מעשה רקח/מגילה/א

מעשה רקח ‏ מגילה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות מגילה

א

והכל חייבים בקריאתה וכו'. פ"ק דערכין דף ב' מייתי כל היכא דתני הכל ופריך אכולהו לאתויי מאי וכו' וגבי מגילה תנן הכל חייבים במקרא מגילה הכל כשרים לקרות את המגילה לאתויי מאי לאתויי נשים וכדרבי יהושע בן לוי דאמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הם היו באותו הנס ע"כ. ופי' רש"י לאתויי נשים שחייבות במקרא מגילה וכשירות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם ע"כ. והתוספות ז"ל כתבו דבהלכות גדולות לא פסק הכי מכח התוספתא דקתני להדיא נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה ושבעל ה"ג הוסיפו ז"ל דחייבים בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד וכן בירושלמי רבי יהושע הוה מכנש כל אנשי ביתו וקורא לפניהם ר' יונה אבוה דרבי מנחם היה מתכוין לקרותה לפני נשים שבביתו לפי שהכל היו בספק והכל חייבים במשמע וכו' ע"כ. ורבינו נראה דפסק כרש"י ז"ל שהרי לקמן הלכה ב' כתב לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא ע"כ. משמע דכל השאר השומע מהם יצא אם כן על כרחך נשים מוציאות את האנשים וקשה דאמאי לא פסק כהתוספתא וכמשמעות הירושלמי שהביאו התוספות וגם לא פליגי אגמרא דידן דאפשר דחייבות במקרא מגילה דקאמר ריב"ל רוצה לומר לענין להוציא נשים כמותם דוקא וכדמשמע מדברי התוס' שם והרב ב"ח סי' תרפ"ט הליץ בעד רש"י ז"ל דסיפא דתוספתא משבשתא היא ע"כ. ותמיהא לי מלתא דנראה דכוונתו דסיפא דברייתא דקתני נשים פטורות הוא שיבוש ואי אפשר דמרישא נמי שמעינן דנשים פטורות דקתני התם טומטום ואנדרוגינוס חייבים ואין מוציאין הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא מינו ואין מוציא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו ועל כרחך דטעמא דטומטום שאינו מוציא אפילו מינו היינו משום דאפשר שיקרע וימצא נקבה והאחר זכר ואשה אינה מוציאה את האיש דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.

לכך נראה דרבינו קשיתיה דקתני מתניתין דמגילה הכל כשרים לקרות את המגילה דאם הוא לענין החיוב לבד הו"ל למתני הכל חייבים ותו דכיון דתני הכל ומייתינן מינה אשה דין הוא לומר דדומיא דכל השאר השנויים באותה משנה הוא דכולם דין אחד שוה להם כי היכי דאמרינן בהנך דמייתי התם דהוי כולהו בחד דרגא. וכיון דקתני הכל כשרים לאשמועינן דמוציאים את הרבים ידי חובתן ה"ה והוא הטעם במאי דמרבינן מינה ותו דרבי יהושע בן לוי קאמר נשים חייבות במקרא מגילה ואם איתא הו"ל לומר חייבות במשמע מגילה דהוה שמעינן תרתי בין דשומעים מן האנשים בין דמוציאות הנשים וזה דבר מבואר ג"כ ממאי דמייתי התם תרתי הכל חד לחיובא וחד לכשרים וכו' ודייקי דברי רש"י התם שפירש חייבות וכשרות להוציא אחרים ידי חובתם לרמוז דמהכל כשרים ילפינן להוציא אחרים אלא ודאי ש"ס דילן פליגא אתוספתא מדלא חש לה וההיא דהירושלמי איכא לפרושא שהיה עושה כן כדי לפרסם הנס ויש במשמע לשון הירושלמי דאף זכרים גדולים הוו התם וכולהו נפקי בהכי ומה גם דאין דרך הנשים שיקראו הם המגילה אלא סומכים על האנשים ופוק חזי מאי עמא דבר וכן פסק הרב ב"י שם.

וכן מבטלים תלמוד תורה וכו'. מדלא חילק בין ת"ת דיחיד לת"ת דרבים משמע דכולם נדחים מפני מקרא מגילה וקשה דבגמרא תירצו הא דיחיד הא דרבים כלומר דת"ת דיחיד קיל מעבודה אבל ת"ת דרבים חמיר מעבודה וכיון דמאי דדחינן (עבודה) [ת"ת] מפני מקרא מגילה היינו מק"ו דעבודה מקרא דמשפחה ומשפחה ת"ת דרבים דליכא ק"ו מעבודה דאדרבא חמיר מהיכא ילפינן דלידחי מפני מקרא מגילה ותו דמדכתב וכן מבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה ולא כתב ק"ו מעבודה כמ"ש בשאר מצות לגבי ת"ת מוכח להדיא דאף בת"ת דרבים איירי דלא אשכחן ק"ו מעבודה והרב לח"מ כתב דממאי דאיבעיא ליה לרבא מת מצוה ומקרא מגילה הי מנייהו עדיף ואנן קי"ל דמת מצוה דוחה אפילו ת"ת דרבים ואי ת"ת דרבים דוחה מקרא מגילה מאי קמבעיא ליה השתא ת"ת דרבים דדוחה מקרא מגילה מת מצוה דוחה אותה כ"ש מקרא מגילה שנדחית מפני מת מצוה אלא ודאי דאפילו ת"ת דרבים נדחה מפני מקרא מגילה ולהכי קמבעיא ליה ע"כ. וכ"כ הרב שיירי כנסת הגדולה ז"ל וצ"ל דאף דסתם תלמודא לא פשיטא ליה כיון דרבא שהוא בתרא פשיטא ליה ולא אשכחן להדיא מאן דפליג עליה כוותיה נקטינן והר"ח אבואלעפיא נר"ו הקשה דהבעיא הוי על מת מצוה דלא קרי ותני כמ"ש התוס' על עבודה דלהכי אתא קרא דולאחותו אבל בדקרי ותני אה"נ דפשיטא ליה דמת מצוה עדיף דדחי ת"ת דרבים ומגילה לא דחיא ועדיין הספק במקומו מונח עכ"ד ושפיר הקשה דאף דאינהו ס"ל דבקרי ותני דוקא בעי רבא דאל"כ לא הוה מוכח דמקרא מגילה דוחה אפי' ת"ת דרבים וכמ"ש התוס' מכל מקום קשה דמי מכריחנו לפרש דברי רבא לצדדים דלעיל בעי במת מצוה דלא קרי ותני וכאן בעי בקרי ותני ותו דנראה היפך דברי התוס' ועיין להרא"ם ז"ל.

ולמה שהקשה לדברי רש"י ובמ"ש כאן על מה שאמרו דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה דהיינו קרא דוהתעלמת ממ"ש בברכות דף י"ט דלא אמרו זה אלא במילי דרבנן דאסמכינהו אלאו דלא תסור הרח"א נר"ו תירץ דרש"י ס"ל דבתירוץ שב ואל תעשה יתורץ קושיית והתעלמת דהויא נמי שב ואל תעשה אי נמי אי הוה אמר לאו דלא תסור הוה אמינא שאני מגילה דאיכא פרסומי ניסא ודחי לעבודה ות"ת דהוו דאורייתא והוא הדין למת מצוה ידחה משום הכי הביא לא תוכל להתעלם דיש עשה ול"ת וכ"ש למגילה דרבנן דכבוד הבריות דוחה אותה ע"כ. ונראה דיש להוכיח כן מלשון רש"י שם שכתב אבל השבת אבידה ופסח לכל ישראל נאמר ואצל כבוד הבריות נתנו לדחות על כרחך דדחייתן אינה בידים אלא בישיבתו תדחה המצוה אבל כלאים דבמעשה ידיו ידחה הזהיר באזהרתו הרי דפי' טעם היתר השבת אבידה משום דהוי נמי שב ואל תעשה.

חוץ ממת מצוה. בשתי נוסחאות אחרות כת"י אין שם תיבת מצוה.

ואח"כ קורא. מדכתב ואח"כ קורא משמע דדוקא בדאיכא שהות לקרות המגילה אחר זה הא לאו הכי מקרא מגילה עדיף וקשה טובא דכיון דבגמ' תירצו לזה מקרא דוהתעלמת משמע דאף אם תתבטל המצוה לגמרי כמו השבת אבידה שהרי נדחית מהזקן לגמרי אפ"ה כבוד הבריות עדיף וא"כ מנא לן דדוקא בדאיכא שהות ועיין להרא"ם ז"ל והנראה לענ"ד בזה דפשיטא דמשמעות דברי רבינו מוכיחים כן ואפשר דנפקא ליה ממאי דבעי רבא בסתם משמע דהוי דומיא דכל הנך שהזכירו לעיל דווקא בדאיכא שהות איירי וכמ"ש התוס' ד"ה מבטלים דקרי ליה ביטול משום דמשהאיר היום הוי זמן עבודה וכו' וע"פ זה נמשכים כל החלוקות וא"כ על כרחך רבא בדאיכא שהות איירי ומדבעי בדאיכא שהות משמע דבדליכא שהות פשיטא ליה לרבא דמקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא [ע"פ מ"ש הרב ב"י סי' תרפ"ז דמקרא מגילה עדיף מקריאת שמע משום פרסומי ניסא] ותלמודא מתרץ בסתם מההיא דוהתעלמת ואף דמהתם יש לדחות דאף דליכא שהות מכל מקום כיון דרבא הוא בתרא כוותיה קי"ל ואף דבשאר מילי כבוד הבריות עדיף במקרא מגילה דאיכא פרסומי ניסא שאני ולפי זה המת מצוה אית ביה קולא וחומרא קולא משאר מצות בדליכא שהות וחומרא משאר מצות של תורה בדאיכא שהות זה נראה לענ"ד בכוונת רבינו והרב מגן דוד [ט"ז] סי' תרפ"ט הקשה על הרא"ם ז"ל שהבין כן בדעת רבינו מהך סוגיא וכתב דאין זו כוונת רבינו דאח"כ קורא שכתב היינו כלפי דברי התוס' שם שהקשו וא"ת ויעשו עבודתם מיד ואח"כ יקראו המגילה לבדם וי"ל שטוב לקרות עם הצבור משום דהוי פרסומי ניסא טפי עכ"ל ולכוונה זו כתב רבינו כן אבל בדליכא שהות בזה לא מיירי רבינו ופשיטא דמבטלים המגילה לגמרי וכו' ותדע לך דאטו המוצא מת מצוה בשדה ואין מגילה עמו וכי ישלך את המת וילך לעיר לקרות המגילה ואפשר דתוך כך יאכלוהו הכלבים וכו' ע"כ. ונראה שאין זה הכרח כל כך דעכ"פ הוא צריך לבקש כלים לקברו והגע עצמך שאינו מוצא כלים כי אם בעיר על כרחו צריך להביאם אלא מאי אית למימר או שיוליך המת עמו לעיר או שיניחהו בשדה זה לפי שעה ולא חיישינן לשיאכלוהו הכלבים ה"נ לא שנא מהטעם האמור.

אמנם מאי דאיכא למידק אכתי בדברי רבינו אמאי לא הזכיר כבוד תלמיד חכם דדחי קריאת המגילה כדמשמע מהש"ס דאמרינן אין מועד בפני ת"ח כל שכן חנוכה ופורים ופריך למאי דקאמר דת"ת דיחיד קיל דמדאמרינן אין מועד בפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים דר"ל שמתבטל מקרא מגילה לגמרי מפני כבודו של ת"ח אלמא ת"ת חמור ממקרא מגילה וכמ"ש רש"י והתוס' והוא מוכרח בסוגיא דמוכח מהך ברייתא דמבטלינן מקרא מגילה לגמרי מפני כבוד ת"ח דהא דומיא דמועד הוא דאין מועד בפניו כלל ומכ"ש חנוכה ופורים ומעתה קשה דכיון דבגמרא לא נדחה זה הק"ו כלל ותירצו דשאני כבוד [תורה] מת"ת מינה קאי דכבוד דיחיד עדיף טפי דנדחה לגמרי ומאי דתירצו בגמרא ת"ת דיחיד קיל היינו כלפי מה שהקשו מת"ת דיחיד אבל אין הכי נמי דעדיף לגמרי אף מת"ת דרבים ואפשר דרבינו סמיך אמ"ש פ"ו מהלכות שביתת יו"ט שכתב להדיא דבמועד מספידים לת"ח בפניו ומכ"ש חנוכה ופורים ע"כ. הרי דפסק כהך דרבא בר הונא וכיון דעל כרחך לפרש דהיינו לגבי מקרא מגילה כדמוכח משמעתין דאל"כ מאי פריך לימא דהתם לענין איסור הספד קאי דשרי בחנוכה ופורים אלא ודאי דאף מקרא מגילה מתבטל לגמרי לגבי ת"ח בפניו וכיון דהכא קאי רבינו בדאיכא שהות ופסק דמת מצוה עדיף משאר מצות מכ"ש כבוד ת"ח דאף בדליכא שהות נדחה מקרא מגילה מפניו לגמרי ומפני זה לא הוצרך לבארו ומה שחילק ז"ל היינו באותם החלוקות דשאני לן בין איכא שהות ללא כמ"ש דבשאר מצות של תורה אי ליכא שהות אין נדחין מפני מקרא מגילה. שוב ראיתי להרח"א נר"ו שהקשה כן בשם הרב ראש יוסף ז"ל ותירץ דכיון דרבא לא הביא הך בפשטיות שלו לא קי"ל הכי ולהכי לא הביאה רבינו עיי"ש ולפי מ"ש אין נראה מההיא דפ"ו דשביתת יו"ט לפי קושית הש"ס וק"ל.

ב

אחד הקורא וכו'. מתניתין דף י"ט ונמצא בגירסת רבינו שינוי בנוסחאות דבדפוס מגדל עוז כתוב אם היה הקורא חרש וכו' והיא גירסת הרב ב"י סימן תרפ"ט וכן נראה שהיא גירסת הרב המגיד ממ"ש לעיל אבל חרש ושוטה פטורין הם לגמרי כמו שיתבאר ע"כ. וכן נראה גירסת הגהות מיימוני ז"ל אמנם בכל שאר נוסחאות שלפנינו ושנים מהם כתיבת יד משנת הקס"ב והקי"א אין שם תיבת חרש ולזה הסכים מרן ז"ל כאן והרב לח"מ ז"ל הטריח את עצמו בזה מפני שלא ראה הנוסחאות אחרות עיין עליו. ומבואר דעת רבינו שלא חילק בין קטן שהגיע לחינוך ללא הגיע ונראה דנפקא ליה ממ"ש שם א"ר יהודה קטן הייתי וקריתי למעלה מר' טרפון וזקנים בלוד אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן וכו' ובתר הכי אמרו אין מביאין ראיה מן המתיר ופי' רש"י מן המתיר רבי יהודה שקרית לפניו הוא המתיר את הקטן ואין לך להביא ראיה ממנו שהרי רבים חולקין עליו ע"כ. והתוס' ז"ל אמתני' ד"ה ר"י מכשיר בקטן הכריחו דר"י בהגיע לחינוך איירי דאל"כ מאיזה טעם יכול להכשיר הקטן וכו' נמצא דכל עוד שאינו בר מצות בן י"ג ויום אחד אינו חייב מן הדין כי אם על אביו מוטל לחנכו והיינו מ"ש רבינו לעיל ומחנכים את הקטנים לקרותה ודו"ק.

ג

וכל הלילה כשר וכו'. דף ד' מימרא דר' יהושע בן לוי. וא"ת אמאי לא גזרו עד חצות כמ"ש גבי קריאת שמע ושמעתי מתרצים דכיון דהוי משנה לשנה לא גזרינן שמא יפשע משא"כ בק"ש שהוא תדיר איכא למיחש באיזו פעם ואין נראה דגבי קרבן פסח דהוי משנה לשנה פסק רבינו פ"ח דגזרו עד חצות אף דמעיקר הדין הוי כל הלילה [ועיין מ"ש בהל' ק"ש שם] לכך נראה דשאני מגילה דאיידי דחביבה להו לא אתי למפשע וכ"כ הרמ"א בשם הרא"ש ז"ל עיי"ש ומצינו נמי דאף דבעלמא תרי קלי לא משתמעי גבי מגילה אפי' עשרה קוראים כאחד ויוצא השומע מהם מטעמא דאיידי דחביבה ליה יהיב דעתיה אי נמי י"ל דבמידי דהוי דאורייתא גזרו אבל במידי דרבנן לא.

וכל היום כשר וכו'. ממתניתין דקתני זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דאף דלקמן דף כ' קתני מתניתין דאין קורין את המגילה עד שתנץ החמה וכן פסק הרב ב"י סימן תרפ"ז ההיא לכתחילה קאמר ומטעמא שכתב רש"י ז"ל אמתניתין דסיים וכולם שעשו משעלה השחר כשר וכתב ז"ל דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאים בו צריכין להמתין עד הנץ החמה ע"כ. והכי מוכח מקרא דמייתי והימים האלה נזכרים ונעשים ויום משמע מעלות השחר כדאיתא פ"ק דברכות מקרא דאנחנו עושים במלאכה וכו' מעלות השחר עד צאת הככבים ואומר והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה הרי דמעלות השחר דהיינו מעלות השחר קרי ליה יום ורבינו כתב עיקר הדין דומיא דלילה וק"ל.

וביום אינו חוזר וכו'. בנוסח אחר כת"י וביום אינו צריך וכו' ויש נפקותא בזה דהרב המגיד כתב בשם יש מפרשים דגם ביום יברך שהחיינו וכן דעת ר"ת והרא"ש והטור סי' תרצ"ב.

הנפרע לישראל וכו'. בנוסח אחר כת"י כתוב האל הנפרע לישראל והיא גירסת הרב ב"ח סימן תרנ"ב והכי גריס הסמ"ג ז"ל וראיתי להשכנה"ג שכתב טעם לגירסא זו לומר ג"פ האל בברכה זו רמז לג"פ שנפל עמלק ביד ישראל ביד יהושע וביד שאול וביד מרדכי.

ד

איזהו זמן קריאתה וכו'. שם פריך תלמודא ואימא תריסר ותליסר כדאמר רב שמואל בר יצחק י"ג זמן קהילה לכל היא ה"נ י"ג זמן קהילה לכל היא ולא צריך לרבויי ופי' רש"י זמן קהילה לכל היא הכל נקהלו להנקם מאויביהם וכו' הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקריאה דעיקר הנס בו היה ע"כ. והרא"ש ז"ל הקשה עליו דא"כ לא הוי דומיא דכימים אשר נחו וכתב דבירושלמי איתא דמכ"ש נפקא לן יעו"ש ור"ת פליג וס"ל דזמן קהילה לכל היינו שהכל מתאספים לתענית אסתר ובאים בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכים רחמים וכו' ע"כ. ולכאורה קשה דא"כ אמאי איצטריך קרא דזמניהם לרבות י"א וי"ב כיון דהיו יכולים לקרות המגילה בי"ג משום דעל כרחך מתאספים לעיר ובלא קרא נמי אמרינן הכי כדאיתא בגמ' ועוד הקשה הפר"ח סי' תרפ"ט והר"ח אבואלעפיא בשם י"מ דא"כ כשחל פורים בד' אמאי תיקנו שיקראו בי"ב דהיינו יום הכניסה ליקרו בי"ג שהוא זמן כניסה גמור לדעת ר"ת ע"כ.

ונראה דכיון דהני רבויי דקרא אינה אלא להקל כל מאי דאפשר על בני הכפרים כדאיתא בגמרא א"כ כיון דאיכא יום כניסה קודם י"ג יש לנו לדון שיקראו אותה קודם כל מאי דאפשר בבואם ביום הכניסה לדעת רש"י שפירש דהיינו בית דין וכפירוש הר"ן ז"ל דאחד מבני הכפר היה מוציאם יעו"ש ואף לפירוש התוספות ביבמות דיום הכניסה היינו לקרות בתורה בכפרים גופייהו שם היו קורים המגילה להיותם יותר פנויים להספיק מים ומזון לאחיהם ודברי ר"ת לפי זה לא קיימי אלא איום הכניסה דוקא כגון אם חל פורים בערב שבת אי נמי בג' דיום י"ג הוא יום הכניסה דאז היו באים כל בני הכפרים לעיירות אבל אם יום התענית חל ביום אחר שאינו יום הכניסה לא ועל כרחך לומר כן אף בלא מתניתין דלא לאפושי פלוגתא בין רש"י והרא"ש לר"ת דלא פליג עלייהו אלא במשמעות זמן קהלה מה ר"ל לא במציאות הדין וכי היכי דלרש"י והרא"ש על כרחך י"ג היינו כשחל ביום הכניסה דוקא דהא אינו בדין דמאי דמרבינן מרבויא דקרא ליהוי יום הכניסה דוקא ומאי דאתי מסברא אפילו בלא יום הכניסה כיון דקפיד קרא איום הכניסה דהא אי קרו אף בני הכפרים ביום שאינו יום הכניסה אף אם הוא מי"א והלאה מסתברא דלא יצא דמתניתין כיצד וכו' קתני והכי משמע ממאי דאמרינן התם אמר רבי יהודה אימתי מקום שנכנסים בשני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסים בב' ובה' אין קורין אותה אלא בזמנה ואבני כפר קאי וכן נראה מדברי הר"ן וז"ל ואימא שיתסר ושיבסר כלומר היכן רמיזא תקנתא דיום הכניסה וכו' יעו"ש וא"כ ר"ת לא (פריך) [פליג] אהך ופשיטא די"ג זמן קהלה לכל היא היינו ביום הכניסה דוקא והנה יום הכניסה ממש לא הוי ביום התענית דהא לפי' רש"י דפי' דהיינו בית דין ביום התענית לא היה בית דין ואף לפי' התוס' ביבמות ודעמייהו ביום התענית אז באותו זמן נראה דלא היה בו קריאת התורה ביום התענית דהא תקנת עזרא לא היתה אלא בשבת במנחה ובב' ובה' כדאיתא בפרק מרובה ותקנת ויחל ביום התענית הוי מחכמי המשנה כדאיתא בפרק בני העיר והוא ממסכת סופרים עיין להתוס' יו"ט שם וא"כ ר"ת דאיירי בזמן מרדכי על כרחך דיום התענית היינו יום הכניסה ור"ל כיון דמאי דמרבה קרא היינו יום הכניסה דוקא ביום התענית שמתאספים לומר סליחות ותחנונים כשחל ביום הכניסה לא צריך קרא לרבויי דטעמא רבתי איכא.

שוב ראיתי להרא"ם בתוספותיו על הסמ"ג שהקשה וז"ל וא"ת והא א"א שלא יתקבצו בי"ג שהוא יום התענית לקרות פרשת ויחל ובפורים עצמו לקרות פרשת עמלק י"ל דאין הכפרים מקפידים כל כך אלא על תיקון הקריאה שתיקן משה רבינו שהוא ביום ב' וה' וכו' וצל"ע. והרח"א נר"ו כתב דביום הכניסה גופיה היו מתענים וקורין המגילה והוא קצת מגומגם דיום התענית יעשו אלה ביום אחד ואלה ביום אחר דבמגילה דוקא אשכחן זמני טובא ומ"מ יפה תירץ. עוד שמעתי מקשים לדעת ר"ת אמאי איצטריך קרא לי"א כיון דלא קאי אלא כשחל פורים בא' בשבת דאז מקדימין ליום הכניסה שהוא יום ה' ובאותו יום היו מתענים כמ"ש ר"ת שם בשם תשובת הגאונים ע"כ. וי"ל עם מ"ש הרא"ם שם לדעת ר"ת דתלמודא דידן סובר מכיון דיום י"ג יום תענית היה הרי הוא כיום הפורים עצמו ולא צריך קרא לרבויי ודון אתה בעצמך כיון דמדמינן ליה ליום פורים פשיטא ופשיטא דדוקא ביום הסמוך לי"ד אמרינן הכי לא ג' ימים קודם ודוק בדבריו שלא כתב דיום התענית הרי הוא כיום פורים אלא די"ג וכו'.

ה

ויהיה זכרון וכו'. כתב הסמ"ג ומ"מ לא חילקו בכל היקף כרכים אף בחוצה לארץ וביאר הרא"ם ז"ל משום דלא חילקו בתקנתם בכל מקום.

ז

וכל אלו שמקדימים וכו'. פ"ק דף ה' אמר רב מגילה בזמנה קורים אותה אפילו ביחיד שלא בזמנה בעשרה אמר רב אסי בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי וכו' ופי' רש"י בזמנה בי"ד וכו' שלא בזמנה כגון כפרים המקדימים ליום הכניסה עיין עליו והרא"ש ז"ל כתב עליו ואע"ג דבימי רב ליכא להך הקדמה דאין קורים אותה אלא בזמנה פלוגתא דזמנה אשמועינן דבזמנה קורים אותה ביחיד ורב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה אין קורין אותה אלא בעשרה וי"מ שלא בזמנה כגון שחל י"ד להיות בשבת לבני עיירות ובערב שבת לבני כרכים וכו' ע"כ. ודברי רבינו הם כפירוש רש"י שהרי כתב וכל אלו וכו' דקאי אבני הכפרים שמקדימים ליום הכניסה מעתה קשה טובא לדברי הרב המגיד ז"ל שכתב על דברי רבינו דכוונת זמנה שאמרו בש"ס היינו י"ד לבני עיירות וט"ו לבני כרכים שלא בזמנה קודם לכן מחמת איזו סיבה שיהיה ע"כ. ופשיטא שאינו מפרש כפירוש רש"י והרא"ש דס"ל דאיום הכניסה דוקא קאי ואי כפירוש הי"מ שהביא הרא"ש הרי רבינו לא הזכירו כאן אלא יום הכניסה דוקא והדין ההוא כתבו לקמן בסוף הפרק ושם לא הזכיר דין זה ותו דהי"מ לא איירו ביום הכניסה ולדידהו אפשר דיום הכניסה מקרי והרב לח"מ ז"ל כתב וז"ל כתב הרה"מ וכו' כלומר לא תימא יום הכניסה דכפרים כדפרשית דא"כ קשה דבזמן רב אסי ורב כבר נתבטל יום הכניסה וכדהקשו עליו אלא אימא מחמת איזו סיבה אחרת כמו מפרש בים או יוצא בשיירא וכדכתב הר"ן ע"כ. ונראה מדבריו שם דכוונתו להקשות על רבינו שכתב דקאי איום הכניסה דוקא ואם נפרש כן קשה תרתי חדא דהיה לו לפרש דבריו דאיכא קשיא לדברי רבינו ותו דזה לא קשה ולא מידי דאפשר לומר כפי' רש"י וכפי מ"ש הרא"ש עליו ורבינו עיקר דינא נקט ובודאי דא"א לפרש דברי הרה"מ כדעת רבינו מטעמי דכתיבנא ותו דרבינו לא הזכיר דין המפרש בים והיוצא בשיירה וצל"ע.

ועל מ"ש רש"י ז"ל שם בזמנם הכל מתאספים ואיכא פרסום הקשה הרח"א נר"ו דאי הכי מאי פריך לרב ממ"ש ערב שבת זמנה והלא הכל מתאספים ואיכא פרסום ומשו"ה קורים ביחיד וצ"ע ע"כ. ואחרי המחילה הראויה נראה פשוט דכוונת רש"י לכשהוא היום עצמו כגון י"ד בחול דהכי כתב שם מתוך שהוא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד וא"כ דוקא בזמנו הקבוע אמרינן דאיכא פרסום נס אפילו ביחיד משום דהכל קורין בו אבל כשחל בשבת כיון דאין קורין בזמנה ממש לא שרינן ליחיד [תדע עוד די"ג לבני כפרים אף שהוא זמנה לדידהו לענין חיוב מקרא מגילה אפ"ה בעי עשרה דשלא בזמנה מקרי וא"כ אין סברא לומר דעדיף י"ג לבני עיירות דהוי שלא בזמנה ממש מבני כפרים דהא מיהא זמן קריאתה הוא לענין חיובם] ולהכי דייק רש"י ז"ל דבעינן דוקא בו ביום.

ח

כפר שמקדימים וכו'. לדברי רבינו שמפרש זמן הכניסה דהיינו קריאת התורה בבית הכנסת כדברי הרב חיים שהביאו התוס' ביבמות וכמו שהוכיח הרב לח"מ מדכתב רבינו לעיל בבתי כנסיות ומדכתב כאן בזמן שאין נכנסים בו דאילו לפירוש רש"י ודעמיה היו נכנסים לעיירות לדון ולא שייך נמי ביהכ"נ ולפי זה אין להקשות דאיך אפשר שלא היו נכנסים לשמוע קריאת התורה בב' ובה' די"ל דיתכן בשעת הגזירה שלא היו יכולים לקרות בתורה ואף בשבת לא תקנו אלא הפטרה בנביאים אבל בב' ובה' היו מבטלים לגמרי ודו"ק. ומצאתי בשתי נוסחאות אחרות כת"י כתוב שם כפר שאין נכנסים בו וכו' והשאר נמחק.

וכל עיר שאין בה וכו'. פ"ק דף ג' אמר ר' שמעון בן לקיש כרך שאין בו עשרה בטלנים נדון ככפר מאי קמ"ל תנינא וכו' כרך איצטריך ליה אע"ג דמקלעי מעלמא ע"כ. אין לדקדק דהכא לא חיישינן דמקלעי ליה מעלמא ואלו בפי"א דהל' תפילה דין ט"ז פסק דבית הכנסת של כרכים הואיל ועל דעת כל העולם נעשה שיבואו ויתפללו בו כל הבא אל המדינה נעשה של כל ישראל ואין מוכרים אותו לעולם הרי דהתם אזלינן בתר בני עלמא דמקלעי לה וי"ל דהכא היינו טעמא כמ"ש רש"י ז"ל דזמנין דלא משתכחין ע"כ. כלומר דבעינן דלעולם יהיו שם עשרה בטלנים לדונו ככרך משא"כ התם דתלי אדעתא דכולי עלמא כמ"ש שם וק"ל.

ואם אין שם וכו'. נוסח אחר כת"י ואם אין בעיר וכו'. וכתב הראב"ד ז"ל דאולי מפני שאינו לא כפר ולא כלום וכן אמרו מאימתי נעשית עיר הנדחת משיהיו בה מי' עד ק' ופי' בירושלמי וכו' ע"כ. וקצת קשה דבפ"ד דע"ז פסק רבינו כמאן דאמר ממאה עד רובו של שבט ואפשר דנפקא ליה מדאמר ר' יהודה אימתי בזמן שנכנסים בב' ובה' אבל בזמן שאין נכנסים בב' ובה' אין קורין אלא בי"ד ופי' רבינו דהיינו יום הכניסה בבתי כנסיות של כפרים כדלעיל וכיון דבעינן יום קריאת התורה להם בדליכא ס"ת כגון דליכא עשרה תו לא מצו קרו ביום הכניסה דמדין אין נכנסים בב' ובה' נפקא דהתם אף דאיכא יותר מעשרה ולא קרינן ביה כפר לענין זה. ועוד נראה להכריח זה ממ"ש רבינו לעיל דמגילה שלא בזמנה אין קורים אותה בפחות מעשרה וכיון דהכא ליכא עשרה ממילא דלא מצו לקרותה ביום הכניסה דהיינו שלא בזמנה וא"כ רבינו לא נחית בדין זה לומר דלא מקרי כפר בפחות מעשרה תדע שלא כתב שאין דינו ככפר אלא כעיר אלא נקט דהרי הוא כאנשי העיר כלומר דינו שוה לעיר ועיין למרן ז"ל.

ט

בד"א וכו'. דף ב' ופי' רש"י מפני השלוחין שהיו מודיעין אימתי הוקדש ניסן וכו' אבל בזמן הזה הכל צופין למקרא מגילה וכו' ואם נקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלים חמץ בימים אחרונים של פסח ע"כ. ובפירוש המשנה כתב רבינו אבל בזמן הזה ר"ל מיום שנתחבר התלמוד עד שיבא משיח במהרה בימינו אין קורין אותה אלא בזמנה וכו'.

קוראין בט"ו. בנוסח אחר כת"י משנת הקס"ב יש כאן הוספה בדברי רבינו וז"ל ולאחר שקורין את המגילה בפורים בין ביום ובין בלילה אומר ובא לציון וכן מנהג בשתי ישיבות ע"כ.

י

בן עיר וכו'. שם דף י"ט. ומ"ש רבינו אם היה דעתו לחזור בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה המקום שהוא בו עתה וכן פירש הרב המגיד ומרן ז"ל ומוכרח. ובדין כרך וכל הסמוך לו נתחבטו המפרשים ז"ל עיין להרה"מ ומרן ובב"י סי' תרפ"ח והרב כנסת הגדולה והרב מגן דוד [ט"ז] והפר"ח ז"ל.

יא

עיר שהיא ספק וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל מההיא דטבריא והוצל וכו' [דף ה'] ורבינו ס"ל דמעיקר הדין הוא שיש לקרות בי"ד וט"ו וכו' ע"כ. והנה מפשט לשון רבינו נראה דבכל עיר שנסתפק לנו אם הוקפה מימות יהושע אם לאו לעולם קורים בב' הימים אמנם איכא מאן דלא ס"ל הכי בדברי רבינו כמ"ש הרב ב"י סימן תרפ"ח. ואגב נעמוד בענין זה. כתב הרב ב"י וז"ל וראיתי להרב יוסף אביוב ז"ל שהיה קורא תגר על המנהג שנוהגים בכל עיר מוקפת חומה לקרות בי"ד וט"ו דעד כאן לא קאמר הרמב"ם שקורים בשני הימים אלא בכרך שהוא ספק דהיינו שקצת אומרים מוקפת היא מימות יהושע וקצתם אומרים אינה מוקפת אבל כל שאין יודעים בה כלל לא מקרי ספק והיה מביא ראיה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח מהלכות שגגות אינו חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע כיצד אכל חלב וספק אם היה כזית או פחות מכזית או שהיתה לפניו חתיכת חלב וחתיכת שומן ואכל אחד מהם ואינו יודע איזו מהם אכל [וכו' הרי זה מביא אשם תלוי אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק שהיא חלב וכו' פטור שאין כאן איסור קבוע] ומינה נשמע לענין קריאת מגילה וכו' ולי נראה שאין הנדון דומה לראיה דא"כ אפילו אם נחלקו בקבלתם וכו' לא יקראו בי"ד וט"ו דכל כה"ג לא מחייב אשם תלוי ומבואר מדברי הרמב"ם אבל אם היתה לפניו חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן ואכלה פטור וא"א לומר כן דא"כ הא דכתב הרמב"ם עיר שהיא ספק וכו' היכי משכחת לה ועוד דמההיא דאשם תלוי ליכא למיגמר דשאני התם דכתיב מכל מצות וקרינן מצוות בלשון רבים ויש אם למקרא וכו' והלכך לא ילפינן מינה דהתם לאו משום דלא הוי ספק אלא משום דגזרת התורה הוא דלא ליחייב עד דליקבע איסורא וכו' ע"כ.

וכדי לעמוד על בוריין של דברים צריך להתבונן במ"ש הרמב"ם ז"ל שם דין ג' האוכל חתיכה ועד אחד אומר לו זה שאכלת חלב היה ועד אחד אומר לו לא אכלת חלב וכו' הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא אם לא חטא הרי זה מביא אשם תלוי וכו' ע"כ. ומזה קשה להרב יוסף אביוב ז"ל דאמאי לא הוכיח דינו מדין זה שממנו מתבאר דבנחלקו אם אכל איסור או לא חייב באשם תלוי ומינה נוכח לדין עיר שנחלקו בקבלתה וכו' ולזה י"ל דאין הכי נמי אלא תפס הרב עיקר הדין וסמך על המעיין שם ומכ"ש דעיקר דבריו קיימי אעיר שהיא ספק שאין בה מחלוקת כלל דהיינו הספק בחתיכה אחת בלא עדים שאין לנו אלא דין זה שהביא ז"ל וגם חלוק ליתיה אלא בהך חלוקא אמנם על הרב ב"י ז"ל קשה דהוא הקשה עליו מחתיכה אחת וכו' והך דעד אחד שהזכרנו הויא תיובתיה ולענ"ד נראה אפשר דהרב ב"י ס"ל דהתם מיירי דאיכא ב' חתיכות אחד של חלב ואחד של שומן וכתירוץ ראשון שתירץ שם להשגת הראב"ד ז"ל וכשחיבר ז"ל על הר"ר יעקב [טור] הוה ס"ל הכי וכשחיבר על הרמב"ם עלה בדעתו הרחבה תירוץ אחר ומה גם דאין לנו שום הכרח לאחד מהשני תירוצים וא"כ אין לנו שום התנגדות דהכא הספק הוא בעיר אחת דדמי לחתיכה אחת דאז אף אם נחלקו העדים אינו חייב אשם תלוי והרב חיים אבואלעפיא נר"ו תירץ לזה דהתם מיירי שבא תחילה העד שאמר חלב אכלת דקי"ל כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים וכאן איירי שנחלקו יחד ולפי זה אם העיד תחילה האומר שאינה מוקפת אין קוראים בי"ד ע"כ. ונראה דס"ל נר"ו דבהעיד תחילה עד אחד הוא דאיכא אשם תלוי מדכתב דהתם מיירי וכו' ושמעתי מקשים עליו דהתוס' ז"ל בריש פרק אמרו לו כתבו להיפך דכדי להתחייב אשם תלוי צריך שיעידו שניהם בבת אחת דאי בזה אחר זה כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים וכיון שנתקבל עדותו תו לא קפדינן בעדות השני עיי"ש.

ואי קשיא הא קשיא היכי פתיך ועריב הרב ב"י טעמא דאיקבע איסורא עם טעם דמצות דהתם בגמרא איכא פלוגתא דרבא ס"ל דבעינן שתי חתיכות מטעם מצות ור' זירא ס"ל משום דאפשר לברר איסורין ורב נחמן ס"ל משום דאיקבע איסורא ובעי בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו בא גוי ואכל הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה לרבא ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל לר"ז אי אפשר לברר איסוריה לר"נ איקבע איסורא ע"כ. הרי בהדיא דמאן דס"ל חד טעמא לא ס"ל האיך ואיכא בינייהו לענין דינא טובא וגם מרן ז"ל הקשה על רבינו דפסק בהא כר"נ הואיל ואיקבע איסורא דאמאי לא פסק כרבא דבתרא הוא והניחו בצ"ע וכן הקשה הרח"א נר"ו ועוד הוסיף דלתירוץ מרן דמקרי הוקבע איסורא ע"פ עד אחד לפי תירוץ שני לימא דאיכא בינייהו חתיכה אחד זה אומר חלב וזה אומר שומן לרבא ור"ז פטור דלאו מצות איכא וגם א"א לברר את האיסור ולר"נ חייב דמקרי הוקבע איסורא והניח הכל בצ"ע עיין עליו.

ולענ"ד נראה דהא לא קשיא ולא מידי חדא דבדאיכא כמה נפקותות לפעמים הש"ס חדא מנייהו נקיט ועמ"ש התוס' דשבת דף ל"ט ד"ה מפני שמזיז וכו' ותו דהש"ס לא נייד מהתירוץ שתירץ בראשונה וגם מסתם מתניתין דאיירי בספק דליכא עדים כלל וכיון דאשכח מציאות בספק ישר ע"פ סגנון מכילתין לא בעי לאהדורי אמציאות אחר ותו דאין לנו ראיה חותכת דמאן דס"ל דרשא דמצות ואפשר לברר איסורן ונגד דין זה דעד אחד ע"פ תירוץ זה כיון דמתניתין היא שמשם הוציא רבינו הדין ולקושיא אחרת דאיך עירב השני טעמים י"ל דס"ל למרן ב"י וגם מסתברא הוא לומר דכולהו ס"ל דעיקר דינא מתיבת מצות הוא דיש אם למקרא אלא דרבא ס"ל דכיון דכתיב מצות אין לנו שום טעם כלל ושתים דוקא בעינן בעידנא דאכיל ור"נ ור"ז ס"ל דטעמא דקפיד קרא היינו משום דאיקבע איסורא וחורנא ס"ל משום דבעינן דאיתברר איסורא ולעולם דכולהו ס"ל דגזרת הכתוב היא דאי לא תימא הכי סוף סוף ספיקא הוי ורחמנא מחייב אשם תלוי בספק מה לי חתיכה אחת מה לי שתי חתיכות הא עיקר טעמא דאשם תלוי אינו אלא להגן מן היסורים דכשיתברר לו יביא חטאת ואם כן יש לנו לומר דכל היכא שיש בידו ספק חטא הוה לן לחיובי אשם תלוי כיון דרחמנא קפיד אספק אלא ודאי דכולהו ס"ל דגזרת הכתוב היא אלא דמאן דדריש מצוות בלא טעמא לא ס"ל אינך טעמי כלל והשתא הש"ס בעי מאי בינייהו ומתרץ דאיכא בינייהו גוי או כלב שאכל אחת וכו' דלמ"ד איקבע איסורא ס"ל דטעמא דקרא היינו משום הא וכיון דאיקבע איסורא עכ"פ מחייב אף דבשעת אכילה ליתיה לא איכפת לן דכיון שהיתה להם הויה אחת בעולם די אלא דמאן דס"ל טעמא דמצוות לחוד בעי בשעת אכילה דוקא וזה הוא מוכרח בפשט דברי הש"ס עכ"פ ובזה מתורץ מה שהקשה הרח"א נר"ו דאי הכי אמאי פטר רבא כשאכל כלב את האחת והוא את השנית ע"כ. דסוף כל סוף תקשה להש"ס אמאי חד קפיד אשעת אכילה וחד לא אלא ודאי צ"ל דמאן דס"ל טעמא דמצוות לחוד לא ס"ל הוקבע איסורא כלל וכיון דבקרא כתיב ועשתה בעינן דבשעת אכילה איכא מצות וחורנא ס"ל דכיון דבשעת אכילה קרינן ביה הוקבע איסורא שפיר מחייב אשם תלוי ונמצא כפי זה דצדקו דברי מרן ב"י ז"ל ועיין במ"ש התוספות שם ד"ה מדסיפא וכו' הוא הנראה לענ"ד.

יב

קראו את המגילה וכו'. דף ו (ע"ב) והטעם דמסמך גאולת פורים לגאולת פסח עדיף.

יג

אין קוראין וכו'. שם דף ד' ועיין מ"ש פ"ב דשופר דין ו'. ובענין טלטול המגילה בשבת השיירי כנסת הגדולה סימן תרפ"ח נסתפק בדבר ונטה להחמיר וכ"כ בסימן ש"ח גם הפר"ח ז"ל כתב דמסתברא לאסור אף דהוה נראה לענ"ד להקל דלא דמי לגט דלא חזי לקרות בגופו משא"כ מגילה דחזיא לקרות בגופה כמו קריאות אחרות אכן מ"מ אין להקל בדאפשר.

ושואלין ודורשין וכו'. שם אמר ר' יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום מאי איריא פורים אפילו יו"ט נמי דתניא משה תיקן להם לישראל וכו' פורים איצטריכא ליה מהו דתימא נגזור משום דרבה קמ"ל ופי' רש"י משום דרבה דגזר לקמן בקריאת מגילה שמא יעבירנה ארבע אמות ברה"ר אף כאן נגזר דרשא אטו קריאה ע"כ. וכתבו התוס' ד"ה פורים שחל להיות בשבת דוקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזרה דרבה אבל בחול אין צריך שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא ע"כ. ולכאורה קשה טובא דא"כ מאי פריך מאי איריא פורים וכו' כיון דריב"ל לא דבר אלא כשחל בשבת דוקא אבל אם חל בחול אין שואלין וכו' ואם נאמר דהמקשן לא הבין כן מ"מ אמאי לא תירץ לו דכוונת ריב"ל לא נחית אלא לאשמועינן דדווקא כשחל בשבת אבל חל בחול אין שואלין וכו' מטעם דהרי קורין המגילה ונראה שהתוס' ז"ל נרגשו מזה שכתבו בד"ה מאי איריא פורים וכו' נ"ל דהכי פירושו מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן ל' יום דמשו"ה [בו ביום] לידרוש אפילו ביו"ט דדרשינן ל' יום לפניו אפ"ה דורשין בו ביום וכו' ע"כ. נמצא דהמקשן הקשה לו כן דמשום דלא ידע טעם החידוש של ריב"ל ואהא מתרץ ליה דחידושו הוא דהוה אמינא דליתסר גם הדרשה אטו הקריאה כמ"ש רש"י ז"ל מעתה יפה כיון רבינו במ"ש כדי להזכיר שהוא פורים דהיינו כדברי התוספות ממש דכשחל בחול א"צ לזכרון דהא איכא קריאת המגילה גופה ואחרי המחילה הראויה מהרב לח"מ ז"ל שהבין הסוגיא כפשוטה והקשה על רבינו בזה ותירץ גם כן בהבינו דכשחל בחול גם כן שואלין ודורשין ותמיהני איך לא הציץ בדברי התוס' ז"ל שהוא ג"כ דעת רבינו עיין עליו.

יד

ובני עיירות. בנוסח אחר כת"י כתוב ובני עיירות ובני כפרים.

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף