אבן האזל/כלי המקדש/ח

אבן האזל ‏ כלי המקדש ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יא

בגדי כהונה מותר ליהנות לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז. אסור כהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה.

השגת הראב"ד אסור לכהן הדיוט א"א לא מחוור הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש:

הראב"ד קיצר כאן בהשגתו ובפ"י מהל' כלאים הל' ל"ב במה שכתב הרמב"ם כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט כתב הראב"ד טעה בזה, שהרי אמרו ביומא פ' בא לו כ"ג, במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר, ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חשן ואפוד מי לית בהו כלאים, והנה במה דהשיג מהא דיומא כתב הכ"מ דלא מיירי אלא בדין ליהנות בהן כדקתני בהדיא ולכן הוא חוץ מן האבנט, והוכיח זה מהא דאיתא בריש ערכין דשלא בעידן עבודה לא אישתרו, ובמה דהקשה הראב"ד דהא בחושן ואפוד נמי איכא כלאים, כתב הכ"מ דאה"נ והרמב"ם כתב אבנט בכהן הדיוט דשכיח יותר והוא דחוק מאוד, אכן הרדב"ז כתב בתי' ב' דלגבי כ"ג דכתיב ומן המקדש לא יצא וכל שעה שירצה הוא עובד הוי תמיד כמו בשעת עבודה, אבל כהן הדיוט דוקא בשעת עבודה.

והנה בס' בית הלוי חלק א' סי' ג' כתב בזה דבר נכון, דכיון דקיי"ל בציץ שמרצה דוקא בעודו על מצחו, ובפשוטו צריך שיהי' כ"ג מלובש בח' בגדים דהא אין בגדיהם אין כהונתן עליהם, וא"כ צריך הוא להיות לבוש בח' בגדים כל היום שהציץ ירצה על כל טומאה שיארע במקדש, אכן בדבריו לא יתיישבו דברי התוספתא דכלאים שהביאו התוס' במנחות דף מ"א הביאה גם הרדב"ז שם דתניא בגדי כ"ג שיצא במדינה חייב, במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, מפני שהן ראויין לעבודה, ולשון מפני שהן ראויין לעבודה משמע כדברי הרדב"ז ולא כדברי הבית הלוי דהוא משום הציץ, והבית הלוי לא הביא זה בדברי התוספתא בשביל שהתוס' קיצרו ולא הביאו.

ונראה לחזק תירוצו של הרדב"ז עפ"מ שכתבתי לקמן בדעת הרמב"ם דמחלק בדין שכור ופרוע ראש בין מיתה ללאו דמיתה הוא דוקא אם עבד, ולאו הוא אפי' אם לא עבד אם נכנס בשעת עבודה, וכבר תמה בזה הרמב"ן, וכתבתי דדין בבואכם דילפינן מקדוש ידים ורגלים הוא דוקא בעבודה ממש, דהא כתיב לשרת, לכן אינו חייב מיתה אלא אם עבד ממש, אבל לענין לאו ילפינן מדכתיב אתה ובניך אתך, דלשון אתך צריך ביאור דבמה תלויים הבנים באהרן לענין דין שתויי יין, וע"כ דהטעם הוא משום דגם בלא עבד אם רק נכנס בשעת עבודה שתוי יין חייב, ולכן כהן הדיוט הלא לא תמיד הוי אצלו שעת עבודה דאם הוא ממשמר אחר ונכנס למקדש הלא אין אצלו שעת עבודה, ולכן אמר הכתוב אתה ובניך אתך, דכיון דלאהרן הוי שעת עבודה דכה"ג עובד תמיד כל זמן שהוא רוצה, לכן אמר קרא ובניך אתך דגם בניך הם באיסור לאו שלא ליכנס למקדש בשעת העבודה לאהרן, לכן מזה ילפינן דבשעת עבודה אפי' אם אחרים עובדים מוזהר כהן הדיוט שלא ליכנס למקדש.

ועכשיו מבוארים דברי הרדב"ז דאצל כ"ג הוי תמיד שעת עבודה, ומותר לו ללבוש בגדי כהונה דזה כבר ביאר בס' בית הלוי דבשעת עבודה מותר לו ללבוש בגדי כהונה קודם, ויישב קושיית הש"א דכיון דהוי משום עשה דוחה ל"ת הא לא הוי בעידנא משום דהכא א"א ומצותו בכך, ולכן בכ"ג כיון דכל שעה יכול לעבוד ואפי' בלילה יכול להפך בצינורא, לכן תמיד אצלו שעת עבודה, וכן כתב הרמב"ם החילוק בדין גידול פרע וקרוע בגדים דכ"ג לעולם אסור שהרי תמיד הוא במקדש, וכונתו ג"כ דתמיד הוי אצלו שעת עבודה, לכן שפיר דמותר בבגדי כהונה במקדש תמיד, וזהו דתני בתוספתא שהרי הן ראויין לעבודה והיינו שאף שאינו עובד עכשיו כל שעה הוא ראוי לעבודה.

איברא דלפימש"כ לדמות דין היתר בגדי כהונה לדין שתויי יין, יקשה לפימש"כ הרמב"ן בס' המצות בדעת הרמב"ם דשעת עבודה נקרא ביום ולא בלילה, וכיון דכתבנו דבדין שתויי יין אין צריך דוקא שיהי' שעת עבודה לכהן זה, אלא דכיון דעכשיו הוא שעת עבודה אסור ליכנס שתויי יין, ומוכח דבלילה לא נקרא שעת עבודה כלל, וא"כ גם אצל כ"ג אינו שעת עבודה, וגם כ"ג צריך להיות אסור בבגדי כהונה בלילה, ומדברי הרמב"ם שדייק לכתוב כאן ובהל' כלאים בכהן הדיוט מוכח דכ"ג לעולם מותר, וכן הא קתני להדיא בתוספתא שהבאנו, ומוכח דאינו חד דינא וצריך ביאור במה חלוק זה מזה, אמנם דשם גופא אינו מיושב דכבר הבאנו דברי הרמב"ם בפ"א מהל' ביאת מקדש הל' י' שכתב כשם שאין הכהנים מוזהרים על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש, בד"א בכהן הדיוט אבל כ"ג אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש, ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, ומוכח דאפי' בלילה נמי אסור, וקשה דהא כתב הרמב"ן דבלילה אינו שעת עבודה, ועיקר דין האיסור הא אינו כשהוא במקדש לבד דהא בעי נמי שעת עבודה.

אכן שם יש לומר דהנה חזינן דהשוה הרמב"ם דין שתויי יין לפרוע ראש ולקרועי בגדים ומ"מ הך דינא דכ"ג לעולם אסור לא הזכיר בשתויי יין אלא בפרוע ראש וקרועי בגדים, לכן אפשר לומר דהא צריך להבין מה שכתב הרמב"ם שהרי תמיד הוא במקדש דאטו הוא ישן במקדש ובשעת שינה ע"כ הוא בביתו, וע"כ דהבאור הוא דפרועי ראש וקרועי בגדים הוא דבר קבוע, דאף דפרוע ראש יכול לגלח אבל הוא חסרון מעשה רבה ואחר צריך לגלחו, וכן קרוע בגדים אפשר אין לו בגדים אחרים באותה שעה, וכשיכנס למקדש יכשל ויכנס פרוע ראש וקרוע בגדים, ולכן אסרה תורה לכ"ג בלאו מיוחד לגדל פרע ולקרוע בגדים לעולם, דאפי' בלילה אסור לו לגדל פרע ולקרוע בגדיו, אבל שתית יין בלילה לפני השינה כיון דעכשיו לא יכנס למקדש ואינו מחוסר מעשה שבשעה אחת יוסר יינו מעליו, לכן לא החמירה תורה בזה על כ"ג יותר מעל כהן הדיוט, אבל במה שהקשינו דכאן לענין בגדי כהונה מוכח דאפי' בלילה הוי אצל כ"ג שעת עבודה זה צריך ישוב.

ונראה דאף דבין בדין בגדי כהונה בין בדין שתויי יין תליא בדין שעת עבודה, מ"מ איכא נ"מ דבלילה אינו שעת עבודה ממש אלא דאפשר לו להפך בצנורא בשעת הקטרת האימורים, ולכן מה דילפינן מקרא דאתה ובניך אתך דבזמן שעת עבודה אפי' לכהן אחר אסור לכל כהן להיות שתויי יין וכן פרוע ראש וקרוע בגדים, אמרינן דזה אינו אלא ביום דהוא עיקר שעת עבודה, אבל כה"ג שלובש בגדים במקדש כיון דהוא יכול בכל שעה לעבוד ולהפך בצנורא, לכן מותר לו להיות לבוש בגדים שיהי' מוכן לעבודה בכל שעה שירצה, אבל עיקר שעת עבודה אינו אלא ביום וכמש"כ הרמב"ן.

יב

בגדי כהונה מותר ליהנות לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז. אסור כהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה.

השגת הראב"ד אסור לכהן הדיוט א"א לא מחוור הגמרא הכי אלא כל היום מותר במקדש:

הראב"ד קיצר כאן בהשגתו ובפ"י מהל' כלאים הל' ל"ב במה שכתב הרמב"ם כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט כתב הראב"ד טעה בזה, שהרי אמרו ביומא פ' בא לו כ"ג, במקדש אפי' שלא בשעת עבודה מותר, ומאי דקאמר מפני האבנט שהוא כלאים אינו דאטו חשן ואפוד מי לית בהו כלאים, והנה במה דהשיג מהא דיומא כתב הכ"מ דלא מיירי אלא בדין ליהנות בהן כדקתני בהדיא ולכן הוא חוץ מן האבנט, והוכיח זה מהא דאיתא בריש ערכין דשלא בעידן עבודה לא אישתרו, ובמה דהקשה הראב"ד דהא בחושן ואפוד נמי איכא כלאים, כתב הכ"מ דאה"נ והרמב"ם כתב אבנט בכהן הדיוט דשכיח יותר והוא דחוק מאוד, אכן הרדב"ז כתב בתי' ב' דלגבי כ"ג דכתיב ומן המקדש לא יצא וכל שעה שירצה הוא עובד הוי תמיד כמו בשעת עבודה, אבל כהן הדיוט דוקא בשעת עבודה.

והנה בס' בית הלוי חלק א' סי' ג' כתב בזה דבר נכון, דכיון דקיי"ל בציץ שמרצה דוקא בעודו על מצחו, ובפשוטו צריך שיהי' כ"ג מלובש בח' בגדים דהא אין בגדיהם אין כהונתן עליהם, וא"כ צריך הוא להיות לבוש בח' בגדים כל היום שהציץ ירצה על כל טומאה שיארע במקדש, אכן בדבריו לא יתיישבו דברי התוספתא דכלאים שהביאו התוס' במנחות דף מ"א הביאה גם הרדב"ז שם דתניא בגדי כ"ג שיצא במדינה חייב, במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור, מפני שהן ראויין לעבודה, ולשון מפני שהן ראויין לעבודה משמע כדברי הרדב"ז ולא כדברי הבית הלוי דהוא משום הציץ, והבית הלוי לא הביא זה בדברי התוספתא בשביל שהתוס' קיצרו ולא הביאו.

ונראה לחזק תירוצו של הרדב"ז עפ"מ שכתבתי לקמן בדעת הרמב"ם דמחלק בדין שכור ופרוע ראש בין מיתה ללאו דמיתה הוא דוקא אם עבד, ולאו הוא אפי' אם לא עבד אם נכנס בשעת עבודה, וכבר תמה בזה הרמב"ן, וכתבתי דדין בבואכם דילפינן מקדוש ידים ורגלים הוא דוקא בעבודה ממש, דהא כתיב לשרת, לכן אינו חייב מיתה אלא אם עבד ממש, אבל לענין לאו ילפינן מדכתיב אתה ובניך אתך, דלשון אתך צריך ביאור דבמה תלויים הבנים באהרן לענין דין שתויי יין, וע"כ דהטעם הוא משום דגם בלא עבד אם רק נכנס בשעת עבודה שתוי יין חייב, ולכן כהן הדיוט הלא לא תמיד הוי אצלו שעת עבודה דאם הוא ממשמר אחר ונכנס למקדש הלא אין אצלו שעת עבודה, ולכן אמר הכתוב אתה ובניך אתך, דכיון דלאהרן הוי שעת עבודה דכה"ג עובד תמיד כל זמן שהוא רוצה, לכן אמר קרא ובניך אתך דגם בניך הם באיסור לאו שלא ליכנס למקדש בשעת העבודה לאהרן, לכן מזה ילפינן דבשעת עבודה אפי' אם אחרים עובדים מוזהר כהן הדיוט שלא ליכנס למקדש.

ועכשיו מבוארים דברי הרדב"ז דאצל כ"ג הוי תמיד שעת עבודה, ומותר לו ללבוש בגדי כהונה דזה כבר ביאר בס' בית הלוי דבשעת עבודה מותר לו ללבוש בגדי כהונה קודם, ויישב קושיית הש"א דכיון דהוי משום עשה דוחה ל"ת הא לא הוי בעידנא משום דהכא א"א ומצותו בכך, ולכן בכ"ג כיון דכל שעה יכול לעבוד ואפי' בלילה יכול להפך בצינורא, לכן תמיד אצלו שעת עבודה, וכן כתב הרמב"ם החילוק בדין גידול פרע וקרוע בגדים דכ"ג לעולם אסור שהרי תמיד הוא במקדש, וכונתו ג"כ דתמיד הוי אצלו שעת עבודה, לכן שפיר דמותר בבגדי כהונה במקדש תמיד, וזהו דתני בתוספתא שהרי הן ראויין לעבודה והיינו שאף שאינו עובד עכשיו כל שעה הוא ראוי לעבודה.

איברא דלפימש"כ לדמות דין היתר בגדי כהונה לדין שתויי יין, יקשה לפימש"כ הרמב"ן בס' המצות בדעת הרמב"ם דשעת עבודה נקרא ביום ולא בלילה, וכיון דכתבנו דבדין שתויי יין אין צריך דוקא שיהי' שעת עבודה לכהן זה, אלא דכיון דעכשיו הוא שעת עבודה אסור ליכנס שתויי יין, ומוכח דבלילה לא נקרא שעת עבודה כלל, וא"כ גם אצל כ"ג אינו שעת עבודה, וגם כ"ג צריך להיות אסור בבגדי כהונה בלילה, ומדברי הרמב"ם שדייק לכתוב כאן ובהל' כלאים בכהן הדיוט מוכח דכ"ג לעולם מותר, וכן הא קתני להדיא בתוספתא שהבאנו, ומוכח דאינו חד דינא וצריך ביאור במה חלוק זה מזה, אמנם דשם גופא אינו מיושב דכבר הבאנו דברי הרמב"ם בפ"א מהל' ביאת מקדש הל' י' שכתב כשם שאין הכהנים מוזהרים על היין אלא בשעת ביאה למקדש כך אין אסורין לגדל פרע אלא בשעת ביאה למקדש, בד"א בכהן הדיוט אבל כ"ג אסור לגדל פרע ולקרוע בגדיו לעולם שהרי תמיד הוא במקדש, ולכך נאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, ומוכח דאפי' בלילה נמי אסור, וקשה דהא כתב הרמב"ן דבלילה אינו שעת עבודה, ועיקר דין האיסור הא אינו כשהוא במקדש לבד דהא בעי נמי שעת עבודה.

אכן שם יש לומר דהנה חזינן דהשוה הרמב"ם דין שתויי יין לפרוע ראש ולקרועי בגדים ומ"מ הך דינא דכ"ג לעולם אסור לא הזכיר בשתויי יין אלא בפרוע ראש וקרועי בגדים, לכן אפשר לומר דהא צריך להבין מה שכתב הרמב"ם שהרי תמיד הוא במקדש דאטו הוא ישן במקדש ובשעת שינה ע"כ הוא בביתו, וע"כ דהבאור הוא דפרועי ראש וקרועי בגדים הוא דבר קבוע, דאף דפרוע ראש יכול לגלח אבל הוא חסרון מעשה רבה ואחר צריך לגלחו, וכן קרוע בגדים אפשר אין לו בגדים אחרים באותה שעה, וכשיכנס למקדש יכשל ויכנס פרוע ראש וקרוע בגדים, ולכן אסרה תורה לכ"ג בלאו מיוחד לגדל פרע ולקרוע בגדים לעולם, דאפי' בלילה אסור לו לגדל פרע ולקרוע בגדיו, אבל שתית יין בלילה לפני השינה כיון דעכשיו לא יכנס למקדש ואינו מחוסר מעשה שבשעה אחת יוסר יינו מעליו, לכן לא החמירה תורה בזה על כ"ג יותר מעל כהן הדיוט, אבל במה שהקשינו דכאן לענין בגדי כהונה מוכח דאפי' בלילה הוי אצל כ"ג שעת עבודה זה צריך ישוב.

ונראה דאף דבין בדין בגדי כהונה בין בדין שתויי יין תליא בדין שעת עבודה, מ"מ איכא נ"מ דבלילה אינו שעת עבודה ממש אלא דאפשר לו להפך בצנורא בשעת הקטרת האימורים, ולכן מה דילפינן מקרא דאתה ובניך אתך דבזמן שעת עבודה אפי' לכהן אחר אסור לכל כהן להיות שתויי יין וכן פרוע ראש וקרוע בגדים, אמרינן דזה אינו אלא ביום דהוא עיקר שעת עבודה, אבל כה"ג שלובש בגדים במקדש כיון דהוא יכול בכל שעה לעבוד ולהפך בצנורא, לכן מותר לו להיות לבוש בגדים שיהי' מוכן לעבודה בכל שעה שירצה, אבל עיקר שעת עבודה אינו אלא ביום וכמש"כ הרמב"ן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.