מעשה רקח/כלי המקדש/ח

מעשה רקח ‏ כלי המקדש ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ח מהלכות כלי המקדש

א

והאבנט לבדו רקום בצמר. קשה למה לא ביאר דהיה בו ד' מינין וכמ"ש גבי פרכת פ"ז הל' ט"ז וגבי מעיל פ"ט הל' ד' וכמ"ש ביומא דף ע"א אלא דנין מאבנט ופירש"י דיש בו נמי ד' מינין וכל אחד כפול ששה וכשזורין יחד הו"ל כ"ד ע"כ והסמ"ג בעשין קע"ג העתיק כדברי רבינו והוסיף וכתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן תולעת שני מעשה רקם הרי דפסוק מפורש ג"כ הוא והמל"מ ז"ל הניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה הדבר פשוט דרבינו לישנא דקרא נקט דכתיב בפרשת תצוה ואבנט תעשה מעשה רקם ובפרשת פקודי כתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן וכו' א"כ המעשה רקם דכתיב בתצוה היינו מד' מינין ורבינו שהעתיק רקום בצמר היינו נמי מד' מינין שהרי התכלת וארגמן ותולעת שני צמר היו כמ"ש לקמן הל' י"ג ואופן הרקום ביארו שם הל' ט"ו ובנוסח אחר כתב יד אין שם רקום אלא כפול:

ב

והוא דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט. , משמע שבא לדמות האבנט של כהן גדול לאותו של כהן הדיוט ובדין שהזכיר מרן ז"ל בדיבור הקודם משמע דכהן הדיוט הוא הלמד מכ"ג ובדפוס מגדל עוז וכן בקרית ספר כתוב ואינו דומה במעשיו וכו' ומכח הנ"ל ערב לו להמל"מ ז"ל גירסא זו. אמנם נראה לענ"ד כל הנוסחאות וכן גירסת הסמ"ג ורבינו לא נחית לזה הדקדוק אלא נחית לאשמיענו עיקר הדין. ומ"ש בספרי רבינו

לפיכך נקראת מגבעת בנוסח אחר כתב יד מוסיף נקראת מצנפת:

ג

ושתי כתנות אחרות היו לו. כן העתיק מרן ז"ל וציין משנה פרק ג' וקשה דשם לא נמצא דין זה ולישנא דמתניתין דף ל"ד בשחר היה לובש (הנדויין) [פלוסין] של י"ב מנה ובין הערבים [הנדויין] של ת"ת זוז (י"ב מנה) ופירש"י בשחר בגדים שלובש וכו' ע"כ הרי דכולן שוין והכי מוכח בגמ' דיליף לה מבד בד בד בד ד' פעמים וכן הקשה המל"מ ז"ל והניחו בצ"ע. ומאי דנראה לענ"ד דרבינו מפרש לה בכתנת דוקא מכח מ"ש שם תני רב הונא בר יהודה ואמרי לה רב שמואל בר יהודה אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתנת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור וכו' ר' ישמעאל בן פיאבי עשתה לו אמו כתנת של מאה מנה וכן ר' אלעזר בן חרסום עשתה לו אמו משתי רבוא וממנה למד רבינו שזה החשיבות דקתני מתני' קאי אכתנת דוקא שהוא החשוב שבד' בגדים ומפרש בד אחרון לכתנת שהוא המובחר שבהם. וקרוב לזה מצאתי להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' ק"ב ודייק לה מהפסוק דכתנת בד קדש ילבש דקפיד קרא אכתנת ועוד כתב שם דתיבת אחרות שכתוב בדברי רבינו היא טעות סופר עיי"ש והדין עמו דמתיבת אחרות משמע דשלשה היה לובש וזה מנ"ל אמנם מרן ז"ל העתיק אחרות וכן הקשה המל"מ ז"ל ולא תירץ כלום עיין עליו והקרוב אלי דבאיזה מקום מצאו רבינו דרב גובריה:

ומקדיש התוספת. כתב מרן ז"ל דכן משמע שם בגמרא והקשה המל"מ ז"ל דלא מצא שם אפילו רמז לזה עיי"ש. ולענ"ד נראה עם מ"ש שם בפירוש המשנה וזה לשונו ואומרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו ובתנאי שיתנו אותו התוספת להקדש ע"כ והיינו מ"ש בגמ' ובלבד שימסרם לצבור ומסירן לציבור קרי ליה הקדש וזו היא כוונתו כאן דמקדיש התוספת כלומר שימסור לציבור וכמ"ש בהל' ז' עיין שם שהוא מבואר:

ד

היו מטושטשין או מקורעים וכו' עבודתו פסולה. ברייתא בזבחים דף י"ח אך יש לתמוה דבפ"א דביאת מקדש הל' י"ד כתב דעבודתו כשרה ולא חללה והיא תמיה עצומה וביתר שאת על כל נושאי כלי ביתו של רבינו שלא נתעוררו בה גם הסמ"ג ז"ל בלאוין ש"ב העתיק דעבודתו כשרה ובעשין קע"ג העתיק כדברי רבינו כאן והוא דבר תמוה הרבה ומאי דאפשר כעת שחז"ל לא נתנו שיעור לא לקריעה ולא לטשטוש בטיט ובהכרח צ"ל דשיעורן בדבר שהוא גנאי לבגד וכמ"ש רש"י ז"ל מקורעים ואפילו הם חדשים דלאו בגד הוא הראוי דבעינן לכבוד ולתפארת ע"כ משמע קצת דהוי קרע גדול ומדקתני מקורעים נראה שהרבה קרעים קאמר וכן משמע עוד מפי' רש"י ביומא דף כ"ד ד"ה לרבות שחקים וכו' ולכך עבודתו פסולה משא"כ בקרע דמת דעליה הזכיר קרא דמסתמא הוא קרע קטן לבדו כי היכי דפרועי ראש לא מחיל עבודה וכמ"ש פ"ב דתענית גם קרועי בגדים על מת ודומיא אף דידיה שחייב מיתה לא מחיל עבודה שוב זיכני השי"ת ומצאתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש סי' צ"א דף נ' שכתב כן וששתי כעל כל הון. ומ"ש בספרי רבינו

ומושלשין טעות סופר הוא וצ"ל משולשלין וכן הוא בשאר נוסחאות:

ה

כל בגד וכו' אלא מניחן לפתילות. ולא ביאר לאיזה פתילות אפשר שסמך למ"ש בהל' ו' שיש מהם לשמחת בית השואבה ויש למנורה ושם דקדק מרן ז"ל שהשמיט המצנפת וכו' אי נמי משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות לכך השמיטו ע"כ וממ"ש כאן כל בגד נראה דגם מצנפת בכלל. ועיין להמל"מ ז"ל [בהל' ו'] שכתב שהחליל אף שאינו אלא משום שבות אינו דוחה את השבת וכו' ע"כ ובפ"ג הל' ו' פסק רבינו דהחליל צורך קרבן הוא ודוחה שבת ועיין מ"ש [שם]:

ז

כל בגדי הכהנים וכו'. ויחיד שהתנדב וכו'. מרן ז"ל ציין מפ"ג דיומא (ירושלמי) [וירושלמי פ"ד דשקלים] והוא תמוה דביומא איתא אחר שכלתה עבודת צבור לובשה ועובד בה עבודת יחיד ופי' רש"י כף ומחתה וכו' ומדברי רבינו משמע דאף לעבודת צבור שרי והרב חיים אבועלפיה ז"ל דף ל' הניחו בצ"ע והמל"מ ז"ל תירץ דרבינו לא פסק כהך דיבמות מכח סוגייאות אחרות עיי"ש ומ"מ דברי מרן ז"ל עדיין צ"ע אם לא שנאמר דלא ציין מההיא דיומא אלא לענין מסירה לציבור אבל לעבודת יחיד מדחזינן לרבינו שפטר בכלי שרת ועצי המערכה וכל קרבנות הציבור מהמשנה דגמרא דתענית ובתוספתא פ"ב דשקלים שלא התנו כן משם למדו רבינו דאפילו עבודת צבור שפיר דמי וק"ל:

יא

בגדי כהונה וכו' חוץ מן האבנט וכו'. כתב מרן ז"ל ואע"ג דאסיק התם רב אשי דבגדי כהונה לית [בהו] משום כלאים משום דקשין הם היינו לענין הצעה וכו' ע"כ וקשה דלר"א אפילו תחת ראשיהן שרי ורבינו פסק פ"ח דבית הבחירה הל' ו' דמניחין אותן כנגד ראשיהן דמשמע דתחת אסור ומדלא הזכיר שם מרן דברי ר"א משמע שמפרש דדרך דחיה הוא דקאמר כלומר דאפשר לאוקומי מתני' כפשטה אך מ"ש שם ואע"ג דבתר הכי משמע דבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהם איכא למימר דההיא דרך לבישה דוקא ע"כ כלומר דדרך הצעה אסור וזה נראה היפך מ"ש כאן וכן הקשה בספר לחם יהודה ז"ל. ולענ"ד נראה דכוונת מרן שם אינו אלא מצד ההנאה אבל מדין כלאים לא נחית התם והכא דנחית לכלאים לדין שאסר הלבישה זולתי בזמן העבודה בא להכריח דאפילו מאן דהתיר ההצעה בלבושה מודה דאסור לשיטת רבינו שהתיר ההצעה בקשין בפ"י דכלאים הל' י"ג ואסר לכהנים תחת ראשיהם י"ל דמדכתב רבינו ביום עבודתו משמע ביום דוקא שהוא זמן עבודתו ולא בלילה ולכך אסר אאבנט תחת. ולמ"ש מרן ז"ל ומפני שראה הראב"ד חולשת הדברים אלו וכו' ע"כ. קשה קצת דהרי בסוף הלכות כלאים השיג בלשון טעות אך י"ל דהיא הנותנת דכאן חזר בו. ברם חזות קשה ראיתי להרדב"ז ז"ל שנדפס מחדש סי' צ"ז דף נ' שנשאל בלשון זה של רבינו שהעתיקו כהן הדיוט וכו' אף בכהן גדול שייך מפני האבנט ותו דחשן ואפוד אית בהו נמי שעטנז וכו' והשיב ז"ל דחשן ואפד קשין היו ולכך מותר ללובשן אפילו שלא בשעת עבודה אבל מעשה האבנט אינו קשה שהרי היה רקום בצמר ויש בו כלאים של תורה וכו' ע"כ והרי גמרא ערוכה דריש פ' בא לו לא איירי אלא באבנט וקאמר עלה רב אשי דשרי לכהנים להניחם תחת ראשיהם משום דקשין הם ועיין עוד בס' בתי כהונה עיי"ש בארוכה:

יג

ותכלת האמורה בכל מקום וכו'. בפ"ב דהל' ציצית סדר רבינו עשיית התכלת בדם חלזון וכאן סתם הדברים מפני שבגמ' לא הוזכר אלא גבי ציצית אך הדבר פשוט דהוא הדין לענין בגדי כהונה תדע דבפ' התכלת דף מ"ב ילפי לה מכליל תכלת דכתיב בבגדי כהונה כמ"ש תוס' שם:

יד

כל מקום שנאמר בתורה וכו'. זבחים דף י"ח ת"ר בד שיהיו שזורין בד שיהיה חוטן כפול ו' וכו' ורבינו השמיט שזורין בכולן צ"ל דס"ל דכל דבר שהוא כפול מוכרח שיהיה שזור כדי שיהיה קל לאריגה. ועל מ"ש

ומקום שנאמר בד אם היה חוט אחד לבדו כשר נראה שהוא מפרש מ"ש שם הא למצוה הא לעכוב דחוטן כפול ו' הוא למצוה ואם לא עשה אלא חוט אחד סגי הא לעכוב דהיינו בוץ ועיין בכל זה להמל"מ ז"ל:

טו

כל מקום שנאמר בתורה וכו'. עיין מ"ש בזה בפ"ד דהלכות גרושין הל' ו':

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---