרכו להעתיק דברי הגמ' ועוד הוסיף כאן תיבת בסתר דודאי משום שלום מלכות היא והמדקדק בדבריו שם בסוף הפרק יראה דקרוב הדבר בכוונתו ז"ל אלא דאותה צדקה תנתן לכותים משום ביבוש קצירה כמ"ש בגמרא:
יא[עריכה]
אנשי העיר שגבו וכו'. מרן ז"ל הביא גירסת הגמרא כגירסתינו גבו זוזי ומחתי מאי אמר ליה דילמא מתרמי להו פדיון שבויים אמנם לפי לשון רבינו שכתב ובא להם מצוה נראה שכך היה גירסתו ועיין להרב ב"ח:
יז[עריכה]
וישראל לחלל וכו'. אלו החלוקות לא נשנו במשנה אלא שרבינו בפירוש המשנה הזכירם לפי מעלתם ונמשך גם בחיבורו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |