שער המלך/מאכלות אסורות/יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מאכלות אסורות יז

ז

שחט בה קודם שיטהרנה מדיח כו'. פ"ק דחולין ד"ח פלוגתא דרב ורבב"ח ופסק כרבב"ח ור"ח ורש"י והרא"ש פסקו כרב וכן נראה דעת התוספו' שכתבו שם בד"ה אגב דוחקא וז"ל ריב"ם היה מצריך מתוך כך לאחר שנקרו החלב מן הבהמה לחזור וליקלוף בכל המקומות משום דבלע סכין אגב דוחקא דסכינ' כו' דדוקא בבית השחיטה דרותח קצת מהני דוחקא דסכינא תדע מדדייקינן בסמוך דהיתר' נמי בלע מאבר מן החי ומשני לאימת קא בלע לכי חיימא כו' והשתא ללישנא דדוחקא דסכינא תיקשי ליה הכי כו' דל"מ לשנויי הכי אלא ודאי אגב דוחקא דסכינא נמי לא בלע אלא לכי חיימא כו' יע"ש:
וראיתי להרב מעדני מלך ז"ל שהקש' דמאי ראיה מייתי מדלא פריך למ"ד אגב דוחקא שאני התם דלענין בליעת סכין נאמרה דהסכין של היתר ורש"י ז"ל כתב דהסכין קשה לבלוע ואין כאן חשש משום בליעה אבל גבי סכין של גוים שהסכין הוא של איסור והבשר רך לבלוע ה"נ דאמרינן אגב דוחקא אפילו בצונן ותי' דכי דייק דהיתר' נמי בלע למ"ד בחמין הוא דדייק ולאותו מ"ד אף הסכין בולע ולא נ"מ במאי דקשה הוא א"ד ז"ל ואין תירוצו מובן דודאי למ"ד בחמין לא ס"ל לחלק בין בשר לסכין אמנם למה שהקשה התוס' דאמאי לא פריך ללישנא דדוחקא מאי קו' הא איכא למימר דלההוא לישנא דס"ל לרב טעמא דאגב דוחקיה כו' גבי סכין של איסור בסכין של היתר ס"ל כמ"ד בצונן מטעמא דקשה לבלוע. וראיתי להרב פמ"א ז"ל ח"ב סימן מ"ז שכתב לתרץ לזה דודאי התוס' והרא"ש לא ס"ל לחלק בהכי כמ"ש רש"י ממה שהקשה בדבור שאחר זה אמאי דפסקינן בגמרא והלכתא בצונן מאותה שאמרו דצריך נעיצה בקרקע ואם איתא מאי קושיא שאני התם דהוי סכין של איסור ולכך החמירו דצריך נעיצה אבל גבי סכין של היתר בהדחה סגי וכתירוץ ר"ת וא"ת מה יתרצו לקושיא הלזו אמאי בסכין של גוים קיי"ל כרב ובסכין של טריפה קי"ל כמ"ד בצונן י"ל דס"ל כתי' דלקמן דסכין טריפה דהוי באקראי בעלמא משום הכי סגי בהדחה אבל בסכין של גוים שחותכין בו איסור תמידי צריך נעיצה וה"נ בעי קליפה מה"ט א"ד יע"ש ורואה אני שדבריו מן המתמיהין ראשונה מה שהכריח ממה שהקשה בדבור שאחר זה ולא תירץ דשאני התם דהוי סכין של איסור ולכך צריך נעיצה לא ידענא מאי קאמר דקושית התוספות שם היינו לענין השמנונית הנדבק ע"פ דמשמעתין משמע דבהדחה גרידא לא נשאר שמנונית ע"פ דאם היה נשאר בו שמנונית אם כן בבא לשחוט אחר כך הבשר בעי קליפה שהרי הבשר רך בולע מהשמנונית ומאותה שאמרו צריך נעיצה לחתוך בה צונן משמע דאפילו בהדחה עדיין נשאר ממנו שמנונית ומעולם לא כתב רש"י ז"ל לחלק בין סכין של היתר לסכין של איסור ומ"ש שכן תירץ ר"ת אין ענין למ"ש רש"י ז"ל לחלק בין בשר רק לסכין קשה כלל אלא כונת ר"ת לומר דההיא דהתם שאני דחתך בו איסור רותח וכל שהוא רותח השמנונית נדבק ע"פ יפה יפה ואינו יוצא ע"י הדחה אבל בצונן אינו נדבק כ"כ ויוצא על ידי הדחה גרידא גם מ"ש דהתוס' יתרצו לקושית רש"י דסכין טריפה שאני דהוי באקראי ומש"ה סגי בהדחה אבל בסכין של גוים דהוי תמידי משום הכי בעי קליפה לא הבנתי דבריו דחילוק זה דאקראי לתמידי לא שייך אלא לענין שמנונית שעל פניו דכל שהוא באקראי אינו נדבק ע"פ כ"כ ויוצא בהדחה מה שאין כן באיסור תמידי שהוא נדבק ע"פ יפה יפה אינו יוצא אלא על ידי נעיצה אמנם לענין בליעת הסכין מהאיסור מה יושיענו היותו דרך אקראי הא כיון דס"ל דביה"ש רותח הרי בלע הסכין מן הטרפה ואם כן כי מדיחו אחר כך לו יהי דיוצא השמנונית שעל פניו מכל מקום כשבא לשחוט אחר כך הרי הוא בולע על ידי חום ביה"ש מגוף האיסור הנבלע בסכין אפילו בדרך אקראי אם כן עדיין צריכין אנו למודעי למה שחילק רש"י דכיון דהסכין הוא של היתר אינו בולע על ידי חום ביה"ש מכיון שהוא קשה וזה דבר פשוט ומושכל ולפי דעתו ז"ל קשה טובא דלמאי דק"ל להתוס' בדבור שאח"ז מההיא דנעיצה ואכתי לא אסיקו אדעתייהו לחלק בין אקראי לתמידי ובין סכין של היתר לסכין של איסור כתי' ר"ת אדק"ל מההיא דע"ז אמאי לא ק"ל ממימרא דרב גופיה גבי סכין של גוים דבעי קליפה ולתרוצי עלה כמו שתי' לההיא דע"ז ותו קשה טובא דאם איתא דטעמא דסכין של טריפה למ"ד בצונן הוא משום דהוי דרך אקראי אבל כל שהוא תמידי מודה דאסור אם כן כי פריך בגמ' ולמ"ד בחמין מ"ט משום דקא בלעי איסורא דהיתרא נמי בלע אמ"ה והשתא אדק"ל למ"ד בחמין תיקשי ליה לכ"ע שהרי סכין של היתר הוא בולע איסור דאמ"ה בתמידות אלא הדבר פשוט כמ"ש: שוב מצאתי להמאור ז"ל שכתב וז"ל והשוחט בסכין של גוים פ' הרב שלמה ז"ל כרב ואע"ג דקי"ל כמ"ד בצונן שאני התם דלא אשתמש ביה איסורא אלא לפי שעה אבל סכין של גוים שהוקבע תשמישה באיסור חמור הוא וכרב דאמר קולף כו' יע"ש הנה דברי המאור ז"ל הן הן דברי הרב פמ"א ובעניותי לא אדע שכול לענין בליעת גוף הסכין מה שייך לחלק בין אקראי לתמידי וכמ"ש ובר מן דין מ"ש המאור ז"ל כן משם רש"י נראה שגירסא אחרת נזדמנה לו שדברי רש"י ז"ל שלפנינו אינו ענין לזה כלל:
וראיתי להרב תפארת שמואל ז"ל דף ע"א ע"ב שכתב ליישב קושית הרב מע"מ ז"ל וז"ל נ"ל דהכי דייק דנהי דאמרינן דסכין אינו בולע היינו שיאסור הסכין ממש כאלו נבלע בו איסור ממש על ידי רתיחה דלא סגי אלא בהגעלה אבל לעולם נדבק בו שמנונית דאיסור שהרי צריך הדחה ואם כן כששחט ונאסר משום אמ"ה נהי דלא נאסר ממש מכל מקום נדבק מבחוץ והרי חוזר ומבליע על ידי דוחק כו' א"ד יע"ש ודבריו תמוהים בעיני דאי קו' התוספות היתה מכח השמנונית הנדבק ע"פ מאיסור אמ"ה הן עוד היום אפילו דנימא דאגב דוחקא כו' לא בלע אלא לכי חיימא מ"מ אכתי תקשי להו דבסכין דהתירא היכי שחטי' שהרי מכי שחיט פורתא הרי נדבק בסכין שמנונית אמ"ה והדר לכי חיימא בגמר שחיטה מבליע השמנונית בסימנין ונראה שמחמת זו כתבו התוס' בדבור שאח"ז וז"ל משמע דבסכין כשרה לכ"ע בצונן כו' יע"ש אשר נראה מבואר דסבירא להו דלכ"ע סכין דהיתרא בעי הדחה מחמת איסור אמ"ה ונדבק ע"פ בתחילת השחיטה וכ"כ בפסקי תוספות ומשום הכי לא פריך תלמודא למ"ד בצונן נמי דליבעי הדחה משום דה"נ דינא הוא דבעי הדחה אלא דרבותא אשמועינן דאפילו בסכין סגי בהדחה ואם כן כיון דס"ל דסכין של היתר בעי הדחה לכ"ע מה"ט אם כן מאי ק"ל בדבור הקודם דללישנא דדוחקא דסכינא תיקשי להו הכי הא כיון דמשום בליעת הסכין ליכא למיחש משום דהסכין קשה ואין כאן אלא משום חשש שמנונית לא תקשי כלל שהרי לכ"ע בעי הדחה ולומר דהתוס' בדבור זה ס"ל דסכין של היתר לא בעי הדחה וכמו שכן הוא דעת הרשב"א והמרדכי והג"הא עיין בש"ך ח"י סק"ט ופליגי אמ"ש בדבור שאח"ז זה ודאי ממה שאין הפה יכול לדבר ותו דאפילו נימא דס"ל דלא בעי הדחה ומש"ה ק"ל מכח שמנונית הנדבק ע"פ קשה דעוד היום תיקשי להו דסכין דהיתרא היכי שחטינן הא מכי חיימא בגמר שחיטה הרי הוא בולע משמנונית אמ"ה הנדבק בתחילת השחיטה וכבר ראיתי להפר"ח ז"ל סימן הנזכר ס"ק י"ח דהוקשה לו כן לדעת הרשב"א וסיעתיה ותירץ דכיון דיש הרבה דם בביה"ש אין מקום לשמנונית להדבק בדופני הסכין אלא ע"י חום כל דהו דאפי' למ"ד ביה"ש צונן מ"מ רותח הוא קצת ומשום הכי הקשה הרשב"א דלמקשה דהוה ס"ל דאיכא חום אפילו בתחילת השחיטה א"כ הו"מ לאקשויי אפי' למ"ד בצונן דנבעי הדחה אבל למאי דמשני דלא חיימא אלא בגמר שחיטה א"כ גם השמנונית אינו נדבק ע"פ הסכין אלא ההיא שעתא וההיא שעתא היתרא הוה יע"ש וא"כ היא גופא נמי מייתב' בהכי לדעת ריב"ם דלו יהי דנימא דאגב דוחקא דסכינא בלע אפי' בצונן מ"מ בסכין קשה לא בלע גוף הסכין ואין כאן אלא משום חשש שמנונית וכיון שיש דם הרבה בביה"ש אינו נדבק אלא ע"י חום דהיינו בגמר השחיטה וההיא שעתא היתרא הוא גם הרב בעל ט"ז הוקשה לו כן ותירץ באופן אחר דדוקא אם החשש הוא משום טעם הבלוע בסכין דהיתרא כיון דאין שם ממשות של אמ"ה ואפילו לחלוחית בעלמא אלא נבלע וכיון שהדם אינו מבליע דטרידי סימני' לפלוט אין איסור משום אמ"ה אמנם בשמנונית של טריפה חששו מפני שהוא נדבק אפילו בגמר שחיטה דאין כאן בליעת דם יע"ש והרואה יראה שתי' זה גם כן מעלה ארוכה לדעת ריב"ם ז"ל: ואולם לדעת התוס' והאגודה דס"ל דסכין דהיתרא בעי הדחה לכ"ע ומשום חשש שמנונית שע"פ גם הב"ח חיזק בסברא הלזו וכתב דאפי' בעופות דלא שכיחי טרפות יש להזהיר לשוחטים לקנח משום אמ"ה תמיהא מילתא טובא דא"כ כל בהמות ועופות דעלמא ביה"ש דידהו נבעי קליפה שהרי בתחילת השחיטה נדבק שמנונית אמ"ה בסכין ובגמר שחיטה מבליע השמנונית בסימנים וכבר תמהו עליו בזה הט"ז והפר"ח וכתבו שדברי האגודה אין להם שחר כלל והדבר מוכרח מצד עצמו יע"ש ומ"מ תמיהא מילתא על התוספות והאגודה איך לא השגיחו בזה ומ"ש רש"ל ביש"ש סימן י"ב שאף התוספות לא כ"כ אלא למ"ד דבסכין טריפה בעי הדחה בחמין מודה דבכשרה סגי בצונן אבל למאי דקי"ל כמ"ד בצונן אפילו בסכין טריפה בסכין כשרה לא בעי מידי יע"ש הן דברים תמוהים דכיון דעכ"ל דבסכין של היתר אינו נדבק השמנונית של אמ"ה אלא לכי חיימא ובההיא שעתא היתרא הואי ומהטעמים שכתבו הט"ז והפר"ח אם כן למ"ד בחמין נמי לא נבעי הדחה כלל אלא מבואר הוא שלדעת התוס' לכ"ע בעי הדחה ואשר אני אחזה ליישב דעתם ז"ל דס"ל דודאי שמנונית של אמ"ה הנדבק בדופני הסכין לפי הנראה בחוש הראות הוא מעט מזער וכלא חשיב ולא שמיה ופשיטא ודאי דיש בו במה שנבלע עד כדי קליפה ששים או יותר אלא דאפי' הכי ס"ל דלכתחילה אין לשחוט בלא הדחה אע"ג דיש בו כדאי והותר לבטלו בס' מ"מ הא קי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ומשו"ה בעי הדחה ואי ק"ל דאי משום אין מבטלין איסור לכתחלה הרי כתב הרשב"א בתשובות סי' תס"ג דה"ד במתכוין לבטל את האיסור אבל כל שאינו מכוין לבטלו וליהנות ממנו מותר וכ"כ הטור א"ח סי' תנ"ג ועיין בפר"ח שם ובי"ד סימן ס"א הא ל"ק כלל שהרי כבר כתבנו לעיל בפט"ו דין כ"ה שמדברי התוספות פרק כ"ש דכ"ח ד"ה לישהינהו מבואר שחולקים על זה ותו שהרי כ' הט"ז י"ד סי' קל"ז סק"ד דה"ד היכא דלא אפשר בלא"ה אבל כל דאפשר בלא"ה מיקרי מבטל איסור לכתחלה יע"ש וא"כ ה"נ כיון דאפשר בהדחה חשיב מבטל איסור לכתחילה אמנם בשאר בהמות ועופות דעלמא כיון דלא אפשר בלא"ה ולא קא מכוין לבטל משום הכי שרי ובגמרא כי פרכינן למ"ד בחמין סכין דהיתרא נמי כו' היינו למ"ד ביה"ש רותח אף לענין בליעת הסכין דאז ודאי אין בו ס' לבטלו משום דבכוליה משערינן דבמאי דנפיק מיניה מנא ידעינן זה הנ"ל אמת ויציב ומן האמור בזה מבואר שאף לדעת התוס' והאגודה לא כ"כ אלא לכתחלה שלא לשחוט בלא הדחה אבל אם עבר ושחט לכ"ע לא בעי קליפה שהרי נתבטל בס' ושלא כמ"ש הפר"ח שלדעת הב"ח אם לא קנח הסכין בין עוף לעוף צריך לקלוף כל ביה"ש כנ"ל: ומ"מ לכל הדברות ולכל האמירות הניתנין למעלה בישוב קו' זו עדיין ק"ל טובא דלמאי דס"ד דמקשה דפריך סכין דהיתרא נמי בלע אמ"ה ופירש"י כי שחיט בה בהמה אחרת נבעי הגעלה כו' אדקשיא ליה דנבעי הגעלה תיקשי ליה דכל בהמות דעלמא נמי נבעי קליפה דמתחיל' השחיטה הרי בלע הסכין אמ"ה ובגמר שחיטה בולע הבשר טעם אמ"ה דלס"ד דמקשה אין בו מן הישוב מכל האמור לעיל כמובן וצ"ע כעת: ואיך שיהיה הדרן לדמעיקרא דתי' הרב תפארת שמואל נדחה הוא מכח כל מ"ש ואשר אני אחזה ליישב בשנדקדק עוד דלפי הנראה מדבריהם שלדעתם ז"ל דס"ל דלא אמרינן אגב דוחקא אלא ע"י חום קצת קו' סכין דהיתרא כו' מיישבא שפיר מטעמא דאימת בלעה לכי חיימא כדרך שתי' למ"ד בחמין ויש לדקדק דאכתי תיקשי להו לתלמודא גופא אמאי נטר להקשות קו' הלזו אפלוגתא דרב אחא ורבינא ואמאי ל"ק ליה אפלוגתא דרב ורבב"ח דמקמי הכי ולשנויי עלה דאימת בלעה לכי חיימא כו' ולכן נראה דודאי תלמודא ל"ק ליה אמימרא דרב דלעיל משום דאיכא למימר דדוקא גבי בשר דרכיך ס"ל דאמרינן אגב דוחקא וא"נ ביה"ש רותח למ"ד אבל בסכין קשה לא בלע כמו שכתב הרב בעל מע"מ אמנם אפלוגתא דרב אחא ורבינא ק"ל להתוספות שפיר משום דס"ל דפלוגתא דרב אחא ורבינא ע"כ לא מיתוקמא דוקא בביה"ש רותח כדרך שפירש"י דאם כן הוה ליה לתלמודא למימר עלה דכ"ע ביה"ש רותח והכא בסכין קמפלגי אלא משמע דפלוגתייהו דרב אחא ורבינא נמי מצינן לפרושי כדרך שפירשו לה לפלוגתא דרב ורבב"ח אבע"א דכ"ע בית השחיט' רותח ואבע"א דכ"ע ביה"ש צונן והכא אי אמרינן אגב דוחקא דסכינא קמפלגי דמהשתא משום הכי לא הוצרך תלמודא לפרש במאי קמפלגי שהרי הדבר מובן מעצמו דהנהו אוקמת שאמרו לעיל בפלוגתא דרב ורב"ח אינהו גופייהו איכא למימר נמי הכא אמנם אם נאמר דפלוגתייהו דרב אחא ורבינא לא מצי מיתוקמא אלא אם נאמר דכ"ע ביה"ש רותח והכא קמפלגי גבי סכין אם כן הו"ל לתלמודא לפרש בהדיא ולמימר הכי דכ"ע ביה"ש רותח והכא בסכין קמפלגי כי היכי דלא ניטעי לומר דכ"ע ס"ל ביה"ש צונן וכלישנא דלעיל ותו דללישנא דלעיל דרב ורבב"ח ס"ל דביה"ש צונן א"כ רב אחא ורבינא אתו דלא כרב ורבב"ח וזה ודאי דוחק אלא עכ"ל דלההוא לישנא ה"נ איכא למימר בפלוגתא דרב אחא ורבינא דכ"ע ס"ל ביה"ש צונן והכא אי אמרינן אגב דוחקא דסכינא בלע גבי סכין דקשה קמפלגי והשתא היינו דק"ל דלההוא לישנא למ"ד בחמין וס"ל דאפילו גבי סכין אמרינן אגב דוחקא תיקשי ליה סכין דהיתרא כו' דלא מצי לשנויי הכי כנ"ל נכון ליישב דבריהם ז"ל ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.