מעשה רקח/מאכלות אסורות/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png מאכלות אסורות TriangleArrow-Left.png יז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק יז מהלכות מאכלות אסורות

טז[עריכה]

ודגים קטנים וכו'. לכאורה קשה טובא דכיון דרבינו הקדים דכל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים אע"פ שאינו נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי גוים מעתה דגים קטנים אינן עולין על שולחן מלכים וכמ"ש בגמרא ופירוש רש"י והתוס' א"כ מאי קמ"ל פשיטא שאפילו בשלם הגוי הם מותרים. והנה מצאתי להרמ"ך ז"ל בכת"י ודבריו נכונים עיי"ש. אלא דאכתי קשה דאמאי נקט רבינו לשון צליה אפילו אם בשלם הגוי דין הוא שיהיו מותרים מן הטעם שכתב ז"ל ולזה י"ל דלישנא דרב יוסף נקט וכו' ועוד י"ל דבבישול אף דאין כאן משום בשולי גוים יש איסור אחר מצד גיעולי כליו כמ"ש רבינו בדין י"ח ולכך נקט צלאן דהיינו ע"ג גחלים והוי מילתא פסיקתא וכמ"ש מרן ז"ל גבי הפך ישראל בבשר וכו' דנראה דסתם צליה היא ע"ג האש דוקא ואין כאן שום איסור וק"ל. ולמה שדקדק מרן ז"ל עיין בס' לחם סתרים ז"ל.

יז[עריכה]

וכן קליות של גוים וכו'. משמע מדברי רבינו דאף שאלו הקליות אין נאכלין חיים וגם עולין על שלחן מלכים אפ"ה הם מותרים מהטעם שכתב ז"ל דאין אדם מזמן חבירו על הקליות וקשה דלקמיה כתב דפולין ואפונים ועדשים וכו' אסורין משום בשולי גוים במקום שעולין על שלחן מלכים ואמאי הרי אין אדם מזמן חבירו עליהם וי"ל דאם קלאם הגוי הן הכי נמי דמותרים ורבינו פירש ששלקן דהיינו דרך בישול וכיון שהוא דרך אוכל גמור יש בו משום בשול גוים כמ"ש לעיל דין ט"ו וכן מצאתי להכנה"ג בהגהת הב"י אות י"ט עיי"ש אך קשה דאם דין הקליות שוה לדין פולין ואפונין ועדשים דכל היכא דקלאם מותרים ואם בשלם אסורים למה הפרידם רבינו לערבינהו וליתני קליות ופולין וכו' אם קלאן הגוי אסורין ואם בשלן מותרים ואין לומר משום דאין דרך העולם לאכול פולין ואפונין ועדשים קלויין אלא מבושלין דהרי בערי המערב כולן אוכלין הפולין קלויין וי"ל דשם קליות שכתב רבינו הוא שם כולל לכל דבר שדרך לקלות ובהכי מתורצים שפיר דברי רבינו ולפ"ז אותם הזרעונים הקטנים שקולין הגוים בערי טורקיא"ה וקורין אותם ביליב"י הם מותרים להדיא. אך שמעתי שהרב מוהר"י לוריא זלה"ה אסרם עיין עליו.

יח[עריכה]

פולין ואפונין וכו'. נראה דהיינו שלקות דתנן במתניתין שאסורין משום חתנות ומ"ש הר"ן לכך כתב ששולקין וכו' ול"כ ולא מצינו לרב ב"י שהזכירם.

ומ"ש

במקום שעולין על שלחן מלכים מבואר מדברי רבינו שהדבר תלוי במקומות וכן דעת הגהות אשר"י בפ' אין מעמידין שכתב וז"ל והרינגא"ס מותר לנו משום שאין נאכלין חיין במקומנו שהרי אנו מבשלין אותם ואוכלין ולמי שדרכו לאכלו חי אסורין ושאר סתם דגים מלוחים מותר לבד במקום שנהגו בהם איסור וכו' עכ"ל. הרי שגם הוא ס"ל כדעת רבינו שהדבר תלוי במקומות ואין לטעות במ"ש ולמי שדרכו לאכלו חי וכו' דמשמע דביחיד נמי תליא מילתא דזה א"א דקי"ל בעלמא בטלה דעתו אצל כל אדם ותו דא"כ הו"ל פתח בכד וסיים בחבית שמתחילה כתב שהרינגא"ס אין נאכלין חיין במקומינו דמשמע דקפיד למקומות ושוב כתב ולמי שדרכו וכו' דמשמע אפי' איחיד קאמר אלא ודאי דאמקומות דוקא קאמר תדע עוד שסיים ושאר דגים מלוחים מותר לבד ממקום וכו' הרי שסיים בהיתר המקומות כמו שהתחיל והיינו כדברי רבינו ממש ואין להקשות בין לדעת רבינו בין לדעת הגהות אשר"י ז"ל ממ"ש פ' המצניע גבי אנשי הוצל ובריש פ' בכל מערבין ופרכינן ופרסאי הוו רובא ובבל הוי רובא דעלמא די"ל דלא אמרה זה אלא בדבר שאין דרכם של בני אדם לאכלו כלל אבל בדבר שאף שאין אוכלים אבל יתכן כגון אלו שאמרנו הן הכי נמי דאזלינן אחר המקומות וכמ"ש עוד בפ"ה ואין צריך למ"ש הפר"ח שם בזה דדברי הגהות אשר"י שרירין וקיימים ותמהתי למה לא הזכיר דברי רבינו שהם כדברי הגהות אשר"י כמבואר.

ובהא דעולין על שלחן מלכים צ"ע דאי בעי דוקא מלכים או לאו דוקא אלא כל שדרך לעלות על שלחן שרים הוא הדין והוא הטעם והנה מצאתי להרב כנה"ג שם שכתב משם הרב המקובל האלהי מהר"י לוריא זצוק"ל שהיה אוסר בתורמוסין של גוים משום בשול גוים מפני שלפעמים הם עולין על שלחן שרים וכו' ע"כ שמעינן מינה תרתי חדא דמלכים לאו דוקא ותו דהדבר תלוי במקומות כדברי רבינו והגהות אשר"י כנ"ל דהא תורמוסים ידוע שהוא מאכל גרוע ומכ"ש בשלחן מלכים או אפילו בשלחן שרים ודוק. אחר שכתבתי כל זה מצאתי להרב בני חיי שם שרצה להבין דברי ההגהות אשר"י הנ"ל כפשוטן דקפדי נמי איחיד משום דעיקר הגזרה שמא יסעוד אצלו וכו'. ואחרי המחילה עדין במקומי אני עומד ודברי רבינו יוכיחו מכ"ש דהוי גזרה דרבנן ולפי דעתו הוי קרוב לגזרה לגזרה ותו דאם כן בואו נאסור מליחת הדגים דודאי ממשיך טפי שדרך לכל העולם למשוך אחר דגים מלוחים עם היין ומים שרופים וק"ל.

ולמ"ש רבינו

ומשום גיעולי גוים וכו' הרמ"ך בכת"י השיג על רבינו עיי"ש וכבר האריך מרן ז"ל והוכיח מה שנראה שהיא דעת רבינו האמתית.

כז[עריכה]

קטן שאכל וכו'. כבר כתבתי בפכ"ד דהל' שבת דנראה מדברי רבינו דבקטן שלא הגיע לחינוך איירי מדנתן טעם לפי שאינו בן דעת דאם גם בהגיע לחינוך איירי הו"ל למימר לפי שאינו בר עונשין ובהכי ניחא מ"ש בהלכות שבת דבאיסור שבות אין מפרישין את הקטן דמשמע דבאיסור תורה מפרישין והיינו כמ"ש.

כט[עריכה]

אסרו חכמים וכו'. משמע מדכתב שנפש רוב בני אדם קצה בהן דאז נאסר אפי' למי שאינו קץ בהם לכאורה קשה מההיא דרבינא דפרק אלו טריפות דף ס"ג דאמר לה לאימיה אבלע לי ואנא איכל ופי' רש"י התולעים שבתוך הדגים הניחם שם באופן שלא אראם ואקוץ בם ע"כ והרי דבר זה הוא מאוס לרוב בני אדם כשידעו בודאי שיש תולעים בתוך הדגים ואינם אוכלים אותם ולפי דברי רבינו איך היה אוכלם רבינא לכתחילה ואין לומר דלית הילכתא הכי שהרי לא מצינו מאן דפליג עליה לכך נראה ששני מיני מיאוס איכא ורבינו לא איירי אלא כגון אלו שכתב שהם מיאוס גמור אבל שאר דברים שיש בני אדם שאין להם מיאוס בהם לדידהו שרי תדע דאמרינן שם בסו"פ בהמה המקשה השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה ובפ' אין מעמידין גבי קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה וביצים מוזרות נמי למי שדעתו יפה שרו תוך ג' ימים וכמ"ש הפר"ח ז"ל בסי' ס"ו ס"ק י"ג וממ"ש בסי' ע"ד נראה שלא ראה אז דברי רבינו של דין מאכלות אסורות וק"ל.

ומ"ש רבינו

וכלי זכוכית של ספרין וכו' בגמרא קרו ליה קרנא דאומנא ויש עושין אותו מקרן ויש מזכוכית ולא ידעתי למה הזכיר רבינו זכוכית ולא אמר סתם כלישנא דגמ' דמשמע דאם הוא של קרן או של מתכת שרי והא לא מסתבר כלל הן אמת דבשל מתכת אפשר דע"י הגעלה או ליבון שרי אבל של קרן או מין אחר פשיטא דאסור וי"ל דבזמן רבינו לא היו נוהגים להקיז כי אם בכלי זכוכית אי נמי דאשמועינן חידושא דאפילו בכלי זכוכית שיכול לרחצן ולנקותם היטב שנראין כחדשים אפ"ה אסור וכ"ש כלי קרן או מתכת ומיהו ע"י ליבון נראה ודאי דשרי דפנים חדשות באו לכאן ועיין להתוס' פ' אין מעמידין דף ל"ו.

לא[עריכה]

וכל המשהה וכו'. שבת דף ע"ב ומ"ש וכל הנזהר וכו' ראוים הדברים למי שאמרן וזכותו יגן עלינו להתקדש בקדושתו יתברך ב"ה אמן כי"ר.


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון