יצחק ירנן/מתנות עניים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ מתנות עניים ח

ב

המתפיס בצדקה וכו' הרי זו צדקה. הכי איתא בנדרים דף ז' אילימא דאמר הדין זוזא לצדקה והדין נמי וכו' וזה שכתב רבינו כאן הדין הפשוט דהיינו המתפיס בצדקה חייב כיצד דאמר הרי סלע זו כזו דהיינו דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה וסיים הרי זו כזו וקיצר במובן, דסמך זו כזו דמוכרח דאמר מקודם הדין זוזא לצדקה ומ"מ גם אי איכא בפנינו סלע של צדקה ולקח סלע שני ואמר הרי זו כזו ודאי דהוי צדקה אלא דהש"ס נקט דאמר הרי זה לצדקה והדין נמי ואף דמקיצור לשון רבינו נראה דכוונתו להאי נדון שני שכתבנו דהיה סלע של צדקה לפנינו, ליתא דנדון הש"ס אינו כן ורבינו מעתיק לשון הש"ס ומ"מ מדכתב אחריו המפריש סלע ואמר הרי זו צדקה וכו' נראה דבדין דקדם לא איירי בזה אלא שהפרישו מקודם ועכשיו הוא לפניו דאי בדאמר ה"ז צדקה בתחילה הו"ל לכתוב דין המפריש ואמר הרי זו צדקה ואמר הרי סלע זו כזו הרי זו צדקה ואם לקח סלע שני ואמר וזו הרי השני צדקה ומדכתב כן בדין השני ש"מ שבדין הראשון לא איירי בהכי ולא חשש למינקט כלשון הש"ס כיון דהכל אחד וכן הטור הל' צדקה סי' רנ"ח כתב כן היה סלע של צדקה מונח לפניו נראה דנמשך אחר רבינו.
אמנם מה שהכריח הרדב"ז בחידושיו לרבינו דכך היא כוונת רבינו כדכתיבנא דאי בדאמר סלע זו לצדקה והדין נמי זה פשיטא דהיינו צדקה עצמה כמ"ש בש"ס וכו', לענ"ד אינו הכרח דכן דרך רבינו לכתוב הפשוט תחילה ואח"כ החידוש כמ"ש בש"ס ור"ל כך דין זה שאמר וזו כמי שאמר זו כזו. ועוד דשני הדינים שוים נינהו ושניהם פשוטים בין אמר סלע זו לצדקה וזה נמי בין שהיה סלע של צדקה לפניו ואמר זו כזו וודאי דהוו צדקה דאי איכא חידוש יותר כשהיה הסלע לפניו אדקאמר בש"ס אי לימא וכו' עדיפא מינה לימא אי דהיה סלע לפניו וכו'. איך שיהיה מ"ש הרדב"ז דבהיה סלע לפניו של צדקה ואמר וזו לחוד דאינו מתפיס הוא פשוט טובא וליכא לספק בו כלל.

המפריש

סלע ואמר הרי זו וכו' וזו וכו'. וכתב מרן פ"ק דנדרים בעיא דאיפשיטא באם תימצי לומר כדעת רבינו. ועיין בחידושי הר"ן מ"ש משם הרשב"א והרמב"ן שכתבו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ותמה עלייהו מסוגיית חולין דף קל"ד דספק ממון עניים הרי הוא ספק ממון ואזלינן לקולא לנתבע וכן מש"ס יומא דף ח' יעו"ש.
ולענ"ד לא קשה להני אצילי רברבי דמ"ש הם דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא לאו משום דממון מתנות עניים הוי איסורא דלעולם דהוי ממון ואיסורא דהכא הוי מדין נדר דבפיך זו צדקה והוי ככל הנדרים וכ"כ רבינו ריש הפרק הצדקה הרי היא בכלל הנדרים לפיכך וכו' והשתא הספק הוא אי האי התפסה הוי נדר כראשון או לא ואהא כתבו דהוי ספק איסור נדר ולחומרא ומטעם נדר אתו עלה. וראיה לדברינו דהרשב"א בתשובה סי' תרנ"ו כתב דכל ספק ממון עניים הוי ספיקא דממונא ולכאורה קשה דידיה אדידיה אלא ודאי הכוונה כדכתיבנא ומרן נקט לדעת רבינו טעמא דאיפשיטא באם תימצי לומר לחוד ולא טעמא דספיקא דאיסורא לחומרא מכח קושיית הר"ן ז"ל, אמנם לענ"ד שניהם איתנהו בדעת הרשב"א והרמב"ן ולא קשה מידי. ומן התימה על הרדב"ז שכתב לדעת רבינו טעמא דספיקא דאורייתא ולא כתב טעמא דאת"ל פשיטותא שהוא מוסכם לדעת רבינו.

יב

כתוב אצלי בחידושי מסכת גיטין דף מ"ה ע"א גמ' מאי בינייהו דליכא אלא חד ועיין פי' רש"י ז"ל ועיין להרמב"ם פ"ח דמתנות עניים הי"ב דנראה דפסק כרשב"ג למעיין בלשונו ברם בפי' המשנה פסק בפירוש כחכמים וכן דייקי דברי מרן הב"י חלק יו"ד סי' רנ"ב שכתב ופסק הרמב"ם בפי' המשנה הלכה כת"ק ולא הזכיר לספר היד גם מדברי הטור שם נראה כדעת הרמב"ם בספר היד יעו"ש והנה ממ"ש בפ' המשנה דהלכה כחכמים נראה דלא ס"ל כללא דר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו משום דאמוראי נינהו וכמ"ש התוס' יו"ט כאן ובדוכתי טובא והביא כמה לשונות רבינו דפסק דלא כרשב"ג ויותר מהם יש שלא הביאם הרב וא"כ יותר יגדל התימה על מרן בכ"מ פ"ט דטומאת מת הל' ה' שכתב לדעת הרמב"ם דהל' כרשב"ג אף בברייתא יעו"ש, וכן קשה על מ"ש מרן פי"ב דמעשר הי"ז יעו"ש.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.